מיוחדים

מלבי"ם ירמיהו הקדמה – הכל מיד ה' להשכיל

ולא לבד שמשורשי הנבואה שהנביא השיג את דברי ה' על אמיתתם מבלי יצוייר אצלו שום שגיאה או סכלות או ספק כלל, כי גם הלשון שבו דבר מלאכת הנבואה אל העם, ויופי השיר והמליצה, וגם פרטי המלות שבם כתב את הדברים על ספר, לא המציא משכלו וחכמתו, רק הושמו בפיו ובעטו ברוח ה' עליו – הוא שם דבריו על לשונו ויאמר כה תדבר וכה תכתוב בעט קדש לא תגרע ולא תוסיף … שאם תחשוב כי יצוייר טעות ושגיאה אל הנביא בדבריו או בספרו, הלא אז יזיד איש ואיש להוסיף ולגרוע בכתבי הקדש כפי מה שידמה בעיניו לתקן המליצה ולישר עוות הלשון, ויהיו ספרי הקדש כעיר פרוצה אין חומה … ואנחנו מוזהרים שלא לשנות אף אות אחת, והמסורה עשתה סייג וגדר סביב כתבי הקדש, חומה בצורה סביב, הכל בכתב מיד ה' עליה השכיל …

ואם תראה שינוי בין נביא לנביא בסגנון לשונו ומליצותיו, כן היה רצון ה' המנבא אותו לשום דבריו בפיו בסגנון הזה, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, באשר ההשפעה החלה על הנביאים יש לה גבולות ומדרגות וסדרים ידועים אצל ה' הדובר בם. ורשות בידך לאמר שהם נערכים לפי הכנת הנביא, או שהם משתנים לפי רצון ה' המנבא אותם, אבל לא לאמר שהם חסרים או בלתי שלמים ומתוקנים … ואם ידמה לך שבמאמר אחד ממאמרי הנביאים יש שם חסרון מלות או דברים הבלתי מיושרים לפי חוקי המליצה, עליך לתלות הדברים בחסרון הבנתך, לא בדברי אלהים חיים השלמים והתמימים אשר אין בם נפתל ועיקש.¹

מלכים א פרק כב – מלחמת יהורם ואחאב עם ארם ברמת גלעד

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ² וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: … וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה': וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן:³

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה: … וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם: וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ: …⁴

וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה':⁵

וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם: … וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן: … וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ: וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה:⁶

מסכת סנהדרין דף פט עמוד א – מבחן אמינות הנביא

המתנבא מה שלא שמע.⁷ כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב: "ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל" (מלכים א כב יא). מאי הוה ליה למעבד? רוח נבות אטעיתיה, דכתיב: "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד… ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר… תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" (שם שם כ-כב). אמר רב יהודה: מאי צא – צא ממחיצתי. מאי רוח? – אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי.⁸

– הוה ליה למידק,⁹ כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. עובדיה אמר: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ" (עובדיה א ג), ירמיה אמר: "תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה" (ירמיהו מט טז).¹⁰

והני, מדקאמרי כולהו כהדדי – שמע מינה לא כלום קאמרי.¹¹

רד"ק מלכים א פרק כב פסוק ז – נביאי שקר היו

האין פה נביא לה' עוד – כלומר כי אין אלה לה', כי הכיר יהושפט כי נביאי הבעל או האשרה הם ולא אמר בפירוש כי נביאי שקר הם מפני כבוד אחאב כי נשא את פניו. אבל אמר: "האין פה עוד נביא לה' "?¹²

ובדברי רבותינו ז"ל, כשאמר יהושפט: "האין פה נביא לה' עוד", אמר לו אחאב: כל אלה הנביאים לה' הם.¹³ אמר לו יהושפט: כך מקובלני מבית אבי אבא: סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. עובדיה אמר: "זדון לבך השיאך", ירמיהו אמר: "תפלצתך השיא אותך זדון לבך"¹⁴ – ואלה כולם אמרו דבר אחד: "עלה ויתן ה' ביד המלך" – נמצא שאין בדבריהם ממש.¹⁵

רש"י דברי הימים ב פרק יח פסוק ה – נביאי אמת היו¹⁶

ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ד' מאות – וכולם נביאי אמת היו, כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו.¹⁷ כן מוכיח בסמוך: "ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' ", עד: "והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו", שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך, מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה'. שאם היו נביאי שקר, אין הפיתוי נופל עליהם, שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודים מלבם. ועוד, שאמר יהושפט שוב: "האין פה נביא לה' עוד"¹⁸ – ודאי יודע אני שהם נביאי ה', אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ולשון אחד, והללו כולם מתנבאים עלה והצלח.¹⁹

מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין פט ע"א – השוואה עם עדות מכוונת

ואין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד … והענין כשמכוונין לסגנון אחד, בוודאי שכיוונו לכך ביחד לומר שקר. וכהאי גוונא איתא בירושלמי לענין עדות: רב הונא כד הוה חמי סהדי מכוונין הוה חקר. וכד הוה חמי הכן הוה מכווין". ועיין בטור חושן משפט סימן כח.²⁰

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ט יד-טו פרשת וארא – חירות המשורר

…  אמנם כי הלשון מתחלף "למען תדע" (שם ח ו), "בעבור תדע", כמו "זדון לבך השיאך" (עובדיה א ג), "השיא אותך" (ירמיה מט טז), וכן בלשון הנביא מחלפין הלשון והרצון אחד, שהרי סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, ואפילו הנביא בעצמו משנה הלשון, שכן כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה, "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (תהלים נג ד), "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (שם יד ג), "בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם" (שמואל ב כב מו), "בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם" (תהלים יח מו).²¹

אברבנאל ירמיהו פרק מט – לא בנבואת משה

… אמרו חז"ל שאין סגנון אחד עולה לשני נביאים ולא יתנבאו שניהם בסגנון אחד. הנה הוא, שהנביאים לא היו מנבאים באותו אופן שהיה מנבא משה רבינו ע"ה, כי הוא היה מנבא מאת ה' לא לבד העניינים, אבל גם הדברים והמלות כמו שהיה שומע אותם היה כותבם על ספר התורה באותם המלות אשר שמע. אמנם שאר הנביאים היו רואים בנבואותיהם כללות הענינים שיודיעם הקב"ה והנביאים היו מספרים וכותבים אותם בלשון עצמם, ומפני זה בראותם ענין אחד יליצו אותו פעמים באותם המלות והדברים שראו וידעו שנבאו אותם נביאים אחרים.²²

דרשות הר"ן דרוש ח – בין נבואה למלוכה

… ידוע שתועלת הנהגת הכלל וטוב סידורו הוא, כשתשוב ההנהגה והעילה אל ראש אחד מיוחד. ומפני זה נצטוו ישראל להקים עליהם מלך, כדי שתסודר ותמשך ההנהגה ממנו, ולא תפסד בריבוי הראשים … ולזה מסר השם יתברך הנהגת ישראל כולה למשה,²³ עד שנלאה משה מזה, וביקש שיצטרפו עמו בהנהגת ישראל אנשים אחרים. והשם יתברך חשש להפסד שאפשר שיקרה מזה, והוא שאפשר שלא יסכימו דעותיהם בהנהגה, וימשך מזה בלבול סדר, שעם היות שתבוא נבואה אחת לכולם, אם לא יהיה רוחם אחד, יהיה בענין נבואתם איזה התחלפות, שכבר הודיעונו רבותינו ז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.²⁴

דף על הדף מסכת גיטין דף עד עמוד ב – השימוש בספרות השו"ת

ומצאנו שלשה נביאים מתנבאים בסגנון אחד: הגאון ר' עקיבא איגר (בהגהותיו על השו"ע במגן אברהם או"ח סי' ק"ח שם) והקצות החושן (סי' נ"ה ס"ק א') והחתם סופר (שו"ת חושן משפן סימן י') שהשיגו על ראייתו של ספר האגודה הנ"ל.²⁵

דרך פקודיך מצות לא תעשה טו – בחסידות

… וכל צדיק יאחז דרכו דרך הקודש וגם כל תלמידיו אחריו ימשכו, אבל בשביל זה אין לגרוע מעלת צדיק האחר ותלמידיו המתנהגים באופן אחר בדרכי עבודתם, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין ב' צדיקים הולכים בהנהגה אחת כי כן גזר היוצר, ומה רבו מעשיו יתברך שמו אשר עשה כולם בחכמה וכל אחד יש לו אחיזה בתורה.²⁶

מחלקי המים