בין אדם לחברו ובינם למקום

מים ראשונים: שגרת הלשון היא: "בין אדם למקום ובין אדם לחברו", שמקורו בלשון המשנה ביומא להלן, אשר רוצה להדגיש על מה יום הכיפורים מכפר ועל מה לא! ואולי יש בכך גם משום 'כבוד המקום קודם' (נדרים פרק ט משנה א). שינוי (היפוך) מטבע הלשון שנקטנו: "בין אדם לחברו ובינם למקום", מרמז על הדרך המעשית שנראית לנו: מאדם לחברו ביחיד, אל אדם לחבריו כציבור ומשם בין אדם, יחיד וציבור, למקום.

משנה מסכת יומא פרק ח משנה ט

עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)1 – עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו.2

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו כה) ואומר: "מקוה ישראל" (ירמיה יד כח, יז יג) – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.3

מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: "אשר לא ישא פנים" (דברים י יז) וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו כו)!4 נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך. הגיע זמן ולא פרעו, בא לפייס את המלך. ואמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך. הכא נמי, כאן – בעבירות שבין אדם למקום, כאן – בעבירות שבין אדם לחבירו.5 עד שבא רבי עקיבא ולימד: כאן – קודם גזר דין, כאן- לאחר גזר דין.6

…. אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם? והכתיב נכתם עונך לפני! – אלא, אף על גב שנחתם – נקרע, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".7

מסכת יומא דף פו עמוד ב

אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב א) וכתיב: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח יג)! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם.8 רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחברו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.9

מסכת יומא דף פז עמוד א

עבירות שבין אדם למקום וכו'.10 רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר? והא כתיב: "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים" (שמואל א ב כה) – מאן אלהים – דיינא. אי הכי, אימא סיפא: "וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ"? – הכי קאמר: אם יחטא איש לאיש ופללו – אלהים ימחול לו. ואם לה' יחטא איש – מי יתפלל בעדו? – תשובה ומעשים טובים.11

אמר רבי יצחק: כל המקניט את חבירו, אפילו בדברים – צריך לפייסו, שנאמר: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך… לך התרפס ורהב רעיך" (משלי ו א-ג) … אמר רב חסדא: וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם … ואם מת – מביא עשרה בני אדם, ומעמידן על קברו, ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו … רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה …12

מדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק נ פסוק יז

… וכל מי שחטא לחבירו ולא ביקש ממנו מחילה אין יום הכפורים מכפר, דתנן במסכת יומא: עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, שנאמר: "אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים" (שמואל א ב כה), אלהים – דיינים. "ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו" (שם שם), תשובה ומעשים טובים".13

מדרש הרנינו, פסיקתא רבתי פרשה לח

ילמדנו רבינו: אם היתה קטטה בין אדם לחבירו כיצד מתכפר לו ביום הכפורים? כך שנו רבותינו: "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". ואם הלך לרצותו ולא קיבל עליו מה יעשה? אמר רבי שמואל בר נחמן: יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה ויאמר לפניהם: קטטה הייתה ביני ובין פלוני וביקשתי ממנו לפייסו ולא רצה לקבל  … והקב"ה רואה שמשפיל עצמו ומכפר לעונותיו….רצונך לידע: כל זמן שהיה איוב עומד כנגד חביריו וחביריו כנגדו, הייתה מידת הדין מתוחה … כשנרצה להם ובקש רחמים עליהם, אותה שעה שב עליו הקב"ה שנאמר: "וה' שב את שבות איוב". אימתי? "בהתפללו בעד רעהו" … אמר רבי יוסי בן דורמסקית: סימן זה יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך המקום מרחם עליך. אברהם מפני שבקש רחמים על אבימלך ונתפלל בעדו מיד נטל שכרו …ומה שכר נטל? שנפקדה אשתו וילדה לו בן שנאמר: "וה' פקד את שרה …".14

כלי יקר על הפסוק "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)

… על כן נאמר "ועל כל עם הקהל יכפר", רצה לומר, דווקא כשנעשו קהילה אחת, להיות באגודה אחת, להיות שכם אחד לעבוד את ה', אז הקב"ה מקבל תשובתם ולא בזמן שחלק לבם … 15

סיפור מעשה16

הגאון ר' יעקב אורין שטיין, אב בית הדין של לבוב, דרכו הייתה להקל בדיני איסור והיתר ואילו הרב ר' הירצל, מורה הוראה בלבוב, היה מחמיר גדול בדיני איסור והיתר.17 פעם אחת בערב יום הכיפורים הזדמנו שניהם לסעודת ברית מילה. כשנפטרו זה מזה, אמר ר' הירצל (המחמיר) לר' יעקב (המיקל): יהי רצון שיהיה לנו גמר חתימה טובה וסליחה ומחילה ביום הקדוש הבא עלינו לטובה. השיבו ר' יעקב: אני אינני צריך לבקש על זה, שהרי אם הכשרתי את הטריפה, הרי זה מן העבירות שבין אדם למקום, ועל עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. אבל מעלתו (כבודו) שמחמיר ומטריף בחינם, הריהו מזיק בחסרון כיס והתורה חסה על ממונם של ישראל, נמצא עובר על עבירות שבין אדם לחבירו. ועל עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר.18

וראה עוד בעגנון שם, עמוד רפז, ספר שלישי, יום הכיפורים, בין אדם לחברו, שר' מאיר מפרימשלן לא נכנס לבית הכנסת להתחלת אמירת כל נדרי, עד שלא ריצו זה את זה ומחלו זה לזה: "אפילו אתם עומדים עד הבוקר, לא יאמר מאיר כל נדרי …".

 

שבת שלום, שנה טובה

ותטיב לנו החתימה

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה שוב הגמרא בראש השנה יז ע"ב (המקור השני שהבאנו), במשל של ר' יוסי הכהן על האדם שנשבע בשם המלך והמלך מוחל על כבודו ואומר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך. נראה לנו שיש אסמכתא לרעיון זה מפסוק בדברי הימים ב ו כב (תפילת שלמה בחנוכת הבית, נוסח ספר דברי הימים): "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה". על השבועה המזבח מכפר. אלא שגם פסוק זה מבואר ע"י הפרשנים שמדובר בבית דין ולא בקב"ה. המזבח ששם מתכפרת לו שבועתו הוא בית הדין שישב בלשכת הגזית סמוך לבית המקדש. ראה פירוש דעת מקרא שם.

עדכון אחרון: 04/09/2017

הערות שוליים

  1. אנחנו נוטים לקרוא פסוק זה, הלקוח מפרשת אחרי מות סדר עבודת יום הכיפורים, ברצף, או עם פסיק אחד באמצע: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם(,) מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו". את החלק השני של הפסוק, אנו נוהגים להבין כך: "מכל חטאתיכם - לפני ה' תטהרו". בא ר' אלעזר ואומר: לא היא. כך יש לקרוא את חלק השני של הפסוק: "מכל חטאתיכם לפני ה' - תטהרו". רק מהחטאים שלפני ה', יכופר לכם ביום הזה. הפסוק לא בא להרחיב ולתת שטר כפרה כולל לכל החטאים, אלא אדרבא, להגביל ולצמצם. נראה שרוב בעלי התפילה לא מטעימים את הפסוק באופן הזה. ובמסכת כריתות כה ע"ב מצאנו לשון אחרת: "חטא שאין מכיר בו אלא המקום - יום הכפורים מכפר". אך זה עניין קצת אחר של ספק חטא (אשם תלוי). ראה המשנה שם על אשם חסידים ועל מנהגו של בבא בן בוטא "שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ויום חוץ מאחר יום הכיפורים" ואכמ"ל.
  2. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב הלכה ט: "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום ... אבל עבירות שבין אדם לחבירו ... אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו". הרמב"ם מוסיף "תשובה" וכוונתו ברורה לתשובה שתיאר בפרק ב קודם (ראה בפרט הלכה ד שם: עזיבת החטא, חרטה, ווידוי וקבלה לעתיד), אך אפשר לפלפל ולומר שיום הכיפורים (עצמו של יום, כלשון הרמב"ם) באמת לא מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אבל תשובה שישיב את הגזילה ותשובה של ריצוי הזולת, בכל עת,  – כן מכפרת. ראה שערי תשובה לרבינו יונה שער ד יח שנשאר צמוד ללשון המשנה שמדברת רק על היום עצמו: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פה, ב): "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" - עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. לכן מי שגזל את חברו ישיב את הגזלה ואחרי כן יתודה".
  3. משנה זו חותמת את מסכת יומא. ולא בכדי הובאו דברי ר' עקיבא החגיגיים בסיומה (כפי שיש במסכתות אחרות, ראה מכות, סוטה, תענית ועוד). ועם זאת, דברים אלה כאילו מסויגים מראש ע"י דברי ר' אלעזר הקודמים לו. אשריכם ישראל, יאמר ר' אלעזר, שאתם מיטהרים לפני הקב"ה. הוא המקווה והתקווה שלכם. אבל רק בעבירות שביניכם ובינו. שום מקווה ושום סליחה מגבוה לא תועיל ולא תעזור בעבירות שבין אדם לחברו. מדוע הובאו דבריו של ר' עקיבא לאחר דבריו של ר' אלעזר בן עזריה? האם לא נכון היה להחליף את הסדר ביניהם? האם רק הרצון לסיים את המסכת בדברים חגיגיים ומעודדים יש כאן, או שמא, בכל זאת ר' עקיבא מוסיף משהו על דבריו של ר' אלעזר. בעיקרון, הוא מסכים איתו, אך סבור שיש ל"עצמו של יום הכיפורים" ולעמידה המאושרת (תרתי משמע) ביום זה, גם משמעות לגבי "בין אדם לחברו".
  4.  והרי זו סתירה! הקב"ה נושא פנים (ומעביר על החטא) או שאינו נושא פנים! ראה הפסוק בדברים י יז במלואו: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד". התשובה היא שוחד (!) שהרי מן הדין היה להעניש את האדם. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור יז: "... ומנין שהקב"ה לוקח שוחד? שנאמר: ושוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג). ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה? תשובה ותפלה וצדקה, לפיכך כתיב מלפניך משפטי יצא. אמר הקב"ה: בניי עד ששערי תפלה פתוחין עשו תשובה, שאני לוקח שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעתיד לבא, איני לוקח שוחד". תשובות רבות נאמרו לבעיה זו של נשיאת פנים. ראה ברכות כ ע"ב, ספרי במדבר מב ועוד. והפעם נתמקד בתשובה שמציעה הגמרא בראש השנה לשאלתה של בלוריא הגיורת שקשורה לנושא שלנו: בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
  5. תשובת רבי יוסי הכהן, כמו רבי אלעזר בן עזריה בגמרא יומא לעיל, היא חד משמעית. הקב"ה נושא פנים רק במה שבינו ובין האדם. הוא מוכן אפילו למחול על החלק שלו (השבועה בחיי המלך) שבעבירה שבין אדם לחברו. אבל על העבירה עצמה, אין הקב"ה נושא פנים. הקב"ה יכול למחול אלף ואחת פעמים על כבודו, אבל לא על כבוד הזולת. (למלך מותר להימלך בדעתו). ראה פסיקתא דרב כהנא פרשה כד: "אמר ר' לעזר: בנוהג שבעולם, אדם עומד מבזה את חבירו ברבים ולאחר זמן הוא מבקש לרצות לו, והוא אומר לו: את מבזה אותי ברבים ומתרצה אותי ביני ובינך? לך והבא אותן האנשים שבזית אותי לפניהם ואני מתרצה לך. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב"ה אומר לו לעשות תשובה ביני ובינך ואני מקבלך". אגב, מקובל לחשוב שעבירות שבין אדם לחברו הן חמורות יותר, לא רק משום שלא תמיד ניתן לתקנן (ראה הלכות תשובה לרמב"ם פרק ד הלכה ג), אלא גם משום שבעבירות בין אדם לחברו יש תמיד גם חלק שבין אדם למקום. גמרא זו, במשל על השבועה בחיי המלך שמוכן למחול על חלקו, היא מקור טוב לדעה זו. ראה גם בבקשת המחילה לאדם שנפטר: "מביא עשרה בני אדם, ומעמידן על קברו, ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו" (מסכת יומא דף פז עמוד א).
  6. שוב דברי רבי עקיבא בשורה תחתונה והפעם בלשון החלטית שחוזרת על עצמה במספר רב של מקומות בש"ס בהם מובאת הלכה או מתקיים דיון והסיום שסוגר את הדיון הוא במשפט: "עד שבא ר' עקיבא ולימד"! (ראה כדוגמא גמרא פסחים כב ע"ב בדין: "את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים", בבא מציעא סב ע"א: "וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך"). אפשר שדברי ר' עקיבא נאמרו במקום אחר ובנפרד, אלא שעריכתם לאחר דברי ר' יוסי הכהן, בדומה לדבריו לאחר דברי ר' אלעזר בן עזריה במשנה לעיל, ובלשון החלטית זו, צריכה הסבר. אי אפשר להתעלם מההקשר של עורך התלמוד ששם את דברי ר' עקיבא לאחר דבריו של ר' יוסי הכהן. לאחר גזר דין, לאחר נחתם דינו של האדם – אין נשיאת פנים. אבל לפני גזר דין, בשעה שהקב"ה עדיין לא חתם את דינו של האדם – יש נשיאת פנים. האם גם בעבירות שבין אדם לחברו? מה פירוש: "עד שבא ר' עקיבא ולימד"? מה לימד? שאולי ההבחנה בין אדם לחברו ובין אדם למקום אינה כל כך דיכוטומית? שהדברים קשורים?
  7. ר' עקיבא בא ולימד מה שלימד, אבל הדרשות לעולם לא מסתיימות ובאים אמוראים, בהמשך הגמרא שם בדף יח ע"א, ויוצרים את האבחנה בין יחיד לציבור. גזר דינו של ציבור לעולם לא נחתם. תמיד יש נשיאת פנים לציבור. האם זה כוחו של ציבור שכשהוא ביחד יש נשיאת פנים בין אדם למקום, שהיא בעצם נובעת מנשיאת הפנים האנושית ההדדית של בין אדם לחברו? האם עצם אמירת הוידוי ביחד, גם בדברים שבין אדם לחברו (גזלנו, למשל), יש לה כוח מסוים?
  8. חטא מפורסם הוא חטא שכבר נודע ברבים ואז מוטב לאדם שיודה עליו בפומבי. חטא שאינו מפורסם, מוטב שיתוודה בינו לבין עצמו ולא יעשה פומבי לחטאיו. ראה מפרשי הגמרא רש"י ושטיינזלץ שם.
  9. הרי לנו פן נוסף של ההבדל בין עבירות שבין אדם למקום ועבירות שבין אדם לחברו הקשור בגילוי החטא או כיסויו. ראה סיכום הדברים להלכה בהלכות תשובה לרמב"ם, פרק ב הלכה ה: "ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו .... וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה ... שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח. במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילָם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו". (המקרה היחיד שמפרסמים חטא שבין אדם למקום הוא "החנפים". ראה בגמרא ביומא שם וראה גם רמב"ם הלכות דעות ו ח). "גזלנו, דברנו דופי .. חמסנו, טפלנו שקר ... יעצנו רע, כזבנו ..." - אומר הקהל בפומבי וכל אחד שומע את השני וכל אחד מכוון להתוודות לשני. בין אדם לחברו הופך לבין אדם לחבריו ובין היחיד לכלל הציבור. והלוא עמידת הציבור יחד היא במקורה כלפי השכינה! (ברכות ו ע"א). האם הציבור הוא החוליה המקשרת בין אדם למקום ובין אדם לחברו? ועל עצם הנושא של פרסום החטא או לא כבר דנו באופן חלקי בדברינו ייכתב עווני בפרשת חוקת והרחבנו בדברינו כיסוי החטא או גילויו ביום הכיפורים.
  10.  הגמרא כאן מבארת את קטע המשנה שראינו בראשית דברינו: "עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים, מכפר עד שירצה חברו".
  11.  פסוק אחד יש לנו בתנ"ך, דברי התוכחה של עלי לבניו שנהגו במשכן שילה שלא כראוי (ראה שמואל א פרק ב), ממנו ניתן ללמוד, לכאורה, שאדרבא, עבירות שבין אדם לחברו הקב"ה מתערב ויש להם פתרון ותקנה, בעוד שבעבירות שבין אדם למקום אין מי שיתערב ויבוא לעזרת החוטא. שים לב למשחק המילים הכפול בפסוק: ראשית בין "פללו" ובין "יתפלל" ושנית, גם "פללו" יכול להתפרש בשני אופנים שונים. באה הגמרא ואומרת: לא היא, "אלהים" שבפסוק איננו הקב"ה, אלא בית דין. אלהים בשר ודם הוא שפותר ומפשר בעבירות שבין אדם לחברו. בין אדם לחברו נפתר בין אדם לחברו, נכון יותר בין אדם לחברה ולציבור שמעמיד "שופטים ושוטרים". ובאשר לעבירות שבין אדם למקום, שם אין "קצין שוטר ומושל" (משלי ו ז), על האדם לתקן בעצמו ישירות מול הקב"ה בכוחותיו הוא, ע"י תשובה ומעשים טובים. אי אפשר ללכת לצדיק שיתפלל בעדך – "מי יתפלל לו"? – אבל יש כח לציבור שכביכול ממציא את הקב"ה לקוראיו. ואם הזכרנו בהערה הקודמת את הגמרא בברכות ו ע"א, הרי היא כאן במלואה: "אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת? שנאמר: אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א). ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר: אלהים נצב בעדת אל. ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר: בקרב אלהים ישפוט (המשך הפסוק שם)". השכינה, הציבור (עדה) ובית דין שזורים זה בזה ומסייעים ליחיד שבסופו של דבר עומד ישירות מול קונו!
  12. לאחר הבאת המשנה והפסוקים מספר שמואל, ממשיכה שם הגמרא בדיני פיוס בין אדם לחבירו, ישירות ובלי שום מתווכים (מלבד מי שמת בינתיים). ושם גם מעשי חכמים שהיו לא רק הולכים לפייס מי שפגעו בו, אלא גם הגדילו לעשות, כמו ר' זירא שהבאנו למעלה, שהמציא עצמו בפני מי שפגע בו (בר' זירא) על מנת להקל מעליו את בקשת הסליחה. ראה עוד מעשי חכמים נאים שם בנושא זה. הכל בין אדם לחברו "נטו". אבל אנחנו רוצים להראות שבכ"ז יש מקום גם לציבור ולמקום, בעבירות שבין אדם לחבירו, שלא תמיד קל להתוודות עליהם ולעשות תשובה גמורה.
  13. מדרש מאוחר זה לכאורה אינו מחדש דבר רק משלב את המשנה ביומא בה פתחנו עם הגמרא ביומא פז ע"א למעין דרשה רציפה חדשה (בלי הקושיה של רב יוסף בר חבו). וכאילו גם אומר כך: בין אדם לחבירו – ניחא, יש מערכת שופטת ולא צריך לחכות ליום כיפור. אבל בין אדם למקום – לכך נועד יום אחד בשנה הוא יום הכיפורים. אבל עיקר החידוש כאן הוא במיקום המדרש בספר בראשית, סוף פרשת ויחי, במפגש בין יוסף לאחיו לאחר פטירת יעקב: "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ ... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי". פרשת יוסף ואחיו, שהיא בית אב לבין אדם לחברו (חבריו, אחיו), תופסת מקום נכבד בתפילת יום הכיפורים, בפיוט על עשרה הרוגי מלכות: "אלה אזכרה" שלאחר סדר העבודה. והלוא זה בין אדם לחברו וממי אנו מבקשים סליחה ועל חזהו של מי אנו מכים על חטא? אפשר ששוב זכות הציבור עומדת כאן. עצם עמידתנו ביחד כציבור תוך אזכור חטא מכירת אח (והבטחה שדבר כזה שוב לא יקרה) היא "בין אדם לחברו" שמשולב עם 'בין אדם לחברה ולציבור'. מה גם ששם פעלו האחים כ"ציבור" (ראה דברינו הקולר תלוי בצוואר כולם בפרשת מקץ). עוד בקשר של יוסף ואחיו ליום הכיפורים, ראה בראשית רבה צג יא: "ר' אלעזר בן עזריה אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה! ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד, על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו". ואולי אם כן נוכל לעמוד בתוכחתו של בשר ודם ונדע להשלים בין אדם לחברו (דבר שאינו קל בכלל), ייסלח לנו גם מגבוה. ראה הפייטן שכאילו מתווכח עם המדרש ואומר שתכונתנו כבשר ודם היא סיבה לסליחה: "אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם". הקל וחומר של ר' אלעזר בן עזריה, איננו בהכרח נכון. המלך מוכן למחול על שלו, רק דורש ממך שתסדיר את ענייניך עם חברך, כמאמר הגמרא בראש השנה יח לעיל.
  14.  ראה מקבילה למדרש זה בתנחומא (בובר) פרשת וירא סימן ל על הפסוק: "וה' פקד את שרה כאשר אמר". בפסוק זה מסתיים גם המדרש שלפנינו ומכאן אולי סיבה נוספת לקריאת פרשה זו ביום ראשון של ראש השנה. ראה דברינו וה' פקד את שרה. ולעצם הנושא שלנו, הרי לנו בפירוש שההתחלה היא בין אדם לחברו ומשם מגיעים לבין אדם למקום: "סימן זה יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך המקום מרחם עליך". ולעתים נדרשת גם התערבות הציבור – בין אדם לחבריו - ומשם אל המקום: "יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה ויאמר לפניהם: קטטה הייתה ביני ובין פלוני וביקשתי ממנו לפייסו ולא רצה לקבל  ... והקב"ה רואה שמשפיל עצמו ומכפר לעונותיו". שוב עשרה שהם שכינה ועדת אל. ההתפייסות הפנימית, התיקון החברתי-אנושי, היא המבוא לבין אדם למקום.
  15.  דברי המדרש והכלי יקר משלימים זה את זה: הפיוס בין האדם למקום והפיוס בין האדם לחבירו קשורים ותלויים זה בזה. העמידה בקהילה אחת ובאגודה אחת, "כל עם הקהל" היא שגורמת גם לריצוי כלפי המקום. הכל גלגל אחד משלים ושלם. ואז אכן: מכל חטאתיכם תטהרו. האם לכך התכוון ר' עקיבא?  
  16. לקוח מהספר ימים נוראים של עגנון, עמוד רל, בין כסה לעשור, סדר ערב יום הכיפורים, בשם 'שמועות טובות'.
  17. כפי שנראה מהמשך הסיפור מדובר בדיני כשרות מאכלים, שאלות של איסור והיתר, כשר או טרף, כגון בהמה שנשחטה. כל החמרה הייתה עלולה לגרום לשואל הפסד כספי גדול.
  18. וגם אם ירצה, קשה לו מאד לרצות את חבירו שהרי אינו זוכר למי ומתי החמיר, בדומה לגזל רבים או מחזיק משקלות מזויפות וכו', שקשה להם מאד לעשות תשובה.