פרשות השבוע

מים ראשונים: מצוות מזוזה מעוטרת בהלכות רבות ובאגדות נאות, חלקן גם משולבות. לפיכך, חלקנו את הדף העוסק במצווה "מרגלית" זו, לשניים. לזה העוסק בהלכה, הריהו כאן, ולזה העוסק באגדה הריהו שם. והמשולבים ישולבו.

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (דברים יא יח-כ).¹

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: ס (דברים ו ו-ט).²

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: (שמות יב ז).³

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: (שמות כא ו).⁴

 

משנה מסכת מנחות סוף פרק ג, תחילת פרק ד

שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה. שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה … שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה … שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת … התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת. תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד. הסולת והשמן אינם מעכבין את היין ולא היין מעכבן. המתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.⁵

מסכת יומא דפים י ע"א – יא ע"ב – "ובשעריך"⁶

תנו רבנן: כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה, חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה בית דירה לכהן גדול. אמר רבי יהודה: והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה להן בית דירה, ולא היה להן מזוזה. אלא, לשכת פרהדרין גזירה היתה.⁷

דתנו רבנן: כל השערים שהיו שם לא היה להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, שלפנים ממנו לשכת פרהדרין.⁸

תנו רבנן: בשעריך – אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, יש בהן חובת מצוה למקום. משום שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".⁹ אמר ליה אביי לרב ספרא: הני אבולי דמחוזא מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה? אמר ליה: הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי.¹⁰ אמר ליה: ואקרא דכובי גופה תבעי מזוזה, דהא אית בה דירה לשומר בית האסורין! דהא תניא: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת – חייבת במזוזה.¹¹ אלא אמר אביי: משום סכנה.¹² דתניא: מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל. ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז.¹³

התניא: בשעריך – אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן – חייבין במזוזה.¹⁴

מסכת יומא דף יא עמוד ב

תנו רבנן: בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין – חייבת במזוזה.¹⁵ – פשיטא! – מהו דתימא: ביתך – ולא ביתה, ביתך – ולא בתיהם, קמשמע לן.¹⁶ – ואימא הכי נמי!¹⁷ אמר קרא: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", הני בעו חיי והני לא בעו חיי?¹⁸ אלא ביתך למה לי?¹⁹ – כדרבא. דאמר רבא: דרך ביאתך, וכי עקר איניש – כרעיה דימינא עקר ברישא (כאשר אדם צועד – רגל ימין נעקרת תחילה).²⁰

מסכת מנחות דפים לא ע"ב – לד ע"א²¹

אמר ר' זעירי אמר רב חננאל אמר רב: מזוזה שכתבה שתים שתים – כשרה.²² … אתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת – כשרה, ובלבד שלא יעשנה כקובה, ובלבד שלא יעשנה כזנב.²³ אמר רב חסדא: "על הארץ" – בשיטה (שורה) אחרונה; איכא דאמרי: בסוף שיטה, ואיכא דאמרי: בתחילת שיטה. מאן דאמר: בסוף שיטה, כגבוה שמים על הארץ; ומאן דאמר: בתחילת שיטה, כי היכי דמרחקא שמים מארץ.²⁴

ר' ירמיה אומר משום רבינו: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שירטוט. והילכתא: תפילין לא בעי שרטוט, ומזוזה בעיא שירטוט, ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב; מאי טעמא? מיגרס גריסין.²⁵

תנו רבנן: "וכתבתם" – יכול יכתבנה על האבנים?²⁶ נאמר כאן "כתיבה" ונאמר להלן "כתיבה", מה להלן על הספר, אף כאן על הספר;²⁷ או כַּלֵך לדרך זו: נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על האבנים, אף כאן על האבנים!²⁸ נראה למי דומה, דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות, ואין דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה שאינה נוהגת לדורות, וכמו שנאמר להלן: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו" (ירמיהו לו יח).²⁹ אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רחמנא אמר: "על מזוזות", ואת אמרת: נילף כתיבה כתיבה!³⁰ אמר קרא: "וכתבתם" – כתיבה תמה, והדר "על המזוזות".³¹

ואמר רב יהודה אמר שמואל: תלאה במקל – פסולה; מאי טעמא? "בשעריך" בעינן … ואמר רב יהודה אמר שמואל: מצוה להניחה בתוך חללו של פתח. פשיטא, "בשעריך" אמר רחמנא!³²

של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, זכר למזוזה.³³

אמר אמימר: האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה.³⁴ … רב פפא איקלע לבי מר שמואל, חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פָּצִים אחד משמאלא ועבידא ליה מזוזה.³⁵ א"ל: כמאן? כרבי מאיר … דתניא: בית שאין לו אלא פצים אחד – רבי מאיר מחייב במזוזה, וחכמים פוטרין. מאי טעמא דרבנן? מזוזֹת כתיב. מאי טעמא דר' מאיר? דתניא: מזוזות – שומע אני מיעוט מזוזות שתים. כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה … ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. מיעטו הכתוב למזוזה אחת.³⁶

במזוזה הלך אחר הרגיל.³⁷

מסכת שבת דף עט עמוד ב

תפילין שֶׁבָּלוּ וספר תורה שֶׁבָּלָה – אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.³⁸

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ג

העושה מזוזה לעצמו אומר: "לעשות מזוזה". … כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה".³⁹

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרקים ה-ו⁴⁰

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה "שדי" ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים לא די להם שביטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: "חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם", בריך רחמנא דסייען.⁴¹

שבת שלום

מחלקי המים