פרשות השבוע

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים:  (במדבר כד ז).¹

אבן עזרא במדבר פרק כד

יזל מים – הנה מים לשון יחיד, כמו מי נדה לא זורק עליו (במדבר יט יג).²

מסכת נדרים דף פא עמוד א

שלחו מתם³: היזהרו בערבוביתא,⁴ היזהרו בחבורה,⁵ היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: "יזל מים מדליו" – שמהן תצא תורה.⁶ ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן?⁷ אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם.⁸ רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי.⁹ רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחילה.¹⁰

מדרש תהלים (בובר) מזמור ה¹¹

"למנצח אל הנחילות". זהו שאמר הכתוב: "להנחיל אוהבי יש" (משלי ח כא) – אמר ר' חנין בר אדא: התורה אמרה: "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג טז), ובני עניים עוסקים בתורה מתוך עניותם! הריני מנחילם ש"י עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (שם ח כא). ולמה הם עניים בעולם הזה? כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה, שחייב לבטל סחורתו ולעסוק בתורה, שהתורה קודמת לכל, שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (משלי ח כב).¹²

מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ו

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין. שאם אומרים להם: מפני מה לא למדתם תורה? והם אומרים: מפני שעניים היינו. אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה!¹³

סנהדרין דף קה עמוד ב¹⁴

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – "מה טובו אוהליך יעקב". לא תשרה שכינה עליהם – "ומשכנותיך ישראל". לא תהא מלכותן נמשכת – "כנחלים נטיו". לא יהא להם זיתים וכרמים – "כגנות עלי נהר". לא יהא ריחן נודף – "כאהלים נטע ה'". לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – "כארזים עלי מים", לא יהיה להם מלך בן מלך – "יזל מים מדליו" , לא תהא מלכותן שולטת באומות – "וזרעו במים רבים", לא תהא עזה מלכותן – "וירם מאגג מלכו", לא תהא אימת מלכותן – "ותנשא מלכותו".¹⁵

מסכת תענית דף כ עמוד א¹⁶

"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" (מלכים א יד טו), אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כז ו) – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכן בלעם הרשע.¹⁷ אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה", מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר : "כארזים עלי מים", מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שורשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.¹⁸

אליהו רבה (איש שלום) פרשה יט

"מה טובו אוהליך יעקב וגו' " (במדבר כד ה) – וכי מה טיבן של נחלים אצל בתי מדרשות? אלא מה נחלים יורדין בני אדם לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין מתוכן כשהן טהורין, כך בתי מדרשות, בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאין עונות, ויוצאין מתוכן כשהן טהורין, לכך נאמר: "מה טובו אוהליך יעקב".

"כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" (שם שם ו) – אילו מלמדי תינוקות שבישראל, שמוציאין מליבם חכמה ובינה דיעה והשכל ומלמדין לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: "כגנות עלי נהר". דבר אחר: אילו חכמים ונבונים שבישראל שעסוקין בתורה בכל יום תמיד, ועליהן הוא אומר: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני" (שיר השירים ח יג). אילו אמר הכתוב "ישראל", הייתי אומר: כל ישראל.¹⁹ אלא אמר הכתוב "חברים מקשיבים", אפילו שנים אפילו שלשה ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, עליהם הוא אומר: "חברים מקשיבים לקולך השמיעיני", לכך נאמר: "כגנות עלי נהר".

"כאהלים נטע ה' " (שם) – אילו בתי מדרשות. דבר אחר: אל תיקרי כאהלים אלא כאוהלים, משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל גדולי מלכות שעוברין עליו.

"כארזים עלי מים" (שם) – אילו גסי הרוח שבישראל, שבשביל גסי הרוח שבישראל שיש בהן דברי תורה, על אחת כמה וכמה המזלזלין עצמן²⁰ בדברי תורה, שנאמר: "יזל מים מדליו". "וזרעו במים רבים" – אילו בעלי בתים שבישראל, שבשביל דרך ארץ שיש בהן, על אחת כמה וכמה הן ובניהן ובני בניהן, לכך נאמר: "וזרעו במים רבים".

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים נוזלים: אם מותר לשלב גם חכמת העולם, השבוע התגלגל ברשת הסיפור הסיני הבא: לאישה סינית באה בימים, היו דליים גדולים תלויים בשני צידי האסל, שהיא נשאה על צווארה. באחד הדליים היה סדק בעוד שהשני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו. בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו. במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו, דלי וחצי מים לביתה. הדלי המושלם היה גאה, כמובן, בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק, המסכן, התבייש במומו והיה אומלל, כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מייעודו. לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר, פנה הדלי הסדוק לאישה ליד המעין ואמר לה: "אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה". האישה הזקנה חיכה ואמרה "האם שמת לב שיש פרחים לאורך השביל, בצד שלך, ואילו בצד השני- אין?".²¹