חציית הירדן בכניסה לארץ – הפטרה חלופית לשביעי של פסח | מחלקי המים

מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

חציית הירדן בכניסה לארץ – הפטרה חלופית לשביעי של פסח

שביעי של פסח, תשפ"א

עדכון אחרון: 13/04/2023

מים ראשונים: קבע מי שקבע את שירת דוד בשמואל ב פרק כב (מצויה גם בתהלים פרק יח) כהפטרה, היינו הקריאה בנביא, של שביעי של פסח. הבחירה בפרק זה באה מן הסתם בשל ההקבלה שירה – שירה, שירת דוד כנגד שירת הים, ומסיבה זו חוזרת הפטרה זו גם בפרשת שירת האזינו.1 (לפרשת בשלח נקבעה שירת דבורה בשופטים פרק ד). אם יורשה לנו, נציע את פרקים ג-ד ביהושע המתארים את חציית הירדן, כהפטרה חלופית לשביעי של פסח – נס עצירת מי הירדן בכניסה לארץ בהנחיית יהושע ממשיך דרכו של משה, כנגד וכהשלמה של נס קריעת ים סוף ביציאה ממצרים והכניסה למדבר בהנהגת משה.2 ולא באנו כמובן לשנות ממנהג שקבעו ראשונים, רק להציע לקרוא פרק זה ולדרוש בו בשולחן החג של שביעי של פסח ואולי גם בדרשה בבית הכנסת.

 

יהושע פרקים ג-ד – חציית הירדן בכניסה לארץ

וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה: וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם ובינו וּבֵינָיו3 כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: ס4  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: ס5  וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ:6 וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ: פ

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת  הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי: הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן: וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם: וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר: וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ: וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן פ

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט: וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה: ס  וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט: וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל: לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם: וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:7 וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם: וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ: ס  בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו: פ

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: וַיְהִי בעלות כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו:8 וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ: וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל: וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה: וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם  סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל  הַיָּמִים:9

מסכת סוטה דף לד עמוד א – על פתחה של הארץ10

מלמד, שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלוש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל". … עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' ". אם אתם עושין כן – מוטב, ואם לאו – באין מים ושוטפין אותיכם. מאי אותיכם? אותי ואתכם.11

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יא – "וישכם יהושע בבוקר"

"עד בוקר".12 ללמדך כשתצא לדרך היכנס בכי טוב וצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ: "וישכם אברהם בבקר" (בראשית כב ג), "וישכם יעקב בבקר" (שם כח יח), "וישכם משה בבקר" (שמות לד ד), "וישכם יהושע בבקר" (יהושע ג א), "וישכם שמואל לקראת שאול בבקר" (שמואל א טו יב). והלא דברים קל וחומר: והלא האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר: "תשת חושך ויהי לילה" (תהלים קד כ), ואומר: "הכפירים שואגים לטרף", ואומר: "תתן להם ילקוטון", ואומר: "תזרח השמש יאספון וכו' ". מכאן ואילך: "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" ואומר: "מה רבו מעשיך ה' וגו' ".13

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור מב – השכמה מחטא השיטים

"מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פניו". שלא אודנו כבראשונה שעשה להם נסים, עכשיו אודנו שנייה כשיושיעני שנייה מן האומות, לכך נאמר: "כי עוד אודנו" … אמרה כנסת ישראל: אני מתקנאה ואשתוחחה שאני רואה וכועסת, ואתה מה איכפת לך … אני הוא עלי נפשי תשתוחח. "על כן אזכרך מארץ ירדן" – נזכרת אני כשעברתי את הירדן מה שעשית לי. אפילו כשהכעסנוך בשטים, עשית לנו נסים כשעברת לנו את הירדן. וכן הוא אומר: "וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים ויבואו עד הירדן" (יהושע ג א).14

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח – התקדשו והכינו צידה

אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד מראשו של עינין15 תחילת מעשים כולם. כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה מסיני, אמר לו הקב"ה למשה: "לך אל העם וקדשתם" (שמות יט י). בא משה ואמר להם: "היו נכונים לשלשת ימים" … כך אמר להם: בדלו עצמכם מעבירה ומגזל ומדבר מכוער, כדי שתהו כולכם טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני. בא יהושע ואמר להן: "התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות" (יהושע ג ה). ואומר: "הכינו לכם צידה" (שם א יא), וכי צידה (בלבד) היתה שם? והלא אינן אלא אוכלי המן, שהיו מלקטין אתו בבקר בבקר ומניחין אתו עד הערב … מה תלמוד לומר "והכינו לכם צידה"? אלא אם כך אמר להם: עשו תשובה כדי שתיכנסו לארץ ותאכלו מתבואת הארץ, שנאמר: "וישבות המן ממחרת".16

מסכת תענית כ ע"א, עבודה זרה כה ע"א – היום הזה אחל גדלך

תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון. בשלמא נקדימון בן גוריון – גמרא.17 יהושע נמי – קרא, דכתיב: "וידום השמש וירח עמד וגו' ". אלא משה מנלן? – אמר רבי אלעזר: אתיא אחל אחל, כתיב הכא: "אחל תת פחדך" (דברים ב כה), וכתיב התם: "אחל גדלך" (יהושע ג ז).18

מסכת סוטה דף לג עמוד ב – הארון האדון ההולך לפני המחנה

תנו רבנן: כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה, שנאמר:" הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם"19; בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים, שנאמר: והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו'. תניא: רבי יוסי אומר, בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן, וכשהסיבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו.20

דברים רבה (ליברמן) פרשת עקב – כי אל חי בקרבכם

… לחי וקיים נדבקתם, לכך אתם חיים וקיימים, שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" (דברים ד ד). את מוצא שישראל נקראו חיים, שנאמר: "חיים כולכם היום", והקב"ה נקרא חי, שנאאמר: "כי אל חי בקרבכם" (יהושע ג י), והתורה נקראת חיים, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח). "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך" (תהלים לא כ).21

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דשירה פרשה א – עשר השירות

"את השירה הזאת" – וכי שירה אחת היא? והלא עשר שירות הן. הראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל כט). השנייה שנאמרה על הים, שנאמר: "אז ישיר משה". השלישית שנאמרה על הבאר, שנאמר: "אז ישיר ישראל" (במדבר כא יז). הרביעית שאמר משה, שנאמר: "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת" (דברים לא כד). החמישית שאמר יהושע, שנאמר: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י יב). הששית שאמרה דבורה וברק … השביעית שאמר דוד שנאמר: "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת" (שמואל ב כב א). השמינית שאמר שלמה, שנאמר: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהלים ל א) … התשיעית שאמר יהושפט שנאמר: "ויועץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מהללים בהדרת קדש בצאת לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו" (דברי הימים ב כ כא) …22 העשירית לעתיד לבא שנאמר: "שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ" (ישעיה מב י).23

תוספות מסכת מגילה דף כד עמוד א – עדות שקראו קטע מיהושע פרק ג

ואם היו שלושתן של שלש פרשיות קורין אחד אחד24 – קשיא על מה שאנו מתרגמין "ויאמר יהושע אל העם התקדשו" (יהושע ג) ויש שם ג' פסוקים עד "בעת ההיא" ומקרין אותן למתרגם שלושתן ביחד. ואף על פי שיש פרשה בסוף שני פסוקים.25 והא שאנו מתרגמין הפטרות של פסח ועצרת טפי משאר ימים טובים לפי שהן מדברות בנס היום כדי לפרסם הנס וכן במתן תורה כדי לפרסם הנס.26

תהלים פרק קיד – הים והירדן בהלל

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:27

חג שמח

מחלקי המים

והמים להם חומה לשמרם,

בים סוף – מימינם ומשמאלם,

ובירדן בצפונם הרחק בעיר אדם,

עד ישובו פדויים לארץ אבותם

**ובשולחן שבת ומועד – כחפצם וכרצונם

מים אחרונים: הצעות נוספות להפטרות חלופיות, נכון יותר פרקי נ"ך שמתאימים לקריאה בתורה במועד או שבת, הם יהושע פרק כד: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" כהפטרה לפרשת לך לך (איתנו בכתובים) ואת סיפור קניית הר הבית לו הקדשנו דף מיוחד ביום ירושלים, כהפטרה לפרשת חיי שרה – קניית הר הבית בהשוואה לקניית מערת המכפלה.

הערות שוליים

  1. שאמנם נדחית בשנים רבות מפני הפטרת שבת שובה.
  2. ויהא בכך גם מימוש הבטחת "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך" של שירת הים שקוראים בתורה בשביעי של פסח, וכמו כן חיבור להפטרה של יום טוב ראשון של פסח ביהושע פרק ה, אם כי בסדר פרקים הפוך (כפי שאמנם נמצא במקצת מחזורים). בכך גם יזכו כל חמשת הפרקים הראשונים של ספר יהושע להיכנס לספר ההפטרות. וכבר עמדו חכמים על ייחודו של ספר יהושע כממשיכם של חמשת חומשי התורה, כמאמרם בגמרא נדרים כב ע"ב: "אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא".
  3. הרבה קרי וכתיב יש בפרקים אלה וכאן מסביר רש"י שהכתיב "וביניו" הוא בדרך הדרש, רמז לארונו של יוסף שהיה מהלך לצד ארון של שכינה. ראו דברינו שני ארונות היו (ואולי שלושה) בפרשת עקב. ועוד על הארון נרחיב להלן.
  4. האות סמ"ך באה לציין 'פרשה סתומה' היינו מתן רווח ללא שורה חדשה בין הפסוקים שעד כאן ובין אלה שיבואו להלן. האות פ מסמלת 'פרשה פתוחה' היינו רווח עד סוף השורה והתחלת הפסוק הבא יבוא בשורה חדשה. את החלוקה כאן עשינו על בסיס הטקסט שבפרויקט השו"ת. בתנ"ך קורן הכל פרשות סתומות.
  5. עפ"י חלוקת הנ"ך לסדרים (האות סמ"ך שמופיעה כאן היא כאמור עניין אחר של 'פרשה סתומה'), בפסוק הבא מתחילה סדרה ב של ספר יהושע שנמשכת עד סוף פרק ד כמובא להלן.
  6. ראו פירוש רד"ק שכאן רומז הקב"ה ליהושע על נס חציית הירדן: "כי כאשר הייתי עם משה - כי כמו שבקעתי הים לפני משה כן אבקע הירדן לפניך ובזה ידעו כי כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך".
  7. ראו פירוש רש"י שמסביר שהיו שתי קבוצות של 12 אבנים. אחת שהוקמה בתוך הירדן והשנייה שלקחו איתם בני ישראל על מנת להקים את המזבח בהר עיבל "ולכתוב עליהם את דברי התורה ... כמצוות משה", כפי שמתואר בפרשת כי תבוא. ראו דברינו האבן תשמור את האבן. וכל אלה בנוסף לאבנים שנלקחו משפת הירדן והושמו לרגלי הכהנים בירדן וכנראה נשארו שם.
  8. החזרה כאן על הארון והכהנים, לאחר שלכאורה עברו כולם לצד מערב של הירדן בסוף הקטע הקודם, מוסברת ברש"י עפ"י הגמרא בסוטה לד שבתחילה נכנסו הכהנים מעט אל הירדן עם הארון "נטבלו רגלי הכהנים בקצה המים", ואז נעצרו המים באדם והעם עבר את הירדן לצד מערב. לאחר שכל העם עבר, "נתקו כפות רגלי הכהנים לאחוריהם אל החרבה על השפה שנכנסו בה שהיו עומדים אצלה, וחזרו המים לאחוריהם לילך כתמול שלשום. נמצא ארון ונושאיו מצד זה וכל ישראל מצד זה". או אז אירע נס שני: "נשא הארון את נושאיו ועבר". נמצאו ישראל חולפים על פני הארון בעברם בירדן ועל כך עוד בהמשך.
  9. מקבילות רבות ניתן למצוא בין תיאור זה של חציית הירדן בכניסה לארץ ובין חציית ים סוף ביציאה ממצרים: הארון ההולך לפני המחנה אשר מזכיר את הענן ביציאת מצרים, "כי ישאלון בניכם" מול "כי ישאלך בנך", "ביום ההוא גידל ה' את יהושע" מול "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", מעבר ביבשה מול מעבר בחרבה ועוד. גם בלוח השנה – שני האירועים היו בחודש ניסן. בט"ו בניסן יצאו ממצרים, בכא' בניסן חצו את ים סוף ובי' בניסן חצו את הירדן. אבל העיקר הם הפסוקים האחרונים אשר מקשרים את שני האירועים האלה באופן ברור ביותר, כולל הציווי לדורות, ככתוב: "וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ". אך בעוד שזכירת יציאת מצרים ונס ים סוף הם באמירה ובזכרון, כאן, על פתחה של ארץ ישראל, מוקם מצג חזותי. אבנים שיזכירו לדורות את חציית הירדן ובעקבותיה גם את חציית ים סוף. וכבר הערנו שהיו אנשים שראו את שניהם.
  10. נתבשם ממספר מדרשים על ההפטרה ולא נוכל כמובן להביא את כולם. הנושא ראוי לדף מפורט יותר. ראו ילקוט שמעוני ומפרשי המקרא על פרקים אלה.
  11. נפתח במקום שסיימנו במקרא, בגודל הנס על פתחה של ארץ ישראל ובמסר הכפול שלו: כלפי חוץ וכלפי פנים. כלפי חוץ היינו כלפי אומות העולם שלא ראו את נס קריעת ים סוף, רק שמעו את שִׁמְעוֹ. וכאן ביהושע נוצר בירדן עמוד מים ענק שנראה לעיני "כל מלכי מזרח ומערב". וכלפי פנים, בעיצומו של המעבר בירדן מסביר יהושע בלשון תקיפה לבני ישראל שנס זה הוא אזהרה שיורישו את הארץ. יהיו אמנם עוד כמה ניסים בתחילת כיבוש הארץ החל מנפילת חומות יריחו וכלה בשמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. אבל בהדרגה ייפסקו הניסים ואתם תתחילו לחיות חיים טבעיים (בדומה לאבות שאתם כעת מקיימים את ההבטחות שנתנו להם). ויש בחציית הירדן בימי יהושע כך גם תיקון לחטא המרגלים של משה שאמרו, דברים א כח: "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ", ואילו כאן: "וַיִּמַּס לְבָבָם" של עמי האזור (ראו גם דברי רחב ביהושע ב יא: "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוח", אך הם דווקא על קריעת ים סוף ולא על מעבר הירדן ומעניין מדוע).
  12. שני "עד בוקר" יש לנו בפרק יב של ספר שמות: איסור השארת נותר מקרבן הפסח (יב י), ואיסור היציאה מהבתים. כאן, ללא ספק הכוונה לשני, לפסוק כב: " ... וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר".
  13. "זריזים מקדימים למצוות", אבל גם מקפידים על מנהג דרך ארץ. על סיפה של ארץ ישראל נוהג יהושע בתבונה ובשיקול דעת כפי שעשה אברהם ביוצאו לעקידה, יעקב בדרכו לחרן, משה בבוקר מתן תורה ושמואל לקראת שאול (שהוא לרעה בתוכחה על שלא השמיד את עמלק). ובהמשך מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה, בקריעת ים סוף שהייתה באשמורת הבוקר, מודגש הבוקר כזמן הראוי לתפילה: "ויהי באשמורת הבוקר: אתה מוצא שתפילות הצדיקים נשמעים בבוקר: בוקרו של אברהם ... בוקרו של יצחק ... בוקרו של יעקב וכו'  בקרים של נביאים העתידים לעמוד מנין? שנאמר: ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה (תהלים ה ד)". והרוצה להרחיב יעיין בפירוש רמב"ן לשמות יב כא שמצטט את המכילתא לעיל ומסביר אותה בדרכו.
  14. פרק מב בתהלים הוא מפרקי התפילה והייחול לאלהים המרגשים שבספר. ראו דברינו אוחילה לאל בראש השנה. בתוך השתפכות והשתוחחות הנפש המבקשת ישועה בחינם: "ואתה מה איכפת לך?", צץ ועולה זכרון השכמת יהושע ובני ישראל לקראת הכניסה לארץ. אלא שכאן ממשיכה הדרשה אל המשך הפסוק – אל ההשכמה והנסיעה מהשיטים! מאותו חטא קשה של דור הבנים על סיפה של ארץ ישראל. חטא שנזכר בסוף ספר במדבר ואולי נשכח מעט בעקבות אריכות ספר דברים. אלא שספר דברים משתרע על כארבעים יום מראש חודש שבט ועד פטירת משה ב ז' באדר. אליהם יש להוסיף את שלושים יום ימי אבל משה. אין זה זמן רב והעם עדיין מצוי בערבות מואב – השיטים. יהושע ממשיכו של משה הוא שצריך להשכים ולהסיע את העם מהשיטים. לעשות את התיקון הגדול שאינו פחות מתיקון חטא העגל ומחטא המרגלים (ששניהם לא תוקנו עד תום). יהושע משלים פעולות שמשה צריך היה לעשות ואולי בשל כך ביקש משה כל כך להיכנס לארץ. ההצעה לקרוא בפרקים ג-ד בספר יהושע בשביעי של פסח משלימה גם את לשון הגאולה החמישי "והבאתי". ראו דברינו כוס חמישי והבאתי בפסח. ארבע לשונות גאולה בליל הסדר, ולשון חמישית "והבאתי" בשביעי של פסח, שבלוח השנה שהתחדש בימינו מתחבר את "והבאתי" של ימינו.
  15. עניין
  16. שוב הקבלה עם משה והפעם עם מעמד הר סיני. "התקדשו" לפני קבלת התורה, ו"התקדשו" לפני הכניסה לארץ. (ראו גם "התקדשו" בדברי הימים ב פרקים כט-ל בחידוש עבודת המקדש בימי חזקיהו ועשיית קרבן פסח שלא נעשה שנים רבות). זאת ועוד, ל"התקדשו" של יהושע מתלווה גם "הכינו לכם צידה", משום שהמן פסק בכניסה לארץ ואי אפשר עוד להתפרנס מלחם משמים. ואצל משה, שמות יב לט: "כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם". "התקדשו" של הארץ היא שילוב של חיי רוח וחיי מעשה. באופן זה נראה להסביר את הציווי דווקא ליהושע: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושע א ח). "לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן" אומר רבי שמעון בר יוחאי (מובא דווקא במכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מי שחולק עליו). בכניסה לארץ שבת המן וכעת צריך להתחיל לעבוד את האדמה על מנת שתהיה פרנסה (ואחרי שאכלו את תבואת הארץ של הגויים בשנים שכבשו וחלקו). עכשיו יש חשש שיתמסרו רק לעבודה ויזניחו את התורה. לכן בא הציווי דווקא בכניסה לארץ ואחרי הפסקת המן. ומכאן חיזוק גדול לשיטת ר' ישמעאל המשלבת תורה עם דרך ארץ במחלוקתו הגדולה עם רבי שמעון בר יוחאי. ראו דברינו ואספת דגנך בפרשת עקב.
  17. כמסופר בגמרא תענית יט ע"ב שלווה שתים עשרה מעניינות מים מהגמון אחד לצורך עולי רגלים. ראו שם.
  18. מניסי יהושע לומדים לניסי משה שגם בעבורו הוקדמה (התאחרה) החמה במלחמת סיחון. ראו בהמשך הגמרא שם שעדיין הנס של יהושע היה גדול יותר משום שכתוב על נס שמש בגבעון: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו". אך מנגד, ראו מדרש אגדה (בובר) דברים ב כה שמקנא לכבודו של משה ואומר: "היום הזה אחל תת פחדך ... ללמדך כשם שעמדה לו חמה ליהושע, כך עמדה לו למשה רבינו, חוץ מנסים האחרות שלא יכול עליהם לעמוד שוב נביא בעולם, ולכך נאמר: על פני העמים תחת כל השמים". מה שמזכיר שאם נקרא את הפסוקים בספר דברים ובספר יהושע במלואם, נראה שאצל משה הנס היה כלפי חוץ, ככתוב: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ" ואילו אצל יהושע הנס היה כלפי פנים, ככתוב: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ". עדיין צריך יהושע חיזוק כלפי העם. לא פשוט להיכנס בנעליו של משה. וכבר אמרו חכמים בגמרא בבא בתרא עה ע"א: "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה". בין כך ובין כך, ראו מדרש קהלת רבה א א שטוען שהפסוק ביהושע ג ז: "היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל" היה צריך להיות תחילת ספר יהושע "אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה".
  19. כמתואר במסע המחנות בספר במדבר פרק י ובמדרשים.
  20. מדרשים ופרשנים רבים מתעכבים על שינוי זה שהארון שנישא ארבעים שנה במדבר בידי הלוויים בני קהת (למרות שהיה הארון מְכָלֶה בהם, במדבר רבה ג א), וכאן לקראת חציית הירדן והכניסה לארץ, עובר הארון לצעוד בראש המחנה בריחוק של אלפיים אמה ונישא ע"י הכהנים. ראו רש"י יהושע ג ג-ד: "והלכתם אחריו - נשתנה המסע הזה משאר מסעות שכל זמן שמשה היה קיים היה עמוד הענן נוסע תחלה ומראה להם הדרך והארון נוסע אחר ב' דגלים, עכשיו הארון נוסע תחילה: אך רחוק יהיה - כבודו של מקום הוא". ורד"ק מוסיף: "תדעו את הדרך - כדי שלא תכנסו בערבוביא ותראו מרחוק הארון ותלכו דרך ישרה כולכם אחרי הארון". ואלשיך מתאר איך בתחילה הלכו אחרי יהושע: "הנה ישראל שמו מגמת פניהם אל יהושע, בשומעם כי הוא יעבור והוא ינחיל, על כן לא נסעו עד נסע הוא, ואחריו יצאו כנגררים ונמשכים אחריו, באומרם כי יברך ה' אותם לרגלו". אבל אח"כ הושם הארון קדימה: "אז בראות יהושע כן, חלק כבוד לה' ולא רצה ישימו מגמת פניהם אחריו, כי אם אחרי ארון ה' אשר שם האלקים ואחרי ה' ילכו ואחריו ימשכו". ואם נסקור את המהלך כולו, כולל חציית הירדן שראינו לעיל (הערה 8), אזי נקבל את התמונה הבאה: תחילה יהושע בראש כמנהיג מוביל, אח"כ הארון עובר לראש המחנה, הארון עם הכהנים נעמד בשפת הירדן המזרחית, כל בני ישראל עוברים על פניו, הארון נותר לבדו בצד מזרח ועובר בדרך נס לצד מערב. לאן הוא עובר משם בדיוק, לא מצאנו, אך שוב נזכר בהרחבה בכיבוש יריחו ובכינוס בהר עיבל ועוד. ראו דברינו גלגוליו של ארון הברית בפרשת בהעלותך.
  21. "אל חי בקרבכם" מעודד יהושע את העם! ומדרש בראשית רבה ה ז מחבר את "אל חי בקרבכם" עם הנס הגדול של מועט המחזיק את המרובה, כאשר כל עם ישראל הצטופף בין שני בדי הארון: "אמר רבי אחא ברבי חנינא: סמכן בין שני בדין הארון, רבנן אמרין: צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע: ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם, הדא הוא דכתיב: ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם". וכל כך למה? כי ראשית, חטא הזנות בשיטים עדיין מקטרג כפי שראינו לעיל וכפי שחוזר ומדגיש פירוש אלשיך יהושע ג ה: "הנה אחרי אומרו כי רצה הקב"ה יהיה ארון הברית אדון כל הארץ מורה להם את הדרך ילכו בה (פסוק ד), הלא יהיה כמו זר נחשב לישראל באומרם הלא עדיין כמעט לא הטהרנו מעון השטים, ואיזה הדרך יחשיבנו יתברך לשלח ארון בריתו לנחותנו הדרך. על כן סמך ואמר אל יקל ערככם בעיניכם, כי הלא הכינו מעט עצמכם והתקדשו, כי הנה מחר יעשה ה' בהיותו בקרבכם נפלאות, ואין ספק דלא עביד קודשא בריך הוא ניסי לשקרי". ושנית, עוד פגם מלווה את בני ישראל העוברים את ים סוף! ראו אגדת בראשית (בובר) פרק יז שעורך את ההשוואה עם משה שמל את בני ישראל לפני היציאה למצרים, בעוד יהושע מל אותם אחרי הכניסה לארץ (כמסופר בפרק ה שקראנו בראשון של פסח, אבל אנחנו בפרקים ג-ד). לאמר, שבחציית הירדן היו עדיין ערלים! "ומה ראה הים מילה וברח ולא נקרע אלא בזכות מילה ... באו למדבר ובטלו את המילה ארבעים שנה ... חוץ משבטו של לוי ... באו ישראל לעבור בירדן והיו ערלים ושבטו של לוי מהולין, והיו סובלין את הארון, ובקשו מי הירדן לחנוק את ישראל, מפני שהיו ערלים. מיד עשה להן הקב"ה נסים. באותה שעה כינס הקב"ה ששים ריבוא בין שני בדי ארון אצל הלוים, כדי שיראו מי הירדן מילה ויברחו, שנאמר: הירדן יסוב לאחור, אמר להן יהושע: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן". והכל בעקבות הפסוק: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם". ראו גם פסוק קודם כיצד יהושע מכנס את העם סביב ארון הברית: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ערלים עברו בני ישראל את הירדן. המילה תהיה כבר בארץ ותשלים את הציווי המקורי לאברהם בו נכרכה מצוות המילה עם ירושת הארץ, ככתוב בראשית יז ז-ח: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים". ארץ ישראל תטהר! ספר יהושע מתחבר לספר בראשית.
  22. פה מתעכב המדרש בקטע שהשמטנו על כך שלא כתוב בפסוק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", וזאת משום שהקב"ה אינו שמח על אבדן רשעים (הם המצרים שטבעו בים). ראו דברינו מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? במועד זה.
  23. חזרנו למוטיב השירה שהוא כנראה הסיבה שמסדרי ההפטרות העדיפו את שירת דוד על פני פרקים ג-ד בספר יהושע. אך דא עקא שהנה גם ליהושע יש שירה! שירה שגרמה לגרמי השמים לעצור את מהלכם (אולי הנס הגדול ביותר מכל הניסים) וממנו למדו בהיקש "אחל – אחל" שגם למשה עמדה החמה. מיהושע למשה! ואגב שים לב שהאסמכתא לשירה של יציאת מצרים היא מפסוק בספר ישעיהו המדבר על חג! ביציאת מצרים עצמה נראה שמהרו לצאת ולא שוררו.
  24. הקטע שתוספות נדרש לו בגמרא שם קשור להלכה שמובאת במסכת מגילה פרק ד משנה ד: "הקורא בתורה ... לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלושה" וזאת על מנת לתת מרווח למתרגם. אבל, ממשיכה המשנה שם, שגם בקריאה בנביא: "היו שלושתן שלוש פרשיות, קורין אחד אחד". ועוד למדנו שם: "מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק המתורגמן". ראו למשל הפטרת שבת שובה שבה אנו מדלגים מהושע למיכה, וכך גם בהפטרות פרשת יתרו, משפטים, צו, יונה ביום כיפור וכן חג השבועות. בזמנם, היה מנהג זה שכיח יותר ואולי גם עצם הבחירה בטקסט של ההפטרה.
  25. היינו אחרי שני הפסוקים הראשונים שבקבוצת שלושה הפסוקים ועוד כאשר יש סימן ס בין השני לשלישי.
  26. אגב דיון בדיני הדילוגים בקריאה בנביא, בפרט כאשר נהגו גם לתרגם את ההפטרה לקהל בשפה שהוא מבין, מזכיר פירוש תוספות מנהג שמצוי גם בחלק מהמחזורים הנדפסים בימינו, שהקריאה בהפטרה ביום טוב הראשון של פסח לא מתחילה מפרק ה פסוק ב: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית", אלא בפרק ג פסוקים ה-ז: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ". ומשם עוברים לפרק ה. הרי לנו שהמחשבה על קריאה בפרק ג ביהושע לא נעלמה. אבל זה קטע קצר למדי שאינו מזכיר את חציית הירדן והוא בהפטרת היום הראשון של פסח. ואילו ההצעה שלנו היא לקרוא את פרקים ג-ד במלואם ולא ביום הראשון של פסח בו מספרים ביציאת מצרים, אלא ביום השביעי המוקדש לקריעת ים סוף.
  27. הנה בעל ספר תהלים כורך את נס קריעת ים סוף עם נס חציית הירדן. ושניהם תחת הכותרת: "בצאת ישראל ממצרים". ארבעים שנות המדבר חלפו והחיבור הישיר והפשוט הוא של "הים ראה וינוס" עם "הירדן יסוב לאחור". הכל עניין אחד וברצף פשוט. ואם בקריעת ים סוף הססו בני ישראל והתדיינו מי ירד לים תחילה (ראו דברינו בשביעי של פסח), כאן חוצה את העם את הירדן בגאון כאשר ארון ברית ה' בראש. וסוף דבר, הרי לנו תמיכה לרעיון שהעלינו לקרוא את פרקים ג-ד ביהושע כהפטרת החג, מתוך הלל שאנו אומרים כל ימות החג.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה