פטירתו של דוד המלך

מים ראשונים: המסורת שדוד המלך נפטר בחג השבועות וזו אחת מהסיבות לקריאת מגילת רות בחג השבועות (לא בכל העדות התקבל מנהג זה הגם שיסודו במסכת סופרים, בגאונים, כפי שנראה להלן). המגילה בסופה מזכירה את דוד שהוא מצאצאי רות המואביה, היינו רות היא שמביאה לדוד. אבל להלן נראה שדוד "מביא לרות" והוא שגרם למיקום קריאת המגילה בחג השבועות דווקא. בדרך אל הנושא העיקרי, נזכיר סיבות נוספות למיקום מגילת רות בחג השבועות, ולא נזכיר את כולן.1

וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים: (מגילת רות סוף פרק א).2

 

מסכת סופרים פרק יד הלכה טז

ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון.3

מדרש זוטא – רות (בובר) פרשה א

ומה ענין רות אצל עצרת? שהיא נקראת בעצרת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני.4

תלמוד ירושלמי מסכת ביצה פרק ב הלכה ד; מסכת חגיגה פרק ב הלכה ג

אמר ר' יוסי בי ר' בון: דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר.5

בכור שור מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב

גמרא: למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות.6 עיין מגן אברהם סימן ת"צ (ס"ק ח') שנתן טעם בשם הילקוט למה קורין רות בחג השבועות.7 ולעניות דעתי הטעם פשוט על פי מה שכתבו תוספות חגיגה דף יז (ע"א ד"ה אף עצרת) בשם הירושלמי דדוד מת בעצרת. והנה קיימא לן הקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום וכיון שמת בעצרת נולד ג"כ בעצרת ועיקר ספר רות לייחס את דוד … דקריאת שם רות היה על שיצא ממנה דוד8 ולהכי קורין רות ביום לידתו, וקל להבין.9

מסכת שבת דף ל עמוד א

ודקאמר שלמה: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת" (קהלת ט ד)10 – כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי" (תהלים לט ה), אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. "ומדת ימי מה היא?" – גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם.11 "ואדעה מה חדל אני" – אמר לו: בשבת תמות. – אמות באחד בשבת!12 – אמר לו: כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא. – אמות בערב שבת! – אמר לו: "כי טוב יום בחצריך מאלף". טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.13

כל יום השבת היה יושב ולומד כל היום.14 אותו היום שהתבקש שימות, עמד מלאך המות לפניו ולא יכול לו, שלא פסק פיו מלימוד.15 מה אעשה לו?16 היה לו (לדוד) בוסתן אחורי ביתו, בא מלאך המוות עלה ונענע באילנות, יצא (דוד) לראותו. כשהיה עולה במדרגות, נפחתה המדרגה מתחתיו, השתתק ונחה נפשו.17 שלח שלמה לבית המדרש: אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה?18 שלחו ליה: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך – הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו.19 ולא יפה אמר שלמה: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת"?   ולענין שאילה דשאילנא קדמיכון: נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר, מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה.20

רות רבה פרשה ג סימן ב21

"הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא" (תהלים לט ה), אמר דוד לפני הקב"ה: ריבון העולם, אודע לי אימתי אני מת. אמר לו: סוד הוא שלא מתגלה לבן אדם ואי אפשר שיתגלה לך.22 "ומדת ימי מה היא", אמר לו: שבעים שנים.23 "ואדעה מה חדל אני", אודע לי באיזה יום אני מת,24 אמר לו: בשבת. אמר לו: פְּחוֹת לי יום אחד מימי חיי. אמר לו: לא. אמר לו: למה? אמר לו: חביבה עלי תפילה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני, שנאמר: "אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא" (מלכים א ג ד). אמר לו: הוסף לי יום אחד. אמר לו לו: לא. אמר לו: למה? אמר לו: ארכי של בנך דוחקת, שאמר ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן: ארכיות ארכיות הן ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי25 של חברו אפילו כמלוא נימא.26 ומת בעצרת שחל להיות בשבת27 ועלתה סנהדרין להראות פנים לשלמה.28 אמר להם: (מה הדין) להעביר אותו ממקום למקום? אמרו לו: ולא משנה היא? "עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר" (מסכת שבת פרק כג משנה ה)! אמר: כלבים של בית אבא רעבים. אמרו לו: ולא משנה היא? "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים" (מסכת שבת פרק כד משנה ד).29 מה עשה? נטל פיפקין30 ופרש עליו כדי שלא תרד השמש. ויש אומרים לנשרים קרא ופרשו עליו אגפיהון כדי שלא תרד עליו השמש.31

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יז הלכה יט

… וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומר: אפילו קטן בן יומו חי – מחללין עליו את השבת, ואפילו דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו את השבת. שכל זמן שאדם חי עוסק במצות לפיכך מחללין עליו את השבת. מת בטל מן המצות לפיכך אין מחללין עליו את השבת. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומר: אפילו קטן בן יומו אין משמרין אותו לא מן החולדה ולא מן העכברים. שהכלב רואה אותו ובורח נחש רואה אותו ובורח. ואפילו עוג מלך הבשן מת משמרין אותו מן חולדה ומן עכברים. שכל זמן שאדם חי מוראו מוטל על הבריות, שנאמר: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם וכו' " (בראשית ט ב).32 מת, בטל מוראו מן הבריות.33

פרקי דרבי אליעזר פרק מג

וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. … וְשָׁמַע דָּוִד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', וְהָיָה מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה לִפְנֵי הַקב"ה וְאָמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אָנֹכִי הוּא שֶׁחָטָאתִי, הַעֲבֵר נָא חַטָּאתִי, וְנִרְצֵית תְּשׁוּבָתוֹ. וְאָמַר לְמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ [שמואל ב כד טז]. … מֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְקִנְּחָהּ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל דָּוִד. וְרָאָה דָוִד חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְהָיָה מַרְתִּיעַ בְּכָל אֵבָרָיו עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [דברי הימים א, כא, ל] וְלֹא יָכֹל דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה':34

מסכת ברכות דף ז עמוד ב

מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות.35

חג שמח ולימוד מחכים ומהנה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 17/05/2018

הערות שוליים

  1. לסקירה מפורטת ראה הרב ש. י. זוין המועדים בהלכה, ספר התודעה לרב אליהו כי טוב וכן במבוא למגילת רות בפירוש דעת מקרא בידי פיבל מלצר עמוד 20.
  2. ופרק ב מסתיים בפסוק: "וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ". בפשטות, אחת הסיבות טמונה במגילה עצמה. סיפור חזרתן של נעמי ורות לבית לחם, שהוא עיקר המגילה, מתרחש בין קציר שעורים (העומר, פסח) ובין קציר חטים (שתי הלחם, מנחה חדשה, שבועות), וסביר שייקרא "על שם סופו", בסוף עונת הקציר, בעת שבעז מסיים את הגורן ורות מתוודעת אליו, היינו חג השבועות. ראה ספר לבוש אורח חיים סימן תצד שמדגיש את קציר החיטים (בניגוד לפרשנים אחרים שמזכירים את קציר השעורים): "וקורין מגילת רות ומברכין עליה ... מפני שאותו מעשה דבועז היה בימי קציר חטים שכלה בחג השבועות שמביאין שתי הלחם מחטין". מגילת רות, מסוף פרק א לאורך כל פרק ב, מחזירה אותנו לספר שמות ל"חג הקציר ביכורי מעשיך" (כג טז, פרשת משפטים) ול"ביכורי קציר חיטים" (לד כד, פרשת כי תשא). וכמאמר מדרש רות רבה ד ב: "כל מקום שנאמר קציר שעורים בקציר העומר הכתוב מדבר, קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר".
  3. מקור זה מתקופת הגאונים הוא אחד האזכורים הראשונים של קריאת מגילת רות בעצרת, היינו בחג השבועות. עיקר עניינו שם הוא קריאת מגילת אסתר וממנה הוא עובר לשיר השירים ולרות (לא נזכרים איכה וקהלת). אבל הוא לא מזכיר את סיבת מיקום מגילת רות בחג השבועות דווקא. ראה אגב המנהג לקרוא את המגילות במוצאי שבתות: "ונהגו העם לאומרה במוצאי שבתות של אדר ... בשבת ראשונה של אדר קורין העם ביחד, עד בלילה ההוא, ובמוצאי שבת שנייה קורין מן בלילה ההוא, עד ודובר שלום לכל זרעו. בשיר השירים, קורין אותו בלילי שני ימים טובים של גליות האחרונים, חציו בלילה אחד, וחציו בלילה השני. ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון, ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם". ומדבריו שם משתמע שעדיין היה זה יותר מנהג מאשר הלכה פסוקה. ראה שם.
  4. למדרש זה נראה שיש את זכות הבכורה על מטבע הלשון: "מה ענין רות אצל עצרת?", לא משום שהמנהג היה עדיין רופף, אלא במשתמע בדיוק ההפך. המנהג כבר היה ידוע, הקשר לסיפור במגילה עליו הערנו בראש דברינו היה ידוע ופשוט, ואף על פי כן, באים ושואלים: מה לרות ולעצרת היינו לחג השבועות? וזה נשמע כמו שאלה רטורית שהתשובה תבוא מיד והיא העיקר. אך התשובה קצת מפתיעה ויכולה ללמד שבתקופת מדרש זה כבר הוכתר חג השבועות כחג מתן תורה ולכן יש לנו תשובה פשוטה: התורה שנקנית בייסורים ובעוני (מסכת אבות פרק ו משנה ד). רות שסבלה והתאמצה לא מעט בדרכה ליהדות מתחברת לתורה שנקנית בסבל, במאמצים ואף בייסורים. ראה דברינו כולנו גרים בחג השבועות. באופן זה יכול הדרשן להוסיף לקח ומוסר לקהל שומעיו וליצור מעין קל וחומר מרות. אם רות התאמצה וקיבלה עליה גירות, חיי עוני ואמרה: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", קל וחומר אנחנו.
  5. זה המקור הארצישראלי והעיקרי לכך שדוד נפטר בחג השבועות הנקרא עצרת בלשון המקרא (שבלשון חכמים הועתק לשמיני עצרת). בעלי ההלכה מקשרים מקור זה לדין שלחג השבועות יש תשלומים שבעה ימים בדומה לפסח וסוכות, ואת כל הקרבנות שהיו מביאים לחג (שנקרא יום טבוח בשל ריבוי הקרבנות, משנה חגיגה ב ד) ולא הספיקו להקריב, היו מקריבים בשבעה ימים שלאחר החג. כך למשל מובא בתוספות חגיגה יז ע"א. לא ניכנס כאן לכל הדיון ההלכתי, לנו חשוב מקור זה, שקודם בהרבה למסכת סופרים הנ"ל שיכול לשמש סיבה טובה לקריאת מגילת רות בחג השבועות. חג השבועות הוא יום פטירת דוד ולפיכך אנו קוראים במגילה שהיא כתב הייחוסין שלו ושל שושלתו. חג השבועות הוא היארצייט של דוד המלך.
  6. הגמרא שם דנה בסדר כתבי הקודש ומי כתב כל ספר ואגב, מזכירה משפט זה שעוד נחזור אליו.
  7. זה הסימן שנותן מדרש רות זוטא הנ"ל: " ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני". ראה שם גם הסיבה לשיר השירים ולקהלת: "שיר השירים. מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים ובסכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהלת ולשמחה מה זו עושה". זה מנהג אשכנז שקבע את שלוש המגילות בשלושת המועדים, מלבד מגילת אסתר ואיכה שמועדם ברור בלוח השנה.
  8. מה שהביא בתחילת דבריו מהגמרא בבבא בתרא: "למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות".
  9. פירוש בכור שור (רבי אלכסנדר סנדר ב"ר אפרים זלמן שור, פולין מאה 17, למשפחת הרבנים שור, שלפי המסורת הייתה מצאצאי רבי יוסף בכור שור, פרשן המקרא מתקופת רש"י, מתוך פרויקט השו"ת) אינו מוכן להסתפק ביום הפטירה של דוד ומציע שזה גם יום הולדתו, בדומה לדרשות, שמקורן במשה שנולד ונפטר בז' באדר, עפ"י הפסוק בשמות כג כו: " ... אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". ראה תוספתא סוטה יא ו: "ומניין שבשבעה באדר נולד משה? שנאמר: ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ... מלמד שהקב"ה משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה, שנאמר: את מספר ימיך אמלא". וכן הוא בראש השנה יא ע"א ועוד. באופן דומה כותב גם החיד"א בפירושו חומת אנך לתהלים פרק קי על צמד הפסוקים ג-ד: "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ: נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק". כותב החיד"א שכנראה לא הכיר את פירוש בכור שור: "מרחם משחר לך טל ילדותך נשבע ה' ולא ינחם וכו' על דברתי מלכי צדק. רד"ק ז"ל פירש על דוד המלך ע"ה דביום יציאתו מרחם אותו השחר לו היה כלומר לטובתו. ואפשר במה שכתבתי אני בעניי בדרושים דדוד המלך עליו השלום נולד בעצרת שהוא לשון מלוכה". שניהם חידשו מדעתם, זה בפולין וזה בירושלים, ומקור לשניהם, לדעתנו, הוא ירושלמי שקלים שלהלן (הערה 13).
  10. זו הכותרת / המוטיב לסיפור מותו של דוד שנראה להלן ותחילת מלכותו של שלמה. טוב אדם נחות (כלב) שחי מאדם חשוב ככל שיהיה (אריה) שכבר איננו בחיים. ראה שם בתחילת הסוגיה שהגמרא מוצאת לכאורה סתירה בין דברי שלמה: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" (קהלת ד ב), ובין פסוק זה: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת" (כולל חציו הראשון: "כי מי אשר יחובר אל החיים יש ביטחון"). וכבר הארכנו לדון במוטיב זה בדברינו על ארי מת וכלב חי בקהלת, וכאן נמשיך בתיאור מותו של הארי.
  11. נראה שקיצו של אדם הוא התאריך המדויק ואילו מידת ימיו של אדם הוא מספר השנים שיחיה. ראה רש"י ושטיינזלץ שם. שני אלה הם בבחינת גזירה מלפני המקום שאין לדעת אותה. ראה הביטוי "גזירה היא מלפני" בהקשר עם מותו של משה ואי כניסתו לארץ (ספרי דברים שלט, דברים רבה יא) ויש עוד. נושא מעניין לחקור.
  12. "שיוכלו להתעסק בי ובהספדי", רש"י. "שלא יתנגש כבוד שבת בצער המות", שטיינזלץ.
  13. האם רק שבח כאן לדוד או שמא גם 'עקיצה' לשלמה שהעלה אלף קרבנות על הבמה בגבעון עוד לפני בית המקדש (מלכים א ג ד)? ראה דברינו על דברי עולה וזבח בפרשת צו. כך או כך,  השווה עם גמרא מכות י ע"א: "א"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב: שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך? אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים: מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל? ושמחתי; אמר לו הקב"ה: כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח". ראה כמו כן בירושלמי שקלים פרק ב הלכה ה: "אין דור שאין בו ליצנין כדורו של דוד. מה היו פרוצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד אומרין לו: דוד דוד, אימתי יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והיה דוד אומר: אף על פי שמתכוונין להכעיסני, יבוא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם, דכתיב: שמחתי באומרים לי בית ה' נלך [תהילים קכב א]. והיה כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך [שמואל ב ז יב] - אמר לו הקב"ה לדוד: ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים. כלום שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות ציבור, חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן, שנאמר: עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח [משלי כא ג]". וזה מקור וראיה טובה לפירוש בכור שור והחיד"א לעיל.
  14. כאן נזכר יום מותו של דוד בשבת. ולהלן בנוסח ברות רבה: "בעצרת שחל להיות בשבת", מה שלא ייתכן בלוח השנה שלנו לפי הכלל: "לא אד"ו ראש (השנה) ולא בד"ו חג (הפסח)" אבל ייתכן בתקופה בה לוח השנה נקבע עפ"י הראייה. אך בעלי תריסין לא נחה דעתם והרבו להתפלפל בנושא. ראה הדיון בפורום אוצר החכמה איך ייתכן שחג השבועות חל אז בשבת ומתי באיזה יום בסיון נפטר דוד, אם בה', בו' או בז' בסיון.
  15. מכאן ואילך תרגמנו את נוסח הגמרא לעברית בסיוע תלמוד שטיינזלץ. השגיאות אם יש, הן שלנו.
  16. שואל מלאך המוות.
  17. הפסיק דוד לרגע מלימודו ומת.
  18. רש"י מסביר שאלה שתי שאלות נפרדות: "לשתי שאלות הללו הוצרך", אבל שטיינזלץ מסביר שזו בעצם שאלה אחת: "אבא מת מוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים ויש לחשוש שמא יבואו להזיקו".
  19. את הכלבים מותר להאכיל בשבת ולצורך זה גם לטלטל, לחתוך וכו', אבל לטלטל את גופת דוד המלך, האריה המת, רק אגב כיכר לחם או תינוק וכיו"ב שמותרים בטלטול. ראה פירוש רש"י כאן: "שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבילה, ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא על ידי ככר או תינוק, לשון אחר: שהקדימוהו תשובת הכלב לתשובת האריה - לשון רבותי". ופירוש שטיינזלץ: "שבשביל הכלבים הרעבים מותר לטלטל את הנבילה ולהאכיל אותה בה. וביחס לאביך, אין היתר לטלטלו במישרין אלא הנח עליו כיכר לחם או תינוק וטלטל אותו לצל אגב התינוק או הכיכר".
  20. סיומת זו סוגרת את התחלת הדיון בגמרא שם: "מהו לכבות נר לפני חולה בשבת?" (ראה פרק במה מדליקין). ותשובתה אחרי דיון ארוך שם במתים מול החיים, כולל הסיפור שלנו, היא שמוטב לכבות נר של בשר ודם, הנר שלפני החולה, מפני נרו של הקב"ה, הוא נשמת האדם וחייו. ואולי גם זה שייך לעניינינו, שכל עוד שהנר דולק (האדם חי) מותר לחלל שבת לצורך, אבל משעה שנר הקב"ה כבה, אין יותר היתר גם לא לטלטול, גם לא לדוד המלך. זה הקשר ההלכתי של פטירת דוד לעצרת היא חג מתן תורה.
  21. מקור נוסף, שלישי, לסיפור פטירתו של דוד המלך נמצא בקהלת רבה ה ב, על הפסוק: "כי לכלב חי טוב הוא מן האריה המת". אלא שהנוסח שם דומה מאד לזה של גמרא שבת לעיל. הנוסח ברות רבה נחשב כ'ארצישראלי' עם קרבה לירושלמי, שניהם מזכירים את מות דוד בעצרת. אלא שלא מצאנו סיפור זה בירושלמי ואפשר שרות רבה משמר אותו. נשווה מעט את שני הנוסחים האלה.
  22. פה הבדל ראשון בין נוסח רות רבה וגמרא שבת הן בשאלת דוד והן בתשובה הקב"ה. האם יש הבדל בין "גזירה היא מלפני" ובין "סוד הוא שלא מתגלה לבן אדם"? עד שנשמע לקח טוב משואבי המים, נזכיר את לשון בראשית רבה סה יב שהבאנו בדברינו חוקר לב ובוחן כליות בפרשת בחוקותי: "שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואילו הן: יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין וכו' ". ועל זה אמר קהלת ודרשו חז"ל: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט ח, שבת קנג ע"א, אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כט).
  23. זה הבדל מהותי ראשון בין נוסח רות רבה ונוסח הגמרא בשבת לעיל. ראה הערה 11 לעיל. כאן מתגלית לדוד מידת ימיו. ומנין שבעים שנה אלה? תשובה: ראשית, הרי דוד מעיד על עצמו ואחרים: "ימי שנותינו שבעים שנה" (תהלים צ י, אבל מייחל גם לגבורות שמונים ...). שנית, יש מסורת שאדם הראשון היה צריך לחיות אלף שנים ובגלל חטאו נחסרו ממנו שבעים שנה ונתנו לדוד (ובעצם לכל בני האדם, בראשית רבה יט ח, פסיקתא רבתי פיסקא מ, פרקי דרבי אליעזר פרק יח). מיתת דוד בשבת (לעיל) היא איפה השלמת חיי אדם הראשון שנוצר בערב שבת. ושוב הגענו למספר אלף.
  24. באיזה יום בשבוע.
  25. ארכי פירושה ראש-ראשית ביוונית וממנה נגזר גם שלטון, שליט, מלך וכו', כמו ארכיבישוף, ארכיאולוגיה (ראשית הזמן) ועוד. ראה בראשית רבה נ ג שלוט היה ארכי הדיינים בסדום, ומנגד, בדברי הקב"ה למשה: "הגיע ארכי ליהושע" (דברים רבה ב ה).
  26. פה ההבדל ברור ובולט לעין. בנוסח רות רבה תחילה מבקש דוד להוסיף לו יום ורק משלא נענה מבקש שיחסרו לו יום. ההפך מנוסח הגמרא בשבת. שנית, הנימוק לסירוב להקדמת המיתה לערב שבת (על מנת למנוע את הבעייתיות של מת בשבת) הוא ברות רבה, חביבות התפילה בהשוואה לקרבנות שלמה, ואילו בנוסח הגמרא שבת: עדיפות העיסוק בתורה. מה מחליף את עבודת בית המקדש בעיני הדרשן, תפילה או לימוד תורה? "נשלמה פרים שפתינו" או "כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן" (מגילה לא ע"ב, ובויקרא רבה ז ג: "הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין אותן")? ובירושלמי שקלים ב ה שהבאנו בהערה 13 לעיל: "חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן". בין כך ובין כך ובין כך, תפילה, לימוד תורה, משפט וצדקה, זה המסר שהדרשן שחי בדורות שלאחר החורבן, רוצה להעביר לקהל שומעיו. אנו כמו דוד ביום האחרון לפני מותו. ביום ובכל יום, שנבחר מאלף עולות.
  27. נוסח רות רבה וכן הוא בילקוט שמעוני תהלים רמז תשלה פותר את הסתירה לכאורה בין נוסח הירושלמי שדוד מת בעצרת ובין נוסח הבבלי שדוד מת בשבת: "בעצרת שחל בשבת", ראה הערה 14 לעיל. אבל כאן גם הבדל גדול! כל הסיפור שדוד היה עסוק בלימוד תורה ומלאך המוות לא יכול לו והוצרך להתחכם לו, לא קיים בנוסח רות רבה! מותו של דוד מסופר כאן במשפט קצר של חמש מילים "ומת בעצרת שחל להיות בשבת". האם הבדל זה נובע מההבדל בין תפילה ללימוד תורה שראינו בהערה הקודמת?
  28. שם, בגמרא שבת, שולח שלמה לסנהדרין. ואילו כאן כבר נודע מות דוד לסנהדרין והם באים לחלות פני שלמה. ראה הדין ש"מראים פנים בשבת" לאבל (בראשית רבה ק ז, ירושלמי מועד קטן ג ו), אבל כאן מדובר באונן.
  29. כאן יש הפרדה ומדרג ברורים בין שתי השאלות ששלח שלמה לסנהדרין, בעוד שבנוסח גמרא שבת הכל שאלה אחת. ראה הערות 18 19 לעיל, כאן, לאחר שקיבל תשובה שאין להזיז את גופת דוד אביו, שואל שלמה לגבי הכלבים הרעבים וברור שאין זו שאלה תמימה, אלא מעין וויכוח של שלמה עם חכמי הסנהדרין וניסיון למצוא היתר לסלק את גופת דוד.
  30. וילונות או אריגים עבים.
  31. זה הסיום המיוחד לרות רבה! משראה שלמה שאין לו פתחון פה מול בעלי ההלכה קרא לנשרים ופעל בחכמתו של מי שהבין והכיר את שפת בעלי החיים ("צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק", קהלת רבה א א). לשלמה יש קשר מיוחד לנשרים, החל מהנשר שהיה רוכב עליו (קהלת רבה ב א), דרך הנשר של כיסא שלמה, הנשר שהביא לשלמה את השמיר (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפב), הנשר שהביא את חתנו לבתו ועוד. ואחרי כל זאת, לדיון נוסף בהשוואת סיפור מותו של דוד המלך בתלמוד הבבלי ובמדרש רות רבה, ראה דבריו של ד"ר גלעד ששון בדף השבועי של אוניברסיטת בר אילן.
  32. בברכת הקב"ה לנח ובניו אחרי המבול.
  33. זכה מותו של דוד המלך להיכנס להלכה ולאגדה, בזכות עדיפות החיים על פני המתים. וכמו שדוד אומר: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו יז-יח). ראה אזכור פסוק זה בגמרא שבת ל ע"א הנ"ל כעימות עם דברי שלמה בקהלת ד ב: "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה". (ומה נעשה עם הסכמת בית שמאי ובית הלל שנח לאדם שלא נברא? עירובין יג ע"ב?). עכ"פ, ראה גלגול התוספתא הנ"ל בגמרא שבת קנא ע"ב: "תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי - מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו את השבת. תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת. אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת - אין מחללין עליו - כיון שמת אדם, בטל מן המצות. והיינו דאמר רבי יוחנן: במתים חפשי, כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות". הוא נעשה חופשי, אבל המטפלים בו – לא.
  34. מדובר במגפה לאחר מניית עם ישראל שלא כהוגן ע"י דוד. ראה שמואל ב פרק כד, דברינו מניית עם ישראל בפרשת במדבר וכן קניית הר הבית ביום ירושלים. שני תאריכים הסמוכים בלוח השנה לחג השבועות בו נפטר דוד. מחטא זה בו בחר דוד בעונש המגפה שבסופו של דבר פגעה בעם ישראל שלא חטא, יצא דוד עם נכות ממנה לא נגמל עד יום מותו. מחטא זה נוסד הר הבית הוא מקום המקדש אותו ייחל דוד לבנות וזכה שבנו בנאו (ראה ההכנות שעשה דוד לבניית הבית והטקסים המוקדמים בשמואל ב פרק ז ובדברי הימים א פרק כב), אבל מחטא זה החלה גם הספירה לאחור של ימי דוד. ראה הציור הכל כך קשה שהמלאך המשחית שהצטווה "הרף ידך" מאלה הצאן שלא חטאו, מקנח את חרבו המגואלת בדם, בטליתו של דוד! ראה גם מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יח: "ר' שמואל בר נחמני אמר: בשעה שראה דוד המלאך נצטנן דמו של דוד מיראתו, הדא הוא דכתיב: ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו (מלכים א א א), מלמד שנצטנן דמו". אפשר שמקורות אלה הם הסיבה לכך שתיאור מותו של דוד ברות רבה פחות דרמטי מזה של הגמרא במסכת שבת. דוד מת מוות צפוי בעצרת, עקב מחלה או נכות ממנה לא החלים, ולא מוות פתאומי. וכמו שאומר המקרא עצמו: "ויקרבו ימי דוד למות ... ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו". וגם מהנוסח ברות רבה שבאו הסנהדרין להראות פנים לשלמה משתמע שמותו של דוד היה הדרגתי וצפוי וטבעי ולא איזו נפילת מדרגה פתאומית.
  35. היכן ריווה (הרווה בלשוננו היום) דוד את הקב"ה בשירות ותשבחות? בשירת דוד ובפרקים בספר דברי הימים, אך בעיקר, כמובן בספר תהלים ממנו הבאנו לא מעט ציטוטים לעיל. ריווי זה נובע ממעשיה של רות אשר עשתה את כל הדרך ממואב לשדות בית לחם, מ"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " לייסוד בית דוד ובאה לחסות בצל כנפי אלוהי ישראל. רות מזכה לדוד לדורות לא רק בספר תהלים, אלא גם בקריאת מגילתה היא ביום בו הסתלק דוד לבית עולמו והפך ממלך בשר ודם (עם כל מגרעותיו האנושיות) לדוד מלך ישראל חי וקיים - לסמל של תקווה וגאולה בכל דור ודור. מגילת רות שהתחילה באסון ופורענות אלימלך ובניו ונעמי שהפכה למרה, מסתיימת בתקווה ובבניין, כמאמר הגמרא בבבא בתרא דף יד עמוד ב שקובעת שאין להתחיל ספר בפורענות: "אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא! פורענות דאית ליה אחרית; דאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות".