שיר השירים רבה פרשה א (וילנא סימן ו, דונסקי לט)
רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין. אמר ליה רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא?! נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה. אמר ליה: מהו כן? אמר לו: אין הקב"ה רוצה במי שאומר דילטורייא על ישראל.
תרגום חופשי: רבי אבהו וריש לקיש היו נכנסים לעיר קיסריה. אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: מהו זה שאנו נכנסים למדינה של חירופים וגידופים?! ירד לו ריש לקיש מן החמור ונטל חול ונתן לפיו (של ר' אבהו). אמר לו: מהו זה? אמר לו: אין הקב"ה רוצה במי שאומר לשון הרע על ישראל.
הרחבה והסבר: חכמי בית המדרש בטבריה, ריש לקיש מראשי בית המדרש (בן הפלוגתא וחברותא של ר' יוחנן) והתלמיד הצעיר ר' אבהו, הולכים בשליחות כלשהיא (לאסוף כסף? ללמד תורה?) לשפלת החוף. היום הולך ומחשיך וריש לקיש מציע שיעצרו ללינת לילה בעיר קיסריה. קיסריה הייתה אז עיר מעורבת בה גרו יהודים לצד יוונים ומגוון בני לאומים אחרים – עיר מרכזית ונמל חשוב בתקופה הרומית/ביזנטית. ר' אבהו מביע תמיהה אם לא התנגדות לעצירה בעיר זו שהוא מכנה אותה: עיר של חירופים וגידופים. בתגובה לדברים אלה, יורד ריש לקיש מהחמור, נוטל מלוא כף ידו מחולות קיסריה ונותן על פיו של אבהו הצעיר. אבהו מופתע ותמה לפשר הדבר וריש לקיש עונה לו: כך ייסכר פיהם של האומרים לשון הרע על ארץ ישראל ואנשיה.1
ולימים, נעשה רבי אבהו רַבָּהּ של העיר קיסריה אותה גידף בצעירותו ואף התכבד מאד בסממני השלטון שנתנו לו הרומאים,2 והרבה לצטט מתורתו של ריש לקיש,3 ובגמרא ברכות לד ע"ב הוא משבח את בעלי התשובה: "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב". ורבי יוחנן בן הזוג של ריש לקיש, חולק עליו. סוף דבר, מי שביקש להתרחק מהעיר קיסריה זכה להיות רַבָּהּ, לשבח את בעלי התשובה, ומן הסתם להתחרט ולשוב בתשובה על שגידף את העיר בצעירותו. וכשהגיע פרקו של בנו לגלות למקום תורה, להיכן הוא שולח אותו? לטבריה! ראו בירושלמי חגיגה א ז שכאשר ר' אבהו שומע שבנו שנשלח לטבריה ללמוד תורה, עוסק כל היום במצוות (גמילות חסדים) ולא שוקד על תלמודו, הוא נוזף בו: "המבלי אין קברים בקיסריה שלחתיך לטבריה?".
ויש לדון עוד בהרחבה בדמותו המיוחדת של ר' אבהו. נראה שהלקח שלמדו ריש לקיש שאין להוציא לשון הרע על שום מקום ושום אדם בארץ ישראל (ואולי בכל מקום בעולם) – נלמד על ידו היטב. ואם יורשה לנו להוסיף על דברי בן עזאי במסכת אבות פרק ד משנה ג: "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר – שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום", ואין לך מקום כארץ ישראל וכיפי חולות קיסריה הנושקים לים. ראו דברינו משל המערה והים.
וברשותה של חנה סנש ז"ל מקיבוץ שדות ים שליד קיסריה, נסיים בפרפראזה על שירה הידוע הליכה לקיסריה
אֵלִי, אֵלִי, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחֹל הַנּוֹשֵׁק
לַיָּם הַנִּגְרָשׁ – הַכָּחֹל
וְהַקּוֹל הָעוֹסֵק
בְּיַם הַמִּדְרָשׁ – הַגָּדוֹל
יְפִי הָאָרֶץ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם
תּוֹרָתָהּ וְנוֹפֶיהָ
אֲבָנֶיהָ וְאִישֶׁיהָ
מֵהַגָּלִיל לִירוּשָׁלַיִם
וּמִקֵּיסָרְיָה לִטְבֶרְיָה
מחלקי המים