מיוחדים

מסכת אבות פרק ו משנה ה – במה נקנית התורה

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים¹: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, בשכלות הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, ובפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, ובקבלת היסורין.²

דרך חיים מסכת אבות פרק ו משנה ה³ – השיחה מבטלת פעולת השכל

במיעוט שיחה – כבר התבאר זה למעלה כי מרבה דברים מרבה שטות והארכנו במקומו אצל "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". כי השתיקה היא סימן חכמה, והמרבה שיחה אין בו סימן חכמה, שהשיחה מבטלת פעולת השכל, ולפיכך דבר הזה שהוא מיעוט שיחה הוא יסוד גדול אל החכמה.⁴

רש"י על המשנה – ליצנות

במיעוט שיחה – ליצנות.⁵

תפארת ישראל – יכין מסכת אבות פרק ו משנה ה – שתנוח הנפש קצת

במיעוט שיחה – דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה, כדי שתנוח הנפש קצת על ידי זה.⁶

במיעוט שחוק – מילתא דבדיחותא גם כן מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קיז א].⁷

דף על הדף מסכת יומא דף יט עמוד ב – בשם הגר"א

ומצאתי בהקדמת ספר בית אהרן להגאון ר' אהרון וולקין ז"ל,⁸ כותב בנו ששמע מאביו בשם הגר"א לבאר הא דְשָׁנוּ ומנו חכמים (בפרק ו דאבות) לאחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהן במיעוט שיחה, שזה אינו בשלילה כפי המובן הפשוט, כלומר שימעט בשיחה לגמרי מבלי הוציא אף דיבור מפיו. רק הכוונה להיפך, היינו לחייב מיעוט שיחה, שאם ילמוד אדם הרבה בלי הפסק, דעתו תתבלבל עליו. וע"כ בכדי לאוקמי גירסא⁹ צריך הוא מזמן לזמן לשיחה קלה.¹⁰

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות – שמונה פרקים פרק ה – מנוחת החושים

כי הנפש תילאה והמחשבה תיעכר בהתמדת העיון בדברים הקשים, כמו שיתעייף הגוף בהתעסקו במלאכות המייגעות, עד שינוח וישקוט, ואז יחזור לשיוויו. כן תצטרך הנפש גם כן להירגע, ולעסוק במנוחת חושים, כמו ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות, כמו שיאמרו: כי חלשי רבנן מגירסא.¹¹ וקרוב הדבר שעל זה האופן לא יהיו אלו רעות, ולא פעולות הבל, רצוני לומר: ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקישוטים בבניינים ובכלים ובבגדים.¹²

ספר מלמד התלמידים פרשת בראשית – הפסקה לבדיחות הדעת ולנגינה¹³

כן הזהיר שם להישמר ממדה אחרת, ואם היא¹⁴ נראית טובה בעיני קצת בני אדם, והיא ההתמדה בדרישה ובעיון מאין הפסק. ובאמת היא רעה מאד, לפי שהשכל האנושי ישיגהו ליאות כשאר כחות האנושיות, עד שיבוא החכם לומר דברים לא טובים.¹⁵ ולפי הענין הזה, היה דרך חכמי התלמוד לערב דברי שמחה ושחוק בדבריהם כמו שמצאנו להם: כי הוו חלשי רבנן מגירסא הוו אמרי מלי דבדיחותא. וכן נמצא להם שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה והוא שהיה דרכם להשתמש בכלי הניגון כמו שהתפרסם בדוד המלך וכמו שנאמר באלישע: " וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' " (מלכים ב ג טו). כל זה מורה שהשכל האנושי ילאה והוא צריך לתענוג רוחני.

פירוש 'מדרש שמואל' על מסכת אבות ב יד – יציאה לטיול ברחוב¹⁶

וכשימצא גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות, יכוון בזה כדי להרחיב ליבו ללמוד. ואני הכותב נראה לי שזה שאמר דוד המלך ע"ה: "וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי" (תהלים קיט מה), כלומר לטייל ברחבה, לפי שפיקודיך דרשתי, וחליש דעתאי מן הגירסא, ולזה אני הולך לטייל. ולזה לא אמר ואהלך ברחבה אלא ואתהלכה, מן ההתפעל, שהוא מורה על הטיול, וכמו שאמרו רז"ל: "כי הוו רבנן חלשי מגירסייהו אמרי מילתא דבדיחותא".

מחלקי המים