יזל מים מדליו

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים:  (במדבר כד ז).1

אבן עזרא במדבר פרק כד

יזל מים – הנה מים לשון יחיד, כמו מי נדה לא זורק עליו (במדבר יט, יג).2

מסכת נדרים דף פא עמוד א

שלחו מתם3: היזהרו בערבוביתא,4 היזהרו בחבורה,5 היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: "יזל מים מדליו" – שמהן תצא תורה.6 ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן?7 אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם.8 רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי.9 רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחילה.10

מדרש תהלים (בובר) מזמור ה11

"למנצח אל הנחילות". זהו שאמר הכתוב: "להנחיל אוהבי יש" (משלי ח כא) – אמר ר' חנין בר אדא: התורה אמרה: "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג טז), ובני עניים עוסקים בתורה מתוך עניותם! הריני מנחילם ש"י עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (שם ח כא). ולמה הם עניים בעולם הזה? כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה, שחייב לבטל סחורתו ולעסוק בתורה, שהתורה קודמת לכל, שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (משלי ח כב).12

מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ו

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין. שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם תורה? והם אומרים" מפני שעניים היינו. אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה!13

סנהדרין דף קה עמוד ב14

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – "מה טובו אוהליך יעקב". לא תשרה שכינה עליהם – "ומשכנותיך ישראל". לא תהא מלכותן נמשכת – "כנחלים נטיו". לא יהא להם זיתים וכרמים – "כגנות עלי נהר". לא יהא ריחן נודף – "כאהלים נטע ה'". לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – "כארזים עלי מים", לא יהיה להם מלך בן מלך – "יזל מים מדליו" , לא תהא מלכותן שולטת באומות – "וזרעו במים רבים", לא תהא עזה מלכותן – "וירם מאגג מלכו", לא תהא אימת מלכותן – "ותנשא מלכותו".15

מסכת תענית דף כ עמוד א16

"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" (מלכים א יד טו), אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כז ו) – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכן בלעם הרשע.17 אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה", מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר : "כארזים עלי מים", מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שורשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.18

אליהו רבה (איש שלום) פרשה יט

"מה טובו אוהליך יעקב וגו' " (במדבר כד ה) – וכי מה טיבן של נחלים אצל בתי מדרשות? אלא מה נחלים יורדין בני אדם לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין מתוכן כשהן טהורין, כך בתי מדרשות, בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאין עונות, ויוצאין מתוכן כשהן טהורין, לכך נאמר: "מה טובו אוהליך יעקב".

"כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" (שם שם ו) – אילו מלמדי תינוקות שבישראל, שמוציאין מליבם חכמה ובינה דיעה והשכל ומלמדין לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: "כגנות עלי נהר". דבר אחר: אילו חכמים ונבונים שבישראל שעסוקין בתורה בכל יום תמיד, ועליהן הוא אומר: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני" (שיר השירים ח יג). אילו אמר הכתוב "ישראל", הייתי אומר: כל ישראל.19 אלא אמר הכתוב "חברים מקשיבים", אפילו שנים אפילו שלשה ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, עליהם הוא אומר: "חברים מקשיבים לקולך השמיעיני", לכך נאמר: "כגנות עלי נהר".

"כאהלים נטע ה' " (שם) – אילו בתי מדרשות. דבר אחר: אל תיקרי כאהלים אלא כאוהלים, משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל גדולי מלכות שעוברין עליו.

"כארזים עלי מים" (שם) – אילו גסי הרוח שבישראל, שבשביל גסי הרוח שבישראל שיש בהן דברי תורה, על אחת כמה וכמה המזלזלין עצמן20 בדברי תורה, שנאמר: "יזל מים מדליו". "וזרעו במים רבים" – אילו בעלי בתים שבישראל, שבשביל דרך ארץ שיש בהן, על אחת כמה וכמה הן ובניהן ובני בניהן, לכך נאמר: "וזרעו במים רבים".

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים נוזלים: אם מותר לשלב גם חכמת העולם, השבוע התגלגל ברשת הסיפור הסיני הבא: לאישה סינית באה בימים, היו דליים גדולים תלויים בשני צידי האסל, שהיא נשאה על צווארה. באחד הדליים היה סדק בעוד שהשני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו. בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו. במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו, דלי וחצי מים לביתה. הדלי המושלם היה גאה, כמובן, בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק, המסכן, התבייש במומו והיה אומלל, כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מייעודו. לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר, פנה הדלי הסדוק לאישה ליד המעין ואמר לה: "אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה". האישה הזקנה חיכה ואמרה "האם שמת לב שיש פרחים לאורך השביל, בצד שלך, ואילו בצד השני- אין?".21

עדכון אחרון: 10/07/2016

הערות שוליים

  1. הפסוק: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים", בו נבקש להתמקד (כמתבקש ממחלקי המים ...) שייך לפתיחה של ברכת בלעם השלישית והמסיימת: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ". על מה טובו אהליך יעקב כבר דרשנו בפרשה זו בשנה האחרת, נשארו לנו נחלים נוטים, גינות עלי נהר, אהלים (עץ בושם, aloe) שנטעו בידי הבורא וארזים כארזים. והכל, עם הרבה מים נוזלים!
  2. מקור נוסף למים בלשון יחיד הוא בספר ויקרא יא לד: "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם" וכן גם בפסוק לח שם: "וכי יותן מים על זרע". ובלשון רבים, כמקובל בימינו, נמצא במקומות הבאים: שמות טו ח: "וברוח אפך נערמו מים", במדבר יט ז: "מים חיים אל כלי" ("באר מים חיים", כבר בבראשית כו יט), במדבר כ יא: "ויצאו מים רבים", מלכים ב ג כ: "והנה מים באים", ישעיהו כח ב: "כזרם מים כבירים שוטפים" ועוד. עם זאת, ברוב המקרים במקרא מוזכרים (מוזכר) מים בלשון סתמית שאין לדעת ממנה אם היא ברבים או ביחיד, כגון בראשית כו לב: "ויאמרו לו מצאנו מים", בראשית לז כד: "והבור ריק אין בו מים" ועוד.
  3. משם, מארץ ישראל לבבל, שלחו שלוש אזהרות או עצות טובות.
  4. מילה שמקורה לא ברור (ראה פירוש שטיינזלץ על הדף) שמשמעותה לכלוך או זוהמה, בפרט כאלה שמתערבבים עם השיער או הבגדים. ראה כל הסוגיה שם בענייני כביסה ורחיצה ומעיין שאינו מספיק לשני ישובים: "מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים - חייהן קודמין לחיי אחרים. בהמתם ובהמת אחרים - בהמתם קודמת לבהמת אחרים. כביסתן וכביסת אחרים - כביסתן קודמת לכביסת אחרים. חיי אחרים וכביסתן - חיי אחרים קודמין לכביסתן". ושיטת ר' יוסי שם שכביסתן קודמת לחיי אחרים בגלל הערבוביתא. ראה בהמשך הסוגיה שם, שרב יהודה לא בא לבית מדרשו של ר' יוסי משום שלא הסכים עם שיטתו שכביסתם של בני העיר הקרובה למעיין (הראשונה) עדיפה על פני חיותם של בני העיר הרחוקה (השנייה).
  5. ללמוד בחבורה, בבית המדרש, ולא ביחידות.
  6.  ראה פירוש תורה תמימה במדבר פרק כד הערה טו שהביא בשם הר"ן והוסיף נופך משלו: "פירש הר"ן: מפני שאין להם עסק אחר, ועוד שדעתם שפלה עליהם, עכ"ל. וגם יש לפרש מפני שבני עשירים עסוקים בתענוגים ותפנוקים, ודרכה של תורה להתקיים באורח חיים מצומצמת, כמ"ש באבות פ"ה כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו', ובעיקר הדרשה מלשון מים סמך על מ"ש אין מים אלא תורה (ב"ק פ"ב א') והיא דרשה רמזית ואסמכתית".
  7. בהיסטוריה של לימוד תורה יש אמנם כמה שושלות ידועות של תלמידי חכמים ומנהיגי קהילה, החל משושלת הנשיאים (צאצאי הלל), דרך נכדיו של רש"י, ר' אברהם בנו של הרמב"ם, שושלת חכם צבי, משפחת סופר בהונגריה ועד בריסק-סולובייצ'יק בליטא. אבל ככלל, נראה שקביעה זו נכונה ברוב המקרים. מעניין מה יגידו ההיסטוריונים.
  8. ראה דברינו מורשה קהילת יעקב בפרשת וזאת הברכה ושם ראינו מדרשים בכל גווני הירושות והמורשות: בשבח בנים של חכמים ממשיכי מסורת אבות העוסקים בתורה, בכבוד לתלמיד חכם שפרש שיכול תמיד לחזור לתורה ובשבח בני עניים שמהם תצא תורה כפי שכבר דרשנו גם כאן. ראה מדרש תנאים לדברים פרק לג: "מורשה - אפילו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים, אינו בוש שיחזור, שכן הוא אומר: לירושת אבותי אני חוזר. מושלו משל למה הדבר דומה? לבן מלכים שהלך למדינת הים אפילו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור, שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר ... דבר אחר: מורשה ולא ירושה, שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה? אלא יזל מים מדליו (במדבר כד ז) - מן הדלים שבו".
  9. השווה עם דברי משה: "שמעו נא המורים" שהמדרש מתרגם עפ"י יוונית למורוס היינו שוטים (במדבר רבה יט ט).
  10. מאזהרה או עצה לפקוח עין על בני עניים שמהם יכולים לצאת גדולי תורה ובהם עתידה של התחדשות התורה ולימודה, באנו כמעט לפסילה ממש של תלמידי חכמים בני תלמידי חכמים שבהדרגה מתנשאים על הציבור, מזלזלים בקהל (קוראים להם חמורים) וסופם שאף אינם מקפידים לברך את ברכות התורה (שהרי הם עוסקים בה יומם ולילה והיא "שלהם"). ראה פירוש בית הבחירה למאירי על גמרא זו: "לעולם יהא החכם זריז ללמד בחבורה ובישיבה כדי להשפיע מטובתו לאחרים. וכן התלמיד ישתדל כמה שיוכל לטרוח בתלמוד תורה, ואל יתיאש מצד שרואה אבותיו עניים ושאינם מוכנים להוציא בהם כמה שצריך לתלמוד תורה, או שרואה אבותיו עמי הארץ. שהתורה מוכנת לכל אדם, ובלבד שיטרח בתלמודה הרבה. דרך הערה אמרו: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר: יזל מים מדליו - אל תקרי מדליו אלא מדליו, רוצה לומר: מדלים ועניים שבהם. ובמקום אחר אמרו: היזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה. ודרך צחות אמרו כאן: מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים להוציא מבניהם תלמידי חכמים? שלא יאמרו ירושה היא לנו. ויש אומרים שהוא דרך עונש מפני שמתגדלין בה על הצבור שלא לשם שמים, או מפני שרגילין לקרות לבני אדם חמורים ועמי הארץ. ויש אומרים מפני שמקילין בכבוד תורה שלא לברך את השם שנתנה להם בתחילת קריאתם. וכמו שאמרו שצריך לברך תחלה בין למקרא בין למשנה בין למדרש כמו שביארנו בברכות". מה היא לשון "דרך הערה" ו"דרך צחות" של המאירי? מי יאיר עינינו?
  11. נסטה רגע מהנושא הראשי ונראה מספר מדרשים בנושא של עניים או עניות ותורה. האם זה מצב רצוי? השלמה בדיעבד?
  12. ראה גם ויקרא רבה פרשה לד: "ועניים מרודים תביא בית - אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומרוים אותם מדברי תורה. לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית". עניות ולימוד תורה הולכים ביחד, אם כמציאות (והשלמה) ואם כאידיאל (סובלימציה?) שרק מי שאין לו "דאגות עושר" יכול להתפנות ללימוד תורה (ראה הערה 6 לעיל). ומי שזכה בעושר ונכסים (נראה שעם הארץ כאן הוא במובן של מי שעניינו בדרך ארץ), יכבד את תלמידי החכמים העניים ויתכבד בהם. ביד אחת ירווה מתורתם הרוחנית ויעריכנה וביד השנייה לא ישכח לרוות את צימאונם ולהשקיט את רעבונם המוחשיים של תלמידי החכמים העניים. בכל מקרה, יש לכבדם ולא לזלזל בהם, כפי שמבאר מדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן ז: "ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ואח"כ ויעש לו זר זהב סביב. מכאן שיהא ת"ח תוכו כברו שנאמר מבית ומחוץ תצפנו. מהו מבית ומחוץ תצפנו? א"ל: אע"פ שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה? שהתורה נתונה בו. ואף הלוחות כן, אע"פ שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר: ושמתם בארון - לוחות ושברי לוחות מונחין בו. ושמתם בארון, כלומר, אע"פ שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים, הוי נוהג בם כבוד שהתורה נתונה לתוכו".
  13. אנחנו עדיין בעסקי עניות ותורה (הדלי נוזל ...), אך הפעם מזווית אחרת. עניות יכולה גם להרחיק את האדם מהתורה. דאגות הקיום והמלחמה לפרנסה מרחיקות את האדם מלימוד תורה לא פחות מ"דאגת העשירים". ושלא כהערה 6 לעיל. רבי עקיבא חווה על בשרו גם את העניות וגם את העשירות ובשניהם למד תורה ולפיכך הוא דמות מופתית המחייבת את כולם ללמוד תורה, בכל מצב. ראה מסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק יב: "אומרים לו לאדם: מפני מה לא למדת תורה בעולם הזה? אומר: שהייתי עני - אף ר' עקיבא עני היה. - שהייתי עשיר - אף ר' עקיבא עשיר היה. - שהייתי מטופל - אף ר' עקיבא מטופל היה. שמא לא זכו לך אבותיך? אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו. מכאן אמרו חכמים ז"ל: עתיד רבי עקיבא לבייש הרבה למי שלא למד תורה בעולם הזה". ונסיים עניין זה של בני עניים ותורה באמרה המושאלת: "הכל אצל ספר תורה עניים הן" (בבא בתרא מג ע"א, המשמעות המקורית היא שכתיבת ספר תורה עולה ממון רב ונוגעת להתדיינות על בעלות הספר, אבל אמרנו ביטוי מושאל).
  14. נחזור לפרשת השבוע ולדרשות על הפסוק(ים) שבחרנו. מקור חשוב לדרשות על פרשת בלעם הוא הגמרא בפרק חלק (פרק אחד עשר במסכת סנהדרין) הדן באלה שיש להם חלק לעולם הבא (כל ישראל) ובאלה שאין להם חלק לעולם הבא ובכללם בלעם.
  15. הרי לנו תיאור מדויק של הקללות שבלעם רצה לקלל את ישראל. כולם על הפסוקים הפותחים את ברכתו (קללתו) השלישית והאחרונה, בהם בחרנו להתמקד הפעם. לא ברור איך ידעו חז"ל מה רצה בלעם לומר ועכ"פ לא המשיכו לדרוש את קללותיו מעבר לפסוקים אלה. ולנו די בכך שלמדנו שההפך מ"יזל מים מדליו" הוא שלא יהיה להם מלך בן מלך. שלא תימשך מלכותם. בלשוננו היום, שלא תהיה להם יציבות שלטונית. כנראה שמים הם לא רק סמל לתורה, אלא גם לכלכלה, סדרי חברה ומדינה המאפשרים להקים עולה של תורה לצדם. ועכ"פ, ראה סיום המדרש שם: "אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך (דברים כג ו) - קללה ולא קללות". וכאמור, כבר הרחבנו לדון במדרש זה בדברינו מה טובו אהליך יעקב בפרשה זו בשנה האחרת ועד כאן דברינו הפעם במדרש זה מיוחד זה.
  16. מדרש זה נמצא גם בהמשך הגמרא בסנהדרין הנ"ל וניתן על כן לקרוא את שני המדרשים ברצף. אך אנחנו העדפנו את המקור "העצמאי" במסכת תענית. שם מובא מדרש זה כדוגמא נוספת לשיטתו של רב יהודה לדרוש כל דבר לטובה (בעקבות דיון הגמרא על עצירת גשמים שהיא ודאי שלא לברכה). ראה דברי הגמרא שם: "היתה ירושלים לנדה ביניהם, אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. כנדה, מה נדה יש לה היתר - אף ירושלים יש לה תקנה. היתה כאלמנה, אמר רב יהודה: לברכה, כאלמנה - ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים, ודעתו לחזור עליה ..." וההמשך הוא הקטע בגמרא שמובא למעלה.
  17. ראה השוואה דומה עם משה בדברים רבה (ליברמן) פרשת דברים: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא - נאמנים פצעי אוהב - אלו תוכחות פיו של משה רבינו עליו השלום (מרע"ה). ונעתרות נשיקות שונא - ששפך להם בלעם ברכות כעתר סוריסטון, שהיה שונא, הוי ונעתרות נשיקות שונא". וכאן אחיה השילוני בשל ההשוואה של קנה עם ארז.
  18. פתאם ארז הוא דבר לא טוב ונחות לעומת הקנה! איפה: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" וכל המדרשים עליו (בראשית רבה מא א)? איפה בית מקדש שלמה שהיה ספון בארזים וכל המדרשים היפים עליו (ספרי דברים פיסקא ו)? איפה נבואות ישעיהו (מא יט) ויחזקאל (סוף פרק יז) על הארז? הכל כשר להמעיט ולהפחית "מברכותיו של אותו רשע". טוב לנו הקנה של אחיה השילוני מהארז של בלעם. ואולי זו חכמת חיים של עם שעיקר תפארתו היא הישרדותו, התבוננות בברכת בלעם מפרספקטיבה היסטורית של שנים רבות לאחר המעשה. ראה שוב ברכותיו של רב יהודה בתחילת מדרש זה (ראה הערה 15): "וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים – אמר רב יהודה: לברכה. דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזיריפטי (שאין ממנים יהודים לראשי נהרות ולשוטרים). ומה עוד יצא לנו מדרשה פולמוסית זו? שהקנה שבו כותבים ספר תורה, עדיף על הארז שספן את בית המקדש!
  19. שלימוד התורה הוא רק בחבורות גדולות (ראה "היזהרו בחבורה" לעיל) ובתי מדרש מרכזיים. בא הפסוק ומלמד שחבורה כלשהיא, גם שניים-שלושה בעלי-בתים שיושבים ללמוד בצוותא שמניות, דף יומי, חוק לישראל. "ומנין אפילו אחד? שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (מסכת אבות פרק ג משנה ו).
  20. המנמיכים עצמן, כנגד גסי הרוח.
  21. כל אחד יסיק מסיפור זה את מה שיסיק. ואנו אומרים: "ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא" (ביטוי משובש שהוא עצמו צריך הסבר ומקור) – הכל כבר נרמז בתורה: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" – אל תקרי "זרעו", אלא "זרועיו" שצמחו מהמים שנזלו מהדלי הסדוק. וגם התורה איננה מתקיימת אלא בנמוכי הרוח, במי שאינם נוטלי עטרה בראשם, בקנה ולא בארז, בדליים הסדוקים. ראה דברינו זבחי אלהים רוח נשברה בפרשת צו. ואגב אורחא, לקראת סוף דברינו ובעטיו של "המדרש הסיני" נזקקנו לפירוש המילה "דליו" האם היא דלי, כפי שבארנו כאן ודליו הוא כמו דלייו, או שהוא כמו "דליות", היינו ענפי העץ או הגפן, ע"פ יחזקאל יז פסוקים ו, ז: "ויהי לגפן ... לפנות דליותיו ושורשיו תחתיו ... והנה הגפן הזאת כפנה שורשיה עליו ודליותיו שלחה לו". וכן הוא בירמיהו: יא טז: "זית רענן ... ורעו דליותיו". ראה פירוש דעת מקרא על הפסוק בפרשה, במדבר כד ז. ובמדרש הסיני שניהם. הדלי משקה את הדליות.