וְהָיָה כִי־יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד־ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: (דברים ל א-ד).1
וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: (ישעיהו יא יב).2
וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת־שְׁמִי שָׁם: (נחמיה א ט).3
מסכת פסחים דף פח עמוד א – כיום הבריאה
אמר רבי יוחנן: גדול קבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר: "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל" (הושע ב ב), וכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".4
סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה – בתפילת שמונה עשרה
תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקרא דרור לקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל.5
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב הלכה ד – הקשר לברכת השנים
ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל" [יחזקאל לו ח] – למה? "כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".6
במדבר רבה כג יד פרשת מסעי – מארבע כנפות הארץ
ומנין שהיה סנחריב קוֹזמוֹקְרָטוֹר7 שהיה מַגְלֶה אלו לכאן ואלו לכאן. והגלה את ישראל לבבל והביא אלו שבבבל לכאן. אמר הקב"ה: בעולם הזה, ע"י עונות גלו ונתפזרו בשערי הארץ, שנאמר: "וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ" (ירמיהו טו ז).8 אבל לעתיד לבוא: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך" (דברים ל ד). ואומר: "ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא). ואומר: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיהו לה).9
מדרש תהלים (בובר) מזמור קז – בדומה ולא בדומה ליציאת מצרים
אמר הקב"ה לישראל: כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות. וכשם שקבצתי אתכם לשעבר, כך אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ …וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה יא יא יב). לכך נאמר: "ומארצות קבצם".10
שמות רבה מו ד פרשת כי תשא – הנדחים והמודחים רוחנית
מהו "אנחנו החומר ואתה יוצרנו"?11 אמרו ישראל לפניו: ריבון העולם, אתה הכתבת לנו: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יח ו), לכך, אף על פי שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך, אל תסתלק מעלינו. למה? שאנחנו החומר ואתה יוצרנו. בוא וראה, היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן אם ייתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה. מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה? היוצר שהניח בו את הצרור! כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולם, בראת בנו יצר הרע מנעורינו שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא), והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את הַחֶטְיָה.12 אלא בבקשה ממך, העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך ולא חוטאים. אמר להם: כך אני עושה לעתיד לבוא, שנאמר: "ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי" (מיכה ד ו). מהו "ואשר הרעותי"? זה יצר הרע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".13
בראשית רבתי פרשת ויצא עמוד 136 – אימתי השלים משה עם פטירתו
"אין זה כי אם בית אלהים". אמרו רבותינו: אותו יום שנתקרבה מיתת משה רבנו, העלהו הקב"ה לשמי מרומים והראה לו מתן שכרו ומה שעתיד להיות … הפנה פניו כנגד כסא רחמים וראה הקב"ה בונה בית המקדש באבנים טובות ומרגליות … ומשיח בן דוד עומד בתוכו ואהרן אחיו עומד על רגליו ומעילו עליו … וראה עומד ליעקב אבינו ודבר הקב"ה ליעקב: יעקב בני, כזאת העת נצבתי עליך עד אשר יתיצבו בניך לפני, שנאמר: והנה ה' נצב עליו, וישראל ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז), אתם נצבים היום (דברים כט ט). וכאשר ראה יעקב ירושלים אחת בארץ ואחת בשמים אמר אין זה אשר בארץ כלום … כי אם אותו בית אלהים שהוא בונה בידיו… שנאמר: מקדש ה' כוננו ידיך (שמות טו יז).14
כאשר שמע משה רבנו עליו השלום הדברים האלה נוכח משיח בן דוד, שמח שמחה גדולה והחזיר פניו אצל הקב"ה ואמר לו: רבש"ע, מתי תרד ירושלים זו הבנויה למטה? א"ל הקב"ה: העת הזאת אותה לא הגדתי לבריה לא לראשונים ולא לאחרונים ולך אני מגיד. א"ל: רבש"ע, תן לי רמז מן המעשים. א"ל הקב"ה: אזרה את ישראל בראשונה במזרה בשערי הארץ ויתפזרו בד' פינות העולם בין כל האומות ויתקיים בהם מקרא שכתוב: "אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".15 ואוסיף ידי שנית ואקבץ את אשר הלכו עם יונה בן אמתי אל ארץ הפתרוסים ואשר יהיו בארץ שנער ובחמת ובעילם ובכוש וגו', שנאמר: "יוסיף ה' שנית ידו וגו' " (ישעיה יא יא).16
באותה שעה ירד משה מן השמים שמח … ונתן נשמתו להקב"ה בלב שלם ובנפש חפצה, הוי: אין זה כי אם בית אלהים.17
שבת שלום
ואתם נצבים18
לשנים רבות
בטוב ובנעימים
כעת היום פה
כולנו חיים19
מחלקי מים
זכים וצלולים20
מים אחרונים: הזכרנו כדרך אגב, בהערה 9 לעיל, את שבטי עבר הירדן המזרחי שגלו תחילה. ראה פירוש בחיי בן אשר לתורה, בפירושו לפרשתנו דברים ל ב ובבראשית מט א, שמדבר על כל עשרת השבטים שגלו ונעלמו מהזרם המרכזי של העם היהודי – הם "הנדחים" שיזכו גם הם בבוא העת לגאולה ושיבה כמובטח בפרשתנו. "כי בגלות עשרת השבטים ידבר, ולכך יתחיל בנדחים ואמר: אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, כי עמהם שהם רוב ישראל ידבר. ואחרי הקבוץ ההוא הזכיר עוד קבוץ אחר של גלות אחר והם 'הנפוצים', אנחנו אלה פה יהודה ובנימין שאנו משועבדים תחת האויבים והשונאים אשר רדפונו והם אדום וישמעאל … והזכיר שני פעמים "ושב", לרמוז על קבוץ שני גליות שהן שני קבוצין: גלות עשרת השבטים וגלות יהודה ובנימין. ועל זה אמר הנביא: (ישעיה נו, ח) "עוד אקבץ עליו לנקבציו".