מיוחדים

מים ראשונים: בשישה או שבעה ימים נברא העולם (ראו דברינו בפרשת בראשית) ומאז "עולם כמנהגו נוהג". האמנם? מה משמעות ביטוי זה? רק מענה למקטרגים למיניהם? נוהג העולם כמנהגו בהיבט החומרי ומדעי הטבע בלבד? מה מקומם ומשמעותם של ניסים ואירועים חריגים? איפה ההשגחה?

מסכת עבודה זרה דף נד עמוד ב – יאבד העולם מפני השוטים?

משנה: שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים, למה אינו מבטלה?¹ אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין – היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים? אמרו להן: אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו, ויניח דבר שצורך העולם בו!² אמרו להן: אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרים: תדעו שהן אלוהות שהרי הן לא בטלו.³

גמרא: תנו רבנן: שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים [והלך] וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.⁴

והיינו דאמר ריש לקיש, אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי.⁵

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה א – סכנת עולם כמנהגו נוהג

עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים: לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן. ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד כוכבים.⁶ וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (דברים ד יט).⁷ כלומר, שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן.⁸ ובענין הזה צוה ואמר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.⁹

ישעיהו פרק מד פסוק יב – יז – תעשיית עבודה זרה

חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ … חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ … לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל: וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ: חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר: וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה:¹⁰

פירוש רד"ק ישעיהו מד יד  – החיבור לגמרא עבודה זרה הנ"ל

וגשם יגדל – … והוצרך לומר וגשם יגדל כי ידוע הוא כי כל צומח יגדל אותו הגשם.¹¹ אלא אמר שאף על פי שהוא נוטע העץ לשם עכו"ם, הגשם יגדל אותו. והרי הגשם בשליחות האל יתברך בא!¹² ואף על פי כן, עולם כמנהגו נוהג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין: "הרי שגזל סאה של חטין וזרעה דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין".¹³

מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א – אדם הראשון ובריאת העולם

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפילה]. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.¹⁴ …

תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו.¹⁵

עקידת יצחק¹⁶ בראשית שער ג – שם אלוהות בבריאה

ואולם מה שעוררנו עליו מהזכיר שם אלהים בכל פרשה זו ולא להזכיר בשם ההויה,¹⁷ הוא גם כן מבואר מצד מה שאמרנו שכלל אלו המאמרות,¹⁸ אינו רק¹⁹ ענין המנהג הטבעי וסידורו הנוהג תמיד כמשפטו, וכמו שאמרו: "עולם כמנהגו נוהג" (ע"ז נ"ד ב). ולזה יוחס לשם אלהים ואין אלהים בכל מקום אלא דיין [מכילתא פ' יתרו], כי הוא המנהיג והמסדר אלו הנמצאות בשורת הדין הטבעי. ולזה מה שנשמר בכל סדר הבריאה ענין הקדימה והאיחור הטבעי כמו שפירשנו …²⁰

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות – שמונה פרקים פרק ח – מה זה נס?

ובזה חולקים 'המדברים', לפי ששמעתים אומרים, שהרצון בכל דבר בעת אחר עת תמיד.²¹ ולא כן נאמין אנחנו, אלא הרצון היה בששת ימי בראשית. והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א ט), "ואשר להיות כבר היה" (שם ג טו), "אין כל חדש תחת השמש" (שם א ט). ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם, אשר היו ואשר יועד בהם שיהיו, כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש. וכאשר התחדש בזמן הראוי – חשבו בו שהוא דבר שקרה עתה, ואינו כן. וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו. ומאמרם בזה הענין: "עולם כמנהגו הולך". ותמצאם תמיד בכל דבריהם, עליהם השלום, יברחו מִתֵּת הרצון בדבר אַחַר דבר ובעת אַחַר עת.²²

רמב"ן שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כד – ברכה על "שורש דבר"

"זר זהב סביב" – … שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם, לא נברא יש מאין.²³ אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אבל כאשר יהיה שם 'שורש דבר' תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית (מ"ב ד ב), וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים, ובאליהו "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר" (מ"א יז טז). וכן השולחן בלחם הפנים, בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל.²⁴

מלבי"ם תהלים פרק עד פסוק יח – זעקת אין דין ואין דיין

"זכור זאת אויב חרף ה' " – הגם שסדר היום והלילה וחוקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה'. כי ע"י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין. "ועם נבל נאצו שמך" – המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא"כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם.²⁵

תורת משה בראשית פרק כד פסוק יב – אליעזר, נס נסתר

"הקרה נא לפני היום" – הכונה שהקב"ה יגמור הדבר על ידי מקרה ונס נסתר, ולא שיבוא מלאך ה' ויקח אותה בעל כורחה (בעל כורחו?). כי לא חפץ בזה רק להיות עולם כמנהגו נוהג, שכל מעשי ה' ונפלאותיו לוטים בתוך מקרות וסיבות שונות הנעלמים מעין כל חי, ובזה יהיה חסד לאברהם.²⁶

שפתי כהן ויקרא פרשת בהר – מצוות השמיטה והשבת

ועוד טעם במצוה זו שהיא מצות שמיטה כדי לחזק לבן של ישראל באמונתו יתברך ובמדת הבטחון, שלא יחשוב כי עולם כמנהגו נוהג לזרוע ולקצור ולזמור ולבצור וישקוד בעסקי העולם ויכלה ימיו בהבל, בחושבו שהעולם הוא נוהג מבלי השגחתו יתברך חס ושלום, לזה באה מצוה זו שלא לחרוש ולא לזרוע בשנה הזאת אפילו הספיח, כדי שידע שהכל ביכולתו יתברך ובהשגחתו, שהרי בשנה השביעית אין בה לא זריעה ולא קצירה, ויש בה כדי לאכול ולשבוע והותר, שנאמר וצויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלוש שנים, ואז ישקוט וינוח מעסקי העולם וישיב אל לבו בדעת ובתבונה לומר שהכל מאתו ובהשגחתו יתברך, וישוב לעבודתו, כמו השבת שניתן לשבות בו מעסקי העולם ולעסוק בתורה.

מלבי"ם ויקרא פרשת בהר: אחר שהי' הציוי במצות שבת למען ינוח שורך וחמורך וכל אשר לך הי' ראוי שתנוח גם הארץ ולא תגדל פירותיה ביום השבת אך עולם כמנהגו נוהג והטבע תתיגע ותעבד כדרכה וע"כ בחר שמיטת הארץ אחת לשבע שנים להשלים בהם שביתת השבתות של ששת השנים.

ומה עם שמיטת כספים?,

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א – בימות המשיח

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר … ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו … וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

+/השגת הראב"ד/ אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ.+

רדב"ז הלכות מלכים פרק יב הלכה א: אל יעלה על לב וכו'. השיג הראב"ד ז"ל והלא כתוב בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ ע"כ. ואין זו השגה, כמו ששאר הכתובים משל גם זה משל על אומה רעה כמו שדרשו על חיה רעה אכלתהו. אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל שכן כתוב ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ובא"י יתקיים הפשט והמשל, וברוך יודע האמת. וגם רבינו לא גמר אומר שהכתובים הם משל למה שכתב הוא אלא בימי המשיח יודע למה הם רומזים:

ראו דברינו והשבתי חיה רעה מן הארץ בפרשת בחוקותי. ראב"ד כרמב"ן.

ובבתי מדרשות (חלק א פרקי היכלות פרק לו) שישראל מתייאשים מהגאולה משום שהם רואים שהעולם כמנהגו נוהג: " … מפני שישראל אומרים שבאותו הדור א]שר שעולם כמנהגו נוהג ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאם יבוא".

תהלים מזמור יט – יום ליום יביע אומר

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:²⁷

פירוש אלשיך: בהזכיר מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ח ב) כי כשנברא העולם היה יום ראשון מגיד לשני מה שנברא בו, והלא כמו זר נחשב מי נתן ליום בינה, וגם איך ידבר עם השני אשר עדיין לא היה, … והנה ממאמרם ז"ל הלז נקח לבוא אל ביאור המזמור, והוא שאמר דוד ברוח קדשו אל יעלה על לב אשר דעה חסר, כי אין אלקים בכל אשר נעשה על הארץ כי אם עולם כמנהגו נוהג על פי טבע קדמון חלילה, או על פי מה שמזל כל יום ביומו גורם, כי אם שאין דבר נעשה רק על פי מדותיו יתברך.

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) ד. נוסח לבראשית עמוד מב – מנהגו של עולם 1

… מיד לקח תרח את אברהם אבינו ואת מיניקתו, הטמינן בביתו שלוש עשרה שנה. לאחר כך יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו שלעולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו.²⁸

מסכת ברכות דף נה עמוד א – מנהגו של עולם 2

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו [בצלאל למשה]: משה רבנו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!²⁹

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר ולא הכל נשמע. אמונה בעולם מחד גיסא בעולם שהתחדש במלוא העוצמה בשעה בריאתו ומכאן ואיך "נוהג כמנהגו". ומאידך גיסא בהשגחה ושאי אפשר לעולם בלי מנהיג ומשגיח (ושסוף הצדק לבוא) – היא הליכה על חבל דק ושביל צד מאד. וכמאמר בתוספתא חגיגה פרק ב הלכה ה: "משלו משל: למה הדבר דומה? לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים: אחד של אוּר ואחד של שלג. הִטָּה לכן³⁰ – נכוה באור. הִטָּה לכן נכוה בשלג. מה עליו על אדם? להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכן ולא לכן.