וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־שִׁמְעוֹן וְאֶל־לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת־אֲחוֹתֵנוּ: (בראשית לד ל-לא).¹

בראשית רבה עט ב

"שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל" (תהלים קכט א) – אמר לו הקב"ה: ויכלו לך? אמר לו: "גם לא יכלו לי" (שם) – "ויבא יעקב שלם". "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא ח). "ישמר צאתך" – "ויצא יעקב". "ובואך" – "ויבא יעקב שלם".²

בראשית רבה פ ח

"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה" (בראשית לד יג). אמר ר' שמואל בן נחמן: מה אתה סבור רמיות דברים יש כאן? ורוח הקודש אומרת: "אשר טמא את דינה אחותם".³

בראשית רבה פ יב

"ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי". רבנן אמרי: צלולה היתה החבית ועכרתם אותה!⁴ מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי, אלא שאמר הקב"ה: "עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג ל)⁵ – בשישים ריבוא.⁶ אמר רבי יהודה בר סימון: עכורה היתה החבית וציללנו אותה. "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" – אמרו: מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר?⁷ מי גרם? "ותצא דינה".⁸

בראשית רבה פרשה פ סימן ב

"וכחכי איש גדודים חבר כוהנים דרך ירצחו שכמה, כי זימה עשו" (הושע ו ט) – כשם שהליסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם, כך עשו שמעון ולוי לשכם?⁹ תלמוד לומר: "חבר כוהנים" – כשם שהכוהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם, כך עשו שמעון ולוי לשכם, שנאמר: "דרך ירצחו שכמה" –  מדרך רִצְּחוּ שמעון ולוי לשכם: "הכזונה יעשה את אחותנו?".¹⁰ אמרו: מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר? ומי גרם? "ותצא דינה בת לאה".¹¹

בראשית רבה פרשה פ סימן י¹²

שמואל שאל ללוי בר סיסי: אמר לו: מהו זה שכתוב: "ויבואו על העיר בטח"? אמר לו: בטוחים היו על כוחו של זקן. לא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה. וכיון שעשו בניו אותו מעשה, אמר: מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם? מה עשה? נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר: אם יבואו אומות העולם להזדווג להם לבני, אני נלחם כנגדם. הוא שהוא אומר לו ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". והיכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו? בשכם.¹³

פירוש אור החיים, בראשית לד לא

"ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו". צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו!¹⁴ … ואולי שיכוונו לומר שלא ירעישו (הגויים מסביב) אלא אם היו הורגים בלא סיבה, אבל הריגה זו לסיבה ראויה הייתה שלקח אחותנו בעל כורחה ועשאה זונה. או ירצה להשיב כי אדרבא, יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו, לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים.¹⁵

רמב"ם היד החזקה, הלכות מלכים פרק ט הלכה יד

וכיצד מצווין הן (בני נח) על הדינין? חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו, ולהזהיר את העם. ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו …¹⁶

רמב"ן בראשית פרק לד פסוק יג

והנה כל האחים ענו המענה הזה במרמה, ושמעון ולוי לבדם עשו המעשה, והאב ארר אפם להם לבדם … כי המרמה הייתה באומרם להימול להם כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר. ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כלם נימולים, יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו את בתם מבית שכם. וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר:

ויתכן שהיה הכעס ליעקב שארר אפם על שהרגו אנשי העיר אשר לא חטאו לו, והראוי להם שיהרגו שכם לבדו.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לאחרונה יצא הספר: תוספות רמב"ן לפירושו לתורה, הוצאת תבונות תשע"ג, הכולל את כל השינויים והתוספות של רמב"ן לפירושו לתורה אחרי שעלה לארץ ישראל. אחת התוספות הבולטות והידועות, שנדפסה גם במקראות גדולות המצויות, הם דבריו בפרשתנו על הפסוק: "כברת הארץ לבוא אפרתה" (בראשית לה טז), הקשור במקום קבורת רחל, נושא שהיה במחלוקת גדולה בינו ובין רש"י. רמב"ן המסייר בארץ מתקן את פירושו ואומר: "זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל. והנה הוכחש הפירוש הזה". ורש"י בשבתו בצפון צרפת צדק.

בפירוש שלו לבראשית לד יג הנ"ל, בוויכוח עם הרמב"ם שמצדיק את הרג אנשי שכם, מביא רמב"ן, בתוספת שהוסיף בארץ ישראל, ציטוט של גמרא ירושלמי שמחזק את טיעונו כנגד הרמב"ם. וירושלמי זה אינו בידינו.