מִכִפּוּר לְכַפּוֹת
וּמִכֶּסֶה לְסֻכּוֹת
מִתְּקִיעוֹת וּתְרוּעוֹת לִתְרוּעוֹת וּתְקִיעוֹת
וּמִשְׁפֹך שִׂיחַ כַּמַּיִם לִשְׁאִיבָה בִּשְׂמָחוֹת מַיִם.1
ויקרא רבה פרשה ל סימן ב – סמל הנצחון
"תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהילים טז יא).2 אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, "תודיעני אורח חיים". אמר להם הקב"ה: הרי לכם עשרת ימים של תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. "שובע שמחות את פניך" … אלו שבע מצוות שבחג: ד' מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה ושמחה.3 מהו "נעימות בימינך נצח"? אמר ר' אבין: זה לולב. כמי שהוא נוצח ונוטל בָּיִין.4 משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ואין אנו יודעים מי הוא נָצוֹחַ,5 אלא מי שנוטל בָּיִין בידו, אנו יודעים שהוא הנָצוֹחַ. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה ואין אנו יודעים מי נצח. אלא במה שישראל יוצאים מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידם אנו יודעים שישראל הם הנצוחים. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "ולקחתם לכם ביום הראשון".6
שם סימן ז – מה שהלך הלך, מכאן ואילך חשבון חדש
"ולקחתם ביום הראשון" – זה יום ט"ו ואתה אומר ביום הראשון? ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למדינה שחייבת ליפס (מס) למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו – התיר להם שליש … בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו – התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו – והתיר להם הכל.7 אמר להם המלך: מה שהלך הלך, מכאן נתחיל החשבון. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. ומראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. וביום הכיפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף והקב"ה אומר להם לישראל: מה שהלך הלך, מכאן נתחיל החשבון. ומיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות: זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו. וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידם ומקלסים לשמו של הקב"ה. והקב"ה אומר להם: מה שהלך הלך, מכאן נתחיל החשבון. לפיכך משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון".8
העמק דבר ויקרא כג לד – בכסה ליום חגנו הוא חג הסוכות
"בחמישה עשר לחודש השביעי הזה חג הסוכות" … וכן לקיחת ד' מינים שהוא מועיל לגשמים. וכל זה תליא בשופר דראש השנה שקודם לו, כפשטא דקרא: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא), ומשמעות חגנו אינו אלא סכות שהוא סתם חג … והא שדרשו חז"ל (ראש השנה דף ח) על זה המקרא: "איזה חג שהחודש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה", אינו אלא מדיוק לשון "בכסה" בה"א דמשמע לשון כסוי,9 … אבל מכל מקום, אין מקרא יוצא מידי פשוטו שראש השנה והשופר הכנה ליום החג של סוכות, ופירוש "בכסה" לשון הכנה כמו: "ליום הכסא יבוא ביתו" (משלי ז כ) … שמשפט זה היום, הוא הכנה לחג הסכות שאז נידונין על המים שבזה תלוי פרנסת כל השנה.10
תוספות מגילה דף לא עמוד ב – שבת דרשו ה' בהמצאו
… וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות, אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים, משום דכתיב ביה: דרשו ה' בהמצאו, והיינו בימי תשובה. ושובה בין כפור לסוכות, דכתיב בה: "ונתתי לך יורה ומלקוש" וכן: "וה' נתן קולו לפני חילו" דמישתעי במים ושייך שפיר לפני סוכות.11
פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא אחריתא דסוכות – מוטיב הגלות בסוכה
"באספך מגרנך ומיקבך". אמר ר' אלעזר בר מרום: למה אנו עושים סוכה אחר יום הכיפורים? לומר לך, שכן את מוצא: בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביום הכיפורים הוא חותם את הדין. שמא יצא דינם של ישראל לגלות. ועל ידי כן עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל.12
ויקרא רבה פרשה ל סימן ג – קילוס של תקווה לבריה חדשה
"פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם: תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ" (תהלים קב יח-יט).13 ר' יצחק פתר המקרא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא כהן … ואין להם אלא תפילה זו בלבד. דבר אחר: אלו הדורות הללו שהם נטויים למיתה … שהקב"ה עתיד לברוא אותם בריה חדשה. ומה עלינו לעשות? ליקח לולב ואתרוג ולקלס לקב"ה. לפיכך מזהיר משה את ישראל ואומר: "ולקחתם ביום הראשון".14
משנת רבי אליעזר פרשה ה – חדש פוגש ישן, כתחילתו כן סופו
למה נקרא שמו ראשון? לפי שכתוב: "וחג האסיף בצאת השנה", יכול יהא דואג בו מפני היין שלא נשתייר אלא שמרים, מפני השמן שלא נשתייר אלא מגורגר? תלמוד לומר: ראשון, כתחילתו כך סופו. וכן הוא אומר: "ואכלתם ישן נושן", שיהוא הגרנות מלאים ישן ואתם מקפידים היאך נמציא ישן מפני חדש.15
קהלת רבה פרשה א סימן א – בצילה של הסוכה
"הבל הבלים" – ר' הונא בשם ר' אחא אמר: דוד אמר דבר אחד ולא פירשו, ופירשו שלמה בנו. שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו, ופירשו דוד אביו. דוד אמר: "אדם להבל דמה" (תהלים קמד ד), לאיזה הבל? אם להבל של תנור – יש בו ממש. אם להבל של כירה – יש בו ממש. בא שלמה בנו ופירש, הדא הוא דכתיב: "הבל הבלים" אמר קהלת. ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה: לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש.
שלמה אמר: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל" (קהלת ו יב), באיזה צל? אם כצלו של כותל – יש בו ממש. אם כצלו של דקל – יש בו ממש. בא דוד ופירש: "ימיו כצל עובר" (תהלים שם). ר' הונא בשם רב אחא: כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה (כאותו עוף שעובר וצילו עובר איתו). שמואל אמר: כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום.16
חג שמח ומועדים לשמחה
מחלקי המים17
מים אחרונים 1: שוב הראוני שהרב קוק התייחס באריכות לימים אלה שבין יום הכיפורים לסוכות, ומסביר שמטרתם לאפשר לאדם לחזור בהדרגה מהקדושה והטהרה והמדרגה הרוחנית של הימים הנוראים, אל ימי המעשה וענייני העולם הזה. ראו עולת ראייה לחג הסוכות. ויש גם פירוש יפה לשפת אמת בנושא זה ואין הספר תחת ידי והמחכימנו במקור זה יבורך בכל מילי דמיטב.
מים אחרונים 2: ראו פסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פרשה ד: "א"ר לוי: כך עלתה על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל, רגל אחד בכל חודש שבקיץ: בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת. וע"י עבירות ומעשים רעים שעשו את העגל שהו בידו שלשה: תמוז ואב ואלול. ובא תשרי ופרע את שלשתן: ריש שתא לקבל תמוז, צומא רבא לקבל אב, שבעת ימי החג לקבל אלול". עיקר מגמתו של מדרש זה היא לדון בשבחו של שמיני עצרת שהוא החג "המקורי" של תשרי כפי שהוא מסיים שם: "אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו לפיכך ביום השמיני". אבל ביני לביני, הוא מציג עמדה שונה מכל המדרשים שהבאנו, לפיה, ריכוז החגים בחודש אחד (בשלושה שבועות!) והמעבר החד ביניהם, לא היו "כוונת המחוקק" ורק החטא גרם. אך זהו מדרש יחיד וכל המדרשים שהבאנו אינם סבורים כך ורואים רצף חשוב והמשכיות משמעותית במעבר מחג לחג. ובע"ה נשוב לדון במדרש זה בשמיני עצרת הבא עלינו לטובה.