פרשת בלעם

מים ראשונים: לא טעינו בכותרת. אכן, הדואליות של הכותרת "פרשת בלק" מצד ימין למעלה ו"פרשת" בלעם" במרכז ככותרת הדף, היא הנושא שבו אנו רוצים לדון. פרשת בלעם היא פרשת בלק, היא פרשת השבוע. האמנם? ואולי רק חלק מהפרשה כפי שהיא סדורה בימינו? אולי היא סדרה כמנהג ארץ ישראל של החלוקה לסדרות? (ראה חומש קורן וברויאר). ואולי פרשת בלעם היא רק הברכות?

מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים.1

מסכת ברכות דף יב עמוד ב

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה: "אל מוציאם ממצרים"2 – לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים! – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו – לא פסקינן.3

שו"ת שרידי אש חלק ג סימן פז4

וקשה להעלות על הדעת שרצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע כל הפרשה מתחילתה מפסוק וירא בלק ואילך. ומסתבר, שהכוונה שרצו לקבוע פרשת מה טובו אהליך יעקב וכו' … ועל פרשה זו אמרה הגמרא: כל פרשה שלא פסקה משה רבנו לא פסקינן'.5

ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ה

בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין, שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא: בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום, ומפני מה אין קורים אותם? שלא להטריח על הציבור. ר' חונה אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.6

במדבר רבה פרשה כ סימן א

"וירא בלק בן צפור"  זהו שאמר הכתוב: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" (דברים לב ד)  – לא הניח הקב"ה לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבוא לומר: שאתה ריחקתנו. מה עשה הקב"ה? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם.7

העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ וכן עשה לנבוכדנצר. זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים וזה החריבו וחרף וגדף … נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה. כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו האומות. כיוצא בה העמיד משה לישראל ובלעם לאומות העולם.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם: נביאי ישראל מזהירים את ישראל מן העבירות … ונביא שעמד מן הגויים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם. ולא עוד, אלא שכל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל האומות שכן ירמיה אומר: "לבי למואב כחלילים יהמה"  (ירמיה מח לו) וכן יחזקאל: "בן אדם שא על צור קינה" (יחזקאל כז ב)  וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקדש מהאומות, שזה עמד מהם וראה מה עשה.8

רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם:, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים …  אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך … והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך …" (דברים ל ג-ו). ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים. במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה, ושם הוא אומר: "אראנו ולא עתה" – זה דוד, "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח. "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד, "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד … "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח.9

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב". ובנוסח הירושלמי (סוטה ה ו): "משה כתב חמשה סיפרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב. כיצד קשור ספר איוב, אם בכלל, למשה ולבלעם? אם כן, כיצד? ראה ילקוט שמעוני בראש הפרשה שממשיך את מדרש במדבר רבה הנ"ל ומרחיב אותו, בין השאר בכיוון זה. והמאיר עינינו בקשר המשולש משה-בלעם-איוב יבורך בכל מילי דטב וייטיבו לו אהליו, משכנותיו ותועפותיו. ויזלו מים רבים מדליו ולא יסופו מזרעו.

עדכון אחרון: 17/11/2016

הערות שוליים

  1.  ובירושלמי מסכת סוטה פרק ה הלכה ו: "משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב". מה המיוחד בפרשת בלעם\בלק מכל שאר התורה? (ספר איוב הוא נושא נפרד). רש"י בגמרא בבא בתרא שם אומר: "פרשת בלעם - נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו". ושטיינזלץ מביא שם את תשובת הריטב"א שמשה כתב ספר שלם נפרד על פרשת בלעם (בדומה לספר איוב בגמרא שם) וספר זה אבד. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד סימן א מביא בשם נחלת יעקב: "מה שאמר בלעם לבלק ודאי לא בלשון הכתוב בתורה אמרה ... אך משה כתב כוונת ההשגה שהשיג בלעם בלשון זה הכתוב בתורה שיש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של רמזי סודות". היינו משה תרגם את דבריו של בלעם ללשון הקודש והכניסם לתורה. עכ"פ נראה ש"פרשת בלעם" היא פרק\נושא נפרד ומיוחד בתורה אם חז"ל אומרים בלשון כל כך מיוחדת ונדירה: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם".
  2.  "אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו" – בברכת בלעם השנייה פרק כג פסוקים יח-כד. אבל נראה שאולי הכוונה דווקא לפסוק: "אל מוציאו ממצרים" (פרק כד פסוק ח) שבברכה השלישית של בלעם כפי שיתבאר להלן.
  3.  למסקנת הגמרא אכן בקשו לומר את פרשת בלק בגלל הפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (ואולי גם הפסוק הצמוד החותם את ברכות בלעם כולן: "מברכיך ברוך ואוררך ארור", ראה פירוש שטיינזלץ). מדוע דווקא פסוק זה? משום שהוא מזכיר את "בשכבך ובקומך" ("יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" תחילת אורח חיים שולחן ערוך). אלא שאי אפשר לומר פסוק אחד בלבד או חלק מפרשה שמשה לא הכתיב לנו (אולי דווקא כאן שמשה כתב את פרשת בלעם). ואת הפרשה כולה אי אפשר לומר בגלל טורח הציבור. מהו טורח הציבור? כמותי בלבד או גם טורח מנטלי? ראה דברינו מה טובו אהליך יעקב בפרשה זו, שגם הברכות שנתברך עם ישראל בהן בפרשה זו היו במקור קללות והפכו אכן לקללות בעוונותינו הרבים (הגמרא בסנהדרין קה ע"ב).
  4.  בעל שו"ת שרידי אש הוא רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדור הקודם. נולד ברוסיה 1885, למד בישיבות ליטא. כיהן כראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין עד לסגירתו על ידי הנאצים בליל הבדולח. שרד את השואה במחנות. לאחר המלחמה התיישב בשוייץ, מונטרה, שם נפטר בשנת 1966. נקבר בירושלים.
  5.  "פרשת מה טובו אהליך" היא הנאום השלישי והאחרון של בלעם (פרק כד פסוקים ה-ט) המתחיל ב"מה טובו אהליך יעקב" ומסתיים בפסוק: "מברכיך ברוך ואוררך ארור" (שאז בלק כבר מבין שאין עוד טעם לנסות את בלעם). ואותה רצו לקבוע בברכת שמע לפני שקבעו לבסוף את פרשת ציצית. לקריאת שמע לא זכה הפסוק שלנו להיכנס, אבל זכה שבו מתחילים את תפילת השחר. וכבר הארכנו בפסוק זה וחשיבותו בדברינו מה טובו אהליך יעקב בפרשה זו בשנה האחרת.
  6.  ירושלמי זה חוזר על מה שכבר ראינו בבבלי ברכות לעיל, אלא שהוא כורך את עשרת הדברות עם פרשת בלעם (בבבלי מופיעות שתי סוגיות אלה בסמוך אך בנפרד). את שתי הפרשיות בקשו להוסיף לסדר התפילה היומי, ולא סתם אלא בהקשר עם קריאת שמע, ושתיהן נדחו. אבל יש הבדל. לעשרת הדברות היה תקדים חשוב שכן כך נהגו בבית המקדש (ראה ברכות יא עב: "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו. קראו עשרת הדברות, שמע והיה אם שמוע וכו'") וחכמים בקשו להמשיך מנהג זה גם בגבולין, גם לאחר חורבן הבית. פרשת בלעם, לעומת זאת, היא עניין אחר שלא ברור מה המיוחד בה, מדוע רצו לקבוע אותה בתפילה ועוד בתוך קריאת שמע (במקום פרשת ציצית)? גם בסיבה לדחייה יש הבדל. זה בגלל "תרעומת המינים" וזה בגלל "טורח הציבור". ושתיהן נכנסו "איכשהו" לתפילה. עשרת הדברות מרומזות בקריאת שמע (וגם נדפסו בסידורים רבים בסוף הסידור) ופרשת בלעם – "מה טובו אוהליך יעקב" – נכנסה בראש התפילה. וכבר הארכנו לדון בעשרת הדברות בפרשת יתרו תשס"ב ובפסוק "מה טובו אהליך יעקב" בפרשת בלק בשנת תש"ס.
  7.  הצמדת "חכמיהם" ל"מלכיהם ונביאיהם" היא שגרת לשון ודרך אגב נאמרה או בדקדוק ותשומת לב (היא לא מופיעה בדוגמאות שהמדרש מביא בהמשך. מלך ונביא כן, חכם לא). האם בדיקת חכמי אומות העולם והשוואתם עם חכמי ישראל נמשכת עד עצם היום הזה?
  8.  ייחודיות פרשת בלעם, לפי מדרש זה (שפרשנים ומדרשים רבים אחרים הולכים בעקבותיו ומפתחים אותו, ראה רש"י על הפרשה וכן ילקוט שמעוני כאן) היא בכך שכל כולה הוא כלפי אומות העולם. אין בפרשה זו שום מצווה (מפרשת בא בספר שמות ועד פרשת נצבים בסוף ספר דברים, אין כמעט פרשה שאין בה ולו מצוה אחת) וגם הברכות שנתברך עם ישראל בהן מפיו של רשע נאמרו והם על תנאי (ראה הערה 3 לעיל). פרשה זו אפילו איננה במישור היחסים של עם ישראל עם אומות העולם, אלא של הקב"ה אתם (ודרכו בסופו של דבר גם אתנו). זה ייחודה. ראה שוב דברי הריטב"א והציץ אליעזר שפרשת בלעם הייתה ספר נפרד שאבד ושמשה תרגם (תמצת ותרגם?) את הסיפור של בלעם והכניסו לתורה כולל תגי התגים של לשון הקודש.
  9.  אין שום מצווה בפרשה זו אבל יש בה "הלכתא דמשיחא". נבואת\עצת בלעם שנתנה "בחינם", לאחר שבלק התייאש ממנו ואמר לו "ברח לך אל מקומך" והוא עונה לו בנבואה\עיצה ל"אחרית הימים", היא הרחבה של דברי משה בסוף ספר דברים. מדברי משה אנו למדים על מלך המשיח ומדברי בלעם אנו למדים על ההקבלה בין דוד (המשיח הראשון) ובין המלך המשיח (מבית דוד) שעתיד לבוא. האם זו הייחודיות של פרשת בלעם? האם הרמב"ם יוצר פה בכוונה הקבלה (ניגודית?) בין משה ובלעם שלא חסרות בה במדרש? האם עמדו לנגד עיניו של הרמב"ם בכותבו דברים אלה דברי חז"ל בהם פתחנו: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם"? ועכ"פ, שים לב לעוצמת ההסתמכות על בלעם כמקור למשיח! ומי שכופר בו כופר בתורה כולה ובפרשת בלעם ...