מים ראשונים: מנפלאות לוח השנה המתחדש בימינו היא הסמיכות של "ימים נוראים" של סוף ניסן – תחילת אייר לחג הפסח. מחירות יציאת מצרים, דרך יום הזכרון לשואה ולגבורה המסמל את הנפילה הגדולה בגלות הארוכה בתולדות ישראל, אל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל וממנו אל יום העצמאות לחידוש ריבונות עם ישראל בארצו. השנה, בה חל פסח במוצאי שבת (והיא שנה רגילה ולא מעוברת), נופלת פרשת שמיני בין שני ימי הזכרון.1 בפרשת שמיני מתו שני בני אהרון. ראה דברינו וידום אהרון – במדרש ובפיוט. והפטרת השבת היא במות עוזא אשר שלח ידו לתמוך בארון הקודש ולמנוע את נפילתו מהעגלה בה נישא.
וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו: וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:2 וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (שמואל ב פרק ו פסוקים א-ח).3
וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד: וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ: וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל: וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם: וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים: (דברי הימים א פרק יג פסוקים א –ה).4
מסכת סוטה דף לה עמוד א
וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן … נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד. נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: "ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם" (יהושע ד יא). ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: "ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון" (דברי הימים א יג ט).5 אמר לו הקב"ה: עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן!6
"ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם האלהים על השל וגו' " – רבי יוחנן ור' אלעזר. חד אמר: על עסקי שלו,7 וחד אמר: שעשה צרכיו בפניו.8 "וימת שם עם ארון האלהים" – א"ר יוחנן: עוזא בא לעולם הבא, שנאמר: וימת שם עם ארון האלהים" – מה ארון לעולם קיים, אף עוזא בא לעולם הבא.9
"ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא" – א"ר אלעזר: שנשתנו פניו כחררה10. … דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי" (תהלים קיט נד), אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה),11 אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז ט), ואיהו אתייה בעגלתא.12
… כתיב: כידון, וכתיב: נכון! אמר רבי יוחנן: בתחילה כידון, ולבסוף נכון.13
במדבר רבה ד כ פרשת במדבר – דוד טעה אך לא התגאה
וכן אתה מוצא בדוד מלך ישראל שלא נהג עצמו בגאוה לפני המקום אלא בוזה עצמו לפניו כהדיוט להרבות כבודו של מקום. אימתי? בשעה שהעלה הארון מבית אבינדב אשר בגבעה להביאו לירושלים … אמר דוד: איני מעלה את הארון בחשאי … אמר להם: אין כבודו של ארון שיבא ביחידים אלא נלך כולנו לשם …14
"וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' " – לא נשאוהו כתורה, שהרי כתיב: "ולבני קהת לא נתן … בכתף ישאו" (במדבר ז ט) …15 והיה הארון טוען הכהנים למעלן וטורף אותם לארץ, טוען הכהנים למעלן וטורף אותם לארץ.16 שלח דוד והביאו לאחיתופל אמר לו: אין אתה אומר לי מה נעשה לארון זה שהוא טוען הכהנים למעלן וטורף אותם לארץ, וטוען הכהנים למעלן וטורף אותם לארץ? אמר לו: שלח ושאל לאותם החכמים שמינית.17 אמר דוד: מי שיודע להעמידו ואינו מעמידו, יהא סופו להיחנק.18 אמר לו: זְבַח לפניו והוא עומד. אמר הקב"ה לאחיתופל: דבר שהתינוקות אומרים בכנסת בכל יום, לא אמרת לו: "ולבני קהת לא נתן … בכתף ישאו", וזו הגדולה אמרת לו? מיד זבח לפניו ועמד. 19
והיו עוזא ואחיוֹ נוהגים את העגלה שנאמר: "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן" (שמואל ב ו ד) – עוזא מאחריו ואחיוֹ לפניו.20 … מה נשאו עמו? ארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שעליו ספר תורה היה מונח … קודם שהיה הארגז דף אחד היה יוצא מן הארון ועליו היה ספר תורה מונח. לכך כתיב: "וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב … עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וכו' " – זה היה הארגז שעליו ספר תורה מונח והיה עומד מצד ארון ברית ה'.21
מדרש תנחומא פרשת פינחס סימן ח – בין דוד למשה
"ויקרב משה את משפטן לפני ה' " (במדבר כז ה). יש אומרים שהפליא ממשה, שיש צדיקים שנתגאו בדברים של מצוה והתיש הקב"ה כוחן.22 את מוצא שאמר דוד: "זמירות היו לי חקיך" (תהלים קיט), שֶׁקָלוֹת ורגילות עלי כזמירות, א"ל הקב"ה: חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות של בית רבן יודעין בו. בשעה שהעלה הארון, טעה ונתנו על העגלה, שנאמר: "ויביאו את ארון ה' ויתנו אותו אל העגלה חדשה". תלה הארון באויר, נשמטו הפרות מתחתיו.23 קרב עוזא לסמכו: "ויכהו שם האלהים על השל" מפני ששגגת התלמוד עולה זדון. מיד: "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא". א"ל הקב"ה: לא אמרת "זמירות היו לי חוקיך"? לא למדת "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז ט)? התחיל תוהא ואמר: "פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט" (דברי הימים א טו). וכן משה על שאמר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" (דברים א), התיש הקב"ה כוחו. משל לשולחני שאמר לתלמידו: אם יבואו לך סלעים לפרוט – פרוט. אם תבוא מרגלית הביאה לי.24 באת אצלו חוליא אחת של תינוקות הוליכה לרבו, הלך רבו להראותה לאחר.25
במדבר רבה ג יא פרשת במדבר – הארון שהיה מכלה בבני קהת
למה פירש הכתוב במספר בני קהת "שומרי משמרת הקודש", מה שלא נאמר לא במספר בני גרשון ולא במספר בני מררי?26 וכי בני קהת מבן חדש ומעלה שומרים משמרת הקדש? והלא עד שהיה בן שלשים לא היה כשר לעבודה! למה עשה כן? לפי שהיה הארון מכלה בבני קהת והיה ממעטן שהיה מקצר ימיהם. ואעפ"כ מחיבת הקדש היו רצים בני קהת אחריו. לפיכך העלה עליהם שכר כאילו מבן חודש נכנסו לשמש. כמו שכתוב בשמואל הרמתי: "וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו" (שמואל א ז), אף הוא היה מבני קהת.27
במדבר רבה ד כ פרשת במדבר28 – ארון קשה או ארון של ברכה
"וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ" (שמואל ב ו יא). אמרו רבותינו: שני דברים היו קדושים וגדולים. וכסבורים בני אדם שהם קשים.29 וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן דבר גדול של שבח וברכה. ואלו הם: קטורת וארון. קטורת – שלא יאמר אדם: קשה הוא הקטורת: על ידו מתו נדב ואביהוא, ועל ידו נשרפו עדת קרח, ועל ידו נצטרע עוזיהו.30 לכך כתב הקב"ה מעלה גדולה בקטורת, שניצלו ישראל על ידו, שנאמר: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם" (במדבר יז יב).31 ארון – שלא יאמר אדם: קשה הוא הארון: הוא הִכָּה בפלשתים, הוא הרג באנשי בית שמש, הוא הרג לעוזא. לכך כתב בו ברכה, שנאמר: "וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ". ללמדך שאין קטורת וארון הורגים אלא עונות הורגים.32
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור טו – מי יגור באהלך
"מי יגור באהלך". מי יָדוּר אין כתיב כאן, אלא מי יָגוּר, מאן יכיל לאיתותבא גבך.33 אמר ר' יהושע בן לוי: ומה אם נדב ואביהוא שנכנסו בבית המקדש נשרפו, אם כן: מי יגור באהלך? אמר ר' שמואל: כתיב בעוזא: "וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון" (דברי הימים א יג ט). ומה היה לו? "ויחר אף ה' בעוזא" (שם). אם כן, מי יגור באהלך? משל לעירוני שנכנס למדינה, וראה אותן שמוכרין מיני כתיתין וכל דבר. אמר: מי יכול לשבוע מאלו? אמרו לו חביריו: מי שיש לו מעות הרבה. כך אמר דוד: "ה' מי יגור באהלך"? אמר לו הקב"ה: מי שיש בידו מצות הרבה, מי שיש בידו מצות וּפְּרִישׁוּת.34
במדבר רבה פרשה ד סימן כ – עובד שברכו ה'
ולמה נקרא שמו עובד? ע"י שעבד לפני ה' כראוי. "אדום" – שהאדים פני דוד. הוא היה מתירא מפני הארון שלא ימיתנו והוא עובד לפניו ובירכו הקדוש ברוך הוא.35
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: בהמשך להערת השוליים האחרונה על חניית הארון בבית אבינדב בגבעה בקרית יערים בימי שמואל, צפה ועולה השאלה מדוע לא הוחזר הארון כל אותם שנים וחבר אל המשכן שנדד אחרי חורבן שילה לנב וגבעון. אולי יש כאן יד נסתרת, שהתחילה בימי שמואל ושאול ונמשכה לימי דוד, של הפרדה מכוונת של הארון משאר כלי המשכן אם כציפייה לאיחודם מחדש בבית עולמים שקיוו שמהרה ייבנה, ואם כצפי ארוך טווח לימים רבים קדימה בהם לא יהיה מקדש והכלי המרכזי שהיה בו ישרוד לבדו בדמות ארון הקודש בבתי הכנסת ובו ספר התורה.