- מדרש זה הדורש את הפטרת השבת (מלאכי פרק א) הוא בית אב למספר רב של מדרשים ההולכים בדרך "הפשוטה" שעשו נדחה מפני יעקב, הבכורה עוברת ליעקב, את עשו שונאים ואילו יעקב הוא אהוב. עשו נוחל, לכל היותר, בעולם הזה ואילו יעקב "חֵבֶל נחלתו" נוחל הן בעולם הזה והן בעולם הבא, כדין בכור שנוטל פי שניים. ראה פירוש אלשיך שמתעכב על שאלת עם ישראל: "במה אהבתנו" ואומר: "מה יש בנו שמחומר קורצנו שבו תאהבנו? ותשובת הקב"ה: "ובזה אהבתי אתכם כי שוים אתם לי כי חלק ה' תאמר נפשיכם". יעקב קורץ מחומר מיוחד, אבל להלן נראה שאי אפשר להתעלם מכך שעשו היה הבכור.
- דברי רש"י אלה מבוססים, כך נראה, על מדרש תנחומא (בובר) בפרשתנו סימן י: "ואע"פ שאתם אומרים שיקר יעקב, לא שיקר. בלעם אמר: לא הביט און ביעקב. אלא אמר: אנכי יעקב, עשו הוא בכורך". הרי שיעקב בעצמו מודה שעשו הוא הבכור! ראה פירוש אור החיים על הפסוק: "להיות שקנה הבכורה מעשו, הנה הוא נעשה עשו", היינו: אנכי הוא עשו הבכור על פי דין. לעומתו ראה אבן עזרא (הפירוש הארוך) פרק לא פסוק יח: "והמפרש: אנכי עשו בכורך - אנכי מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך, אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור". אז מה אירע באמת לבכורה של עשו?
- ראה בראשית רבה כ יב: "בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון ... ר' שמעון בן לקיש אמר: גלקסינון (עורות בצבע הרקיע, מלשון גלקסיה?) ובהם היו בכורות משתמשים". עוד על בגדי אדם הראשון: "שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה, היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו" (בראשית רבה בפרשתנו, סג יג).
- לפי מסורת המדרש, מלכיצדק מלך שלם (ירושלים), הוא שם בן נח, וכך פוגש אברהם את שם. המפגש בין אברהם למלכיצדק (בראשית יד יט) – ראה דברינו מפגשי אברהם עם תושבי הארץ וכן מי אתה מלכי צדק? - מקבל כאן ניחוח נוסף: מסירת כותנות העור, סמל הבכורה. אברהם מסרב לקבל "מחוט ועד שרוך נעל", אבל מתכבד בברכתו של מלכיצדק ומקבל ממנו את סמל הבכורה, את בגדי אדם הראשון. וכבר הקדשנו גיליון מיוחד לבגדי עשו החמודות והשתלשלותם במרוצת הדורות.
- עשו הוא שיורש את בגדי אדם הראשון, בגדי הכהונה הגדולה! ובמדרש במדבר רבה ד ח, בעניין הלוויים שהחליפו את הבכורות בעבודת המשכן, הובאו הדברים באריכות ובפירוט רב יותר. "בגדי שבח היו, והיו הבכורות משתמשים בהם". שם מודגש שחלק מהעברת בגדי הבכורה, במהלך הדורות, היה גם למי שאינם בכורות מלידה: "וכי שם בכור היה? ... וכי אברהם בכור היה? אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה". היינו שיעקב איננו הראשון וכבר היו תקדימים לפניו להעברת הבכורה לפי בחירה ולא לפי בכורה (ראה דברינו בחירה בבכורה ומחירה בפרשה זו). ושם, במדרש במדבר רבה, אכן כתוב שיצחק העביר את הבגדים ישירות ליעקב, בדומה לתקדימים שהיו לפניו. אבל כאן, במדרש תנחומא, בפירוש לא. כאן יצחק מעביר את בגדי הכהונה הגדולה לעשו ועשו אף נשמר להפקידם בבית הוריו כשרואה שנשיו עובדות עבודה זרה! ומתי עוברים הבגדים ליעקב? כאשר אמו מלבישה אותו את "בגדי עשו החמודות" ואביו שמריח אותם, מריח בהם ריח גן עדן ובכך מביע בדיעבד את הסכמתו. ראה הרחבת העניין בתנחומא שם וזה עניין אחר. עכ"פ, עניין העברת הבגדים נמשך גם אצל אהרון ובניו. ראה במדבר רבה יט יט בפרשת מות אהרן: "קח את אהרן והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו - אמר לו הקב"ה: הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך". על חשיבות הבגדים בפרשתנו, ראה פרק כז פסוקים טו וכז. דברינו מות אהרון בפרשת חוקת.
- לאור המדרש הקודם על בגדי הבכורות ובגדי הכהונה הגדולה, אפשר לראות במדרש זה יותר מאשר מדרש נאה על כיבוד אב ואם. ממקורות רבים ניתן ללמוד שכיבוד אב ואב מושווה לכיבוד המקום ולעבודת ה'. במסכת קידושין ל ע"ב: "השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום ... השווה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום". בפסיקתא רבתי פיסקא כג: "השוה הקב"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו וקללתן לקללתו". בילקוט שמעוני פרשת יתרו רמז רצז: "תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן שאילו דרתי ביניהן צערוני". כיבוד אב ואם הוא השראת השכינה. עשו לא רק מכבד את אביו, אלא מקיים את "עבודת הכהונה", טרם בניית בית המקדש, עבודה המוטלת על הבכורות. הוא משמש את אביו באותן כותנות עור של אדם הראשון. ועל יעקב ניתן לומר: "ואת – לרבות אחיך הגדול" (כתובות קג ע"א). וכאמור, כבר הקדשנו גיליון מיוחד לנושא בגדי עשו החמודות והשתלשלותם במרוצת הדורות. כאן נמשיך בנושא בכורתו של עשו.
- האם רק לרגע, סביב מיטת האב, חולק יעקב כבוד לעשו ומכיר בבכורתו, או שמדובר בהכרה אמתית של מי שעקב את אחיו וחושב כעת שאפשר היה אחרת? האם רשב"ם מכוון כאן אל ספר בראשית, אל יעקב של סוף פרשת וישלח, או שמא הוא מכוון לדורם של חכמים ולדורו עצמו ורומז לכבוד שנהגו החכמים במלכות (לחלוק כבוד למלכות). ואולי הכוונה לשניהם. אותו רשב"ם, אגב, אומר מספר פסוקים לאחר מכן, בתחילת פרשת וישב: "וישב יעקב - עשו הלך אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו, אבל יעקב ישב אצל אביו בארץ מגוריו כי לו משפט הבכורה". לענייננו, כאן הסדר הוא: "עשו ויעקב". אבל כשיעקב יוצא לגלות ונפרד מאביו ומאמו, הסדר הוא הפוך: "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו" (בראשית כח ה). ולא בכדי. אצל יצחק: "עשו ויעקב, ואצל רבקה: "יעקב ועשו". ורש"י כתב על פסוק זה: ואיני יודע מה בא ללמדנו.
- רש"י מתכוון, כך נראה, למדרש רבה בפרשתנו, סוף פרשה סג: "שנה בר קפרא: ולפי שהיו מְשַׂחֲקִים (עשו ומרעיו על יעקב), הסכים הקב"ה עמהם (שמכירת הבכורה לא מקוימת רק בנזיד עדשים) וקיים הבכורה ליעקב, מנין? שכתוב: כה אמר ה' בני בכורי ישראל". רק אחרי שעבוד מצרים, רק אחרי כל התלאות שעבר יעקב, כולל שינוי שמו מיעקב לישראל, רק אז התקיימה הבכורה בידו. לא בנזיד עדשים נקנית הבכורה ולא במעשה מרמה אלא בשעבוד ועמל רב ובקיום ברית בין הבתרים של סבא אברהם. ראה דברי בני יעקב לבני עשו בעת שבני ישראל מנסים לעבור בגבולם בסוף ארבעים שנות הנדודים במדבר, במדבר רבה יט טו: "אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין וירדו אבותינו על אותו עינוי, משל לשני אחין שיצא שטר חוב על זקניהם פרע אותו אחד מהם". ראה דברינו בני בכורי ישראל בפרשת שמות, המפגש עם עמי האזור בכניסה לארץ בפרשת חוקת, ושוב דברינו בחירה בבכורה ומחירה בפרשה זו.
- מדרש זה נראה כחולק על המדרש הקודם וחוזר לרש"י בו פתחנו אשר מחלק את המשפט: אנכי, עשו בכורך לשני חלקים, אבל במשמעות חדשה. אפילו במעמד הר סיני, לאחר יציאת מצרים, לאחר שהקב"ה מכריז: "בני בכורי ישראל", עדיין מודים בני יעקב שהבכורה היא של עשו. בני ישראל\יעקב רוצים את התורה, את "הקול, קול יעקב". מצדם, שעשו יקח את הבכורה הארצית ואת השלטון ויניח לנו את הבכורה הרוחנית, את עשרת הדברות. ראה בדומה במדרש משלי (בובר) פרשה ו (וכן הוא בילקוט שמעוני משלי רמז תתקלח): "באותה שעה קבלו ישראל את התורה ונתנו בניהם ערבים. ומנין שנקראו ישראל בנים? שנאמר: בני בכורי ישראל, שבִּכּרוּ מעשים טובים לפני הר סיני". הדגש הוא על "בני", בנים אתם למקום. "בכורי" הוא במובן של תכונות וערכים: "שבכרו מעשים טובים לפני בהר סיני" – העדיפו את הבכורה הרוחנית. וגם חתימת הקב"ה שיעקב הוא הבכור (רש"י בשם המדרש לעיל), מקבלת כאן משמעות חדשה.
- במספר מקומות בתלמוד ובמדרשים מופיע הביטוי "קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקב"ה שתיעקר ממקומה". ראה בראשית רבה פב יא שוב לגבי ראובן, ירושלמי סוכה פרק ה הלכה ח לגבי משמרות כהונה ועוד. כאן גם עשו נכלל ב"רשימת היוחסין" שקשה לעקרן, ומוזכר בנשימה אחת עם שם, אהרן וראובן. מי שטוען לייחוס אבות - טענה שכיחה ביהדות - לא יכול להתעלם מהמקרה של עשו. ראה גם שיר השירים רבה תחילת פרשה ה: "באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול. ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול, אבל עזרא ע"י שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו. אמר ר' סימון: קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקב"ה להיעקר ממקומה". מדרש זה, אגב, הוא בקורת קשה על רבקה (ויעקב) ומראה שיצחק ידע היטב את מה שהוא מתכנן לעשות. ועל כך הרחבנו, כאמור, בדברינו בחירה בבכורה ומחירה וכן בדברינו ברכת אברהם בפרשה זו.
- במרוצת הדורות, עשו הופך להיות ממלכת אדום ואח"כ ממלכת רומי, כפי שהרחבנו בדברינו עשו ויעקב – שונאים אחים בפרשה זו. יחס חז"ל לממלכת רומי היה דו-ערכי, לצד לעג, בוז ושנאה, יש גם כבוד ואפילו מידה של הערכה. ראה שבת לג ע"ב, בראשית רבה ט יג ועוד. אם רומי היא גלגולו של אחינו עשו, אפשר להבין יותר טוב את מעשיה, הצלחתה וכוחה הרב. ולנו יש אפילו חוב מסוים כלפיה. אפשר שזו אחת הסיבות לכל שרשרת המדרשים שהבאנו המכירים בבכורת עשו, שגם אם הם המיעוט, הם מייצגים דעה שונה ומעניינת.