פרשות השבוע

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: (שמות כט מה-מו).¹

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: (שמות ל א).²

וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה … וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה': (שמות ל ז-י).³

 

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) מלאכת המשכן עמוד 302 – שלושה שמות

שלושה שמות יש לו למזבח זה: מזבח הקטרת מזבח הזהב מזבח הפנימי.⁴

אבן עזרא שמות כה כב – דווקא אחרי מזבח העולה

והנה משה, כאשר הקהיל כל העדה, החל לומר להם בתחילה המשכן והאהל (שמות לה יא), ואחר כן הארון…⁵ ויש לתמוה, למה לא הזכיר מזבח הקטורת! והתשובה בדרך משל, כי הכבוד לא ימוש, על כן הארון דמות כסא. והנה מנורה ושולחן ערוך. על כן לא הזכיר מזבח הקטרת רק אחר מזבח העולה, בעבור שיזהיר: "לא תעשו עליו עולה ומנחה ונסך" (שמות ל ט). ומשה הזכירו לבני ישראל אחר המנורה, וכן במעשה.⁶

רמב"ן שמות ל א – מכשיר מתקן ומכפר

ועשית מזבח מקטר קטורת – הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם, וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (להלן לז כה)! אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות, בעבור שאמר בתשלום הכל: "ונקדש בכבודי" (לעיל כט מג), "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שם מה), אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם.⁷ וזהו רז שנמסר למשה רבינו שהקטורת עוצרת המגפה (שבת פט א), כי הקטורת במידת הדין, שנאמר: "ישימו קטורה באפך" (דברים לג י), מן "וחרה אפי" (שם לא יז).⁸ והוא מה שאמר בקטורת זרה: "ועל פני כל העם אכבד" (ויקרא י ג), שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי.⁹

מסכת יומא דף לג עמוד ב – שני קווי ראייה בקודש

דתניא: שולחן בצפון, משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה.¹⁰ מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא. – ונוקמיה להדייהו! – כיון דכתיב: "ואת המנורה נוכח השולחן", בעינן דחזו אהדדי.¹¹ אמר רבא, שמע מינה מדריש לקיש: עבורי דרעא אטוטפתא – אסור. היכי עביד – מדרעא לטוטפתא.¹²

ספורנו שמות פרק ל – תוספת אחרי עבודת הקרבנות

מזבח מקטר קטורת. שיספיק בו מעט אש לקטורת בלבד, ולא יצטרך להיות חלול ולמלאותו באדמה, כמו שהוצרך למזבח העולה לעשות האש תמיד על האדמה. אבל היה האש בזה המזבח על ציפויו שהיה של זהב, ובהיות האש מועט לא הספיק לשרוף את גרם המזבח שהיה של עץ.¹³

ולא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה, כי לא היתה הכונה בו להשכין האל יתברך בתוכנו, כמו שהיה הענין בשאר הכלים, כאומרו: " … ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו" (לעיל כה, ח-ט). גם לא היה ענינו להוריד מראה כבודו בבית, כענין מעשה הקרבנות, כאמרו: "ונועדתי שמה לבני ישראל" (שם כט, מג). וכן העיד משה רבינו באמרו: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, וירא אליכם כבוד ה' " (ויקרא ט, ו).¹⁴ אבל היה ענין זה המזבח לכבד את האל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבקר והערב, ולשחר פניו במנחת קטורת, על דרך: "הבו לה' כבוד שמו, שאו מנחה ובואו לפניו" (דברי הימים א טז כט).¹⁵

מורה הנבוכים חלק ג פרק מה – הקטורת מסלקת את ריח הקרבנות

והצורך למזבח הקטורת ומזבח העולה וכליהם מבואר …¹⁶ וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו. כבר ידעת אמרם מיריחו היו מריחים ריח הקטרת.¹⁷ וזה ג"כ ממה שמעמיד יראת המקדש. אבל אם לא היה לו ריח טוב, כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב, ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו.¹⁸

אור החיים שמות פרק כה פסוק ט – נגנז ולא עבר למקדש שלמה

ומזבח הזהב מצינו (מלכים א פרק ז) שעשה שלמה אחר וגנז לשל משה … וצריך לדעת למה גנז של משה. ונראה כי התורה רמזה הדבר במה שעקרה סדר מצות מזבח הזהב ממקום שהיה ראוי לצוות עליו, כי תמצא כי מתחילה התחיל בארון …. ואחר כך הכפורת ואחר כך השולחן ואחר כך המנורה ואחריהם המשכן יריעיו קרשיו עמודיו אדניו ואחריו מזבח החיצון ואחריו חצר המשכן … ואחר כל זה ציוה מזבח הזהב, ויש בזה הרגשה גדולה בשינוי גדול כזה.¹⁹ ורמז בזה שדינו משונה מכל המשכן וכליו, כי המשכן וכליו הראוי לבית עולמים ישמש לבית עולמים, כגון: השולחן והמנורה … שהיו משמשים בבית עולמים … גם מזבח החיצון שלא היה בו הקפדה אלא בריבוע ובמקדש היו צריכין לעשותו גדול לצד הצורך. אבל מזבח הזהב, הגם שלא תשתנה עבודתו שהוא הקטורת … אף על פי כן לא ישמש בבית עולמים ועשה אחר וגנזו לחלוטין.²⁰

מסכת חגיגה דף כו עמוד ב – דומה ושונה בין שני המזבחות

כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים – יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב, ומזבח הנחושת, מפני שהן כקרקע … מזבח הנחושת – דכתיב: "מזבח אדמה תעשה לי". מזבח הזהב – דכתיב: "המנורה והמזבחות" – איתקוש מזבחות זה לזה.²¹

משנת רבי אליעזר פרשה יב עמוד 234 – חביבות הקטורת

גדולה היא התפילה, שהקישה הכתוב לקטורת. בוא וראה מה הקטורת חביבה, שציונו הקב"ה לעשות לשלשה עשר מיני קרבנות מזבח אחד ולקטורת מזבח בפני עצמה. חביבה היא הקטורת, שעל בטילתה נענש אחז, שנאמר: "גם סגרו דלתות האולם … וקטורת לא הקטירו" (דברי הימים ב כט ז).²² חביבה היא הקטרת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטרת, שנאמר: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' ". מניין שבאותה שעה היה מתפלל? שנאמר: "תכון תפלתי קטורת לפניך". מפני מה הקטורת חביבה כל כך? שאינה באה על חטא. שכל הקרבנות יש להן במה יתלו, אבל הקטורת אינה באה על חטא.²³

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן יד – ריח ניחוח חיצוני וריח ניחוח פנימי

"ועשית מזבח מקטר קטורת" – מהו קטורת? ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה.

"אמה ארכו ואמה רחבו וגו' ואמתים קומתו" – מה עסקו של מזבח הקטרת? כיון שעשו אותו מעשה,²⁴ ביקש הקב"ה לכלותן. ועמד משה בקש עליהם רחמים, כמה שנאמר: "ויחל משה את פני ה' אלוהיו" (שמות לב יא), ונחבט בקרקע עד שנתרצה לו הקב"ה, שנאמר: "וינחם ה' על הרעה" (שם שם יד). אמר משה: רבש"ע, הרי כבר נתרצית. מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל? א"ל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ויהיו מקריבין לי קרבנות בתוכו ואני אקבל מהם.²⁵

"את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" – שני תמידים אלו בכל יום.²⁶ ואם תאמר: יש לפני אכילה ושתיה – "האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה כי לי כל חיתו יער" (תהלים נ)! אלא מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאילו אכלתי ושתיתי, שנאמר: "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב).²⁷ תדע לך שמזבח העולה שהיה לקרבנות היה נתון בחוץ, ומזבח הקטרת שהיה לריח נתון בפנים. לפיכך נאמר למשה: "ועשית מזבח מקטר קטורת".²⁸

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן טו – ממזבח הקטורת אל קודש הקדשים

"ועשית מזבח מקטר קטרת" – זהו שאומר הכתוב: "שמן וקטורת ישמח לב" (משלי כז ט). הכתוב הזה מדבר בהקב"ה ובישראל. כיצד? בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב: "ולקח מלא המחתה גחלי אש" (ויקרא טז יב) – מה כתיב שם: "ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת".²⁹ מהו " וְכִסָּה"? לשון מחילה הוא, כענין שנאמר: "כסית כל חטאתם סלה" (תהלים פה). וכשהיה ענן הקטרת מִתַּמֵר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל שנאמר: "אשכול הכופר דודי לי" (שיר השירים א יד)³⁰ – אם נעשה כאשכול ענן הקטורת והיה מתמר ועולה, היה יודע³¹ שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטרת, היה יודע שהוא מת שנאמר: "וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות" (ויקרא טז יג). נמצאת אומר שכהן גדול וכל ישראל מרתיחים³² בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים עד שהיה יוצא בשלום. כיון שהיה יוצא היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר: "שמן וקטרת ישמח לב". שמן זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, וקטורת אלו ישראל שהיו רואין ענן הקטורת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין הוי: "שמן וקטורת ישמח לב".

הצעת מחלקי המים

נראה שניתן לפענח את מיקום מזבח הקטורת במקרא מתוך הנחה שמבנה פרשת תצוה נתון בתווך בין השיטות שהמשכן קדם למעשה העגל ובין השיטות שהוא בא בעקבותיו – נושא עליו הרחבנו כאמור בדברינו אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו בפרשת תרומה. שים לב שבכל פרשת תרומה ובחצי הראשון של פרשת תצווה אין שום אזכור שהמשכן מיועד להקרבת קרבנות. גם לא כאשר נזכרים בגדי הכהנים "לכבוד ולתפארת" בפרק כח. אפילו בציווי על המזבח החיצון בסוף פרשת תרומה (תחילת פרק כז) אין אזכור של קרבנות. ואנו מכירים מזבחות שנעשים לקריאה בשם ה' ובלי קרבנות אצל האבות (אברהם בראשית פרק יב, יצחק שם פרק כו, יעקב שם פרקים לג, לה).  מרכז המשכן הוא הארון המחזיק "אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" ומטרתו הראשונית היא: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". המשכן הוא משכן העדות וההתוועדות, כשיטות שהמשכן קדם למעשה העגל וקשור למעמד הר סיני. בא פרק כט באמצע פרשת תצווה ומכניס את עבודת הקרבנות. אולי באמת בעקבות חטא העגל. המזבח החיצון הופך למקום הקרבת קרבנות, ונוצר הצורך ליצור איזון ותזכורת למזבח בלי קרבנות ע"י הוספת מזבח הזהב בקודש פנימה. הרי לנו "ויחלוקו" של פרשת תצווה ופשרה בין השיטות שהמשכן קדם והשיטות שמעשה העגל קדם. נראה שהצעה זו היא בעצם הרחבה של דברי הרמב"ם במורה נבוכים הנ"ל ואולי גם של פירושי אבן עזרא ורמב"ן בהם פתחנו.

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: יש לעיין עוד בגלגולו של המזבח שהחל כציווי מזבח אדמה תעשה לי ואפשר גם אבנים, ונעשה אח"כ מזבח הנחושת ובתוכו אדמה. ובא בסוף כל הכלים, בפרשה בפני עצמה מזבח זהב. שלמה עושה מזבח זהב מצופה ארז, והיום חזרנו בבית הכנסת למזבח אדמה ואבנים והקטורת היא תפילתנו: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" (תהלים קמא ב). האם אפשר שהוספת מזבח הקטורת לאחר פרשות תרומה ותצוה עד כאן ולאחר הפסוקים החותמים את פרק כט: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם", מרמז על התקופה שלאחר חורבן המקדש, בה התפילה המסומלת ע"י הקטורת היא שתישאר בידינו? ראו דברינו בכל המקום אשר אזכיר את שמי בפרשת יתרו.