פרשות השבוע

מים ראשונים: אחד הנושאים שהמדרש נדרש להם, סביב יציאת מצרים, הוא הימצאות השכינה או התגלות הקב"ה בארץ מצרים מקום הטומאה ועבודת גילולים. והרי בידוע שאין השכינה שורה אלא במקום טהור (ויקרא רבה לו ג, שילוח המצורעים מחוץ למחנה, ויונה שנראה להלן ועוד). וכבר נדרשנו לנושא זה בעקיפין בדברינו לי ולכם היא הגאולה ובדברינו בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים, שניהם בפרשה זו; וכמו כן בדברינו והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם בפרשת כי תצא. אך נשוב ונדרוש בנושא זה שחביב עלינו מאד ובעזרת החונן לאדם דעת נוסיף ונחדש בו דבר, שהרי כבר הבטיחונו רבותינו: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (שמות יב א-ב).¹

שמות רבה פרשה ה סימן יד – מי ראה כהן בבית הקברות?

… אמר להם: מי אתם? אמרו לו: שלוחיו של הקב"ה אנו …² אמר להם: המתינו לי עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלוהיה … אמר להם: חיפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר ר' לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה. הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם: לא ראיתם בכאן רבי? אמרו לו: רבך לאו כהן הוא? אמר להם: הן. אמרו לו: שוטה שבעולם, מי ראה כהן בבית הקברות?³ כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכם של מתים לתובעם בין החיים, שמא החיים אצל המתים? אלוהינו חי הוא! אלו שאתה אומר, מתים הם.⁴ אבל אלוהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם.⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה א – מחוץ לכרך

"בארץ מצרים" – חוץ לכרך. אתה אומר חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך? כשהוא אומר: "ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' " (שמות ט כט) והלא דברים קל וחומר: ומה תפילה הקלה לא התפלל משה אלא חוץ לעיר, דיבור החמור דין הוא שלא נדבר עמו אלא חוץ לכרך. ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך? מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים. ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות,⁶ משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. …⁷ תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' " (יונה א ג). וכי מלפני יי' הוא בורח? והלא כבר נאמר: "אנה אלך מרוחך … אם אסק שמים שם אתה … אשא כנפי שחר … גם שם ידך תנחני וגו' " (תהלים קלט ז-י) … אלא אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית, שהגויים קרובי תשובה הן, שלא לחייב את ישראל. משל לעבד כהן שברח מרבו אמר: אלך לי לבית הקברות מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי. אמר לו רבו: יש לי כניות כיוצא בך.⁸ כך אמר יונה: אלך לי לחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית שהגוים קרובי תשובה הן שלא לחייב את ישראל. אמר לו הקב"ה: יש לי שלוחין כיוצא בך, שנאמר: "ויי' הטיל רוח גדולה אל הים".⁹

שמות רבה טו ה – מוטב לטמא עצמי מלאבד תרומתי

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" – למה אינו אומר "במצרים"? א"ר חנינא: אמר הקב"ה: כתוב בתורה: "בחוץ תעמוד, והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה" (דברים כד יא). אף אני אעשה כך, "בארץ מצרים" ולא "במצרים", אלא בחוץ. וכן אמר משה: "כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' " (שמות ט כט).¹⁰

אמר ר' שמעון בן לקיש: גדולה חיבתם של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות. אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר. מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.¹¹ כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (ירמיה ב ג); היו בין הקברות … אמר הקב"ה: היאך אני גואלם? להניחם אי אפשר, מוטב לירד ולהצילם, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג ח). וכשהוציאם, קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר: "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל".¹²

שמות רבה פרשה טו יט – הכהן היורד לגינתו, לא יתבייש שלוחי

בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים? בשביל משה. אמר ר' נסים: משל לכהן שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גינה היה בית הפרס.¹³ ביקש לאכול תאנים. אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים. הלך ואמר לו כך. השיבו האריס: מי הוא בעל הגינה? לך למלאכתך!¹⁴ אמר הכהן: אני אלך לגינה. אמרו לו: למקום טמא אתה הולך? אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות הולך אני ולא יתבייש שלוחי. כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקב"ה למשה: "לכה ואשלחך אל פרעה".¹⁵ הלך. ואמר לו [פרעה למשה]: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? … אמר הקב"ה: אלך למצרים … אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה? אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה.¹⁶

שמות רבה טו טז – גלה הקב"ה עמהם

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" – מה הקב"ה עושה במצרים? בשביל ישראל. אמר ר' יצחק נפחא: משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך, נתנה בפִילָקֵי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי.¹⁷ אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה, אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים וגלה הקב"ה כביכול עמהם, שנאמר: "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו ד). וכן בבבל … וכן במדי … ביון היה הקב"ה עמהם … אמרו לו להקב"ה: כל כך למה? אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע.¹⁸

שמות רבה יח א – הקב"ה קופץ לארמון פרעה בגלל דברי משה¹⁹

אמר לו פרעה: עד מתי אתה נכנס לכאן? "לך מעלי! הישמר לך, אל תוסף ראות פני" (שמות י כח). אמר לו משה: יפה דברת, "לא אוסיף עוד ראות פניך". אמר הקב"ה: מה! עדיין מתבקש לי להודיע לפרעה מכה אחת.²⁰ מיד קפץ עליו אלהים, כביכול, נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה שאמר לו: "לא אוסיף עוד ראות פניך" שלא ימצא בַּדַּאי.²¹ ואתה מוצא שלא דבר הקב"ה עם משה בביתו של פרעה אלא אותה שעה. מנין? שנאמר: "כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' "(שמות ט כט), ועכשיו קפץ הקב"ה ודבר עם משה,²² שנאמר: "עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' " (שמות יא א). כיון ששמע משה, שמח ונתגדל, שנאמר: "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים" (יא ג), התחיל צווח בפרהסיא: "כה אמר ה': כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" –  יפה אמרת: "אל תוסף ראות פני"! אני איני עוד בא אצלך אלא אתה בא אצלי.²³

מסכת בבא מציעא דף ל עמוד א – והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם

"מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול – הרי זה לא יטול". מנהני מילי? – דתנו רבנן: "והתעלמת" (דברים כב א) – פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם. הא כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו – לכך נאמר: "והתעלמת מהם". למאי איצטריך קרא? אילימא לכהן והיא בבית הקברות – פשיטא; האי עשה, והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה.²⁴

ויקרא רבה כג ב – "לקחת לו גוי מקרב גוי"

"כשושנה בין החוחים" – רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, כך הייתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה ליגאל. זהו שכתוב "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד לד) – אלו ערלים ואלו ערלים,  אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן, לא הייתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמני: אילולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, לא נגאלו ישראל לעולם.²⁵

שמות רבה לב ח – מהירידה למצרים עד העליה (הכניסה) לארץ

"הנה אנכי שולח מלאך לפניך". אמר לו משה: מלאך אתה משלח עמי? לא כך היו התנאים! לא כך אמרת: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה" (שמות ג ה)? ועתה אתה אומר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך"! "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה".²⁶

מדרש משלי (בובר) פרשה ט – אין טומאה לצדיקים

מעשה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו. ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו. בא אליהו ועמד על פתח ביתו. א"ל: שלום עליך רבי. א"ל: שלום עליך רבי ומורי. א"ל: כלום אתה צריך?²⁷ א"ל: כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים. מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר היה ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים. והשכיבו את רבי עקיבא על המטה ויצאו. מיד נטפל אליהו זכור לטוב וטלו על כתפיו. וכשראה ר' יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו: רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת! א"ל: דייך ר' יהושע בני, חס ושלום שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד על כהן שנטמא על מנת להציל את התרומה, שהוא לכאורה נגד ההלכה (הערה 11), ראו מסכת שמחות פרק ד הלכה יד: "מטמא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות, לקידוש החודש ולעיבור השנה, ולהציל שדהו מן הגוי, אפילו ליטול, יוצא ועורר עליה; ללמוד תורה ולישא אשה, רבי יהודה אומר: אם אין לו מאין ללמוד יטמא. ואם לאו, אל יטמא. רבי יוסי אומר: אף על פי שיש לו מאין ללמוד, יטמא, שלא מכל אדם זוכה ללמוד. ומעשה ביוסף הבבלי שנטמא ויצא חוץ לארץ ללמוד אצל רבי יוסי בציידן". נראה ששם זו הטומאה הכללית של ארץ העמים ושל היציאה מהארץ (ראו הסיפור על הכהן שביקש לצאת לחוץ לארץ, תנחומא תזריע ו), שעדיין איננה חמורה כמו טומאת בית הקברות. וצריך עיון נוסף.

דוגמא נוספת היא מדרש תנחומא פרשת תרומה סימן א: "את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקב"ה: אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים – על מנת שיהיו בני תורה, אמר רבי ינאי: כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה". ר' ינאי כל כך כועס על כהן שאינו בן תורה עד שהוא מוכן לדרוש כנגד ההלכה.