מועדי ישראל

ירמיהו פרק לא – פדה ה' את יעקב¹

כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל:

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים:

עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ:

….

שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ:

כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:

….

כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: ס

כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:

וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

….

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'.²

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת:  (ירמיהו פרק לב).³

פרשנים ומדרשים

מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל

בראשית רבה כט ג – זכות דור המדבר

אמר ר' סימון: שלוש מציאות מצא הקב"ה. אברהם – שכתוב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט ח). דוד – שכתוב: "מצאתי דוד עבדי" (תהלים פט כא). ישראל – שכתוב: "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע ט י) … אמר ר' סימון: "מצא חן במדבר" (ירמיה לא א) – בזכות דור המדבר.⁴

מסכת מכות דף כד עמוד א – ירמיהו מבטל דברי משה

אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום … משה אמר: "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" (דברים לג כח) – בא עמוס וביטלה, שנאמר: "חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא" … ⁵. משה אמר: "ובגויים ההם לא תרגיע" (דברים כח סה) – בא ירמיה ואמר: "הלוך להרגיעו ישראל" (ירמיהו לא א).⁶

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.⁷

מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) א ד – גאולה שאין אחריה עוד שעבוד

משכני אחריך נרוצה. כנסת ישראל אומרת למי שברא העולם: "משכני אחריך נרוצה", משכני בגלות על מנת אחריך נרוצה לעתיד לבוא. אמר לה: אף אני הכתבתי לך ע"י נביא: "על כן משכתיך חסד" (ירמיה לא ג).⁸ אלא להודיע שכל הימים שהייתם מסורים ביד המלכיות והיו משעבדים אתכם, הייתי מקצר ימי השעבוד ומקרב ימי הגאולה, שגלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד אחר. אבל עכשיו משכתי לכם בחסד את הגאולה ומיד שתגאלו בפעם הזאת, שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה.⁹

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים

פסיקתא רבתי פיסקא לא – ותאמר ציון עזבני ה'  

ילמדנו רבנו: כיון שיצא תשעה באב מותר אדם בכל. אף על פי שמותר לנו, אלא לעולם אנו צריכים שתהא אנחתה בלבנו, עד שישוב הקב"ה עליה. אמר להם הקב"ה: חייכם אני שרפתי אותה, שנאמר: "ממרום שלח אש בעצמותי" (איכה א יג), אני בונה אותה שנאמר: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" (ירמיה לא ג). אמרה לו ציון: הרי כמה שנים אני יושבת כך, חשבתי ימים מקדם ולא נגאלתי, לכך נתייאשתי. תאמר שעזבתני ריבוני! ומניין שציון אומרה כך? ממה שכתב בעניין: "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני".¹⁰

עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ

ספר משמיע ישועה מבשר טוב הרביעי – נבואה ד'¹¹

ואעפ"י שעזבתיך בגלות זה שנים רבות, עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל. לפי שהאומה בחורבנה וגלותה כבנין ההרוס שיתפזרו אבניו ועציו, וכשיבנה יתקבצו …. ובמקום שהיית בגלות נאנחה ולבך דוה, הנה בזמן גאולתך תצאי במחול משחקים. ובמקום שהכותיים נתיישבו בהרי שמרון ואכלו פרי כרמך, עוד יבוא זמן שאת תטעי כרמים בהרי שמרון והנוטעים שיטעו אותם יחללום בשנה הרביעית.¹²

… קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ … וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

איכה רבה פתיחתא כד – יש תקווה לאחריתך, רחל

… מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו", וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' ", וכתיב: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא).¹³

מדרש זוטא – איכה (בובר) נוסח ב פרשה א – דור שמצפה למלכות

אמרו לפניו: ריבונו של עולם, שמא חס ושלום אין חזרה לבנים? אמר להם: אל תאמרו כך, אם יש דור שמצפה למלכותו מיד נגאלין, שנאמר: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא טז).¹⁴

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'

דברים רבה ב כד פרשת ואתחנן – יש בן שמתבייש לחזור לאביו?

"ושבת עד ה' אלהיך" – אמר ר' שמואל פרגריטא בשם ר' מאיר: למה הדבר דומה? לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה המלך משלח פדגוגו אחריו ואומר לו: חזור בך בני. והיה הבן משלחו ואומר לאביו: באילו פנים אני חוזר בי? ואני מתבייש לפניך! והיה אביו משלחו ואומר לו: בני, יש בן מתבייש לחזור אצל אביו? ואם אתה חוזר, לא אצל אביך אתה חוזר? כך הקב"ה משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו ואומר לו: לך אמור לבני: חזרו בכם. מנין? שנאמר: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" (ירמיה ג יב).¹⁵ והיו ישראל אומרים לירמיה: באילו פנים אנו חוזרים להקב"ה? מנין? שנאמר: "נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו" (ירמיהו ג כה).¹⁶ והיה הקב"ה משלח ואומר להם: בני, אם חוזרים אתם, לא אצל אביכם אתם חוזרים? מנין? "כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא" (ירמיהו לא ט).¹⁷

א"ר עזריה: א"ל הקב"ה לירמיהו: לך אמור להם לישראל: חייכם, איני כופר בכם. אתם אמרתם לי בסיני: "ומעי המו עליו" (שיר השירים ה ד), אף אני כך אומר לכם: "הבן יקיר לי אפרים … על כן המו מעי לו".¹⁸

חג חירות ועצמאות שמח,

נפנוף קל ומנגל טעים¹⁹

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו סקירה תמציתית ומאלפת של הרב שמואל כץ, באתר דעת, על תהליך התגבשותו של אופיו הדתי של יום העצמאות בכלל, תפילות החג בפרט, בפסיקותיה של הרבנות הראשית ורבנים ות"ח אחרים.

מים אחרונים 2: עוד על השליח שיבא לגאול את עם ישראל, מי ראוי ומי לא, ראו פירוש העמק דבר (הנצי"ב) שמות ד ד על הפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ". מפרש הנצי"ב כך: "והתבונן בזה שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה, ובהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב, ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל המה הראשים, ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה שראו אות המטה הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקב"ה גדולות. וזהו: למען יאמינו כי נראה אליך. כלומר, אף על גב שאינך כדאי בעיניהם, מ"מ בשביל אלהי אבותם נראה אליך, וכמשל המטה והנחש אשר בשביל משה נהפך מזנב הנחש לראש המטה, כך בשביל ישראל נהפך מזנב לאריות לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט".