- ולפיכך זוכה גם להרמת קול בנעימה ע"י החזנים, בפרט בימים הנוראים והפכה כמעין פתיחה לקדושה ופיוטיה.
- כך מבטיח בעל ספר משלי למי שלא ישכח את התורה וינצור מצוותיה, ככתוב בפסוק הקודם שם: "בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ". לא חיים גרידא, אלא חיים ושלום וכפי שאנו אומרים בברכת החודש (להלן): "חיים של שלום". וכבר קדם בביטוי זה הנביא מלאכי בברכתו לשבט הלוי (פרק ב פסוק ה): "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וכו' ". ואנו נתמקד במטבע הלשון "מחיה חיים". לא רק המתים זקוקים לחיים (אי שם בתחיית המתים), אלא החיים כאן ועכשיו זקוקים לברכה זו – לחיים שמחדשים חיותם בכל עת. ראו שיר השירים רבה פרשה ז על הפסוק "בת נדיב" (ירושלמי ברכות ב ד) שהפסוק במלאכי משמש אסמכתא לברכת רופא חולים בשמונה עשרה: "א"ר חייא: מה ראו חכמים לקבוע רופא בברכה שמינית? כנגד המילה שנתנה בשמיני, הדא הוא דכתיב: בריתי היתה אתו החיים והשלום". ומה יותר פשוט מהקשר בין רופא חולים ובין ברכת מחייה חיים.
- בא (חזר) משלח השעיר לעזאזל משליחותו ופגש את הכהן הגדול. ראו הסיפור ערסלא ביום הכיפורים.
- שליחותו של הקב"ה שהוא "מחיה החיים". ראו פירוש רש"י על הדף שם: "מצאו בשוק - מכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול עשינו שליחותך. מחייה חיים - הוא הקב"ה עשינו שליחותו". ופירוש שטיינזלץ שם: "מצאו בשוק כלומר במקום פומבי, לכהן גדול, אומר לו בלשון זו: אישי אדוני כהן גדול! עשינו שליחותך, שקיימנו מצות שילוח השעיר. ואם מצאו בביתו, אומר לו בלשון אחרת: מחיה חיים (הקב"ה), עשינו שליחותו. כי לשון 'עשינו שליחותך' שאומר לו בנוכחות אנשים אחרים, אינו אלא לכבדו בפני הבריות. אבל בינו לבין עצמו אינו צריך לכך. ולכן מדייק בלשונו לומר שעשה שליחותו של הקב"ה כציווי הכתוב".
- הרי לנו עדות שברכת "מחיה חיים" נהגה גם ביום-יום כל אימת שנפרדו חכמים אלה מאלה בתום הלימוד בבית המדרש, ראו דברינו כיצד נפרדים בדפים המיוחדים. ואם "ארוכים" הוא בכ"ף רפויה "ארוּכִים" – כנוסחים השונים בברכת החודש - אזי הכוונה לבריאות. ויש שמעירים שיש גם נוסח של חיים "מתוקים" במקום "מתוקנים" ולא מצאנו נוסח זה. בין כך ובין כך, שיהיו חיי כולנו ארוכים, טובים, מתוקנים ומתוקים בעזרת מחיה החיים הוא הקב"ה. "ארוכים" בכ"ף רפויה, דגושה וגדושה.
- מפרקי הלל השלם: "אהבתי כי ישמע ה' קול תחנוני". עוד בתהלים כז יג: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים", וכן: "זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (שם קמב ו).
- לפי מהלך הסוגייה בגמרא נראה שדרשה זו של רב יהודה היא המשך העניין. הפסוק מתהלים קטז מתאים לנושא ויכול לשמש אסמכתא טובה מהמקרא לברכת מחיה החיים. הפסוקים ממשלי וממלאכי שהצענו בראש הדף מדברים על חיים ושלום שהיא בוודאי ברכה משובחת יותר, אבל הברכה "מחיה חיים" והפסוק מתהלים שמזכירים "חיים" בלבד אולי 'מעשיים' יותר ומדגישים את ערך החיים עצמם (יש גם חיים ללא שלום כפי שמציינים מדרשים ומפרשים). עכ"פ, יש כאן צירוף נאה: אתהלך לפני ה' שהוא מחיה החיים בארצות החיים. אבל מה עושים כאן השווקים? האין זו ירידה מאיגרא רמא לבירתא עמיקתא, משגב יום הכיפורים שהוא יום סליחה וכפרה, אל חיי השוק הסואנים? התשובה היא: אכן כך. אחרי יום הכיפורים יבואו שוב חיי המעשה היום-יומיים. מה בקשנו ממחיה החיים ביום הכיפורים? חיים פשוטים וארציים: "מי יחיה ומי ימות". עוד על כך, בפירוש המאירי להלן.
- מהרש"א מציע סיבה אחרת מדוע אם נפגש המשלח עם הכהן הגדול בשוק הוא פונה אליו בלשון: אישי כהן גדול! ולא בלשון "מחיה חיים". וזה הסבר קצת קשה שהרי גם בשוק אין סיבה שלא לברך באזכור שם שמים כמו שתיקן בועז: "ה' עמכם" והם עונים לו "יברכך ה' " מה גם שלא מזכירים את שם ה' אלא את תוארו "מחיה חיים". וגם בשיטת רש"י ושטיינזלץ לעיל ניתן לשאול: מדוע בשוק שהוא בפומבי נקפיד בכבוד הכהן הגדול ולא בכבוד שמים? אפשר שההסבר הוא אחר לגמרי. אם פונה המשלח לכהן הגדול בפומבי במילים: מחיה חיים, יש חשש שהעם יבין שזה תואר לכהן הגדול שזה עתה עמד במרכז עבודת יום הכיפורים (ועשינו שליחותו יכול להתפרש כלשון כבוד של פניה בגוף שלישי).
- בקטע זה נדרש מהרש"א להסבר מהות התואר "מחיה חיים" והקשרו ליום הכיפורים דווקא. נראה להרחיב מעט פירוש זה ולומר שהמפגש של משלח השעיר עם הכהן הגדול סוגר את מעגל כפרת יום הכיפורים ואת המעבר ממיתה (של בעלי חיים) לחיים וכפרה (של בני האדם). זה ששילח את השעיר לעזאזל שהוא כפרת חטאי העם (מחוץ למקדש) וזה שעסק בסדר העבודה במקדש. אין ברכה נאה מ"מחיה חיים" לציין מפגש זה שהוא השלמת הכפרה והתקווה ליציאה ל"שנת חיים וקיימים" (מנוסח תפילת הכהן הגדול ביום כיפור). בדרך פירוש זה של ברכת "מחיה חיים" הולך גם החיד"א בספרו מראית העין (יומא עא ע"א) תוך שהוא גולש לענייני גימטריה וקבלה: "מחיה חיים עשינו שליחותו ... דבשעיר המשתלח היו מתכפרין כל עבירות ישראל ונסתם פה המקטרג ... והשתא אחר שנשתלח שעיר המשתלח ונתכפרו עבירות ישראל וניתנו לסט"א לז"א מחיה חיים שהם ישראל שנותן להם חיים וכו' ".
- כוונתו לפסוק בישעיהו פרק לח פסוק טז מתפילת חזקיהו בחוליו: "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי". ראויה תפילה זו לעיון מיוחד לעצמה. וכל היודע על מי שכתב עליה ופירשה כיאות, אנא יודיענו.
- בעקבות פירוש מהרש"א גלשנו למוטיב של מעבר ממיתה לחיים (שכמובן לא נוכל לסקור אותו בהרחבה כאן), ואולי באמת שמורה לחנה הבכורה על מוטיב זה בתפילת ההודיה שלה אחרי שזכתה לבן. בניגוד אולי לפרשנים אחרים, רד"ק מדגיש שלא מדובר כאן בתחיית המתים, אלא בהיפוך לרפואה והחלמה של מי שחלה עד שנטה למות ועמד מחדש לחיים. והוא מצרף לתפילת חנה (עליה הרחבנו בראש השנה) את תפילת חזקיהו שעמד מחוליו. ראו גם בגמרא ברכות נד ע"ב ברכת רבנן לרב יהודה שהחלים ועמד מחוליו: "בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא". ושוב בשיר השירים רבה פרשה ז: "א"ר חייא: מה ראו חכמים לקבוע רופא בברכה שמינית? כנגד המילה שנתנה בשמיני, הדא הוא דכתיב: בריתי היתה אתו החיים והשלום". רד"ק גם מזכיר שקדמו לכולם דברי הקב"ה עצמו בשירת האזינו: "אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא". נראה שכל אלה מקורות טובים לברכת מחיה חיים. נחזור לגמרא במסכת יומא.
- חזרנו לפירוש רש"י ושטיינזלץ לעיל, אך בלשונו הצחה של המאירי (רבי מנחם בן שלמה המאירי מאה 13 פרובנס, כתביו היו עלומים שנים רבות ו"נתגלו" רק בראשית המאה העשרים). גם הוא נוקט בנוסח שאם "מוצאו בביתו" אומר "עשינו שליחותו" היינו של הקב"ה שהוא "מחיה חיים". אבל נעיר שיש שגורסים כאן: "מחיה חיים עשינו שליחותך" (הרא"ש מסכת יומא הלכות סדר עבודת יום הכיפורים, פירוש קרבן נתנאל על הירושלמי), היינו שהפניה גם כאן היא לכהן הגדול, ומחיה חיים היא שבועה בשם ה' (שמחיה חיים הוא תוארו) שהמשלח נשבע שאכן קיים את שילוח השעיר כדת וכדין (שדחפו מראש ההר). שהרי היה שם לעצמו. כך מצאנו בפירוש עלי תמר לירושלמי ברכות ו א ורק נוסיף שגם הכהן הגדול היה בקודש הקדשים לעצמו ורק הוא יודע כיצד בדיוק נעשה מעשה הקטורת שם – נושא שהיה במחלוקת קשה עם הצדוקים – "שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים" (ספרא אחרי מות פרשה ב תחילת פרק ג אות יא, ירושלמי יומא א ה). השניים שעשו את עבודתם "בינם לבין עצמם", נפגשים.
- ראו פירוש רש"י שמסביר שהמשך הדרשה בפסוק "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" בא בהקשר לשוני אסוציאטיבי: "אתהלך וכו' - איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה" ומתמקד בהקשר המשך הפסוק לדוד: "זה מקום שווקים - שאדם מוצא לקנות מזונותיו, ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר". אבל פירוש המאירי סבור שהקשר עם בית המדרש והתלמידים שהיו נפטרים מתלמודם הוא ענייני לחלוטין וכפי שכבר הצענו לעיל. החיים הפעילים בשוק הם "ארצות החיים" – החיים הארציים שמאפשרים את החיים של בית המדרש – את חיי הרוח. נראה שאפשר לצרף פירוש זה לשיטתו של רבי ישמעאל במחלוקתו הגדולה עם ר' שמעון בר יוחאי בגמרא ברכות לה על האיזון בין לימוד תורה ודרך ארץ, בדברינו ואספת דגנך בפרשת עקב. ראו שם גם דברי רבא לתלמידיו: "במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא". שילוב קמח ותורה. מי שרוצה חיים בבית המדרש ובאוהלה של תורה (פומבדיתא כסמל ומשל) ולא לעשות מהתורה קרדום לחפור בה, חייב שיהיו לו גם חיים בעולם החומרי. ומחיה החיים יזכה אותו לקיים את שניהם. כך ראוי שיברכו התלמידים זה את זה ביציאתם מבית המדרש, מדגיש המאירי. ראו המשך פירוש רד"ק שם: "או שמא יש לפרש שדוד היה משבח עצמו שאפילו בתוך אותם יושבי שווקים היה הוא שוקד ללמוד תורה ואינו למד מהם. ומכל מקום, חיים הוא שם מונח לכלל הטובות, וכן מוות לכלל הצרות, כמו שביררנו בחיבור התשובה בענין נחתם למיתה נחתם לחיים. וזהו שאמרו: ושנות חיים יוסיפו לך - וכי יש שנים של חיים ושאינן של חיים? אלא אלו שנותיו של אדם שמתהפכות מרעה לטובה ומטובה לרעה וכל שהן לטובה הוא קורא אותן שנות חיים".
- הרב ישכר תָּמָר (במקור תֶּמֶר) נולד פולין 1896, נפטר תל אביב 1982. שימש רב בכמה קהילות במערב אירופה ובארץ בתל אביב. בהשקפותיו השתייך לציונות הדתית. חיבר פירוש ארוך לתלמוד הירושלמי בשם עלי תמר. ראו הערך עליו בויקיפדיה.
- פירוש עלי תמר מעלה את השאלה הפשוטה מדוע אין אנו מברכים ברכת "מחיה חיים" כאשר אנו נפגשים עם חבר טוב ובפרט אהוב שלא ראינוהו שנים עשר חודשים. שזו אגב הקבלה יפה לברכה במסכת יומא פעם בשנה. למה לא נעדיף נוסח זה על פני הנוסח בגמרא בבלי "מחיה מתים" שאין לה מקבילה בירושלמי? ומה גם, כפי שמעיר פירוש עלי תמר, שבאופן מעשי נמנעים בני אדם לברך בנוסח זה מחשש לעינא בישא ושלא לפתוח פה לשטן. עלי תמר לא רואה בברכה זו שינוי ממטבע הברכות שחז"ל תקנו. הצעתו בסיכום הדברים "לעיין בזה כדי שיהיו דברי רבותינו שתקנו ברכה זו קיימים", נשמעת כהצעה להנהיג בפועל ברכה זו שבלאו הכי איננה נאמרת בשם ומלכות ויש לה סימוכין טובים במקורות. ויש לה גם חיזוק גדול מהכלל שכבוד החיים תמיד עדיף על פני כבוד המתים, כנזכר במסכת שמחות פרק יא הלכה ו: "המת והכלה שהיו באין ומקלסין זה כנגד זה, מעבירין את המת מלפני הכלה, מפני שכבוד החיים קודם לכבוד המתים". ובבראשית רבה צב ה: "שואלים על החיים ואין שואלים על המתים". מנגד, אפשר להגן על נוסח הבבלי "מחיה מתים" אם נלך בדרך שסלל רד"ק לעיל שמדובר על אדם שהתרפא ועמד מחוליו. כך או כך, כאשר ייפרד מאותו חבר שלא ראה זמן רב ואולי מכל אדם, יברך אותו בברכה המורחבת של חכמי פומבדיתא: "מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים ובריאים, טובים, מתוקנים ומתוקים".
- החיים צריכים חיים. ובלשוננו היום: צריך לדעת לחיות את החיים, לא לתת להם סתם לזרום. חיים ללא מודעות של חיים וללא מתן תוכן ויציקת 'חיות' לתוכם, הם חיים של מיתה – חיים קצרים. קצרים בהיפוך של ארוכִּים בכ"ף דגושה וגם של ארוכים בכ"ף רפויה. ראו דברינו ביום טובה היה בטוב בקהלת. נקווה שירדנו לסוף דעתו של חתם סופר.
- כך מובא בפירוש חתם סופר על התורה, דרשה להפטרת יום שני של ראש השנה – דרשה שכולה מלאת חיים! חתם סופר גם נהג להשתמש בברכה זו בחתימה לשו"ת ואגרות שכתב. גם גדולי ישראל אחרים נהגו לצרף ברכה זו לאגרותיהם (בתחילה או בסוף) או לדרשותיהם ובסיום או פתיחה של חיבוריהם. ראו למשל רש"ש מסכת ידים פרק ד משנה ז – סיום המסכת: "סליק מסכת ידים. בעזרת שולח מים. ומחיה חיים", נחל שורק לחיד"א הפטרת שמחת תורה אות ג: " ... ועל ידי זה חסדי מאתך לא ימוש שלא תירא משמד כי זכות תורה אצולי מצלא ואגוני מגנא ורוכב שמים בעזרך מחיה חיים". ובהקדמה לספר באר הגולה למהר"ל: " ... גם כי בעזרת המחיה חיים יתבארו הדברים במקומם למושבותם על סדר התלמוד", ובספר פרי האדמה לרבי מיוחס רפאל הלכות שלוחין ושותפין פרק ד הלכה ג: "אנכי הרואה את השאלה ואת אשר נגזר עליה, תורה חתומה ניתנה מאת הרב הכולל. מחיה חיים יחיהו ואחר אשר רוח מבינתו הוציא לאור כל תעלומה וכל דבריו משפט צדק ואמת וכו' ". אבל למה רק בשיח בעלי התריסין ולא בחיי היום-ים, בשווקים, בפגישות משפחתיות, כינוסי חברים וכו' ? למה לא נאמץ את הצעת עלי תמר?
- האמנם נשארה ברכת מחיה חיים בסוד שיח תלמידי חכמים ולא זכתה להיכלל במחזור תפילותינו? אפשר שכן זכתה, בברכתו של רב (אמורא דור ראשון מכונה גם אבא אריכא או אבא בר אייבו) לאחר שהיה מסיים תפילתו שהועתקה אחר כבוד לברכת החודש. ברכה שנראית כפירוט והרחבה של ברכת מחיה החיים. והרי ראש חודש הוא עצמו מעין יום כפרה שבו היו מקריבים שעיר חטאת. (ראו גמרא חולין ס ע"ב על מה מובא שעיר החטאת בראש חודש, מובא בדברינו מדוע נעלם ראש חודש תשרי בראש השנה). אם כך, אז לפחות פעם בחודש אנחנו מברכים מעין ברכת מחיה חיים. והנוסח "חיים של שלום" גם מחזיר אותנו לפסוק האח שהבאנו לעיל מספר מלאכי הצופה את חידוש היישוב היהודי בתחילת בית שני: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם".
- אנו מציעים לקרוא את ברכת גבורות ואת המעבר ממנה לברכת קדושה ברצף (בפרט בחזרת שליח הציבור). בברכה זו יש התייחסות כפולה למוטיב תחיית המתים לעתיד לבוא לצד תחיית החיים כאן ועכשיו בעולם הזה בדומה למה שראינו לעיל בפירוש רד"ק. תחיית המתים היא שאיפה לחזרה אל חיי המעשה של העולם הזה בו ניתן לקיים חיים של קדושה, תורה ומצוות וגמילות חסדים ולא העולם הבא. זאת ועוד, כבר עמדו רבים וטובים על הקשר בין הגשם הנותן חיים ותחיית המתים. ראו ירושלמי ברכות ה ב: "כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם", בהסתמך על הפסוקים בהושע פרק ו ב-ג: "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ". עוד על מוטיב זה, מצוי במקורות ודרשות על הפסוק בישעיהו כו יט: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". ואנו מבקשים לחבר כאן גם את ברכת קדושה. ברכת גבורות המכילה גם את הגשם והטל הנותנים חיים לעולם, נחתמת ב"מחיה המתים" והקדושה הסמוכה פותחת ב: "נקדש את שמך בעולם" כאן למטה בעולם הזה נקדש את שמך, במקביל לקדושה שאומרים המלאכים "שם למעלה". מי הם שמקדשים את שם הקב"ה בעולם? "לא המתים יהללו יה", "כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ" – אומר בעל ספר תהלים ומוסיף: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", "חי חי הוא יודך" – אומר חזקיהו.
- וינגפו לפניכם כל הנגיפים.
- קיצור השיר ועריכתו הוא באחריותנו. למקור, יש לגשת לרשת.