פרשות השבוע

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: (ויקרא ה א)

 

תוספתא מסכת שבועות (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה ח

"והוא עד" – לא עד מפי עד, ולא מפי בת קול, ולא מקול הברא.¹ "והוא עד" – בשני עדים הכתוב מדבר. אתה אומר בשני עדים הכתוב מדבר, או אינו אלא בעד אחד? תלמוד לומר: "לא יקום עד אחד" … כל מקום שתפס הכתוב עֵד סתם, הרי הוא בכלל שנים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. "הוא" – עד הכשר לעדות. "ושמעה" – להוציא את החרש. "או ראה" – להוציא את הסומא. "או ידע" – להוציא את השוטה. "אם לא יגיד ונשא עונו" – להוציא את האילם. אילו דבר הראשונים.²

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעח

והמצוה הקע"ח היא שצונו להעיד בבית דין בכל מה שנדעהו. בין שיהיה בו מיתת מי שהעדות עליו או הצלתו, הפסד ממונו או הרוחתו, אנחנו חייבים להעיד זה כלו ולהודיע הדיינין מה שראינו או שמענו. והנה הביאו רבותינו עליהם השלום ראייתם על חיוב הגדת העדות מאמרו יתעלה (ויקרא ה) והוא עד או ראה או ידע. והעובר על מצוה זו והוא שיכבוש העדות ענשו גדול והוא אמרו יתעלה (שם הוב' בל' רצז) אם לא יגיד ונשא עונו. וזה דבר כללי.³

ספר החינוך מצוה קכב – מצוות עדות

להגיד העדות בפני הדיינין בכל מה שנדעהו, בין שיתחייב בעדות מיתה או ממון המועד עליו, או שיהיה הצלתו בממונו או בנפשו, שנאמר: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו" [ויקרא ה א]. בכל ענין חובה עלינו להגיד העדות לפני הבית דין.

ואולם חילוק יש בין דיני ממונות לדיני נפשות ושאר איסורין שבתורה, שבדיני ממונות אין אדם חייב להעיד עליהם מעצמו אלא אם כן יתבענו בעל הדבר או בית דין. ובדיני נפשות ובעדות שאר איסורין שבתורה כגון שראה אחד שעבר על איסור, וכן בעדות נפשות כגון שראה מי שהרג חבירו, או בעדות מכות שהכה האחד את חבירו, בכל זה חייב אדם לבוא מעצמו ולהגיד העדות לפני הבית דין. כדי לבער הרע ולהפריש בני אדם מאיסור.⁴

משנה מסכת שבועות פרק ד – דיני שבועת העדות

שבועת העדות כיצד? אמר לשנים: בואו והעידוני – שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, או שאמרו לו: אין אנו יודעין לך עדות – משביע אני עליכם ואמרו: אמן – הרי אלו חייבין.⁵

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן – הרי אלו פטורים, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדון.⁶ משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני – הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות.⁷ עמד בבית הכנסת ואמר: משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני – הרי אלו פטורין (עד שיהא מתכוין להם).⁸ … שלח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע: משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו – הרי אלו פטורין, עד שישמעו מפי התובע.⁹

סנהדרין פרק ד משנה ה – האיום על העדים

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות? היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן: שמא תאמרו מאוֹמֶד, ומשמועה, עֵד מפי עֵד, ומפי אדם נאמן שמענו; או: שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות – אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות – דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם … לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא.¹⁰ וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים: הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.¹¹ ושמא תאמרו: מה לנו ולצרה הזאת? והלא כבר נאמר: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו".¹² ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה? והלא כבר נאמר: "ובאבוד רשעים רנה" (משלי יא י). ¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא סימן יד – שותף לגנב

"והוא עד או ראה או ידע (ויקרא ה א). זהו שאומר הכתוב: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד" (משלי כט כד). מי גרם לאדם שיאמר עליו נפש כי תחטא? אלא מפני שלא בא והגיד לחכם פלוני, גידף שמו של הקב"ה.¹⁴ לפיכך חולק עמו עונותיו, שנאמר: "ואם לא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה א).¹⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא סימן טו – הקב"ה יעיד במי שמסרב להעיד

"נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע" – אמר הקב"ה: אם בקשת להעיד – העד, ואם לאו, אני מעיד, שנאמר: "והוא עד". ומנין שנקרא הקב"ה עֵד? שנאמר: "ואנכי היודע ועד נאום ה' " (ירמיה כט כג).¹⁶

מסכת יומא דף פה ע"א – כהן שיש לו עדות מורד מעבודתו

… נענה רבי עקיבא ואמר: "וכי יזיד איש על רעהו … מעם מזבחי תיקחנו למות" (שמות כא יד). מעם מזבחי – ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית, אבל להחיות – אפילו מעל מזבחי.¹⁷

ויקרא רבה פרשה ו סימן א – לא לנקום ולנטור על הימנעות מעדות

"ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו" – זהו שכתוב: "אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ: אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ" (משלי כד כח-כט).

"אל תהי עד חנם" – אלו ישראל, שנאמר: "ואתם עדי נאום ה' ואני אל" (ישעיה מג יב). "ברעך" – זה הקב"ה, שנאמר: "רעך ורע אביך אל תעזוב" (משלי כז י). "והפיתית בשפתיך" – מאחר שפיתיתם אותו בסיני ואמרתם: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז), לסוף מ' יום אמרתם לעגל: "אלה אלהיך ישראל" (שם לב ד). אמר ר' אחא: זוהי רוח הקדש, סניגוריא היא, מלמדת זכות לכאן ולכאן. אומרת לישראל: "אל תהי עד חנם ברעך" ואח"כ אומרת להקב"ה: "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו". א"ר יצחק: כתיב: "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו ז), ברם הכא: "כי אל אנכי ולא איש" (שם יא ט).¹⁸

ראובן היה יודע לשמעון עדות. אמר לו: בא אתה להעיד לי עדות זו? אמר לו: הן. כשנכנס לדין חזר בו. ורוח הקודש אומרת לו: "והפיתית בשפתיך" – מאחר שפיתית אותו בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?! מחר באה עדות לראובן אצל שמעון, מה יעשה? אל תאמר: "כאשר עשה לי כן אעשה לו". אם תאמר: "אשיב לאיש כפעולו", והלא כבר נתנה תורה איפופסין: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו".¹⁹

שם בהמשך – משל החולדות והחור

"חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד" (משלי כט, כד).²⁰ מעשה בשלטון אחד בקיסרי שהיה מנגיד את הגנבים והורג את הקבלנים.²¹ היו בני המדינה מלעיגין²² עליו ואומרים: עָשָׂה זה כראוי? הוציא כרוז במדינה ואמר: כל העם – לקמפון.²³ מה עשה? הביא חולדות ונתן לפניהם מנות. והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות לחורים. למחר הוציא כרוז במדינה ואמר: כל העם – לקמפון.²⁴ הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם את החורים. והיו נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות אותן למקומן. לומר, שהכל מן הקבלנין.²⁵ הרי מן המלכות.²⁶

ומן המעשה מנין? ראובן גנב לשמעון ולוי ידע בו. אמר לו: אל תפרסמני ואנחנו מתחלקים. למחר הדין נכנס לבית הכנסת, שמע קול מכריז ואומר: "והוא עד או ראה או ידע". מה יעשה? ישתוק? והלא כבר נתנה תורה אפופסין: "והוא עד או ראה או ידע".²⁷

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רצז – לא תעמוד על דם רעך²⁸

המצוה הרצ"ז היא שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחד מישראל כשנראהו בסכנת המות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו. כמו שיהיה טובע במים ואנחנו נדע לשחות ונוכל להצילו.²⁹ או יהיה גוי משתדל להורגו ואנחנו נוכל לבטל מחשבתו או לדחות ממנו נזקו. ובאה האזהרה מהימנע להצילו באמרו יתעלה (קדושים יט) לא תעמוד על דם רעך. וכבר אמרו שמי שיכבוש עדות תכללהו גם כן זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אובד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת. וכבר בא בזה הענין גם כן: " אם לא יגיד ונשא עונו". ולשון ספרא: מניין אם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליה? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך. ומניין אם ראית אותו טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, אתה חייב להצילו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך. ומניין לרודף אחר חבירו להורגו שאתה חייב להצילו בנפשו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת סנהדרין (עב – עד א).³⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו פסוק יח: "וטעם לעולם ועד – על דעת חכם ספרדי לעולם ולנראה. ואחרים אמרו שהוא כמו היודע ועד (ירמיה כט כג), שפירושו: והעד. והטעם – שהוא מלך, והוא עד על כל לב שימליכנו". לעולם ועד – עדות לעולם.