מיוחדים

לימוד תורה במיעוט שיחה

עדכון אחרון: 21/01/2022

מסכת אבות פרק ו משנה ה – במה נקנית התורה

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים1: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, בשכלות הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, ובפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, ובקבלת היסורין.2

דרך חיים מסכת אבות פרק ו משנה ה3 – השיחה מבטלת פעולת השכל

במיעוט שיחה – כבר התבאר זה למעלה כי מרבה דברים מרבה שטות והארכנו במקומו אצל "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". כי השתיקה היא סימן חכמה, והמרבה שיחה אין בו סימן חכמה, שהשיחה מבטלת פעולת השכל, ולפיכך דבר הזה שהוא מיעוט שיחה הוא יסוד גדול אל החכמה.4

רש"י על המשנה – ליצנות

במיעוט שיחה – ליצנות.5

תפארת ישראל – יכין מסכת אבות פרק ו משנה ה – שתנוח הנפש קצת

במיעוט שיחה – דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה, כדי שתנוח הנפש קצת על ידי זה.6

במיעוט שחוק – מילתא דבדיחותא גם כן מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קיז א].7

דף על הדף מסכת יומא דף יט עמוד ב – בשם הגר"א

ומצאתי בהקדמת ספר בית אהרן להגאון ר' אהרון וולקין ז"ל,8 כותב בנו ששמע מאביו בשם הגר"א לבאר הא דְשָׁנוּ ומנו חכמים (בפרק ו דאבות) לאחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהן במיעוט שיחה, שזה אינו בשלילה כפי המובן הפשוט, כלומר שימעט בשיחה לגמרי מבלי הוציא אף דיבור מפיו. רק הכוונה להיפך, היינו לחייב מיעוט שיחה, שאם ילמוד אדם הרבה בלי הפסק, דעתו תתבלבל עליו. וע"כ בכדי לאוקמי גירסא9 צריך הוא מזמן לזמן לשיחה קלה.10

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות – שמונה פרקים פרק ה – מנוחת החושים

כי הנפש תילאה והמחשבה תיעכר בהתמדת העיון בדברים הקשים, כמו שיתעייף הגוף בהתעסקו במלאכות המייגעות, עד שינוח וישקוט, ואז יחזור לשיוויו. כן תצטרך הנפש גם כן להירגע, ולעסוק במנוחת חושים, כמו ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות, כמו שיאמרו: כי חלשי רבנן מגירסא.11 וקרוב הדבר שעל זה האופן לא יהיו אלו רעות, ולא פעולות הבל, רצוני לומר: ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקישוטים בבניינים ובכלים ובבגדים.12

ספר מלמד התלמידים פרשת בראשית – הפסקה לבדיחות הדעת ולנגינה13

כן הזהיר שם להישמר ממדה אחרת, ואם היא14 נראית טובה בעיני קצת בני אדם, והיא ההתמדה בדרישה ובעיון מאין הפסק. ובאמת היא רעה מאד, לפי שהשכל האנושי ישיגהו ליאות כשאר כחות האנושיות, עד שיבוא החכם לומר דברים לא טובים.15 ולפי הענין הזה, היה דרך חכמי התלמוד לערב דברי שמחה ושחוק בדבריהם כמו שמצאנו להם: כי הוו חלשי רבנן מגירסא הוו אמרי מלי דבדיחותא. וכן נמצא להם שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה והוא שהיה דרכם להשתמש בכלי הניגון כמו שהתפרסם בדוד המלך וכמו שנאמר באלישע: " וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' " (מלכים ב ג טו). כל זה מורה שהשכל האנושי ילאה והוא צריך לתענוג רוחני.

פירוש 'מדרש שמואל' על מסכת אבות ב יד – יציאה לטיול ברחוב16

וכשימצא גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות, יכוון בזה כדי להרחיב ליבו ללמוד. ואני הכותב נראה לי שזה שאמר דוד המלך ע"ה: "וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי" (תהלים קיט מה), כלומר לטייל ברחבה, לפי שפיקודיך דרשתי, וחליש דעתאי מן הגירסא, ולזה אני הולך לטייל. ולזה לא אמר ואהלך ברחבה אלא ואתהלכה, מן ההתפעל, שהוא מורה על הטיול, וכמו שאמרו רז"ל: "כי הוו רבנן חלשי מגירסייהו אמרי מילתא דבדיחותא".

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. ואיזה כתר גדול מכתרי הכהונה המלכות ואף התורה? כתר שם טוב! ראו אבות פרק ד משנה יג: "רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן".
  2. והמשך הרשימה במשנה ז הסמוכה שם המשלימה את כל שאר המעשים, התכונות או ההנהגות שבהן התורה נקנית. ואנו מבקשים להתמקד במיעוט שיחה. ראו תכונה זו גם במסכת דרך ארץ פרק ד הלכה א בהנהגות תלמיד חכם: "לא יאכל מעומד, ולא ישתה מעומד, ולא יקנח את הקערה ... מיעוט שיחה, מיעוט שחוק, מיעוט שינה, מיעוט תענוג וכו' ". מה פשר "מיעוט שיחה"? לפנות לשיחת חולין שאינה בדברי תורה כמה שפחות? אולי בכלל לא, למי שיכול! הסמיכות מחד גיסא למיעוט שחוק, אולי גם למיעוט תענוג, מצביעה על כיוון אפשרי זה, אך הסמיכות מאידך גיסא למיעוט שינה ומיעוט דרך ארץ (ובנוסחאות אחרות "מיעוט סחורה"), מעלה את האפשרות שהכוונה היא לשיחה ושינה מועטות, היינו במינון הנדרש לחיים ולהמשך הלימוד עצמו. "מיעוט" במשמעות שלא להרבות, אבל לא למעט מכל וכל.
  3. הוא המהר"ל.
  4. ובפירוש בת עין (רבי אברהם דב ב"ר דוד מאבריטש, חסידות מאה 18) דברים פרשת ואתחנן: "במיעוט דרך ארץ במיעוט תענוג במיעוט שינה במעוט שיחה - ועל אלה המיעוטים רמז הכתוב: רק הישמר לך ושמור נפשך מאד, רוצה לומר שתשמור אזהרת חז"ל בענין מיעוט היינו מיעוט דרך ארץ מיעוט תענוג". ופירוש מתתיה היצהרי (מחכמי ארגון שבספרד, מאה 15) למשנה באבות כותב: "במיעוט שחוק ... אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ... במיעוט שיחה ... אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מעולם לא שח שיחת חולין". עוד בפירוש פרקי משה (ר' משה אלמושנינו, סלוניקי מאה 16) על המשנה: "במיעוט שיחה - רוצה לומר, שיחה בטלה. כי אם יהיה נטרד בשיחה בטלה עם חבריו, יוטרד מן הלמוד, ויפסיד זמנו בהם, שהיום קצר והמלאכה מרובה". מפירושים אלה ואחרים נשמעת הגישה המחמירה, היינו למעט ככל הניתן בשיחה שאיננה חלק משיח התורה, עד למינימום ממש.
  5. השיחה שיש למעט בה עפ"י רש"י היא ליצנות ושחוק של קלות דעת. ראה פירושו גם בגמרא יומא יט ע"ב שאומרת: "אמר רבא: השח שיחת חולין - עובר בעשה, שנאמר ודברת בם - בם ולא בדברים אחרים", מבאר רש"י שם: "ולא בדברים אחרים - שיחת הילדים וקלות ראש". ומה עם שיחת חולין קצרה? מה עם לשאול על חבר שלא בא לבית המדרש? מה עם 'ענייני דיומא' קצרים כגון מה מזג האוויר הצפוי? בכך שנטה אל הקיצוניות של ליצנות וקלות ראש, השאיר רש"י, כנראה בכוונה, תחום אפור גדול של שיחות חולין שאינן לצון ו'צחוקים' מצד אחד, אבל גם לא לימוד תורה מצד שני. מה דין שיחות אלה? למה לא מבאר רש"י שמיעוט שיחה הן שיחות חולין למיניהם והגם שהן מותרות לצורך, מומלץ למעט בהן? את שיחות ליצנות באה המשנה לבקש להמעיט? הרי זה פשיטא. אם לא נאמר שבמילה "ליצנות" מתכוון רש"י לחולין, פירוש זה אומר דרשני והבינני.
  6. כאן מתהפך הגלגל. מה הוא שמסייע בקניית התורה ולימודה? הפסקה אחת לכמה זמן לשיחה קלה ב"דברים של מה בכך" על מנת להפיג את אינטנסיביות הלימוד ולתת מנוחה קלה לנפש הלומדים. הנה, לקח פירוש תפארת ישראל למשנה הידוע גם בשם יכין ובעז (הרב ישראל ליפשיץ, אשכנז מאה 19) את התחום האפור הפתוח שהשאיר רש"י, וקבע שלא רק ששיחה קצרה בתחום זה איננה בבחינת מיעוט תורה, אלא שאדרבא, היא מועילה וטובה ומסייעת ללימוד.
  7. גם ימיעוט שחוק', מסביר תפארת ישראל, אין פירושו להמעיט כמה שיותר בשחוק וקלות ראש על מנת לקיים את לימוד התורה. 'מיעוט שחוק' משמעותו 'מעט שחוק' שהוא מילתא דבדיחותא שמשמחת את הנפש וגורמת לחריצות בלימוד ולשיפור הזכרון. כמו תבלין שמעט ממנו טוב למאכל והרבה ממנו מקלקל. ראו רשימה של דברים ש"רובן קשה ומיעוטן יפה" בגמרא גיטין ע ע"א, ברכות לד ע"א ועוד, ובהם גם: שינה, לצד יין, מלח, חמין, עושר, וגם סרבנות!. ראה בהמשך דבריו שם שזו גם המשמעות של 'מיעוט שינה' שמחד גיסא ריבוי שינה הוא הפסד זמן ואיבוד החריצות, אבל מאידך גיסא: "גם פחות מהראוי גם כן מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה, וסימנו: אז ישנתי אז ינוח לי". ראו שם ההבחנה של גיל חמישים כמדד לשעות השינה ואזכור החוקר "הופלאנד" שקבע שבגיל מבוגר מספיקות 5-6 שעות שינה ביום.
  8. מתוך ויקיפדיה: הרב אהרן וולקין (ה'תרכ"ה, 1864 - ה'תש"ב, 1942) היה רב העיר פינסק-קארלין, ופוסק הלכה באירופה של בין מלחמות העולם. נודע בעיקר בשל סדרת ספרי הפרשנות לתלמוד הבבלי "בית אהרן" וספר השו"ת "זקן אהרן". נספה בשואה.
  9. לקיים את הגירסה היינו את הלימוד. לזכור מה שלמד.
  10. כך מצוטט גם בספר אורחות יושר לרב קנייבסקי ובספרות האחרונים של ימינו בשם הגר"א. כך גם בחשוקי חמד (הרב יצחק זילברשטיין פוליו, ישראל מאה 20) בפירושו לגמרא יומא שם. ובמסכת נדרים דף לח עמוד ב הוא פוסק על בסיס אמירה זו של הגר"א, שגם בן תורה שנדר (באיזה רגע של התלהבות) ללמוד תורה תדיר "ולא יעזבנה לעולם", פשוט הוא שמותר לו לפוש לעתים כולל חופשת "בין הזמנים", כל עוד הוא שומר על "סדרי הישיבה". הגר"א ובעל תפארת ישראל חיו בערך באותה תקופה (הגר"א קדם מעט לתפארת ישראל) ואי לכך אפשר ששניהם הגיעו לאותה מסקנה כל אחד בדרכו. ועכ"פ, נראה שגם אם הם שניסחו דעה זו במילים כה ברורות, אין הם הראשונים והרי הם עומדים על כתפיים איתנות כפי שנראה להלן.
  11. מחד גיסא, נלאו חוקרי רמב"ם למצוא מקור לאמירה זו אצל חז"ל (יש שמפנים לגמרא שבת ל ע"ב לחכמים שהיו פותחים במילתא דבדיחותא), ומאידך גיסא נראה שהבאים אחרי רמב"ם אמצו אמירה זו בשתי ידיים ואף הרחיבו אותה למשפט שנראה במקור הבא: "כי הוו חלשי רבנן מגירסא הוו אמרי מלי דבדיחותא". סוך דבר, נראה שמקור אמירה זו הוא הרמב"ם. וכבר הקדשנו לבדיחות הדעת של חכמים דף מיוחד.
  12. במשפט האחרון נראה שרמב"ם כבר לא מדבר רק על 'מנוחת החושים' והרגעת הנפש מלימוד אינטנסיבי ושוחק, אלא גם על עיסוק בעשייה חיובית: בניינים, כלים, בגדים, היינו שילוב של אומנות עם לימוד תורה. אפשר שיש כאן אמירת אגב חזקה לנושא תורה עם דרך ארץ (ראה דברינו ואספת דגנך בפרשת עקב וכן ברכת מחיה החיים בדפים המיוחדים). אך למצער אומר כאן רמב"ם שאין לגנות את העוסקים באומניות אלה, שהרי גם "ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים עד שתסור ממנה הליאות", כדבריו, לא תיתכן אם מישהו לא יצייר ציורים נאים כאלה. יש פרשנים שמעמידים דברים אלה של רמב"ם אל מול דבריו בהלכות דעות פרק ג הלכה ב: "צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר", אבל מעיון מדוקדק בדבריו שם נראה שאדרבא, דבריו שם משלימים את דבריו כאן, בפרט המשפט האחרון על "ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקישוטים בבניינים ובכלים ובבגדים". נשאיר לשואבי המים להתגדר בנושא זה, שהרי אין כמו 'לתרץ רמב"ם', ונחזור להתמקד בהפסקות הנחוצות בלימוד.
  13. מחבר ספר מלמד התלמידים הוא יעקב אנטוּלִי, פרובנס מאה 13.
  14. גם אם היא.
  15. התמדת יתר בלימוד יכולה לגרום ללימוד שגוי והסקת מסקנות מוטעות בלימוד ובהלכה.
  16. מחבר הספר הוא רבי שמואל די אוזידא היה ראש ישיבה, מקובל ומחבר ספרים שחי בצפת (מאה 16). מתלמידיו הראשונים של האר"י, וחברו של רבי משה קורדובירו (מתוך ויקיפדיה).

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה