פרשות השבוע

תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף: (איוב יד טו). ¹

וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי: (בראשית לא ל).²

שמות רבה סוף פרשה לו – הקב"ה למעשה ידיו

"תקרא ואנכי אענך, למעשה ידיך תכסוף" (איוב יד טו). בארבעה דברים נתאווה הקב"ה למעשה ידיו … ואלו הן:³ הקב"ה סובל עולמו … וצווה לבני קהת שיסבלוהו … אמר ר' ברכיה: הארון סובל את סובליו … והקב"ה משמר עולמו … ואמר לישראל שישמרוהו … והקב"ה מאיר לעולם … ואמר לישראל להעלות נר לפניו … ⁴

ויקרא רבה לא ג – תכסוף ותשגיח

"צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" (ויקרא כד ב)⁵ – זהו שכתוב: "אז תקרא וה' יענה" (ישעיה נח ט), "למעשה ידיך תכסוף" (איוב יד טו)⁶ – למעשה ידיך תתחמד נפשך, כמו שאתה אומר: "ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספתה" (בראשית לא ל).⁷ אמר איוב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, העליונים והתחתונים ברשותך ואתה: "למעשה ידיך תכסוף"? אלא תשגיח במעשה ידיך, הוי: "צו את בני ישראל".⁸

מסכת מנחות דף פו עמוד ב – האור הוא אל האדם

"צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" – אמר רבי שמואל בר נחמני: אליך – ולא לי, לא לאורה אני צריך.⁹

במדבר רבה טו ה – הסומא מעלה אור לפקח

זהו שאמר הכתוב: "כי אתה תאיר נרי" (תהלים יח כט) – אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, לנו אתה אומר שנאיר לפניך?! אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, שכתוב: "ונהורא עמיה שרא" (דניאל ב כב), ואתה אומר: "אל מול פני המנורה"? … אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם. למה לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהיו אומרים: ראו היאך ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכל העולם.

משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכים בדרך. אמר לו פיקח לסומא כשנכנס לתוך הבית: צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי. אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית. אתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר: הדלק לי את הנר הזה והאר לי? אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך. לכך אמרתי לך: האר לי. כך, הפקח זה הקב"ה … והסומא אלו ישראל … והיה הקב"ה מנהיגן ומאיר להם שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם … להאיר להם" (שמות יג כא). כיון שעמד המשכן, קרא הקב"ה למשה ואמר לו: תאירו לי נרי, שנאמר: "בהעלותך את הנרות" – בשביל לעלות לכם.¹⁰

ויקרא רבה לא ד – נרי בידך ונרך בידי

בר קפרא פתח: "כי אתה תאיר נרי"  (תהלים יח כט) – אמר הקב"ה לאדם: נרך בידי ונרי בידך. נרך בידי – "נר ה' נשמת אדם (משלי כ כו). נרי בידך – "להעלות נר תמיד" (ויקרא כד ב). אמר הקב"ה: אם הארת נרי, הריני מאיר נרך, הוי: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך".¹¹

במדבר רבה טו ט – הוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם

אמרו ישראל: "שלח אורך ואמתך המה ינחוני" (תהלים מג ג) – גדול אורו של הקב"ה: החמה והלבנה מאירים לעולם. ומהיכן הן מאירים? מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפים, שנאמר: "לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך" (חבקוק ג יא). גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה … לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר: "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר" (בראשית א יז).

"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". אמר דוד: "באור פני מלך חיים" (משלי טז טו) –  אמר ר' יעקב בר' יוסי: נמנעה השמחה מן הרשעים ונתנה לישראל, שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם:  "אל מול פני המנורה יאירו".¹²

מדרש תנחומא פרשת ויקרא סימן ד – בשביל האהבה

"ויקרא אל משה" (ויקרא א א). מהיכן קרא לו? מאהל מועד.¹³ יהא שמיה מברך לעלם שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל. וכן אמר שלמה: "כי האמנם ישב ה' אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א ח כז)¹⁴ – יש פּוֹחֵר מתאוה לכלי חרס?¹⁵ כביכול, "כי יוצר הכל הוא" (ירמיהו י טז)¹⁶, אלא בשביל האהבה: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות".¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: המפרשים התקשו מאד בביטוי "הוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם" שבמדרש במדבר רבה לעיל. מה "הוצרך" כאן? למה הוצרך ומי הצריכו? ואנו מציעים לקשר מדרש זה עם המדרש בו פתחנו. "הוצרך" = "נכסף" ועדיין שניהם כמובן באופן סמלי, כהאנשה של הקב"ה כפי שמצוי במקומות רבים וכלשון "כביכול" של חז"ל.¹⁸