פרשות השבוע

וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו: וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: (בראשית מה א-ב).¹

בראשית רבה צג ט – נאום יהודה

אמר ר' חיא בר אבא: כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו, עד שאתה מגיע "ולא יכול יוסף להתאפק", היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין. פיוס ליוסף, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על בניה של רחל. פיוס לאחיו, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו.² פיוס לבנימין, אמר לו: כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך.³

ספרי דאגדתא על אסתר מדרש פנים אחרים ב ו – איש יהודי ואיש ימיני

"איש יהודי" – וכי היה (מרדכי) משבט יהודה? ולא משבט בנימין היה?! שנאמר: "איש ימיני".⁴ מה ראה הכתוב שקראו "יהודי"? אלא שירדו השבטים למצרים אצל יוסף, וראה בנימין עמהם, ונתן הגביע באמתחת בנימין, ונמצא באמתחתו, ואמר: "האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד". אמר לו (יהודה ליוסף): בבקשה ממך, כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לאחיי: "לכו ונמכרנו לישמעאלים", וזאת תביא לי ותחזור לאותה רעה.⁵ לאחי מכרתי, וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו, ואת נוטלו לעבד!⁶ אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי. חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי. בדין הוא שאעשה עבד תחתי. וכן הוא אומר: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני". למה? "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי". ואמר שלמה: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך" (משלי ו א). אמר לו הקב"ה: אתה מסרת נפשך לעבד תחת בנימין, חייך הגואל שעתיד לעמוד לישראל, לשמך אני כותבו, לכך נאמר "איש יהודי".⁷

ילקוט שמעוני פרשת ויגש רמז קנא – נאום בנימין⁸

אמר להם יוסף: איני רוצה לידע אלא לבנימין זה, מי נתן לו עצה לגנוב, שמא אתם נתתם לו עצה? אמר בנימין: לא הן נתנו עצה ולא נגעתי בגביע. אמר לו: הישבע לי. נשבע לו בפרישתו של יוסף אחי ממני – לא נגעתי בו, ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו, ולא בהפשט שהפשיטו אותו, ולא בהשלכת הבור שהשליכוהו, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים ולא בטבילה שטבלו כותנתו בדם.⁹ אמר: מי מודיע שאתה נשבע על אחיך באמת? אמר לו: בשמות של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו. א"ל: ומה שמותן? א"ל: בלע ובכר וגו'.¹⁰ מופים, למדתי מפיו תורה שלמד מאביו. חופים, שנתחפה עד היום הזה … וארד, כי ארד אל בני אבל שאולה. בבקשה ממך אל תוריד אבי ביגון שאולה. שכן יהודה אומר: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי". כיון שהגידו לו צערו של אביו, מיד: "ולא יכול יוסף להתאפק".¹¹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ג – הארי גובר על השור

"ויגש אליו יהודה". זה שאומר הכתוב: "אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם" (איוב מא ח) – זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק" (בראשית מה א). לְמָה היו דומין? לשור שהיה יוצא והיה כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה. ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשוּ לשור ולא נמצא.¹² כך יוסף נמשל בשור, שנאמר: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג יג), והשבטים נמשלו לחיות,¹³ והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון. לא עשה, אלא¹⁴ כיון שיצא הארי, גור אריה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא.¹⁵ אלא: "ולא יכול יוסף להתאפק" – למה? "ליש גיבור בבהמה ולא ישוב מפני כל" (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו: "ויכלכל".¹⁶ אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר: "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ " (זכריה י ו).¹⁷

בראשית רבה צג ח – רגע אחד לפני חורבן והרס

אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים במצרים. קפץ וחזר, אמר לו: שנים עשר. אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד – אחד אחד, ולא נשאיר בהם איש. אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם¹⁸. אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם.¹⁹ באותה שעה: "ולא יכול יוסף להתאפק". כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים.²⁰

בראשית רבה צג ט פרשת ויגש – עשה יוסף כשורה או לא

"ולא יכול יוסף להתאפק וגו' ויקרא הוציאו כל איש מעלי"²¹ – ר' חמא בר' חנינא ור' שמואל בר נחמני.²² ר' חמא בר' חנינא אמר: לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעט בו אחד מהם מיד היה מת. ר' שמואל בר נחמן אמר: כהוגן וכשורה עשה, יודע היה צִדְקָם של אחיו. אמר: חס ושלום, אין אחיי חשודים על שפיכות דמים.²³

רש"י בראשית פרק מה א – התאפקות לשם התפרקות והתרפקות

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים – לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיוודעו להם.²⁴

רמב"ן בראשית פרק מה פסוק א – דעת הקהל המצרית

והנכון בעיני, שהיו שם מבית פרעה ומן המצרים אנשים רבים יְחֲלוּ פניו למחול לבנימין, כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה. ולא יכול יוסף להתחזק לכולם, ויקרא לעבדיו הוציאו כל איש נכרי מעלי כי אדבר עמהם.²⁵

מדרש זוטא איכה (בובר) פרשה א סימן כג – אתה הקב"ה לא חמלת כיוסף

"מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי" (שיר השירים ח א) – לעתיד לבוא יבוא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו: ריבונו של עולם, במה אתנחם שלא עשית לי אפילו כבשר ודם! יוסף שהוא בשר ודם אף על פי שגמלוהו אחיו רעות, לא נקם מהם. אלא כשבאו אחיו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק". אבל אתה [לא] כבשת רחמיך ממני והנחת אומונתך שכתוב בך: "ה' ה' אל רחום וחנון".²⁶

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז – מתוכחת יוסף ליום הדין

… כיון ששמע יוסף לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק וגו' ויתן את קולו בבכי וגו' ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (בראשית מה א-ג), כיון שאמר להם: "אני יוסף – "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר: ומה אם יוסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבוא הקב"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו … על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.²⁷

שבת שלום

מחלקי המים