מועדי ישראל

מים ראשונים: אנחנו רגילים ומורגלים לברך "לישב בסוכה" בכל פעם שנכנסים לסעודה בסוכה, ובלילה ראשון של סוכות גם מוסיפים ברכת שהחיינו. ויש שמהדרים לא לאכול שום דבר מחוץ לסוכה, לישון וללמוד בסוכה – הכל סובב סביב הישיבה בסוכה, שהרי כתוב: "בסוכות תשבו שבעת ימים" וכבר אמרו חכמים: "תשבו כעין תדורו". מה פירוש איפוא כותרת זו שבחרנו: וציוונו לעשות סוכה?

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ג¹

העושה סוכה לעצמו אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה". לאחרים: "לעשות לו סוכה לשמו".² נכנס לישב בה אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה". משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד. מעתה. העושה לולב לעצמו אומר: "ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב". לאחר: "לעשות לולב לשמו". כשהוא נוטלו אומר: "על נטילת לולב" ו"אשר החיינו".³ ומברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו.⁴ העושה מזוזה לעצמו אומר: "לעשות מזוזה". לאחר: "לעשות מזוזה לשמו". כשהוא קובע, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה" העושה תפילין לעצמו וכו' לאחר וכו'. כשהוא לובש אומר על מצות תפילין. העושה ציצית לעצמו אומר וכו' לאחר וכו' נתעטף וכו'.⁵

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק א הלכה ב

מתניתין: סוכה הישנה – בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. איזו היא הישנה? כל שעשאה קודם לחג שלושים יום. אבל אם עשאה לשם החג, אפילו מתחילת השנה כשירה.⁶

גמרא: תני: צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרו: טפח ר' יוסה אומר כל שהוא.⁷

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ו הלכה ט

העושה כל המצות מברך עליהן.⁸ העושה סוכה לעצמו אומר: "ברוך שהגיענו לזמן הזה" נכנס לישב בה, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה". משברך עליה יום ראשון שוב אינו צריך לברך.⁹

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד א

תנו רבנן: העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו', נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו'. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר – מברך, אם לאו – לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא.¹⁰

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מב עמוד א

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, א"ל: מאי ציצי שמענא? הכי אמר רב: ציצית אין צריכה ברכה.¹¹ כי נח נפשיה דרב הונא, על רב חסדא למירמא דרב אדרב, ומי אמר רב: ציצית אין צריך ברכה? והא אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה? שנאמר: דבר אל בני ישראל… ועשו להם ציצית, בני ישראל יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו!¹² … אמר רב יוסף, קסבר רב חסדא: כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים – בישראל אין צריך לברך, כל מצוה שפסולה בעובד כוכבים – בישראל צריך לברך.¹³ … סוכה מסייע ליה, תפילין הוי תיובתיה.¹⁴ הרי סוכה דכשירה בעובד כוכבים, דתניא: "סוכת עובדי כוכבים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותיים, סוכה מכל מקום – כשירה, ובלבד שתהא מסוככת כהילכתא"; ובישראל אין צריך לברך, דתניא: "העושה סוכה לעצמו, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, בא לישב בה, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה", ואילו לעשות סוכה לא מברך.¹⁵

… והרי תפילין דפסולות בעובד כוכבים … ובישראל אין צריך לברך!¹⁶ … אלא לאו היינו טעמא: כל מצוה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אף על גב דכשירה בעובד כוכבים – בישראל צריך לברך, וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה, כגון תפילין, אף על גב דפסולות בעובד כוכבים – בישראל אינו צריך לברך.¹⁷

תוספות מסכת מנחות דף מב עמוד ב

ואילו לעשות תפילין לא מברך – ויודע היה שלא לברך לעשות תפילין ששאלו כל ענייני ברכות. ופרק הרואה ירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין … וחולק על התלמוד שלנו. ובתוספתא דברכות (פרק ו) תני: העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ובפרק הרואה (ברכות דף נד.) נמי אמר דְאַכֵּלִים חדשים מברך שהחיינו וכן כתב רב שרירא גאון.¹⁸

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר חג הסוכות

וחייב כל אחד מישראל לעשות סוכה לעצמו ולברך בה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וברוך שקדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה.¹⁹

רמב"ם הלכות ברכות פרק יא

הלכה ח: כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אֲחַר עשייתה צווי אחר, אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון. כיצד? העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה, אינו מברך בשעת עשייה: "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין", מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך? בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה, וכן כל כיוצא בזה.²⁰

הלכה ט: כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן – מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו. ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.²¹

בית הבחירה (מאירי) מסכת סוכה דף מו עמוד א

סוכה שהיתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד שהחיינו, שחידושו כעשייתו. ואם לאו, לכשיכנס בה מברך שתים: לישב בסוכה ושהחיינו. והוזכר על מקצת חכמים שהיו מסדרין אותם על כוס הקידוש ולא היו מברכים בשעת עשייה וכן המנהג.²²

בתלמוד המערב אמרו באחרון של ברכות העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה … ואין הלכה כדברים אלו שהרי אמרו במסכת מנחות פרק תכלת: כל מצוה שעשייתה גמר מצותה מברך על עשייתה …²³ ובברכת שהחיינו מיהא נראה מדברי גדולי המחברים שאף העושה לעצמו שופר או מצה או מגילה או ציצית וכיוצא באלו מברך זמן.²⁴ ואף בברייתא מצאנוה כן בהדיא בעושה ציצית או תפילין.²⁵ וגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא במצוה שיש בעשייתה קצת הנאה כסוכה ולולב שיש בהם הרחבת הלב לעושיהן אבל עשיית מצה ושופר ומגילה אין בעשייתן הנאה אלא טורח יתר והדברים רופפים.²⁶

מרדכי מסכת סוכה פרק לולב וערבה [המתחיל ברמז תשסד]

והאידנא לא מברכינן שהחיינו אעשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים ואמוראים.²⁷ ויש לומר לפי שאז כל אחד ואחד עשה לעצמו לפיכך היה מברך. אבל עתה שאחד עושה למאה אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו, וסומכין אהא דאמרינן פרק לולב וערבה: "רב כהנא מסדר להו אכסא דברכתא וכן עמא דבר".²⁸

חג שמח ומועדים לשמחה ולששון

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, מנהגנו הוא כשיטת רב כהנא בגמרא סוכה מו הנ"ל ואת ברכת "שהחיינו" אנחנו אומרים בשעת הקידוש או הכניסה הראשונה לסוכה. אך כדאי שנזכור שאליבא דכולי עלמא ברכה זו נתקנה במקור על עשיית הסוכה, גם אם משנה דבר מועט בסוכה קיימת, ונשמח אם כך לא רק בישיבה בסוכה אלא בזמן הגעתה של תקופת צאת השנה ובזכות של בניית סוכה בארץ ישראל בכל בית ובית בלי פחד "מה יאמרו" ועין רעה של השכנים והשלטונות הגויים. והרוצה להעמיק עוד בנושא מופנה למאמר של הרב יהודה זולדן, מצווה לבנות סוכה, שם הוא מרחיב בנושא ומקשר את שיטת הירושלמי עם תורת הרב קוק על מעלותיה של תורת ארץ ישראל שהיא בבחינת "עץ פרי עושה פרי למינהו – שהיה טעם העץ כטעם הפרי" בגן עדן וההכנה למצווה גם היא מצווה.