מים ראשונים: פרשה טו של מדרש שמות רבה דורשת באריכות את שני הפסוקים הראשונים של פרק יב של ספר שמות: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החודש הזה לכם ראש חדשים וכו' ". פרשה זו פותחת את החלק השני של שמות רבה, שהוא למעשה מדרש תנחומא ילמדנו. כט' סימנים יש בפרשה ארוכה ונאה זו ואין טוב, כמובן, מלקרוא אותה במקור בשלמותה. ואנו לקטנו מסימנים א, יב, טז, יח, יט, המתמקדים בנושא שבחרנו: בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים, או שמא אפשר אפילו לומר: מי בעצם נגאל ממצרים.
בשביל משה
בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים? בשביל משה. אמר ר' נסים: משל לכהן שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גינה היה בית הפרס.1 ביקש לאכול תאנים. אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים. הלך ואמר לו כך. השיבו האריס: מי הוא בעל הגינה? לך למלאכתך!2 אמר הכהן: אני אלך לגינה. אמרו לו: למקום טמא אתה הולך? אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות הולך אני ולא יתבייש שלוחי.3 כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה. הלך. ואמר לו [פרעה למשה]: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? … אמר הקב"ה: אלך למצרים … אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה? אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה.4
בשביל ישראל
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" – מה הקב"ה עושה במצרים? בשביל ישראל. אמר ר' יצחק נפחא: משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך, נתנה בפִילָקֵי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי.5 אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה, אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים וגלה הקב"ה כביכול עמהם, שנאמר: "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו ד). וכן בבבל … וכן במדי … ביון היה הקב"ה עמהם … אמרו לו להקב"ה: כל כך למה? אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע.6
אמר ר' שמעון בן לקיש: גדולה חיבתם של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות. אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר. מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.7 כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (ירמיה ב ג); היו בין הקברות … אמר הקב"ה: היאך אני גואלם? להניחם אי אפשר, מוטב לירד ולהצילם, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג ח). וכשהוציאם קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל".8
בשביל הקב"ה
בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים? בשביל עצמו. משל לבן בית שנתפס ע"י בעל מלאכתו ונחבש [בבית הסוהר]. אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו. אמר [בעל המלאכה]: יפה עשה הפונדקי, שאני אמרתי לו: "אני בא ומוציאו", ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי. כך אמר הקב"ה לאברהם: עתידים הם בניך להשתעבד במצרים ואח"כ אני גואלן … שלח הקב"ה משה לגואלם ולא רצה פרעה. אמר הקב"ה: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם "דן אנכי" וכי משה "אנכי" או אהרן "אנכי"? לא אמרתי אלא "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים" (תהלים פא יא).9
לי ולכם היא הגאולה
"החודש הזה לכם" – ר' מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה,10 כביכול אני נפדה עמכם, שנאמר: "אשר פדית ממצרים גויים ואלהיו" (שמואל ב ז כג).11
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אנחנו עדיין בקושייתנו על המשל על הכהן שנטמא בשביל להציל את התרומה שנפלה בין הקברות (בנמשל, הקב"ה יורד למצרים בשביל לגאול את ישראל) ואין לנו תשובה. אך על דרך הדרש, אפשר לומר, שאמנם זה הייחוד של קרבן פסח מכל הקרבנות האחרים שטומאה דחויה בציבור. ראה פסחים פרק ז משנה ו: "נטמא הקהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים, ייעשה בטומאה". ושיטת רבי יהודה בירושלמי פסחים פרק ז הלכה ו היא שאם היה הקהל חצי טמאים חצי טהורים אז "מטמאין אחד בשרץ" או בשיטה אחרת: "משלחין אותו לדרך רחוקה". כך גם בבבלי פסחים פ ע"א. על דרך הדרשה האגדתית אפשר לומר שאם הקב"ה (הכהן) ירד למצרים וטימא עצמו על מנת לגאול את ישראל ולהציל את תרומתו, אדם מישראל יטמא עצמו על מנת שיעשו כל הקהל את הפסח במועדו ובטומאה.