מועדי ישראל

מים ראשונים: מן המפורסמות היא קביעתו של ר' זעירא ברות רבה ב יד: "מגילה זו, אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים". שבחם של גומלי חסדים וודאי ראוי וחשוב הוא, אך מסתבר שאין זו קביעה נכונה כפשוטה ויש בידינו לא מעט הלכות שמקורן או אסמכתן במגילת רות. נסקור אותם, עפ"י סדר הופעתם במגילה, וניתן תחילה קרדיט לפירוש דעת מקרא (פיבל מלצר) על המגילה, ממנו שאבנו מלוא החפניים. ובאשר לאמירתו של ר' זעירא, נחזור אליה במים האחרונים וננסה לתת לה תשובה. בין מים למים, מוזמנים שואבי המים להציע פתרונות משלהם.¹

1. רות רבה פרשה א סימן ד – איסור יציאה לחו"ל

רעב שבא בימי שפוט השופטים² –  ר' הונא בשם ר' דוסא: ארבעים ושתים סאות היו ונעשו מ' ואחת.³ והא תני: "לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים לקוחות בשקל.⁴ אמר ר' שמעון בן גמליאל: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח. אבל מוציא ליקח, אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ".⁵

והא תניא: "בשעת הָדֶבֶר, בשעת מלחמה – כּנוֹס הרגל, ובשעת רעבון – פַּזֵר הרגל".⁶ למה נענש אלימלך?⁷ ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם. (משל) לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון. כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מְעַיְלַת בסידקי וקופתה בידה.⁸ והיו בני המדינה אומרים: זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבוא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה! כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון, אמר: עכשיו כל ישראל מסבבין פִּתְחִי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם. זהו שכתוב: "וילך איש מבית לחם יהודה".⁹

2. מסכת יבמות דף מז עמוד א – קבלת גרים

אמר מר: "גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות" … "ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו" – אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה". אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! – "באשר תלכי אלך". אסיר לן ייחוד! – "באשר תליני אלין". מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! – "עמך עמי". אסיר לן עבודת כוכבים! – "ואלהיך אלהי". ארבע מיתות נמסרו לבית דין! – "באשר תמותי אמות" … מיד: "ותרא כי מתאמצת היא וגו' ". "קיבל, מלין אותו מיד"¹⁰– מאי טעמא? שהויי מצוה לא משהינן.¹¹

3. מסכת ברכות פרק ט משנה ה – שאילת שלום בשם ה'

… והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר: "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' " (רות ב ד).¹² ואומר: "ה' עמך גבור החיל" (שופטים ו יב), ואומר: "אל תבוז כי זקנה אמך" (משלי כג כב),  ואומר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו). ר' נתן אומר: הפרו תורתך – עת לעשות לה'.¹³

4. תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק ח הלכה ז – כבוד שבת

אמר רבי חנינא: צריך שיהיו לו שני עטיפין: אחד לחול ואחד לשבת. מאי טעמא? "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך" [רות ג ג] – וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שַׁבְּתָהּ.¹⁴ כד דרשה ר' שמלאי בציבורייא, בכון חברייא לקובליה. אמרו ליה: רבי, כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת.¹⁵ אמר להם: אעפ"כ, צריכין אתם לשנות לשבת. מן הדא: "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך" [רות ג ג].¹⁶

5. מסכת בבא מציעא דף מז עמוד א – קנין נעל, קניין סודר, קניין חליפין

במה קונין? רב אמר: בכליו של קונה … ולוי אמר: בכליו של מַקְנֶה … כְּתַנָּאֵי:¹⁷ "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד ז). גאולה – זו מכירה … תמורה – זו חליפין … "לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו". – מי נתן למי? – בועז נתן לגואל. רבי יהודה אומר: גואל נתן לבועז.¹⁸

6. מסכת כתובות דף ז עמוד א – שבע ברכות

והאמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו". ורבי אבהו אמר: מהכא: ב"ְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל" (תהלים סח כז).¹⁹

7. מדרש זוטא – רות (בובר) פרשה ד סימן ב – עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה

"ויקח עשרה אנשים וגו'. מכאן אמרו: ברכת חתנים בעשרה. "מזקני העיר" -. אין זקן אלא זה שקנה חכמה … וכל כך למה? לדרוש לו אם היא מותרת לו, או אם אסורה לו. שהרי אמרה תורה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " (דברים כג ד), ודרשו: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית".²⁰

8. הלכת על – עת לעשות לה' הפרו תורתך

מסכת ברכות סג ע"א: משנה: התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו וכו'. גמרא: מאי ואומר? – וכי תימא: בעז מדעתיה דנפשיה קאמר – תא שמע: "ה' עמך גבור החיל". וכי תימא: מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון – תא שמע: "אל תבוז כי זקנה אמך". ואומר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך".²¹

רות רבה פרשה ב סימן יד – דברי ר' זעירא

אמר ר' זעירא: מגילה זו, אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.²²

תורה, צדקה וגמילות חסדים

תוספתא מסכת פאה (ליברמן) פרק ד הלכה יט: צדקה וגמילות חסדים שקולין כנגד כל מצות שבתורה, אלא שהצדקה בחיים גמילות חסדים בחיים ובמתים,²³ צדקה בעניים גמילות חסדים בעניים ובעשירים, צדקה בממונו גמלות חסדים בממונו ובגופו.²⁴

מסכת עבודה זרה יז ע"ב: תנו רבנן: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמישה דברים. א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמישה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול – שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה [בלבד]; וכדרב הונא, דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד – דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: "וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת" (דברי הימים ב טו ג), מאי ללא אלהי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד – דומה כמי שאין לו אלוה.²⁵

ויקרא רבה לד ז, פרשת בהר

אמר ר' זעירא: אפילו שיחתם של בני ארץ ישראל תורה היא. הכיצד? אדם אומר לחבירו: זכה בי, הזדכה בי, זכה עצמך בי. ר' חגי אומר: סכה בי, הסתכל בי. סכה בי – מה הייתי והסתכל בי – מה אני (כעת).²⁶

חג שמח ולימוד מחכים

מחלקי המים

מים אחרונים: לעיל הזכרנו את מוצאה של רות ממעשה בנותיו של לוט בסדום, מעגלון ומבלק מלכי מואב ועוד. איזה מהפך אדיר עשתה בעצמה, בהלכה ובחסד. נוסיף את המקור הבא, גמרא סנהדרין קה ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה. שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה". אולי גם זה לימוד ממגילת רות: העשייה שלא לשמה שממנה תבוא העשייה לשמה. ראו בהקשר זה גם מדרש ויקרא רבה לד ח, פרשת בהר על הפסוק ברות ב יד: "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר". אומר המדרש: "אמר ר' יצחק: למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח … שאילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו: ויצבט לה קלי – עגלים פטומים היה מאכילה". גם את אלה לומדים מהמגילה: לעסוק במצוות גם שלא לשמה, ומה שנעשה, ייעשה בלב שמח. האם זו הלכה או דרך ארץ? זה סוד קסמה של המגילה: חידושי הלכה מפתיעים שיסודם במידת החסד.