פרשות השבוע

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (במדבר ח ב).¹

רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁה: (זכריה ד ב).²

 

במדבר רבה פרשה טו סימן ח – כלים של הדיוט

דבר אחר: "בהעלותך את הנרות". זהו שאמר הכתוב: "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהלים קלט יב), ולנו אתה אומר: בהעלותך את הנורות"? למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד, אלא לך התקן לי.³ הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט ושולחן של הדיוט. כיון שבא המלך, באו עמו שמשין, סנקלטים מכאן ומכאן, מנורות של זהב סיבבו לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה, התבייש והטמין כל מה שהתקין לו שהיה הכל מן ההדיוטות. אמר לו המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד? למה לא התקנת לי כלום? אמר לו אוהבו: אדוני המלך, ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך.⁴

וכן הקב"ה כולו אורה שנאמר: "ונהורא עימה שרא" (דניאל ב כב) והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות. מה כתיב שם? "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כח ח), "ועשית מנורת זהב טהור" (שם לא).⁵

כיון שעשו, באה שכינה. מה כתיב שם? "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ לה). מיד קרא למשה: "ויקרא אל משה" (ויקרא א א) וכתוב: "ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז פט, סוף פרשת נשא). מה דיבר אליו? "בהעלותך את הנרות".⁶

במדבר רבה פרשה טו סימן ו – הברכות והנרות לעולם

אתה מוצא למעלה: אחד עשר שבטים הקריבו, ושבט אפרים הקריב,⁷ ושבט לוי לא הקריב. וכל הנשיאים הקריבו … ואהרן לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי? אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן! לכך נאמר: "בהעלותך את הנרות" – הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים – הם נוהגים. אבל הנרות – לעולם: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם.⁸

רמב"ן במדבר פרק ח פסוק ב – נרות חנוכה

למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב, לשון רש"י ממדרש אגדה.⁹

ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב …ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו … ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם … גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה.

אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו: ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו … אמר לו הקב"ה למשה: דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל:

וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן. הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו – וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות.¹⁰ אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.¹¹

….

והנה אמר מתחילה (שמות כז כ) ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד, ולא הזכיר שם המנורה, והיה במשמע שידליקו במנורה בהימצאה כמו שאמר בעשייתה (שם כה לז) והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה, אבל אם אולי תאבד או תשבר ידליקו בלתי מנורה. ואין המנורה מעכב ההדלקה, כי המצוה להעלות נר תמיד לעולם.¹² ואחר כן הוסיף וצוה מיד ולדורות (ויקרא כד ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך., ואמר (שם פסוק ד) על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, שלא יערוך אלא במנורה הטהורה. ובכאן כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן, השלים עוד כל דיני הנרות, וציוה שיהיו שבעת הנרות כולן דולקות לדורות אל מול פני המנורה, כאשר הזכיר במעשה המנורה: "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה", לא בלתי מנורה ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה.¹³

ספר כלבו סימן יז – נרות בית הכנסת¹⁴

וכתב הרבי אשר ז"ל: נהגו כל העולם להדליק נר בבית הכנסת קודם שיכנס אדם שם להתפלל. ונראה בעיני כי טעם המנהג הזה משום הא דאמרינן בברכות (ו ע"א): "עשרה קדמא שכינה ואתיא",¹⁵ על כן צריך להדליק הנר ולהקדים. ועוד, מפני שכן היו עושין במקדש. וגם נהגו כל ישראל שלא להדליק נר מנר בית הכנסת משום דהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, ומצאתי בספר ילמדנו בפרשת בהעלותך אע"פ שהקרבנות בטלו, הנרות לא בטלו. שמעינן מהא שהקדש מנהג נהגו בהם. ושמענו שהקדמונים ז"ל נהגו בהם איסור גדול ואין מניחין להדליק מהן אפילו לכתוב או ללמוד.¹⁶

תנחומא – ילמדנו – פרשת בהעלותך סימן א – נרות שבת

ילמדנו רבינו: מהו להדליק בשמן שריפה ביום טוב? כך שנו רבותינו: "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות [בשמן דגים] בשמן פקועות בעיטרן ובנפט. ר' טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד".¹⁷

עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר לר' טרפון: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזין? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה אלא נפט?¹⁸

אמר להם רבי טרפון: הרי מצינו שחיבב הקב"ה שמן זית מכל השמנין בנר ובהדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש. ומרוב חיבתו בחר ב"שמן זית כתית למאור". אנו מוצאין כי בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הנרות להדליק בשמן זית זך …¹⁹

מסכת שבת דף כא עמוד א – גם הפתילות

תני רמי בר חמא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת – אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר: "להעלות נר תמיד" (שמות כז ב).²⁰

במדבר רבה פרשה טו סימן י – בצל אל

ר' לוי בר רבי אומר: מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה: "ועשית מנורת זהב טהור"  (שמות כה לא). אמר לו: כיצד נעשה אותה? אמר לו: "מקשה תיעשה המנורה" (שם). ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה … עלה ואמר: ריבוני, שכחתי אותה. הראה לו למשה ועוד נתקשה בה. אמר לו: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה. ואעפ"כ נתקשה על משה. אמר לו הקב"ה: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה. ירד משה ואמר לבצלאל, מיד עשאה. התחיל משה תמה ואומר: אני, כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה. ואתה, שלא ראית עשית מדעתך. בצלאל – בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה. ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה. וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו: הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים.²¹ וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים, שנאמר:  "יששום מדבר וציה ותגל ערבה … פרוח תפרח ותגל … כבוד הלבנון ניתן לה" (ישעיה לה א-ב).²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: יש איסור לעשות כלי קודש כדמות אלה שבמקדש: ארון, מנורה, שולחן וכו'. ראה עבודה זרה מג ע"א (בדברינו אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם). אך לצד הקפדה זו, נראה שברוחם ורעיונם הכללי, המשיכו כלים אלה ללוות את עם ישראל גם אחרי החורבן: ארון הקודש ובו ספר התורה, מנורות שונות בבתי כנסת עתיקים כחדשים (הערה 15 לעיל), וגם השולחן שהתלכד עם המזבח כמאמר הגמרא בברכות נה ע"א: "כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו – שולחנו של אדם מכפר עליו". נושא הכלים שנותרו כשריד וסמל לאלה שהיו במקדש וגלגולם לאורך הדורות בהלכה ובאגדה, שווה עיון נוסף וכל היודע מי שכתב על כך, אנא יודיענו בהקדם.

 

מוריץ אופנהיים: שבת נכנסת – Sabbath-Anfang