- והמשך הפסוקים שם: "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". כבר הקדשנו דף לנושא ככל אשר יורוך וכמו גם לנושא על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל בפרשה זו. נראה שהדברים קשורים ואת חובת הציות הקטגורית יש להעמיד מול "השופט אשר יהיה בימים ההם". במשפט אחרון זה נרצה להתמקד הפעם ומעט גם בקשר של הכהונה והמשפט.
- גם כאן כהנים ושופטים "אשר יהיו בימים ההם". עיקר הפסוק בא להטיל את מורא בית הדין על בעלי הדין (ירושלמי יומא ו א, פרשני המקרא, מדרש תנאים), ולפי שיטות אחרות על העדים (שבועות ל ע"א), אבל חוזר באופן ברור על מעמד הכהן-שופט ועל הדגש בימיהם ובזמנם וכפי שנראה להלן: "אין לך שופט אלא שבדורך".
- לכאורה זה עניין אחר שביחסים בין המלך לכהונה (להלן גם בדין עגלה ערופה), אבל גם זה בפרשתנו ונראה שהוא שייך לנושא. כאן אמנם לא נזכר עניין השפיטה, אבל נזכר ספר התורה שעל פיו יש לשפוט. בין שאר תפקידי הכהונה היה לשמר את הנוסח המדויק והנכון של ספר התורה. ראה מדרש ספרי דברים על הפסוק: "מלפני הכהנים הלוים - שתהא מוגהת מלפני הכהנים הלוים". ראה עוד מדרש דברים רבה ט ט פרשת וילך שערב מותו כתב משה שלושה עשר ספרי תורה ונתן אחד לכל שבט "ואחת הניח בארון שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון". וזה בדיוק מה שכתוב כאן בפסוק.
- בתקופתו של יהושפט בן אסא שהיה מלך צדיק (במקביל לאחאב במלכות ישראל שהיה רשע), מצאנו חיזוק וקימום של מערכת המשפט המשלבת כהנים עם בני לוי ועם "ראשי אבות לישראל". המלך אולי אינו יושב למשפט, אבל הוא שמקים ומתחזק את מערכת המשפט. ראה שם דבריו הנמלצים של יהושפט לשופטים שמינה: "וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט: וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד". ראה דברי רבי עקיבא לבעלי הדין שעמדו לפניו, מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים יט יז: "כשהיה דין בא לפני ר' עקיבה היה אומר להם: מה אתם סבורין, לפני עקיבה בן יוסף אתם עומדין? אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם: וכן יהושפט אומר לדיינים שהושיב בערי יהודה: ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דברי הימים ב יט ו)".
- בספרים שמות וויקרא מתרכז תפקיד הכהן בעבודת המקדש. בא ספר דברים ומוסיף לכהונה גם את תפקיד מורה התורה ושופט (פוסק), הגם שספר זה מחדש גם את תפקיד המלך! לאורך בית ראשון מצאנו התייחסות מועטה לתפקיד הכהן השופט. עם שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה (או אפילו לפניה בימי שֵׁשְׁבַּצַּר וזרובבל), מנבא מלאכי את התקווה הגדולה: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג ד), ומשלב את תפקידי הכהנים של ספר ויקרא עם זה של ספר דברים, אולי אפילו בדגש גדול יותר לתפקיד הכהן כמורה ואיש התורה והמשפט. עזרא היה כהן! ראה דברינו שפתי כהן ישמרו דעת בפרשת תצוה. ולהלן נראה שכנגד הפסוק: "כימי עולם וכשנים קדמוניות" שפותח את נבואת מלאכי האחרונה בגעגועים לבית ראשון וחובר לסיום מגילת איכה: "חדש ימינו כקדם" עומד הפסוק מקהלת ז י: "אל תאמר שימים הראשונים היו טובים מאלה".
- מדובר בדין עגלה ערופה שם באים זקני ירושלים מבית הדין הגדול, "מיוחדים שבשופטיך" אומרת הגמרא ומודדים וקובעים מי היא "העיר הקרובה" שבתחומה אירע הרצח ש"לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ", וזקניה הם שצריכים לקיים דין עגלה ערופה ולומר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא ז). ראה דברינו דין עגלה ערופה בפרשת זו. מה שייך דין זה לנושא שלנו?
- לפי שיטת ר' אליעזר בן יעקב גם הכהן הגדול והמלך יוצאים לטקס המדידה והקביעה מי היא העיר שתביא עגלה ערופה. יש לדרוש את "זקניך" ואת "שופטיך" כל אחד לחוד ולא כמשנה שכורכת את שניהם. זקניך זו נציגות הסנהדרין, ומי הם שופטיך? הכהן הגדול והמלך. מלך כשופט מצוי לרוב במקרא (דוד, שלמה ועוד), אך הפסוק עליו נתלה ר' אליעזר בן יעקב שמזמין לכאן את המלך הוא מספר משלי דווקא, אולי בשל המילים: "ארץ יעמיד" (ראה דברינו מלך במשפט יעמיד ארץ). הוספת המלך היא על מנת לתת תוקף למעמד, ראה שוב דברינו דין עגלה ערופה. אבל כהן כשופט נשען על הפסוק בפרשתנו: "אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". (זימון הכהן הגדול יוצר גם קשר מעניין של הרוג עגלה ערופה עם מת מצוה). "שופטיך" שבפרשת עגלה ערופה הם שניים: מלך וכהן גדול! אבל "הכהנים הלוויים והשופט" שבפרשתנו נראה להלן שאחד הם: כהנים-שופטים.
- קפיצה נחשונית לסוף בית שני. סוף עבודת הכהנים ובית המקדש, אין עוד "המקום אשר יבחר ה' ", אבל לא סוף "השופט אשר יהיה בימים ההם". אין שני חלקי הפסוק תלויים זה בזה.
- ובמדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים יז ט: "ובאת אל הכהנים. הלכה: מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים. יכול אם אין בו יהא פסול? תלמוד לומר: ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. בא הכתוב ללמד שכל סנהדרין שהוא משולשת הרי זו משובחת". כך גם במדרש הגדול על הפסוק. גם אחרי החורבן יש מעמד לכהנים וללוים וסנהדרין שיש בה כהנים, לוים וישראלים היא משולשת ומשובחת. ראה שימור הלכה/מצוה זו ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה א: "אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה ... ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה וכו' ". היו אמנם תלמידי חכמים חשובים כהנים כרבי ישמעאל בן אלישע, רבי חנינא סגן הכהנים, רבי טרפון, רבי יוסי הכהן ואחרים. אך בהדרגה ירד מעמד הכהנים כתופשי התורה (לא כיחידים) וחכמים תפסו את מקומם הן כמשמרי הנוסח, מורי התורה ובית הדין. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו שפתי כהן ישמרו דעת בפרשת תצוה.
- כך גם במדרש הגדול מילה במילה. נראה שמקור דין זה הוא במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות כא יד פרשת משפטים: "מנין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח? תלמוד לומר: מעם מזבחי תקחנו למות. ומנין שאין ממיתין אלא בפני הבית? תלמוד לומר: מעם מזבחי תקחנו למות. הא אם יש מזבח אתה ממית, ואם לאו אי אתה ממית". (דברינו לאחוז בקרנות המזבח בפרשת משפטים). סנהדרין ישבה בלשכת הגזית סמוך לבית המקדש ומשם שאבה את כוחה. משחרב הבית, יש עדיין דין של "ובאת ... אל השופט אשר יהיה בימים ההם", כדרשת ספרי לעיל. יש "ימים" גם אחרי החורבן אבל אין אלה אותם ימים ואין אלה אותם שופטים. יש סנהדרין שמצוה שיהיו בה כהנים ולוויים, אבל לה את הכח לדון דיני נפשות. ראה גמרא סנהדרין נב ע"ב שהיה אמורא שהוציא לשריפה בת כהן שזינתה, אבל כבר אמר על כך רב יוסף שם שטעה מי שעשה זאת והיה זה "בית דין של צדוקים". מנגד, ראה דברי המאירי שם: "דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים שביארנו וזהו שנרמז בתורה אח"כ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם".
- ראה דברינו בוא בשלום רבי ותלמידי ביום הכיפורים שם הרחבנו בסיפור זה ועשינו חשבון להוכיח שלא עלתה על דעתו של רבי יהושע שלא לקיים את יום הכיפורים של רבן גמליאל עם כל הציבור, אלא שרצה להוסיף גם את היום שיצא בחשבונו שחל יום אחרי יום כיפור של רבן גמליאל. ועל כך גזר עליו רבו גמליאל שלא יקיים. זוהי אגב אחת האגדתות הבודדות שבמשנה.
- הגמרא לא מסתפקת בפסוק ובדרשה המובאים במשנה לעיגון חובת השמיעה לבית הדין ומוסיפה את הדרשה "יפתח בדורו כשמואל בדורו" על בסיס הפסוק בתהלים. ואם לא די בכך, הנה חיזוק נוסף מהפסוק בפרשתנו: "אל השופט אשר יהיה בימים ההם". הפסוק המובא במשנה מתייחס לקביעת הלוח בו כידוע יש לבית הדין כוח מיוחד בשל הפסוקים: "החודש הזה לכם", וכן: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם". ראה דברינו אלה בפרשת אמור. הפסוק המובא בגמרא משמעותו היא רחבה ומקיפה יותר. מעניין במיוחד הוא החיזוק הנוסף מהכתובים, מספר קהלת, שאין לאדם להתגעגע ל"ימים הראשונים" ולומר: אז היו גדולי עולם, אז היו אנשים חכמים וראויים, היו זמנים ... תכונה אנושית מוכרת ולא רק בהיבט הדתי.
- מקור זה וכן קהלת רבה פרשה א סימן ד חוזרים על הגמרא הנ"ל בראש השנה, אך בהבדלים ותוספות שנדגיש.
- וההמשך שם בדומה לגמרא בראש השנה: "שבית דינו שלירובעל גדול לפני המקום כבית דינו שלמשה רבינו, ובית דינו שלשמשון כבית דינו שלאהרן, ובית דינו שליפתח כבית דינו שלשמואל וכו'. אבל לומר ששלושה רועי בקר הם כמו בית דינו של משה?! נראה שאין זו אלא לשון הפלגה והעצמה, או הצטנעות של חכמים כאומרים: אין אנו טובים מרועי בקר. ראה בגמרא יבמות טז ע"א, כיצד יונתן בכור שטן אחיו של ר' דוסא בן הרכינס מקניט את רבי עקיבא: "אתה הוא עקיבא, ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? ... עדיין לא הגעת לרועי בקר!" ורבי עקיבא עונה לו: "ואפילו לרועי צאן!" (לא שכח רבי עקיבא את תחילת דרכו).
- חידוש שני הוא השימוש בפסוק נוסף מספר קהלת: "דור הולך ודור בא". ובקהלת רבה ממשיך המדרש ומביא גם את המשך הפסוקים שם: "וזרח השמש ובא השמש" תוך הדגשה של זריחה קודם לשקיעה. וכלשון הגמרא ביומא לח ע"ב, קידושין עב ע"ב: "עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל". כל דור והשֶׁמֶש שלו. דגש נוסף במדרש זה מחזיר אותנו לרבי עקיבא ומתמקד בלימוד התורה: "שלא תאמר: אילו היה ר' עקיבא קיים, הייתי קורא לפניו. אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין, הייתי שונה לפניהם. אלא, דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך". ובמשנת רבי אליעזר פרשה ו: "שלא תאמר, אילו היה משה רבינו קיים הייתי למד תורה ממנו, אין לך אלא חכם שבדורך". אין לך אלא המנהיג, מורה ההוראה, הכהן והשופט אשר בזמנך.
- ראה שם הפסוק המלא על חגיגת הסוכות בימי שיבת ציון: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד".
- וגם אם היה עומד לפנינו מנהיג הדור הקודם לצד המנהיג "בשעתו", היה זה האחרון גדול מהראשון עבור אותו הדור. נראה שאין דברים ברורים יותר מאלה באשר למשקל של חכמי כל הדורות הקודמים מול חכמי ומנהיגי הדור הנוכחי. בוודאי שייטיבו חכמי הדור לעיין ולשקול היטב את דברי קודמיהם, כפי שגם אנו עושים בעצם ציטוט מדרש זה ואחרים, אבל הדרישה, לימוד התורה, ההנהגה וההלכה הסופית היא של חכמי הדור אשר חיים את הסיטואציה הנוכחית ומסתכלים בעיני אנשי דורם.
- ראה גם דבריו בהקדמתו לפירוש המשנה: " ... אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה. כמו שאמר: או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת". ראה גם טור חושן משפט הלכות דיינים סימן כה: "מי שטועה בדברי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשאמרו לו פסק הגאונים ישר בעיניו טועה בדבר משנה הוא ... אבל אם לא ישרו בעיניו ומביא ראיה לדבריו המקובלת לאנשי דורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין לך אלא כל שופט ושופט אשר יהיה בימים ההם ויכול לסתור דבריהם כי כל הדברים שאינם מבוארים בתלמוד שסדרו רבינא ורב אשי יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים". נושא חכם שחולק על חכמי דורות קודמים, בפרט הדין של בית דין אם גדול בחכמה ובמנין, הוא נושא סבוך ומורכב ולא באנו להורות כאן הלכה רק להתבשם מהשימוש בפסוק בפרשתנו בעולם פוסקי ההלכה. ראה כסף משנה ושאר מפרשי הרמב"ם שם. ראה גם בסעיף הסמוך בהלכות ממרים שם מסייג הרמב"ם מדברים אלה את המקרה של גזירה או תקנה או מנהג ש"פשט בכל ישראל". למנהג ותקנה יש כח גדול יותר מפסיקת הלכה "נטו" שניתן לדון בה באופן ענייני ועפ"י כללים ברורים בכל דור.
- הדרשה כאן הולכת בכיוון אחר לגמרי. גמרא זו היא על המשנה במסכת סנהדרין פרק ג משנה ד המפרטת את הקרובים שפסולים לדון בדין של אדם או להעיד בעבורו: "אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו וכו' ". בא ר' יוסי ומחדש, על בסיס הפסוק בפרשתנו שמי שהיה קרוב וכעת התרחק (עקב פטירת בן זוג למשל) רשאי לדון את קרובו לשעבר. נראה שקריאתו את הפסוק היא בדגש על "בימים ההם", היינו במצב הנוכחי. ראה שם בהמשך הגמרא הסיפור על מר עוקבא שסירב לדון את גיסיו (אחי אשתו) גם אחרי שאשתו של מר עוקבא נפטרה והם כעת נחשבים לקרובים שנתרחקו. וזאת, למרות שההלכה כרבי יוסי ששופט יכול לדון את קרוביו לשעבר ("קרוב ונתרחק"). הגמרא נותנת שם טעם משום שמר עוקבא ידע שהם לא יצייתו לו, אבל אפשר שהוא החמיר ולא רצה לדון גם את קרוביו לשעבר משום לזות שפתיים. וכבר מצאנו חכמים רבים שהחמירו שלא לדון גם מחשש של ניגוד עניינים רחוק. ראה כתובות קה ב"ב, סנהדרין ח ע"א ועוד.
- רש"י הוא מהפרשנים המעטים שמתייחסים לנושא "השופט אשר יהיה בימים ההם" ומצטט כאן את חז"ל שראינו לעיל, בלשונו. הוא נדרש גם לפרש מי הם "הכהנים הלוים" ונראה שהוא מגביל אותם לכהנים בלבד (לאחר שבתחילה התקדש כל שבט לוי, ראה דברים י ח: "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"). כך גם בפירוש אבן עזרא שמזכיר שיש "כהנים שאינם מייחוס לוי" (כל האזכורים של "כהן" בתורה לפני שהתקדשו הלוים והכהנים), אך כאן: "הכהנים הלוים"! שניהם גם מדגישים ש"השופט" שבפסוק הוא הגדרה נפרדת, מה שפותח פתח לתקופה בה ירד מעמד הכהונה כיודעי התורה והמשפט. ראה עוד בפירוש אבן עזרא: "ואל השופט - הוא המלך ... ואל השופט - במקום שיהיה", מה שאולי מתייחס לשינוי הנוסף של תקופות בלי מלך וסנהדרין בכל מקום שהיא (ספרי לעיל: "ובאת - לרבות בית דין שביבנה".
- הדרשות הקלאסיות על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין (בדברינו ככל אשר יורוך, על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל בפרשה זו), היינו חובת הציות הקטגורית לבית הדין הגדול שבירושלים, אינן מקשרות עניין זה למוטיב "השופט אשר יהיה בימים ההם". בא רבי בחיי בן אשר ויוצר קישור זה! יש לקרוא את פסוקים ט-יא בפרשה כמקשה אחת. "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" – "ככל אשר יורוך" – "לא תסור ... ימין ושמאל". ראה הערה 1 בה פתחנו. ראה המשך דבריו שם כשהוא מצטט את דבריו הנמלצים של רמב"ן על הצורך להישמע לבית הדין הגדול: "הצורך במצוה זו גדול, כי התורה נתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לבית הדין הגדול העומד לפני השם יתברך בכל שיאמר לנו ... כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה וכו' ". עפ"י פירוש בחיי בן אשר דברים אלה נכונים לכל בית דין שיקום, גם בית דינם של גדעון, יפתח, שמשון ושלושה רועי בקר!
- הכהנים יקפידו שכל ספר תורה ייכתב מהמקור הנאמן שבבית המקדש כפי שראינו לעיל, אבל לצד התורה שבכתב יש תורה שבע"פ וצריך לבוא אל בית הדין שבירושלים ולשמוע תורה ומשפט מפי אנשים חיים. ראו גם פירוש העמק דבר על הפסוק: "ואל השופט וגו'. הוא המופלא החותך הדין וקובע הלכה למעשה: אשר יהיה בימים ההם. באשר חקירת הלכה למעשה בדרך פלפול והכרח אינם שוין בכל זמן, על כן פירש הכתוב כי לפי אשר יהיה בימים ההם כך יגידו מן המקום ההוא. ודרשת - תציע לפניו ולפני הסנהדרין היושבים לפני המופלא החקירות שיש לכל אחד מהחולקים: והגידו לך את דבר המשפט. לא שיאמרו הַפְּסָק בלי חקירה וטעם, אלא אחר שישמעו חקירות שני הצדדים, כמבואר בסנהדרין (פ"ו ב') במשנה שיאמר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך למדו חבירי, ולא שיאמר כך הוריתי וכך הורו חבירי. אלא אחר שישמעו חקירות אז יעמידו על האמת לפי דעתם, להגיד כי כך יש לחקור, וזהו דבר המשפט". איפה תיעשה התורה שבע"פ חיה ומחיה? איפה ייעשו החקירה והדרישה? "אין לך אלא שופט שבימיך". מי שחי את חיי העם והאומה "אשר יהיו בימים ההם".