יודע דעת עליון

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: (במדבר כד טו-טז).1

במדבר רבה פרשה יד כ

שנוי: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים לד י) – בישראל לא קם אבל באומות העולם קם … זה בלעם בן בעור. אלא, הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. שלוש מידות היו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם. משה היה מדבר עמו עומד … ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל, שנאמר: "נופל וגלוי עיניים". משה היה מדבר עמו פה אל פה … ובבלעם נאמר: "נאם שומע אמרי אל" – שלא היה מדבר עמו פה אל פה.2 משה היה מדבר עמו פנים בפנים .. ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים, כמה שאתה אומר: "וישא משלו ויאמר…".3

שלוש מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה. משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: "נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה". משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר: "ויודע דעת עליון". משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.4 כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו.5 בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: "נופל וגלוי עיניים" – היה משתטח על פניו, ומיד היה גלוי עיניים על מה ששואל.6 ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה.7

ר' שמעון אומר: אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה" שנאמר: "ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו", מיד: "וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז פט, סוף פרשת נשא).8

אליהו זוטא (איש שלום) פרשה י

לפיכך נתן להם הקב"ה בלעם בן בעור, שהוא מעולה בחכמתו כמשה. משה יתיר דבר אחד ובלעם חסר דבר אחד, משה חסר דבר אחד ובלעם יתר דבר אחד … במשה כתוב: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג יג), ובבלעם כתוב "ויודע דעת עליון" (במדבר כד י).9

פתרון תורה פרשת וירא בלק עמוד 204

רבי יוסי הגלילי אומר: כמה קשה עצה שנתייעץ בלעם הרשע לבלק על ישראל. מה כתוב בו? "ויודע דעת עליון" – והלוא מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן מכירין בדעתו של הקב"ה ורשע זה יהא כתוב יודע דעת עליון! אלא כך אמר בלעם הרשע לבלק: יודע אני באלוהיהם של אילו שהוא שונא את הזימה. בוא ואתן לך עצה שתעשה: הזהירו את בנותיכם ואמרו להן: אל תבעלו להם עד שישתחוו לפעור. וכשיעץ בלעם הרשע את בלק, כך עשו בנות מואב לקחו כלים נאים והולכות למחנה ישראל ומראות להן והיו קורות להן שווי אלף במאתים זוז … ואם רצונך שתכנס עמי לקובה ואני מראך כלים נאים ומעולין מכלי זה. היא מושכתו והולך אחריה וכיון שנכנס עמה אחזתו בראשו ונישקתו על כורחו שלא בטובתו וכו'.10

מסכת ברכות דף ז עמוד א

"ויודע דעת עליון" – השתא דעת בהמתו לא הוה ידע – דעת עליון הוה ידע?11 אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה.12

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 168

אמר ר' יצחק: בשעה שהרגו בני ישראל לבלעם,13 היו מתנחמין ואומרים: מה עשינו שהרגנו נביא שכתוב בו "ויודע דעת עליון"?! יצתה בת קול ואומרת: קוסם הרגתם ולא נביא.14

מדרש תנחומא פרשת משפטים סימן ח

יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה, טובה לבעליה זה יהושע בן נון שנאמר (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה … חכמה רעה לבעליה זה בלעם שנאמר (במדבר כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון, ולבסוף: "ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל" (במדבר לא).15

רמב"ן במדבר פרק כד פסוק יד

והנבואה הזאת לימות המשיח היא … ולכך הרחיק הענין מאד ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב – (פסוק יז) מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים.

וקרא עצמו עתה "שומע אמרי אל" "ומחזה שדי יחזה" (טו – טז), כאשר עשה בנבואה השלישית, והוסיף לקרוא עצמו "יודע דעת עליון". והאומר כך "יודע אני דעת פלוני", ירצה לומר שהוא מכיר ממנו מה בלבו הדברים שלא יגיד בפיו, וכן זה יכוין לומר שהוא יודע ויאמר עתה מה שיש בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו בסוף כל הימים, וזה כענין שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי, ואמרו (קהלת רבה יב י) ליבא לפומא לא גלי.16

רמב"ן במדבר פרק כד פסוק א

אמר (שם) אשר מחזה שדי יחזה, כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מלכים ב ו כ) ה' פקח את עיני אלה ויראו וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא), ויגל ה' את עיני בלעם.

ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה לט), ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו שנאמר נאום שומע אמרי אל, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (לעיל ז פט) מדבר אליו, ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר: ויודע דעת עליון, משה היה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים. משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.17

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 06/06/2017

הערות שוליים

  1. באף לא אחד משלושת נאומיו של בלעם, אין פתיחה מרשימה כזו. הנאום השלישי והאחרון – מה טובו אוהליך יעקב – נפתח במילים: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד ד) וכאן, "בנאום הרביעי" – נאום העצה והנבואה לעתיד, מתווספת התכונה "יודע דעת עליון": "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". ושמא תאמר, דברי הבל אלה שבלעם מעיד על עצמו, כמו שאולי ניתן להבין ממדרש תנחומא (בובר) סימן יד בפרשתנו: "אף על פי שמשבח אותו רשע ויודע דעת עליון, פיו העיד ואמר לא ידעתי". וראה גם רש"י קהלת י יד: "והסכל ירבה דברים - שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון" אפשר. אך הרוב המכריע של המדרשים והפרשנים מבין לא כך ומנסה להתמודד עם השאלה מה היא אותה דעת עליון שרשע כבלעם זכה לה (ומשה לא כפי שנראה להלן).
  2. היכן כתוב שהקב"ה היה מדבר עם משה "פה אל פה"? בתוכחה לאהרון ולמרים בפרשת האישה הכושית שבסוף פרשת בהעלותך: "פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב ח). וזה האזכור היחידי של "פה אל פה" במקרא.
  3. "פנים אל פנים" או "פנים בפנים" נאמר פעמיים על משה: בפרשת כי תשא, שמות לג יא: "וְדִבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וכו' ", ובפרשת וזאת הברכה, בסיכום חיי משה, דברים לד י: "וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל־פָּנִים". זה הפסוק שבו נפתחת דרשה זו. אבל גם בני ישראל ראו "פנים בפנים" במעמד הר סיני, ככתוב: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה ד).
  4.  ראה הרחבת משל זה בפירוש הרמב"ן בתחילת פרק כד: "ואמרו משל לטבחו של מלך וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן". הטבח (בלעם) הוא היודע דעת רבו יותר מהשר (משה). וכבר הרחבנו לדון במוטיב זה בדברינו משל הטבח והשר בפרשה זו ושם גם הבאנו מדרש במדבר רבה זה, ומקורותיו בספרי במדבר, בהרחבה.
  5.  נראה לנו להגיה כאן במקום: "היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו" ל: "היה בלעם יודע מתי הקב"ה עתיד לדבר עמו" והכל המשך אחד של תיאור מעלתו השנייה של בלעם על פני משה. ובמשפט שאחריו, מתחיל תיאור המעלה השלישית. שאם לא כן, אז הרי לנו מעלה נוספת של בלעם על פני משה: יודע מי מדבר עימו (משה לא ידע?), יודע גם מתי, גם מה וגם בכל שעה שרוצה. גם לעצם העניין, קשה לומר שהנביא, כל נביא ובפרט בלעם, יודע מראש מה הקב"ה רוצה לדבר עמו! מאידך גיסא, אם נשאיר את ה"מה" יתחזק מאד משל הטבח והמלך, או הטבח והשר שעליו כאמור הרחבנו בפעם אחרת.
  6. ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק: "נופל על פניו וגלוי עינים - על העתידות", שזו התכונה של ידיעת העתיד, המאפיינת את הנבואה, ומתאימה לנאום אחרית הימים של בלעם. אבל אנו בביטוי "ויודע דעת עליון".
  7. כל שלוש חסרונותיו ושלוש מעלותיו של בלעם בהשוואה עם משה, יסודן בפסוקים שלנו, הפותחים את הנאום הרביעי נאום הנספח – העצה. חמש מתוכן נמצאות אמנם כבר בנאום השלישי (ובדפוסים מצוטט פסוק ד ולא טו-טז), אך כאן מתווספת התכונה "יודע דעת עליון" וחוזרות ונמנות כולן. מדוע נמנית התכונה "ויודע דעת עליון" דווקא כאן? מדוע דווקא בנאום העצה ואחרית הימים, חשוב להדגיש שבלעם יודע אימתי הקב"ה מבקש לדבר איתו?
  8. לפני שנמשיך ביתרון בלעם על משה בידיעת דעת עליון שהוא נושאנו, נעיר רק שיש שחולקים על הדעה שרק עם בלעם היה הקב"ה מדבר בכל עת שירצה ולא עם משה (ואולי גם לא מסכימים על משל הטבח והשר). ראה גם ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא סח, בפרשת פסח שני: ""עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם - כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עמו". ראה גם רש"י במדבר ט ז: "אמר להם עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה". וכמו, פירושו לדברים לד י: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל עת שרוצה, כענין שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה', (במדבר ט, ח) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם".
  9. וכן הוא במדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת בלק: "לפיכך נתן להם בלעם שהיה חכם כמשה ... במשה כתיב: הודיעני נא את דרכיך ובבלעם כתיב: ויודע דעת עליון". ההתמקדות היא בתכונה אחת עליונה של בלעם על משה (וכן לצד השני) והעימות הוא בין הפסוק "ויודע דעת עליון" שנאמר על בלעם, ובין הפסוק: "הודיעני נא את דרכך", בקשת משה לדעת את דרכי ה', פסוק שחסר במדרש במדבר רבה ובספרי. אלה מציינים את הידיעה "אימתי ה' מדבר עימו" ואילו כאן נראה שיודע דעת עליון היא ידיעה גבוהה יותר של הנהגת ה' בעולמו. ראה כל המדרשים והפרשנים על "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות לג יג).
  10. מדרשים ופרשנים רבים בעקבותיהם מתארים בהרחבה את עצת הזנות שנתן בלעם המקופלת במלים: "לכה איעצך" (אבן עזרא הוא בין היחידים שלא מסכים לקו זה!), ראה דברינו שיטים של זנות וכן נבואת בלעם ועצתו בפרשה זו. אך אין הם קושרים זאת ל"יודע דעת עליון" המופיע בפסוק טז שבא שני פסוקים לאחר "לכה איעצך" שבפסוק יד. מדרש מאוחר זה כן קושר את הדברים. דעת עליון של בלעם הוא "התגלית הגדולה" שאולי באמת הייתה תגלית גדולה בלי מרכאות, לעמי אותה תקופה, ש"אלוהיהם של אלה שונא זימה". ראה אגב, בהמשך מדרש זה שהוא מדגיש, שבניגוד למדרשים המקוריים, שבנות מואב דווקא לא השקו את בני ישראל יין, שלא יאמרו שמתוך שכרות עשו זאת: "וכך אמר לו בלעם לבלק: בתחילה שעשו את העגל לא מחל להם אלא על ידי היין ששתו והיו שכורים ואמרו שכורים היינו ... אבל אל תספקו להם כדי שיהיו מזידים שלא ימחול להם". האם גם זו "דעת עליון", לחשב על מה הקב"ה ימחל ועל מה לא? לדעת כיצד להפליל את בני ישראל?
  11. כאשר הקב"ה מגלה את עיני בלעם והוא רואה את המלאך העומד כנגדו בדרך, מה שהאתון ראתה, אומר בלעם: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך". הגם זהו "יודע דעת עליון"?
  12. וכך מביא רש"י בפירוש לתורה: "ויודע דעת עליון – לכוון השעה שכועס בה". ראה בהמשך הגמרא שם: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע" וכל זה מבוסס על הפסוק ממיכה ו ה שאנו קוראים בהפטרת השבת: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' ". שם, בשלושת הנאומים הראשונים של בלעם לא מתגלית "דעת עליון" שבו, והקב"ה לא כעס, אבל כאן, בעצה על הזנות בשיטים (ובנבואותיו לאחרית הימים) ידע לכוון? ולפיכך מוזכרת תכונה זו בנאום העצה והנבואה, הנאום הרביעי?
  13. הריגת בלעם נזכרת במלחמת מדין, פרשת מטות, במדבר לא ח: "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם ... וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב". וכמו כן נזכר אירוע זה גם בספר יהושע יג כב: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם".
  14. ראה גם פתרון תורה פרשת וירא בלק עמוד 203: "כתוב אחד אומר: ויודע דעת עליון, וכתוב אחד אומר: ואת בלעם בן בעור הקוסם וגו'. אלא עד שלא קילל את ישראל, נביא היה וידע דבר שהקב"ה חפץ בו לברך את ישראל ... וכיון שנתן לבו לקלל את ישראל ירד מגדולתו ונסתלקה ממנו רוח הקודש והיה נוטל חמש פרוטות בכל יום בשכרו וקוסם בהן". ראה גם פירוש חזקוני על הפסוק בפרשתנו: "וידע דעת עליון - שאין דעתו לקלל את ישראל בעוד שהם זכאים". כל עוד שבלעם הלך בדרך שהקב"ה הנחה אותו הוא היה בבחינת יודע דעת עליון. ברגע ששינה טעמו, פסקה ממנו דעת זו והפך לקוסם. נראה לנו שיש כאן שימוש בכתיב החסר שבתורה: "יֹדֵעַ דעת עליון" לומר לך: פעם ידע דעת עליון, היום כבר לא. אך דא עקא שזה כתוב בנאום העצה על הזנות ודווקא היא שהצליחה. יענו לך כל הפרשנים האלה: יש כח בקסם ובכישוף, את זה היה לבלעם. האם פירושים אלה יכולים להתלכד עם פירוש חז"ל שידע לכוון בלעם מתי הקב"ה כועס?
  15. מתאים היה יותר להביא את הפסוק בספר יהושע יג כב: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" ובכך הייתה ההשוואה של חכמה טובה – יהושע, וחכמה רעה – בלעם מושלמת יותר. גם ידיעת דעת עליון איננה מונעת בחירה חפשית מהאדם ואולי גם מידות רעות ("רוח גבוהה מתלמידי בלעם, מסכת אבות) שעלולות לקלקל הכל. יהושע, תלמידו של משה שהיה בו דרך ארץ, מול בלעם מקבילו של משה מאומות העולם שסופו קוסם ונותן עצות על הזנות. וגם מדרש אליהו זוטא שהבאנו לעיל, מסכים בסופו של דבר עם מדרש זה כשהוא מסיים ואומר: "... במשה כתוב הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג י"ג), ובבלעם כתוב ויודע דעת עליון (במדבר כ"ד י') לא נמצאתה בו דרך טובה, ולא בא לידו צדקה לעולם, אלא בא לידי לשון הרע, וביקש להחריב כל העולם כולו". ומה על נבואותיו של בלעם על אחרית הימים? "דרך כוכב מיעקב"? האם הם בדרגת עצתו לזנות בשיטים? גם להן ניתן לקרוא "חכמה רעה"?
  16. רמב"ן מחזיר אותנו לפשט הפסוקים ולדקדוק של תארי בלעם בנאום השלישי החוזרים בנאום הרביעי בתוספת "יודע דעת עליון". ראה הערה מס' 1 לעיל. ואולי כבר קדם לו אבן עזרא שמדגיש שהפסוק "לכה איעצך" איננו לעצת הזנות בשיטים אלא לנבואת אחרית הימים והכל נבואה לעתיד לבוא שהיא אכן בידיעת דעת עליון: "וידע דעת עליון - בדרך נבואה לא בקסם". ומרחיב אחריו רבינו בחיי בפירושו לתורה כאן. וראה גם בעל הטורים במדבר פרק כד: "אמר כאן ויודע דעת עליון לפי שרצה לגלות ימות המשיח". וגם הרמב"ם, למרות שבמורה נבוכים כמעט ולא מתייחס לנבואת בלעם, בונה, באגרת תימן את החשבון שלו על קץ הימים (תאריך שעבר מזמן) על פסוקים מנבואת בלעם, לא פחות מאשר פסוקים מדניאל ומהתורה: "שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם". נראה שחכמי ימי הביניים לוקחים את נבואת אחרית הימים של בלעם ברצינות רבה, שכן מקורה ב"דעת עליון", גם אם מפי רשע מרושע כבלעם. הלב אמנם אינו מגלה לפה והדברים סתומים לא ברורים (גם דניאל לא בדיוק גלוי), אבל הפוטנציאל ישנו, כי הוא בדעת עליון, וכל דור יפרש, או שלא יפרש, פסוקים אלה לתקופתו ותקוותיו.
  17. שיטת רמב"ן מפחיתה מאד בגדולתו ודרגת נבואתו של בלעם (להוציא אולי את רמיזותיו לעניין אחרים הימים וגם אלה פשוט נמסרו לו), שאיננה יותר מדרגת בני הנביאים. אך מה לעשות עם הספרי (ובמדבר רבה) שאומרים שבלעם היה כמשה ועוד היו לו שלושה דברים עדיפים (ואחד מהם הוא "יודע דעת עליון")? על כך מרחיב שם רמב"ן ומסביר: "ביאור ענין הברייתא הזו" בהרחבה, בהמשך דבריו שם: "אבל עתה לא דבר על משה שידע הוא את השם כענין שנאמר (שמות לג יג) הודיעני נא את דרכיך ואדעך, שלא אמר הכתוב: אשר ידע את השם פנים אל פנים, אבל אמר: אשר ידעו, כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבינו תבוא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו, ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שניבא לכבוד ישראל שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבוא לישראל". ועוד מוסיף רמב"ן שם ונראה כאילו הופך את הספרי על פניו: "ואף על פי כן, יש הפרש בין נבואת משה לבלעם. כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה ענין באיזה מצוה יצונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדבור והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר ההוא שהוא חפץ בו והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בענין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדבור היה מדבר עמו כמו שאמר (לעיל ט ח) עמדו ואשמעה מה יצוה ה', וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו, אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה. אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות (ז א) ובמסכת סנהדרין (קה ב) שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח לא בעת אחרת לעולם". מקוצר הזמן לא עמדנו ופרשנו דברי רמב"ן אלה עד סופם ונשאיר זאת לכל דולי המים לעמוד על דיוק דברים אלה. נזכיר רק שבהמשך דבריו שם מפתח רמב"ן את מוטיב הטבח והשר אצל המלך: "ואמרו משל לטבחו של מלך, על המדה הראשונה, וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו מה אקוב לא קבה אל (לעיל כג ח) וכל הענין, ואחר כן ישמע הדבור במלות ההם אשר חשב בלבו. וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאום שומע אמרי אל".