- החמודות – הנקיות, אומר רש"י, כתרגומי דכייתא (ומוסיף מדרש שאליו נגיע בהמשך). מכאן משליך רש"י גם לביטוי "חמודות" השני בתנ"ך: "לחם חמודות" בספר דניאל י ג. ואלה דבריו בספר דניאל שם: "לחם חמודות - פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כז) דכייתא". אמנם, פירוש הריטב"א לגמרא יומא עו ע"ב מציע אפשרות של הפרדה בין בגדי חמודות שהם כפירוש רש"י ובין לחם חמודות של דניאל שהוא מלשון "נהמא חמימא ... לשון חימום", אך עפ"י רש"י, הרי לנו פירוש פשוט לבגדי חמודות – בגדים נקיים ונאים. מה יש כאן להוסיף ולדרוש?
- כך בעת שיצחק מריח את בגדיו של יעקב הלובש את בגדי עשו בעת שבא לקבל את ברכתו. וכך מפרש גם רד"ק: "והיה משים בהם מעשבי השדה שריחן טוב, כדי שיקלטו הריח". ויש מדרשים אומרים שהיה לבגדים ריח של אתרוג שזה העץ ממנו אכל אדם הראשון (מהרש"א תענית כט ע"ב). בפירושו לפסוק טו מדגיש רשב"ם שכל זה היה לכבוד יצחק אביו, כפי שנראה להלן במדרש. ואלה דבריו שם: "החמודות - שהיה עובד בהן אביו בשעת אכילה". מנגד, רד"ק מדגיש שכל ההידור והבישום הזה עשה עשו לכבוד עצמו: "בגדים חמודים שהיו לו ללבשם בעת הפנאי ובעת שבתו בין גדולים, היה לובשם לכבוד ולתפארת".
- לכאורה, הרי לנו מדרש פשוט הדן במצוות כיבוד אב ואם ומשבח את עשו אשר נהג בכבוד אביו פי כמה וכמה ממה שנהגו חכמי ישראל (על חכמי ישראל שכיבדו את הוריהם, ראו ירושלמי פאה פרק א הלכה א, קידושין פרק א הלכה ז, בבלי קידושין לא ע"ב). ומעשו המקראי עובר המדרש (פסיקתא רבתי פיסקא כג) לעשו ההיסטורי ולשכר שקיבל בעבור מצווה זו: "ר' נחוניא בשם רבי תנחום בר יודן: מי איחר כבודו של יעקב בעולם הזה? כבוד גדול שכיבד עשו את אביו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני כשהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים צואים, וכשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים ... אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות וכו' ". כך בלשון דומה גם במדרש תנחומא בפרשתנו. בכך, עשו מקדים את אהרון הכהן! ראו משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 184: "גדולה היא הענוה, שבה נתגדל אהרן. בנוהג שבעולם אדם מכבד (מנקה) את ביתו בבגדי בליות, שמא מתעטף הוא בכל כליו ומכבד את הבית? אבל אהרן לובש שמונה בגדים, ודומה כחתן בחופתו, ואף על פי כן והרים את הדשן". את נושא תרומת הדשן במקדש נראה עוד להלן.
- סיומת המדרש שעשו הקפיד לשמור את בגדי החמודות בבית יצחק ורבקה כי חשש מנשותיו אומרת דרשני והסבירני. האם יש קשר לדרשה הקודמת של כיבוד אב? ומה בכלל השאלה? הבגדים היו שם, כי שם שימש את אביו. מה החשש מנשותיו? נראה שיש כאן הד למנהגי עבודה זרה להקטיר קטורת ולהפיץ ריח טוב שנדבק לבגדים. ונראה עוד, שהביטוי "משמש את אבא" בדרשה הקודמת (בהנחה ששתי הדרשות קשורות) מרמז שהיה בבגדי החמודות משהו מעבר לניקיון, לחמידות ולחמימות ואף לריח הטוב הוא ריח השדה. יש בבגדי החמודות משהו נוסף חשוב יותר.
- הפסוק אותו מבאר רמב"ן הוא: "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וכו' ". הנושא לכאורה לא קשור לעניין שלנו ואין כאן אלא השוואה של שימוש (כיבוד) הורים ושימוש (כיבוד) הקב"ה (המקדש). ראו המדרשים על ההשוואה בין מורא אביו ואמו (ויקרא יט ג) ומורא המקדש והקב"ה (ויקרא יט ל, דברים ו יג): "השוה הקב"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו" (פסיקתא רבתי כג, עשרת הדברות). השאלה ההלכתית היא אם הוצאת הדשן דורשת בגדי כהונה או לפחות בגדים אחרים מטעם "דרך ארץ" (שיטת רש"י שרמב"ן מתנגד לה, ראו ויקרא שם). ראו גם מדרש במדבר רבה ד כ שלא מסכים עם רמב"ן וסובר שגם הוצאת הדשן היא פעולה הדורשת בגדים נאים: "שאין אדם רשאי לנהוג גאוה לפני המקום ... בשעה שכהן גורף את המזבח ומדשנו, היה לובש בגדים מעולים ... למה כן? להודיעך שאין גאוה לפני המקום". וכבר הרחבנו בנושא הדשן בדברינו תרומת הדשן בפרשת צו, אך מה כל זה קשור לפרשתנו? מה עניין הקרבנות והלכות המשכן לבגדי החמודות של עשו?
- עשו משמש בכהונה גדולה! דבר שלמשה נאמר בו: "אל תקרב הלום" (שמות רבה סוף פרשה ב), זכה בו עשו. האם כיבוד אב ואם נחשב בדומה לעבודת המקדש כפי שהערנו לעיל, או שמא יש פה עבודת קרבנות טרום מתן תורה והציווי על המשכן לבני ישראל? כך או כך, יש כאן בכור שמכהן בכהונה אולי כהמשך למלכיצדק, הוא שֵׁם בן נח עפ"י המדרש, ששימש ככהן.
- משמשים בכהונה, היינו מקריבים קרבנות.
- "שנו רבותינו" זה הוא במסכת זבחים פרק יד משנה ד. וכן הוא בתוספתא זבחים יג ב ובספרי דברים פיסקא סה סימן ח.
- מדרשים רבים עוסקים בשור שאדם הראשון הקריב תודה לה' על שנברא לקומתו ומילא את "חללו של העולם" כחלק מהבריאה (בראשית רבה פרשות ח, יב). ראו מסכת עבודה זרה ח ע"א: "יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר: ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. ואמר רב יהודה אמר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס". וכן הוא במקורות רבים נוספים: אבות דרבי נתן נוסח א פרק א, מסכת חולין ס ע"א, בראשית רבה לד ט, ויקרא רבה ב י ועוד. המדרש לעיל מניח בצד את עניין שור מופלא זה "שקרנותיו קודמות לפרסותיו" ועובר לבגדי החמודות שהוא הנושא שלנו.
- ראו בראשית רבה כ יב: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם - בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: כתנות אור - אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרים מלמעלה. ר' יצחק רביא אומר: חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות. א"ר יוחנן: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. כתנות עור - שהן דבוקים לעור. ר' אלעזר אומר: אֵיגִיאָה. רבי איבו אמר: אַגְנְיָה ... ר' שמעון בן לקיש אמר: גלקסינון ובהם היו בכורות משתמשים". זו תחילת 'בגדי החמודות' כפי שממשיך המדרש ומפרט את גלגולם לאורך הדורות.
- המדרש מתעלם כנראה במתכוון מקין והבל שהקריבו. וקין היה בכור. ולהלן נראה עוד תחנת ביניים שעשו בגדי החמודות שהמדרש כאן משמיט.
- במקומות רבים מונה התורה את סדר בני נח כך: שם חם ויפת (וכן הוא בדברי הימים), ממנו ניתן ללמוד בפשטות ששם הוא הבכור. אע"פ כן, בגלל הפסוק הזה, יש דעה שיפת היה הבכור. ראו רש"י על הפסוק שם: "אחי יפת הגדול - איני יודע אם יפת הגדול אם שם. כשהוא אומר (להלן יא י) שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול". ראו גם פירוש אבן עזרא שם וראו גם דברינו בין יפת לאהלי שם בפרשת נח ולא נרחיב בעניין זה כאן. מה שחשוב לעניינינו כאן, הוא שאצל שם מתחילה העברת הכהונה מהבכור הטבעי לבכור הנבחר, שזה התקדים החשוב ליעקב, כפי שנראה להלן.
- כמו הכהנים, ככוהנים, שנהג עפ"י תורת כהנים (פירוש א. א. הלוי).
- שאלה זו של המדרש נראית תמוהה שהרי גם עפ"י פשט הפסוקים וגם עפ"י המסורת (סדר עולם רבה פרק ב), אברהם הוא אכן הבכור של תרח. ראו סנהדרין סט ע"ב: "אלה תולדת תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן. ואברהם גדול מנחור שנה, ונחור גדול מהרן שנה, נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן". והמאיר עינינו במדרש פליאה זה יבורך. ועכ"פ, שוב תקדים ליעקב!
- כאן ההסבר הוא פשוט יותר – השווה עם מלכיצדק לעיל. אדם צדיק יכול לכהן. האם אנחנו שומעים שהאבות שהיו לפני המשכן והמקדש הם תקדים למה שיהיה אחרי החורבן?
- יצחק מסר את הבכורה ליעקב? אז למה היה צריך לקנות אותה ולגנוב את הברכות? נראה שהמדרש מתקן את עצמו במשפט הסמוך.
- ראו בראשית רבה סג יג: "מה ראה יעקב אבינו שנתן נפשו על הבכורה? ששנינו: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ... אמר: יהיה רשע זה עומד ומקריב? לפיכך נתן נפשו על הבכורה". יעקב רוצה את הבכורה הממשיכה את שרשרת הבכורים ששמשו בקודש. ראו איך בסוף המדרש, הוא מסתלק מהנושא של הבגדים ומתמקד כולו בבכורה. מדוע לא דרש יעקב את בגדי החמודות כחלק מעסקת מכירת הבכורה? האם הבין שלא כדאי למתוח את החבל עד כדי כך? הבגדים, סמל הבכורה והזכות לשמש את אבא ולירש אותו בבוא היום, כל אלה נשארו בידי עשו, ויעקב מחכה להזדמנות לנכס גם אותם אליו כחלק מהשלמת קניית הבכורה. עפ"י זה, 'גניבת הברכות' הייתה ההתעקשות של יעקב לממש את זכות הבכורה שקנה. הקשר בין קניית הבכורה בנזיד עדשים ובין גניבת הברכות ע"י יעקב כולל התחזותו לעשו, מצוי בלא מעט מדרשים ופרשנים.
- נראה כעת את אותו מדרש בהבדלים "קלים".
- מסכת שבת פרק טו משנה ג.
- ראינו את הבגדים הנקיים והחשובים, בגדי מלכות וחמודות, בהקשר עם כיבוד אב ואם ובהקשר עם עבודת המקדש והקרבנות (ומהקרבנות לתפילה, ראו שולחן ערוך צח ד) וכעת, גם בהקשר עם השבת. בזמירות לשבת אנו אומרים: "לבוש בגדי חמודות, להדליק נר בברכה" שמן הסתם הוא כפירוש רש"י בו פתחנו – בגדים נקיים - לשון מליצית של הפייטן – אך לאור מדרש זה הממשיך לעבודת הקרבנות והמקדש, אולי יש כאן קשר עמוק יותר בין שבת ראשונה של גן עדן ושבת בראשית שלנו, בין כותנות העור והאור של אדם וחוה ובין בגדי השבת הלבנים שלנו, בין נרות שבת ונרות בית המקדש. ואנו בחודש של נרות חנוכה. ראו דברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך, מה מזכיר את נרות בית המקדש, נרות חנוכה או נרות כל שבת. אולי התכוון הפייטן במילים "לבוש בגדי חמודות" להחזירנו אל השבת הבראשיתית, אל בגדי החמודות של אדם הראשון.
- לא רק את אברהם, גם חוה לבשה את בגדי הכהן הגדול (הכהנת הגדולה!). לתשומת לב כל הפמיניסטיות.
- בגדי אדם הראשון הם מאותם דברים מיוחדים שנבראו בערב שבת בין השמשות (ספרי דברים שנה, פסחים נד ע"א), אבל לא נמסרו לאדם אלא עד לאחר שחטא, ידע שהוא עירום וגורש מגן עדן. עניין זה מזכיר את אהרון שקיבל את הכהונה הגדולה, לאחר חטא העגל. הכהונה ועבודת המקדש כמוטיב של כפרה ותיקון.
- מדרשים ופרשנים עומדים על משמעות המילים "בנה הגדול" בפסוק שלנו: "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת", מהם שמבזים את עשו: "אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן" ומהם שמציינים שרבקה יודעת שעשו הוא הגדול, אלא שהיא מודעת לקניית הבכורה ע"י יעקב ומנסה להפוך את הגלגל. ראו בראשית רבה סה יא, פירוש רמב"ן על הפסוק, תורה תמימה בראשית כז הערה ז ועוד.
- יצחק מסר את בגדי אדם הראשון, את בגדי החמודות לעשו, שלא כמדרש הקודם. עשו שירא מעבודה זרה של נשותיו מפקידן בנאמנות אצל אימו. ומה היא עושה? בוגדת (בא בגד) באמונו.
- רבקה יודעת שעשו מכר את הבכורה ליעקב והיא מחכה לשעת כושר להעביר את סמל הבכורה, את בגדי החמודות, ליעקב הראוי להן יותר.
- בעת שלבש יעקב את הבגדים, חזר בהם ריח גן העדן מקדם והוכח שהוא הראוי ללבוש אותם והם ראויים לו וחזרו הבגדים לייעודם הראשון. ראו מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן טז: "מהו כריח שדה וגו'? שהיו בגדי אדם הראשון ונטלו ריח מגן עדן". ראו פירוש תורת חיים בבא מציעא פד ע"א המצטט את חז"ל: "כשנכנס יעקב אבינו לפני אביו לברכו, נכנס עמו ריח גן עדן. לפי שהיה לבוש באותה שעה במלבושיו של אדם הראשון. וכיון דיעקב מעין אדם הראשון הוה חזרו הבגדים לכמות שהיו מעיקרא וקלטו ריח גן עדן".
- ובמדרשים אחרים, עשו הרג את נמרוד כאשר גזל ממנו בגדים אלה. ראו בראשית רבה סה טז: "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות - מה שחמד מנמרוד והרגו ונטלם" ובמדרש אגדה (בובר) בראשית כז: "את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. יש אומרים אלו בגדים של אדם הראשון ובאו ביד נמרוד וחמדן והרגו ולקח הבגד ממנו". מה היה מיוחד בבגדים אלה שאנשי ציד חמדו אותם? מסביר רש"י במסכת פסחים נד ע"ב: "בגדו של אדם הראשון - שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה, והוא נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד (בראשית י), ועשו הרגו ונטלו, לפיכך היה איש ציד". נראה שמדרשים אלה מציגים הסבר אחר לבגדי החמודות של עשו. לא בגדי כהונה וקדושה ולאו דווקא סמל הבכורה, אלא בגדי אנשי ציד. דרשנים ופרשנים מאוחרים, ראו למשל, מהרש"א חידושי אגדות תענית כט ע"ב ד"ה כריח שדה של תפוחים, משלבים את מוטיב ריח גן עדן ובגדי הכהונה עם נמרוד ובגדי הציד, אבל לנו נראה שאלה שני סיפורים ומקורות שונים על טיבם ומקורם של בגדי החמודות אשר לעשו, שאולי מאחור יותר שולבו לסיפור קמאי אחד.
- מדרש זה שייך לכאורה לז'אנר השני של בגדי הציד שהרי לא יעלה על הדעת שאם הם בגדי הכהונה הגדולה, שבשבילם לקח יעקב את הברכה, הוא יגנוז אותם באדמה. ואולי באמת גנז את בגדי הכהונה הגדולה עד בוא ציווי משכן לבניו? ראו זאת עוד, המדרש הבא בפרשת ויחי כאשר יעקב נותן ליוסף שכם אחד על אחיו: "ואני נתתי לך - אלו בגדים החמודות של עשו בגדי אדם הראשון. אשר לקחתי מיד האמורי - והלא בידי עשו היו, מי נתנן ביד האמורי? אמרו רבותינו ז"ל: מלחמה עשה עשו עם מלך האמורי וגזלן ממנו. שמע יעקב ובקש רחמים עליהם ונתן הקב"ה בלבו של מלך האמורי ושלחן דורון ליעקב" (בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 231). סביר שמה מסר יעקב ליוסף אלה בגדי הציד ולא בגדי הכהונה הגדולה, שהרי יוסף הוא שנוקם באחרית הימים במלכות אדום (ראו כל המדרשים על הפסוק "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, פסיקתא רבתי יב וכן רבים).