מועדי ישראל

חנוכה
ראש חודש
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
ראש חודש
ראש חודש
מגילת רות
שבועות
ראש חודש
יום ירושלים
ל"ג בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
ראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט"ו בשבט
ראש חודש
חנוכה
ראש חודש
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
ראש חודש
ראש חודש
מגילת רות
שבועות
ראש חודש
יום ירושלים
ל"ג בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
ראש חודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט"ו בשבט
ראש חודש
חנוכה
ראש חודש
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
ראש חודש
ראש חודש
מגילת רות
שבועות
ראש חודש
יום ירושלים
ל"ג בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
ראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט"ו בשבט
ראש חודש
חנוכה
ראש חודש
טל ומטר
ראש חודש
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
ראש חודש
ראש חודש
מגילת רות
שבועות
ראש חודש
יום ירושלים
ל"ג בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
ראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט"ו בשבט
ראש חודש
חנוכה
ראש חודש
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
ראש חודש

עוד אבנך ונבנית

יום העצמאות תשע"ב

עדכון אחרון: 28/04/2020

ירמיהו פרק לא1

כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל:

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים:

עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ:

….

שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ:

כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:

….

כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: ס

כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:

וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

….

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'.2

 

פרשנים ומדרשים

מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל

 

בראשית רבה כט ג

אמר ר' סימון: שלוש מציאות מצא הקב"ה. אברהם – שכתוב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט ח). דוד – שכתוב: "מצאתי דוד עבדי" (תהלים פט כא). ישראל – שכתוב: "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע ט י) … אמר ר' סימון: "מצא חן במדבר" (ירמיה לא א) – בזכות דור המדבר.3

מסכת מכות דף כד עמוד א

אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום … משה אמר: "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" (דברים לג כח) – בא עמוס וביטלה, שנאמר: "חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא" … 4. משה אמר: "ובגויים ההם לא תרגיע" (דברים כח סה) – בא ירמיה ואמר: "הלוך להרגיעו ישראל" (ירמיהו לא א).5

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.6

 

מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה א סימן ד

משכני אחריך נרוצה. כנסת ישראל אומרת למי שברא העולם: "משכני אחריך נרוצה", משכני בגלות על מנת אחריך נרוצה לעתיד לבוא. אמר לה: אף אני הכתבתי לך ע"י נביא: "על כן משכתיך חסד" (ירמיה לא ג).7 אלא להודיע שכל הימים שהייתם מסורים ביד המלכיות והיו משעבדים אתכם, הייתי מקצר ימי השעבוד ומקרב ימי הגאולה, שגלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד אחר. אבל עכשיו משכתי לכם בחסד את הגאולה ומיד שתגאלו בפעם הזאת, שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה.8

עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא – ותאמר ציון ד"ה ילמדינו רבינו

ילמדנו רבנו: כיון שיצא תשעה באב מותר אדם בכל. אף על פי שמותר לנו, אלא לעולם אנו צריכים שתהא אנחתה בלבנו, עד שישוב הקב"ה עליה. אמר להם הקב"ה: חייכם אני שרפתי אותה, שנאמר: "ממרום שלח אש בעצמותי" (איכה א יג), אני בונה אותה שנאמר: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" (ירמיה לא ג). אמרה לו ציון: הרי כמה שנים אני יושבת כך, חשבתי ימים מקדם ולא נגאלתי, לכך נתייאשתי. תאמר שעזבתני ריבוני! ומניין שציון אומרה כך? ממה שכתב בעניין: "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני".9

עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ

 

ספר משמיע ישועה מבשר טוב הרביעי – נבואה ד'10

ואעפ"י שעזבתיך בגלות זה שנים רבות, עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל. לפי שהאומה בחורבנה וגלותה כבנין ההרוס שיתפזרו אבניו ועציו, וכשיבנה יתקבצו …. ובמקום שהיית בגלות נאנחה ולבך דוה, הנה בזמן גאולתך תצאי במחול משחקים. ובמקום שהכותיים נתיישבו בהרי שמרון ואכלו פרי כרמך, עוד יבוא זמן שאת תטעי כרמים בהרי שמרון והנוטעים שיטעו אותם יחללום בשנה הרביעית.11

… קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ … וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

 

איכה רבה פתיחתא כד

… מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו", וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' ", וכתיב: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא).12

מדרש זוטא – איכה (בובר) נוסח ב פרשה א

אמרו לפניו: ריבונו של עולם, שמא חס ושלום אין חזרה לבנים? אמר להם: אל תאמרו כך, אם יש דור שמצפה למלכותו מיד נגאלין, שנאמר: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא טז).13

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'

 

דברים רבה פרשת ואתחנן פרשה ב סימן כד

"ושבת עד ה' אלהיך" – אמר ר' שמואל פרגריטא בשם ר' מאיר: למה הדבר דומה? לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה המלך משלח פדגוגו אחריו ואומר לו: חזור בך בני. והיה הבן משלחו ואומר לאביו: באילו פנים אני חוזר בי? ואני מתבייש לפניך! והיה אביו משלחו ואומר לו: בני, יש בן מתבייש לחזור אצל אביו? ואם אתה חוזר, לא אצל אביך אתה חוזר? כך הקב"ה משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו ואומר לו: לך אמור לבני: חזרו בכם. מנין? שנאמר: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" (ירמיה ג יב).14 והיו ישראל אומרים לירמיה: באילו פנים אנו חוזרים להקב"ה? מנין? שנאמר: "נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו" (ירמיהו ג כה). והיה הקב"ה משלח ואומר להם: בני, אם חוזרים אתם, לא אצל אביכם אתם חוזרים? מנין? "כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא" (ירמיהו לא ט).15

א"ר עזריה: א"ל הקב"ה לירמיהו: לך אמור להם לישראל: חייכם, איני כופר בכם. אתם אמרתם לי בסיני: "ומעי המו עליו" (שיר השירים ה ד), אף אני כך אומר לכם: "הבן יקיר לי אפרים … על כן המו מעי לו".16

חג חירות ועצמאות שמח,

נפנוף קל ומנגל טעים17

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו סקירה תמציתית ומאלפת של הרב שמואל כץ, באתר דעת, על תהליך התגבשותו של אופיו הדתי של יום העצמאות בכלל, תפילות החג בפרט, בפסיקותיה של הרבנות הראשית ורבנים ות"ח אחרים.

הערות שוליים

  1. פרק זה שאנו קוראים בהפטרת היום השני של ראש השנה (בשל מוטיב הזכרון שיש בו, ראה מגילה לא ע"א), נראה לנו גם מתאים מאד גם ליום העצמאות. ראה דברינו זכרונות לראש השנה שיש בפרק זה מעין מחווה ופיוס בין עם ישראל וירמיהו נביא הזעם שפותח את הפטרות שלוש הפורענויות, ממשיך באיכה ואין אף לא הפטרת נחמה אחת משבע דנחמתא שלקוחה מספרו (כולן מישעיהו). ומי שבחר להפטרת החג את ישעיהו פרק יא: "עוד היום בנב לעמוד" שהיא גם הפטרת היום האחרון, שמיני של פסח בחו"ל, אפשר שביקש לרמוז שיום העצמאות הוא השמיני של פסח בארץ ישראל. ואילו היינו שם, אפשר שהיינו מתווכחים איתו ומצביעים בעד פרק נפלא זה מספר ירמיהו נביא החורבן דווקא. שים לב לשימוש הרב בלשון "ישראל" כאן, וגם "יעקב" וגם "אפרים", אך לא "יהודה". שים גם לב לאזכור "הרי שומרון" ו"הר אפרים". ועם זאת היעד הוא "ציון" שנזכר פעמיים.
  2. עד כאן קוראים בהפטרת ראש השנה, אך יש שם עוד פסוקים נפלאים עד סוף הפרק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה' ... הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה ... אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים ... וְכָל הָעֵמֶק ... קֹדֶשׁ לַה' לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם". ולא נוכל לדרוש את כל הפסוקים ונסתפק באחדים. והעיקר הוא לקרוא בקול חגיגי ונמרץ פרק נפלא זה.
  3. כבר הרחבנו לדון בדור המדבר בדברינו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשת שלח לך. ושם הראינו, לצד הגמרות הידועות במסכת סנהדרין שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא (שגם על זה יש חולקים ונראה שלא זו המסקנה הסופית שם), יש מדרשים רבים בשבח דור המדבר, כגון אלה: ירושלמי עבודה זרה פרק א: "אי זה דור חביב מכל הדורות? אמר להן: דור המדבר", ויקרא רבה יג ב: "מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר". ובפסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פרשה ג: "מדד כל הדורות ולא מצא דור נאה שיתן להם תורה אלא דור המדבר". עוד במדרש ויקרא רבה ט א: "ודרדע - זה דור המדבר שכולו דעה". אלא שיש לקרוא את המשך הפסוק "עם שרידי חרב", היינו שבאמת הנביא מדבר על העתיד לבוא, על דורנו שלא רק את החרב שָׂרָד, אלא גם משרפות וגיאיות הריגה.
  4. שעם ישראל לא יכול להיות "עם לבדד ישכון" ובלתי תלוי באומות העולם. משה ברך את בני ישראל שיהיו "כעין יעקב" (ישראל חוזר להיות יעקב). וכעין דבריו של בלעם שספק ברך ספק קלל כשאמר: "עם לבדד ישכון" (ראה דברינו בנושא זה בפרשת בלק). בא עמוס ואומר: לא, "מי יקום יעקב כי קטון הוא". בשיטה ובשם של יעקב אין לעם ישראל תקומה ואין לסגת מהשם ישראל שהוא גם שַׂר עם אל (ועמי העולם), אבל גם יכול וצריך להיות יָשָׁר עם אל (ועמי העולם). ראה דברינו עשו ויעקב – אחים שונאים בפרשת תולדות. אין תקומה אחרת לעם קטן ואין חזרה מהשם הכפול ליעקב\ישראל. והקב"ה מסכים עם עמוס, כפי שהמדרש מוסיף שם: "וכתיב: ניחם ה' על זאת גם היא לא תהיה". בדברינו אלה הלכנו בעקבות פירוש מהרש"א, סוף מסכת מכות שם, אך סללנו גם נתיב נוסף משלנו.
  5. (וההמשך שם ביחזקאל שקבע: הנפש החוטאת היא תמות, וישעיהו שלא מסכים עם דברי משה: ואבדתם בגוים). לעניינינו, הוא ירמיהו אשר שולח לגולי בבל את המסר: "ארוכה היא, בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריהן" (ירמיהו כט כח). אבל מאידך מעודד את שארית הפליטה אשר בארץ ישראל, גם לאחר מות גדליהו בן אחיקם, להישאר בארץ ולהיאחז בה: "אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם" (ירמיהו מב י). והוא עצמו, נשאר בארץ עד הרגע האחרון, עד שמגלים גם אותו למצרים בכוח (ירמיהו מג ו).
  6. מפסוק זה לומדים חכמים שיש להעדיף את נוסח "אהבת עולם", בברכה שלפני קריאת שמע, על פני "אהבה רבה" שאין לה פסוק במקרא, כפי שהוא בנוסח ספרד: "אמר רב יהודה אמר שמואל: אהבה רבה. וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: אהבה רבה. תניא נמי הכי: אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה. ורבנן אמרי: אהבת עולם, וכן הוא אומר: ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" (ברכות יא ע"ב). ובאליהו רבה (איש שלום) פרשה ז: "משכני אחריך נרוצה, זו היא כנסת ישראל שהיא נמשכת והולכת אחר בעלה, שנאמר: מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד (ירמיה לא ב), לא נאמר אהבה רבה אלא אהבת עולם. ושמא תאמר אהבה שאהב הקב"ה אהבת שלש שנים היא, או אהבת עשר שנים היא, או אהבת מאה שנים היא? אינה אלא אהבה לעולם ולעולמי עולמים, לכך נאמר ואהבת עולם אהבתיך". והאשכנזים עושים פשרה ואומרים "אהבה רבה" בשחרית ו"אהבת עולם" בערבית, לקיים את שתי השיטות ולומר לקב"ה שהאהבה הרבה תהיה כעת לעולם ו"שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה".
  7. הוא ירמיהו שכבר בתחילת נבואתו, ב ב: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". חסד הגאולה כנגד חסד דור המדבר. ראה דברינו חסד נעורים בפרשת מטות.
  8. מדרש זה שנכתב לאחר חורבן בית שני מנסה לאמץ את נבואת ירמיהו לתקופתו הוא ומנסה להתמודד עם השאלה הקשה מדוע גלות בית ראשון הייתה קצובה בזמן, בעוד שאיבוד הריבונות והמקדש של בית שני נמשך ונמשך ואין לראות את קיצו. ראה דברי חכמי ארץ ישראל מאותה תקופה, רבי יוחנן ורבי אלעזר, בגמרא יומא ט ע"ב: "דאמרי תרוויהו: ראשונים שנתגלה עונם - נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם - לא נתגלה קצם". (וריש לקיש חולק שם וסובר שאדרבא אנשי בית שני עדיפים שעוסקים בתורה גם בעת השעבוד). בא מדרש זה ואומר: אמנם נכון: "מרחוק ה' נראה לי", אבל יש לכך סיבה. יכול היה הקב"ה לקצר את ימי השעבוד ולקרב את הגאולה, אבל גלוי לפניו שגאולות קרובות מסתיימות בשעבוד מחודש, כפפי שאכן אירע בתולדות בית שני, כולל אנחנו מוסיפים קורות בית חשמונאי ולא הייתה זו גאולה שלימה. על כן, בחר הקב"ה למשוך את החסד, או למשוך את הגלות בחסד ולשאוף אל גאולה אחת גדולה שאחריה "שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה". ועדיין ספק אם צפה דרשן זה את המלכות החמישית היא האסלאם שדחה את הגאולה לעוד רבות בשנים ולא השלים עד היום עם תקומת ישראל. מחד גיסא, מדרש זה נותן צידוק והסבר לגלות הארוכה והמתמשכת יחד עם תקווה וציפייה. מאידך גיסא, הוא מטיל על דור התקומה בידינו אחריות עצומה! איך שומרים על המתנה הנפלאה של תקומת ישראל ומוודאים ששוב אין חזרה לגלות ושעבוד.
  9. ראה דברינו ותאמר ציון עזבני ה' – הנחמה השנייה בפרשת עקב. ציון מתקשה להינחם, אי אפשר למחוק היסטוריה כה ארוכה של גלות, חורבן וייסורים. וגם בימינו למדנו שאין יום העצמאות מבטל את תשעה באב, ואולי דווקא זכירת החורבן היא חלק מהבטחת העצמאות וחיזוק ההבטחה "שוב אין אתם חוזרים לשעבוד מעתה". וכמו שיום הזכרון ויום העצמאות סמוכים זה לזה, ניזונים זה מזה ונשענים זה על זה. אך על מנת לא לסיים ברוח נכאים של אבל, הרי לנו מדרש אופטימי יותר על הפסוק שלנו והבאים אחריו: "והכתרים שנאבדו בסיני שכולם זכה בהם משה ונטלם, שנאמר: ומשה יקח את האהל, ועתיד הקב"ה להחזירן דכתיב: ושמחת עולם על ראשם. ונאמר: עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים ... וכנגדן עשרה גאולי הנחמות והבטחות שהבטיח הקב"ה לישראל וכו' שהן עיקר הנחמות והשאר ענפים שלהם. ראשונה ביאת הגואל, שנאמר: הנה מלכך יבוא לך וגו'. שניה, קבוץ גליות, שנאמר בירמיה: הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח וגו' " (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משיח עמוד 395, ראה שאר הגאולות שם: תחיית המתים, בניין בית המקדש וכו'). הגאולה היא תיקון של חטא העגל, היא החזרת כתר לעם ישראל!
  10. ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, הידוע בפירושו למקרא, מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש, כתב, בעת שהותו בנאפולי, בשנים 1497-1498, שלושה ספרים תחת השם 'מגדול ישועות', במטרה לחזק את האמונה בגאולה ובביאת המשיח בעקבות הגירוש. הספר הראשון נקרא 'מעייני הישועה' והוא פירוש על ספר דניאל, השני 'ישועות משיחו' ובו פירוש המאמרים על הגאולה והמשיח שהובאו בחז"ל, והשלישי 'משמיע ישועה' על הגאולה העתידה. ספר זה מחולק לשבעה עשר "מבשרי טוב" ובכל אחד מספר "נבואות".
  11. ראה גם פירוש אלשיך לפסוק שמדגיש את ירבעם שמנע מעולי הרגל לעלות לירושלים (תענית ל ע"ב) ולהביא את המעשר השני, פרי הכרמים, ולאכול אותו שם בשמחה וקדושה, ודבר זה שוב לא יקרה כמובן בגאולה השלמה וישראל ויהודה יתאחדו: "וגם: עוד תטעי כרמים ועם היות שירים ויין רב יתקיים מאמרי שאבנך ונבנית. ושמא תאמרי: איך מה שניטע כרמים תהיה בשורה לנו על כשרותינו, והלא בהרי שומרון אשר שם מקום שהתפקרו לעשות הרע ושם נטעו נוטעים וחללו, להוליך לירושלם הכסף בידם שהיה רחוק מירושלם, והוליכום לאוכלם בקדושת מעשר שני ... ועל כן בזמן ההוא היה מה שנטעו נוטעים וחללו, אך יש יום ולא התמיד הדבר. אך מה שבשרתי לעתיד, עוד תטעי כרמים הוא יהיה לעולם".
  12. ראה המדרש שם באריכות שכל אבות האומה באים לבקש רחמים על עם ישראל והקב"ה לא נעתר, אלא לרחל. הקשר רחל-יעקב הוא השורש והעיקר ולפיכך גם המפתח לגאולה. ראה פירוש אבן עזרא פרשת ויחי, בראשית מח טז: "ויקרא בהם שמי - כי הנה כל ישראל יקראו אפרים, גם יוסף. גם אמר הכתוב רחל מבכה על בניה (ירמיהו לא יד), כי היא היתה עיקר מחשבתו, על כן אמר הכתוב בני רחל אשת יעקב (בראשית מו יט)". ובמדרש במדבר רבה פרשת נשא יד ח בקרבנות הנשיאים: "אל תקרי קערת אלא עקרת, כנגד רחל שהיתה עקרת הבית - היא היתה עיקר ביתו של יעקב, שנאמר (בראשית מו) בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין. ואומר: מתה עלי רחל". היא רחל שמתה בכניסה לארץ ושילמה בחייה על מנת שיעקב לא יעבור על איסור נשיאת שתי אחיות (רמב"ן ויקרא יח כה). ולא הביאה יעקב לקבורה לצידו במערת המכפלה משום שבוש מאבותיו (רמב"ן בראשית מח ז). ראה עוד המדרש הסימבולי על המפגש הראשון בין יעקב לרחל, בפרשת ויצא, שמסמל גם את המפגש לעתיד לבוא בעת הגאולה: "והנה רחל בתו באה עם הצאן. הדא הוא דכתיב: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. ויאמר להם: השלום לו? ביניכם לבינו? ויאמרו שלום" (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכג). ראה דברינו מפגש יעקב ורחל – נשיקה ובכיה בפרשת ויצא. והעושה שלום במרומיו ובצבאיו, הוא יעשה שלום גם בינותינו ובינו ובינינו ובין עצמנו אנו כולנו עד עולם.
  13. דור שלא רק יושב ומצפה, אלא עושה ומייחל, מצפה פעיל ומפצה במעשיו על הדורות כולם, מיד הוא נגאל.
  14. לדרשן חשובות המילים: "משובה ישראל" שמקבילות ל"ושבת ישראל" שאותם הוא דורש בספר דברים ואנחנו הרחבנו והבאנו את הפסוק המלא. משובה, תשובה ושיבה כרוכות זו בזו, ראה דברינו מתשובה לשיבה בפרשת ניצבים. הביטוי "הלוך וקראת" הוא ייחודי לספר ירמיהו ולפיכך נראה שהדרשן מכוון גם לפסוק ידוע אחר בירמיהו, שקהל השומעים מן הסתם הכיר היטב ואולי ציפה דווקא לו: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו פרק ב פסוק ב).
  15. ונראה שמכאן לקחו סיפורים חסידיים את המוטיב של בן המלך שכל כך שקע בגלות ונתרחק מהארמון עד ששכח את מוצאו מבית המלכות וכשהמלך "מבקר בסביבה" הוא שואל ממנו סוכת קש ולא חזרה אל הארמון (ימים נוראים לעגנון, שוקן תשט"ז, סוף פרק שביעי, עמוד כט). והמטיבים בסיפורים חסידיים יאירו את עינינו במוטיב זה וגלגוליו. ועל השליח ומי היה ראוי להיות זה שהקב"ה שולח בידו, פדגוג זה או אחר, מנהיג ראוי זה או אחר, ועד כמה יש לבדוק בציציותיו, כבר אמר משה: "שלח ביד תשלח" ובלבד שתשלח ותחיש הישועה באורח פלא או בדרכי התנהלות העולם הכללית ותקיים: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ" (משלי כד יא).
  16. וההמשך במדרש פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לז - שוש אשיש: "על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה' (ירמיה לא יט) - למה רחם ארחמנו שני פעמים רחמים? אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, שבכל יום ויום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזים בעיניהם ומנענעים בראשיהם ומפטירים בשפתותיהם ... ונוהמים עליו כאריות ומבקשים לבלעו ... ארחמנו בשעה שהיה יוצא מבית האסורים, שלא מלכות אחד ולא ב' מלכיות ולא שלשה מלכיות באים עליו וכו' ". עם ישראל זקוק לרחמי שמים לא רק בעת שהותו בגלות (בית האסורים), אלא גם בעת שיוצא מהגלות (מבית האסורים) ומנסה לחדש תקומתו בארצו. גם שם קמים עליו 'המלכויות' ומנסים לחבל בחידוש עצמאותו.
  17. ראה משנה מסכת מנחות פרק ה: "כיצד הוא עושה? נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים ומניח שתי ידיו מלמטן מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט) אשר הונף ואשר הורם". והמהדרין, יעיינו במסכת סוכה לז ע"ב בדיני נפנוף ונענוע מורחבים.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה