קול יעקב וידי עשו

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ: (בראשית כז כא-כג).1

 

רשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק כב2

"הקול קול יעקב" – לפי שתאומים היו – היה קולן דומה קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו מאחר שמצאו איש שעיר על צוארו.3

כלי יקר בראשית פרק כז פסוק כב

… ולסוף שפט יצחק בשכלו שהידים מכריעים יותר מן הקול, כי מה שעשו מתנכר לדבר בלשון תחנונים הוא יותר קרוב לשמוע4 ממה שנאמר שיעקב עשה את ידיו שעירות או איש נכרי עשה כן. כי איך יוכל לְשַׂעֵר5 יעקב וכל שכן איזה אדם אחר לעשות ידיו שעירות על זה השיעור עד שיהיו כידי עשו ממש דומה להם מכל צד.6

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כז סימנים כב-כג

ויאמר הקול קול יעקב. וודאי הקול שלך קולו של יעקב הוא, כי אפילו סומא ואפילו שאר אדם באישון לילה מכיר את חבירו ואת מכירו לשמע קולו. כך יצחק היה מכיר את קולו של יעקב שאינו דומה לקולו של עשו. ועוד שהוא מזכיר שם הנכבד והנורא: והידים. ודאי שעירותיהן דומות לידי עשו: "ולא הכירו" – כלומר, מפני שיש ממידתו של יעקב ומשל עשו, לכך לא הכירו ודאי: כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו.7

חזקוני בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק כז

"וירח את ריח בגדיו – שהיה רגיל להריח. "ויאמר ראה ריח בני" – משהריח ריח הבגדים אמר אין כאן ספק. וצריך לסרס המקרא ראה בני ריח אלו, כריח השדה.8

בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סה סימן כ9

"ויגש יעקב אל יצחק וגו' הקול קול יעקב" – הרי הקול קול של חכם והידיים של מפשיט מתים.10

דבר אחר: "הקול קול יעקב" – אין יעקב שולט אלא בקולו. "והידים ידי עשו" – אין עשו שולט אלא בידיים.11

דבר אחר: "הקול קול יעקב" – אמר ר' פנחס: קולו של יעקב מכניס, "והידים ידי עשו" – מרמז לו והוא בא.12

דבר אחר: "הקול קול יעקב" – אמר ר' ברכיה: בשעה שיעקב מרגיז בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב: "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות יז ג), "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שם ח); 13 ובשעה שהוא מצפצף בקולו,14 אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות.15

אמר ר' אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם בן בעור וּכְאֶבְנוֹמוֹס הגרדי.16 אבנומוס הגרדי נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו? אמר להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם, אין אתם יכולים להזדווג להם. שכך הבטיחם אביהם ואמר להם: הקול קול יעקב – בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידיים ידי עשו. ואם לאו, הידיים ידי עשו – אתם יכולים להם.17

"הקול קול יעקב" – בפילגש בגבעה: "ארור נותן אשה לבנימין" (שופטים כא יח). "הקול קול יעקב" – בימי ירבעם: קול בכי שהרגו מהם חמש מאות אלף, הדא הוא דכתיב: "ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת" (דברי הימים ב יג כ) … 18

דבר אחר: הקול קול יעקב הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים …19 בשעה שישראל אומרים "שמע ישראל" המלאכים שותקים. ואחר כך תרפינה כנפיהן. ומה הן אומרים? "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". רבי לוי אמר: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר" (איוב לח ז) – מה שזרעו של יעקב שנמשל לכוכבים מקלסים … ואח"כ: "וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" – אלו מלאכי השרת. מה הן אומרים? "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג יב).20

רבי יהודה בר אלעי היה דורש: "הקול קולו של יעקב" – קולו של יעקב מצווח ממה שעשו לו הידים ידי עשו. אמר ר' יוחנן: קולו של אדריינוס קיסר שהרג בביתר שמונים אלף ריבוא בני אדם.21

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ב

וכן אמר דוד לגולית: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי ישראל" (שמואל א יז מה), וכתיב: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" (תהלים כ ח-י) וכן באסא הוא אומר: "ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו אלהי כי עליך נשעננו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש" (דברי הימים ב יד י).

במשה מהו אומר: "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולנו" (במדבר כ יד-טז). אמר להם:22 אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק, דכתיב: "הקול קול יעקב" – "וישמע ה' את קולנו", ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו יצחק, דכתיב: "והידיים ידי עשו" – "ועל חרבך תחיה". (בראשית כז מ).23 הדא הוא דכתיב: "ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך" (במדבר כ יח) – שאינן בטוחים אלא בחרב. ואף כאן אתה אומר: "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' " – תפשו להם אומנות אבותיהם אומנות אברהם יצחק ויעקב.24

גמרא גיטין נז ע"ב

הקול קול יעקב – אין לך תפילה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב; והידים ידי עשו – אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו. והיינו דא"ר אלעזר: בשוט לשון תחבא – בחירחורי לשון תחבא.25

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמג

דבר אחר: "ויאמר ה' מסיני בא", כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. תחילה הלך אצל בני עשו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח". אמרו: כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר, "והידים ידי עשו", "ועל חרבך תחיה". הלך אצל בני עמון ומואב וכו'.26

 

יַעֲקֹב וְעֵשָׂו – ח.נ. ביאליק

עֵשָׂו מַשְׁכִּים לְבֵית הַמַּרְזֵחַ,

חָבִית מַשְׁקִים מִפִּיו תִּתֵּן רֵיחַ.

אוֹי, אוֹי, אוֹי,

אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי!

כּוֹסוֹ – חַיָּיו,

לִשְׁתּוֹת חַיָּב,

כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.

 

יַעֲקֹב מַשְׁכִּים לְבֵית הַתְּפִלָּה,

נוֹתֵן לְיוֹצְרוֹ שֶׁבַח וּתְהִלָּה.

הוֹ, מַה-טּוֹב

חֵלֶק יַעֲקֹב!

אֶל צוּר חַיָּיו

לְהוֹדוֹת חַיָּב,

כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.

עֵשָׂו חוֹזֵר לְבֵיתוֹ בַּלַּיְלָה –

אוֹי לָהּ לְאִשְׁתּוֹ מֵאֶגְרוֹף יַד בַּעְלָהּ.

אוֹי, אוֹי, אוֹי,

אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי!

זְרוֹעוֹ – חַיָּיו,

לְהַכּוֹת חַיָּב,

כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.

 

יַעֲקֹב חוֹזֵר בָּעֶרֶב אֶל-נָווֹ,

אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו מְשַׂמְּחִים לְבָבוֹ.

הוֹ, מַה-טּוֹב

חֵלֶק יַעֲקֹב!

בָּנָיו – חַיָּיו,

לְגַדְּלָם חַיָּב,

כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.

 

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 08/11/2018

הערות שוליים

  1. ראה פירוש רש"י על הפסוק: "קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דברא (פסוק לא) יקום אבי". אם כך, אזי ברור ליצחק שמדובר ביעקב! רש"י לא מתייחס כלל לחצי השני של הפסוק: "והידיים ידי עשו" ולא נדרש לשאלה המתבקשת: אם יש ליצחק ספק בין טביעת הקול, שהיא סימן מובהק גם להלכה – ראה גיטין כג ע"א, חולין צו ע"א בדין איך סומא מכיר באשתו – ועיוורים כידוע ניחנים בחידוד שאר החושים - ובין מישוש הידיים (שספק רב אם עורות גדיים הם כשיער אדם), מדוע הכריע בסוף לטובת חוש המישוש והידיים?
  2. נפתח בפרשני המקרא שמנסים להתמודד עם פשט הפסוק בפרשתנו ועם השאלה מדוע הכריע יצחק לטובת הידיים, לפני שנפליג במדרשים שייקחו אותנו לעולמות אחרים.
  3. רשב"ם מציע פתרון לשאלה שהעלנו בכך שקולם של תאומים הוא דומה ולפיכך העדיף יצחק לסמוך על חוש המישוש. אך היא הנותנת, אם הקולות דומים, איך זה אומר יצחק בוודאות: "הקול קול יעקב"? פירוש חזקוני מציע פתרון אחר: "הקול קול יעקב - לא נסמוך על הקול שלפעמים הוא משתנה ע"י צעקה וקורא פעמים עבה ופעמים צלול. אבל על כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות כסבור דבר ברור הוא ודבר זה גרם לו ברכה". בדומה לכך פירוש אור החיים שאומר: "ולא הכירו כי היו ידיו כידי אחיו שעירות וגו' - ואף על פי כן, דחה שמיעת קול מלפני חוש ההרגש כי הקול יכול להשתנות, או לצד משמיע או לצד שומע. מה שאין כן הרגשת שערות הידים הוא סימן מובהק" אך שוב דא עקא, הפסוק: "וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ" מוכיח שיצחק נשאר בספק גדול ולא הכיר מי הוא העומד לפניו ובכל זאת ברך אותו. מדוע? מדוע לא נמנע מפני הספק?
  4. יותר הגיוני, יותר נשמע.
  5. כך נראה לנו לנקד את המילה, היינו לגדל שיער, לעטוף עצמו בשיער.
  6. שוב הצעה דומה שחוש המישוש גבר על חוש השמיעה. להתחנחן בקול - אפשר, אבל לגדל שיער על הידיים – קצת קשה. כך גם מפרש ספורנו אלא שהוא מעלה בעיה אחרת. ראה פירושו על הפסוק: "אין ספק שהיו העורות מתוקנים באופן שהיה שערם דומה לשיער האדם, כי אמנם רב ההבדל בין שיער האדם לשיער הגדי אם לא יתוקן הרבה במלאכה: והנה העיד כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ועם זה אולי נחלש בו גם חוש המישוש כענין: אם יטעם עבדך את אשר אוכל (שמואל ב יט לו)". אז אם נחלש גם חוש המישוש אצל יצחק, מדוע ברך את העומד לפניו? אולי באמת הוא איש נכרי, לא יעקב ולא עשו? ראה עוד פירוש רד"ק שפותר את העניין בכך שיצחק לא באמת מישש את יעקב כדבעי: "והידים ידי עשו - לא מששהו בחלקת צואריו, כי אם בידיו ודי לו בהם". האם ניחש יצחק שהעומד לפניו הוא יעקב ורצה לברכו ונתפס לעובדה שהידיים שעירות וזה הספיק לו?
  7. תחילה וודאות ברורה שהקול הוא קול יעקב. הן בקול עצמו והן בנעימות הדברים, בדומה לרש"י לעיל. והידיים: "דומות לידי עשו". הרי זה הבדל גדול לטובת חוש השמיעה על פני חוש המישוש. אך הנה מתחלפת הוודאות ובמקומה באה הספקנות: "ולא היכירו". זו התוספת של הפסוק: "ולא היכירו אביו" על פני הפסוק הקודם, מה שמחזיר אותנו לפירוש אור החיים בהערה 3 לעיל. אך שוב דא עקא, אם הוודאות מתחלפת בספקנות, האין זו סיבה טובה לעצור? ואמנם, בהמשך פירושו מתייחס שכל טוב לנושא זה כשהוא אומר: "ויאמר ראה. כלפי הקב"ה. אפילו גלוי וידוע הוא לפניך שיעקב הוא זה, איני נענש כלפי עשו מפני שאיני מבין. ועוד שריח בני כריח השדה. זהו גן עדן, שכן בלשון רבותינו שדה האילן ושדה הלבן". וזה מביא אותנו למוטיב הריח.
  8. פרשנים ומדרשים רבים, עוד לפני חזקוני, מדגישים פסוק זה כמוסיף חוש שלישי. אחרי חוש השמיעה וחוש המישוש שגרמו לספק ולהתלבטות, בא חוש הריח, שנלוותה לו נשיקה ומגע גופני קרוב, והכריע את הכף. גם פרשנים כרש"י ואחרים שנזקקים כאן למדרשים שביחד עם יעקב נכנס ריח גן עדן לאוהל יצחק, יכולים לסייע בכיוון זה. אבל העיקר הם בעלי הפשט. ראה פירוש רשב"ם: "ריח בגדיו - החמודות. ובגדיהם היו מבושמים במוגמר" ופירוש רד"ק: "וירח את ריח בגדיו - בעוד שהיה נושק לו הריח ריח טוב מהבגדים כמו שכתבנו שהיה להם ריח טוב מעשבי השדה הטובים ומרחוק לא היה מרגיש בריחם עד שקרב לו ונשק לו". נשיקה מלווה בריח. בכך אולי מצאנו פתרון-מה להכרעה שקיבל יצחק לברך את העומד מולו, אך בכך רק מתעצם מעשהו של יעקב בהתחפשו לעשו ואת חרדתו הגדולה של יצחק כשנודע לו שהיה זה יעקב ודבריו: "בא אחיך במרמה". ראה דברינו בנושא זה בפרשה זו. ראה גם דברינו בגדי עשו החמודות בפרשה זו. אלא אם שוב נעז ונאמר שבהתקרבות הפיסית, בנשיקה ובריח, הבין בעצם יצחק שמי שעומד מולו הוא יעקב.
  9. מיעוט מדרשים מתייחס למעשה עצמו כמסופר בפרשה. ראה כדוגמא דברים רבה א טו שמתאר את כל העניין בקשר למצוות כיבוד אב של עשו: "כשנכנס יעקב אצלו מה יצחק אומר לו? הקול קול יעקב והידים ידי עשו ברך אותו ויצא לו. ובא עשו ונכנס אצל אביו אמר לו מי אתה מסיח עמי בקול גדול? אמר לו: אני בנך בכורך עשו. כיון ששמע את קולו ידע שעשו הוא". זיהוי הקול של עשו היה ברור לחלוטין! מה שמחזיר אותנו לדיון לעיל על זיהוי קולו של יעקב. אך נפנה כעת למדרשים שלוקחים אותנו הרחק מעבר לפרשת השבוע, למאבק ההיסטורי בין "יעקב" ובין "עשו הוא אדום", הוא רומא ואף אחרי כן.
  10. מפשיט מתים הוא מי ששודד את בגדי החללים במלחמה במטרה של לקיחת שלל או ביזוי הרוגי האויב. ראה שמואל א לא ח: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ". ובהקשר של עשו המזוהה עם מלכות רומא, שנראה עוד להלן, ראה אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת המלכים, בקשר למלחמת בר כוכבא ונפילת ביתר: "והיה אחד מחיילותיו פושט החללים עד שמצא בן כוזבא מת".
  11. כוחה של כנסת ישראל הוא בפיה, מוטיב שנראה עוד להלן. ראה במדבר רבה כ ד, פרשת בלק, עצתם של זקני מדין לזקני מואב: "אמרו: מנהיג שלהן במדין נתגדל נדע מהן מה מדותיו. אמרו לו זקני מדין: אין כוחו אלא בפיו. אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכוחו בפיו". ועוד על בלעם להלן.
  12. פסקה זו התקשו בה פרשני המדרש ואפשר שנפל בה שיבוש. א. א. הלוי מציע שמכניס פירוש מכניס או אוסף את קולו ונמנע מלעסוק בתורה, שאז הקב"ה מרמז לעשו והוא בא לייסר את ישראל. ואולי גם שגם כאשר יעקב מכניס ומזמין את עשו (מרמז לו) כמו בקשרי החשמונאים עם רומי, עשו בא ולא לטובה. ואם כך, יש כאן אולי ביקורת על החשמונאים.
  13. במי מריבה (מסה ומריבה), ברפידים כאשר העם מתלונן על משה ומיד בא עמלק להילחם עם ישראל. ראה שמות רבה כו ב.
  14. בבתי המדרש. ראה התינוקות המצפצפים להלן.
  15. להילחם עם ישראל ולנצחם.
  16. פילוסוף, כנראה יווני או מתיוון מתקופת רבן גמליאל / רבי מאיר שהירבה להתווכח עם החכמים. ראה אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כד: "שאל אבנימוס הגרדי את רבן גמליאל איזהו כבודו של עולם", חגיגה טו ע"ב: "שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה סליק?" (בהקשר עם אלישע בן אבויה), שמות רבה יג א: "שאל אבנימוס הגרדי את רז"ל, אמר להם: הארץ היאך נבראת תחילה?" ועוד. וכבר הקדשנו דף מיוחד לאבנימוס הגרדי בפרשת בלק.
  17. זה המוטיב המרכזי שמצוי במדרשים רבים והשתרש עמוקות במחשבה היהודית לדורותיה. כוחו של יעקב הוא בקולו, בתפילה ובלימוד תורה וכל עוד הוא מתמיד בכך, לא יוכלו לו ידיו של עשו. וההפך: אם ידיו של עשו מצליחות לאחוז ביעקב, אין זה אלא משום שהוא לא עסק בתורה ובתפילה כראוי. כך גם במדרש אגדה (בובר) בראשית כז כב: "ויאמר הקול קול יעקב. ר' יהודה אומר: שאמר יצחק אל יעקב כשיהיה הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו". ובתנחומא (בובר) בפרשתנו: "הקול קול יעקב, אמר לו: עשו אחיך אם הִגִיעוֹ צרה מתחיל מחרף ומגדף, אבל את אם הגיעך יסורין כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך, הרי ידי עשו ממשמשות בך". ויש עוד מדרשים רבים בכיוון זה. ואם נחזור לפרשת בלעם, ראה במדבר רבה כ יג מדוע יצא המלאך בחרב לקראת בלעם: "וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו? ... אלא כך אמר לו: הפה ניתן ליעקב שנאמר: הקול קול יעקב והידים ידי עשו, וכתיב: ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם. ואתה תחליף אמונתך ותבוא עליהם בשלהם? אף אני אבוא עליך בשלך, לכך כתיב: וחרבו שלופה בידו".
  18. המשך המדרש שם משובש, אבל הרעיון ברור. בתולדות עם ישראל היו תקופות ואירועים קשים בהם לא רק שקולו של יעקב הפך לקול ענות של רוע גידופים וקללה ("ארור נותן אישה לבנימין"), אלא שגם נתגלו ביעקב "ידי עשו" ששפכו דם רב במלחמות אחים: בפרשת פילגש בגבעה המתוארת בספר שופטים פרקים יט-כא בה עוד רגע ונכחד שבט מישראל (ראה דברינו בין סדום לפילגש בגבעה בפרשת וירא); ובמלחמות אחים קשות בין ירבעם (מלכות ישראל) ורחבעם (ובנו אביה, מלכות יהודה) לאחר התפלגות ממלכות ישראל ויהודה, כמתואר בקצרה בספר מלכים א טו ב: "ומלחמה הייתה בין אבים ובין ירבעם", ובאופן מפורט בהרבה בדברי הימים ב פרק יג המצוטט במדרש לעיל, בה נזכר גם המספר חמש מאות אלף חללים. והמדרש גם מתאר שם איך התעללו בהרוגים עד שלא יכלו לזהות אותם: "שהעביר הכרת פנים של ישראל דכתיב (ישעיה ג) הכרת פניהם ענתה בם, ורבי לוי אמר: ע"י שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתן", מה שעוד הופך את נשותיהם של החללים לעגונות. יעקב עשוי גם להתדרדר ל"ידי עשו" וגם קולו כבר איננו "קול יעקב".
  19. בקטע שהשמטנו דן המדרש במלאכים שעומדים דום: "בעמדם תרפינה כנפיהן (יחזקאל א כד): מהו בעמדם? בָּא עָם – דוֹם". ואימתי זה קורה? בקריאת שמע ע"י עם ישראל כפי שממשיך המדרש ומסביר.
  20. שקודם "קול יעקב" מלמטה כשבני ישראל אומרים "שמע ישראל" ומוסיפים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שזה איננו פסוק מהמקרא (ראה מנהגם של אנשי יריחו שהיו "כורכים את שמע", פסחים נו ע"א) – ורק אח"כ משלימים המלאכים למעלה ואומרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו", שהוא פסוק ביחזקאל.
  21. ראה תיאור ההרג העצום שעשתה 'רומא היא עשו' גם בקהילות ישראל אחרות, גם אם המספרים קצת מוגזמים. בגמרא גיטין נז ע"ב באגדות החורבן (קמצא ובר קמצא ואחרים): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו, הקול - זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים; קול יעקב - זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא. והידים ידי עשו - זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו". ובירושלמי תענית פרק ד הלכה ה: "תני א"ר יהודה בן ר' אלעאי ברוך ר' היה דורש [בראשית כז כב] הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר". והדרשות חוזרות גם באיכה רבה, תנחומא בפרשתנו ועוד. ראה דברינו חורבן ביתר בתשעה באב.
  22. מלך אדום עונה למשה ובני ישראל.
  23. ראה מוטיב זה גם בשמות רבה כא א, פרשת בשלח: "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ... שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו. הנחיל ליעקב הקול ... הקול קול יעקב, והנחיל לעשו הידים, שנאמר: והידים ידי עשו. ועשו היה מתגאה בירושתו, שנאמר: ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך וגו', ויעקב מתגאה בירושתו שנאמר: ונצעק אל ה' אלהי אבותינו". המדרש שם מסתיים בנבואות לעתיד לבוא כאשר עשו "יטול את שכרו" וימוגר בחרב, ויעקב יטול את שכרו ויזכה ל: "קול ששון וקול שמחה". אבל בינתיים, אנחנו במפגש המחודש של יעקב ועשו בכניסה לארץ ישראל ובהיסטוריה רבת שנים לאחר מכן.
  24. 'עשו הוא אדום' מתגאה בכוח ידיו וחרבו. עשו אינו חוזר על הטעות שעשו זקני מדין ומואב ששכרו את בלעם מי שאומנותו בפיו להכות את ישראל במענה פה, כנגד משה "שכוחו בפיו" ולא עלתה בידם. מלך אדום אומר למשה: החרב הוא כוחי וירושתי מיצחק אבינו המשותף. אתה קבלת את הצעקה והתפילה ואילו אני קבלתי את הכח והחרב. האם טיעון זה שכנע את משה? כנראה שכן, שהרי הכתוב עצמו מעיד ואומר (אחרי שבני ישראל מנסים בשנית לעבור בגבול אדום ובלשון רכה): "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה: וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" (במדבר כ כ-כא). על מפגש מאוחר זה בין עם ישראל היוצא ממצרים בדרכו לארץ כנען ובין עשו הוא אדום שהתבסס בינתיים בארצו, הרחבנו בדברינו יעקב ועשו בספר דברים. אך סיום המדרש כאן באבות האומה מזכיר לנו שבתחילת פרשת וישלח הבאה עלינו לטובה מצליח יעקב במנחה, בדיבורים (ובהשתחוויות מרובות) לרכך את עשו ועפ"י המדרשים גם התכונן לאפשרות של מלחמה.
  25. עכשיו שראינו שכוחו של עשו בחרב ניתן לו בירושה בברכת יצחק - כבר ברגע שיעקב עומד מול יצחק ומעמיד פנים שהוא עשו ויצחק כאילו מהסס ומסתפק, כבר שם התברך עשו בכח וגבורה ארציים! - אם כך, בואו ונתחלק בברכה ובירושה. בני יעקב כוחם בתפילה – רק תפילתם מועלת. ו'עשו הוא אדום הוא רומי' כוחו במלחמות וכל מלחמה מנצחת היא משלו. זו המשאלה והחלום שאולי קול יעקב וידי עשו יכולים לחיות זה לצד זה אם לא בהרמוניה. ולא עוד, אלא שכוחו של יעקב חזק יותר! ראה מדרש תנחומא (בובר) טו בפרשתנו: "מיד אמר לו יצחק: הקול קול יעקב והידים ידי עשו - כוחך קשה משלו. עשו אם תופש את אדם הרי הוא בידו, ואם הוא בורח אינו יכול לעשות לו דבר. אבל אתה, אפילו אדם בורח מסוף העולם ועד סופו - הקול קול יעקב. אתה אומר דבר בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו". ראה ציטוט רעיון זה בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק בפרשתנו: "הקול קול יעקב והידים ידי עשו. אמר במדרש: הידים לעשו שאין בו כח אלא בידים להזיק מקרוב, אבל הקול ליעקב בתפילה מכלה כל המרעין ואפילו מרחוק". בהיפוך מכוחו של לשון הרע עליו אמרו חכמים: "אמרו לבעל הלשון שהוא אומר כאן והורג ברומי, אומר ברומי והורג בסוריא" (ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א).
  26. זה המדרש הידוע על פניית הקב"ה לאומות העולם לקבל את התורה והם סירבו, כל אומה מסיבותיה שלה. הפנייה הראשונה היא אל בני עשו אחיו התאום של יעקב והם מסרבים בשל הפסוקים שראינו. אבל מנגד, הדלת לעשו תמיד פתוחה. ראה פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב - בחדש השלישי: "למה בחודש השלישי? שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר: אילו נתן אף לנו את התורה, היינו עושים אותה. אמר להם הקב"ה: ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחודש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחודש השלישי". וכבר הרחבנו לדון במדרש זה בדברינו פרידת יעקב ועשו – סגירת החשבון? בפרשת וישלח וכן בדברינו יעקב ועשו – שונאים אחים בפרשת תולדות.