פרשות השבוע

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: (בראשית פרק ו פסוק ה). ¹

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (בראשית פרק ח פסוק כא).²

 

מסכת קידושין דף ל עמוד ב – אפילו יוצרו קראו רע

תנו רבנן: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא).³ אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: "רק רע כל היום" (בראשית ו ה).⁴

בראשית רבה פרשה לד סימן י – הנחתום מעיד על עיסתו

"כי יצר לב האדם רע" – אמר רבי חייא רבה: עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אבא יוסי הֶחָרָס⁵ אומר: עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר: "כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו" (תהלים קג יד).⁶ רבותינו אומרים: עלובה הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר: "וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה" (ירמיה יא יז).⁷

המשך הדרשה שם – מתי נוצר יצר הרע?

שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: עד שלא יצא ממעי אמו. א"ל לאו, שאילו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא. והודה לו רבי, שהשוה לדעת המקרא, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ר' יודן אמר: "מנעריו"⁸ כתיב –  משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו.⁹

ועוד שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי נשמה ניתנה באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: משיצא ממעי אמו. אמר לו: לאו, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. והודה לו רבי, שהשוה דעתו לדעת המקרא, שנאמר: "חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי" (איוב י יב) – מאימתי נתת בי את הנשמה? משפקדתני.¹⁰

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ג הלכה ה – קשר להיגיינה

קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן, פורשים מצואתו וממימי רגליו … בעי קומי רבי אבהו: מפני מה פורשין מצואתו וממימי רגליו? אמר לון: מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה: ולא קטן הוא? אמר לון: ולא כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"? אמר רבי יודן: מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם.¹¹

שמות רבה פרשה מו סימן ד – אנחנו החומר ואתה יוצרנו¹²

מהו "אנחנו החומר ואתה יוצרנו" (ישעיהו סד ז)? אמרו ישראל לפניו: ריבון העולם, אתה הכתבת לנו: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל" (ירמיה יח ו) – לכך, אע"פ שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך, אל תסתלק מעלינו. למה? ש"אנחנו החומר ואתה יוצרנו". בוא וראה, היוצר הזה, אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן, אם יתן אדם בה משקה, מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה. מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה? היוצר שהניח בו את הצרור!¹³ כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולם, בראת בנו יצר הרע מנעורינו, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", והוא גורם לנו לחטוא לפניך.¹⁴ ואין אתה מסלק ממנו את החטייא? אלא בבקשה ממך, העבירהו ממנו, כדי שנהא עושים רצונך. אמר להם: כך אני עושה לעתיד לבוא, שנאמר: "ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי" (מיכה ד ו). מהו "ואשר הרעותי"? זה יצר הרע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".¹⁵

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק ל – מותר הבהמה מהאדם

"יצר הרע" – שבשעה שאדם נולד יצר הרע נדבק בו. משל אם יעלה אדם את הבהמה לראש הגג היא סוללת אחריה, אבל התינוק הוא רץ ליפול ממנו. סמוך למדורה הוא רץ ליפול בתוכה. סמוך לגחלים הוא פושט ידו לקומצן. מפני מה? מפני שיצר הרע נזרק בו.¹⁶

משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שדות הרבה והרבה, והיה לו שדה אחת שלא היה לו שדה אחרת רעה כמותה. ואמר המלך לחכירה לאריס והחכירה לאריס. נירָהּ זִבְּלָהּ זרעָהּ קצרָהּ ולא עשת אלא עשרה כורים ומה שעשה הכניס לתוך ביתו של מלך. א"ל המלך: הבא את השאר. א"ל: אדוני המלך, אתה יודע שדה שלך שלא היתה לך שדה אחרת רעה ממנה. ומה שעשה כבר הכנסתי לתוך ביתך. כך הם ישראל עתידין לומר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אתה יודע יצר הרע שזרקת בנו, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא). וכן הוא אומר: "כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו" (תהלים קג יד).¹⁷

אבות דרבי נתן נוסח א פרק טז – היצר הטוב חבוש בבית האסורים¹⁸

יצר הרע כיצד? אמרו: שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב, ממעי אמו של אדם הוא גדל ובא עמו. התחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו, הורג נפשות אין ממחה בידו, הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו. לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב.¹⁹ כיון שמחלל שבתות אומר לו: ריקה, הרי הוא אומר: "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד). הורג נפשות אומר לו: ריקה, הרי הוא אומר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט ו). הולך לדבר עבירה, אומר לו: ריקה, הרי הוא אומר: "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ י). בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה, כל אבריו נשמעין לו מפני שיצר הרע מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצוה, התחילו מתעצלין לו כל אבריו. מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם, ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין, שנאמר: "מבית הסורים יצא למלוך" (קהלת ד יד) – זה יצר טוב.²⁰

ספרי דברים פיסקא מה – התורה רטייה על המכה

"ושמתם את דברי אלה על לבבכם" – מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים. משל למלך שכעס על בנו והיכהו מכה רעה. ונתן רטיה על גבי מכתו ואמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על גבי מכתך, אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק כלום. אבל אם הגבהת אותה, מיד הוא מעלה נומי.²¹ כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע שאין רע הימנו; "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד ז) – הֶיוּ עסוקים בדברי תורה ואינו שולט בכם. ואם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). "ואליך תשוקתו" – אין משאו ומתנו אלא בך, אבל אם רצה,²² אתה תשלוט בו, שנאמר: "ואתה תמשול בו". ואומר: "אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו" (משלי כה כא – כב).²³

שמות רבה פרשה ל סימן יז – מערכת המשפט ועוד רטיות

"ואלה המשפטים" … ר' שמעון אומר: הרבה אזהרות כתובות כאן, שנאמר: "כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו" (שמות כא יח) – אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה. קין לא נגע באחיו אלא מתוך מריבה: "והכה איש את רעהו באבן או באגרוף".²⁴ והזהיר האלהים כאן, שנאמר: "אם יקום והתהלך בחוץ … שבתו יתן ורפוא ירפא" (שם). למה כתוב "אלהים" כאן על כל דבר ודבר? אלא שהבריות שטופים ביצר הרע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא). אם מבלעו הקב"ה ליצר הרע, הרי הכל באים לתחת כנפיו, והקב"ה הוא המרתיחו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא והוא הורגו, שנאמר: "מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא" (חבקוק א ז). לכך הזהיר הקב"ה על המשפטים שבתורה, שנאמר: "ואלה המשפטים".²⁵

מדרש תנחומא פרשת בראשית סימן ז  – יצר הרע מסור בידיך

"ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (בראשית ג כב). זה שאמר הכתוב: "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז כט) – לא בראו הקב"ה שנקרא "צדיק וישר" את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו.²⁶ ואם תאמר: למה ברא יצר הרע, שכתוב בו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא)? אתה אומר שהוא רע, מי יוכל לעשותו טוב? אמר הקב"ה: אתה עושה אותו רע, למה? תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמונה ותשעה אינם חוטאים. אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע. ואם תאמר: אין אדם יכול לשמור את עצמו. אמר הקב"ה: אתה עשית אותו רע, למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת? וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן. אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים, עד שהוא נעשה מתוק.²⁷ וכן חרדל וצלף ודברים הרבה. ומה מַרִים שבראתי אותן, ממתקין לצורכך – יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה.²⁸

שבת שלום

וגשמים בעיתם²⁹ וכתיקונם³⁰

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו ביצר הרע מנעוריו ולא בנושא הכללי של יצר הרע (לעריות ולעבודה זרה) שהוא נושא רחב ביותר, שהתחלנו לשאוב בו מים רבים וטרם זכינו להשלימו. אך קשה לסיים דרשה ביצר הרע ללא מדרש המדרשים בנושא זה: "הנה טוב מאד – זה יצר טוב. והנה טוב מאד – זה יצר רע … שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן" (בראשית רבה ט ז). ובמסכת יומא סט ע"ב נמצא הסיפור על חכמים שעקרו (שחטו) את יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, וכשבקשו להמשיך "בניצול ההצלחה" ולעקור בהזדמנות זו גם את יצר הרע של המין, והצליחו לכלוא אותו לשלושה ימים, לא מצאו ביצה בכל ארץ ישראל. ראו גם ערכין לב ע"ב וכן סוכה נב ביצר הרע סביב שמחת בית השואבה. ושוב בסנהדרין סד ע"א בניסיון של שבי ציון בתחילת בית שני לעקור את יצר הרע שהחריב את הבית הראשון. ובגמרא עבודה זרה יז ע"א הדילמה של שני החכמים אם להסתכן ביצר הרע של עריות או של עבודה זרה. אז אולי גם זה פירוש "מנעוריו" – מעצם סיבת הגעתו לעולם ותפקידו בשרשרת הדורות והמפעל האנושי – לטוב ולרע. לכאן ולכאן, "הֵנָה", "וַהֵנָה".