פרשות השבוע

דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן: (ירמיהו א ב) …. שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ירמיהו ב ד).¹

מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב – סדרן של נביאי בית ראשון

תנו רבנן: סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר … מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא!² כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.³

פסיקתא רבתי כט בכה תבכה, איכה, נחמו – ירמיהו מכה וישעיהו מרפא

דבר אחר: נחמו נחמו עמי – כל מה דאמר ירמיה ופרע, אתא ישעיהו וריפא.⁴ ירמיהו פרע ואמר: "איכה ישבה בדד וגו' היתה כאלמנה וגו' (איכה א א), בא ישעיהו ואמר: אני ראיתי הבתולה – "כי יבעל בחור בתולה" (ישעיה סב ה).⁵ ירמיה הִכָּה ואמר: "בכה תבכה בלילה" (איכה א ב), בא ישעיה וריפא: "כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה" (ישעיה ל יט). ירמיה הִכָּה ואמר: "גלתה יהודה" (איכה א ג), בא ישעיה וריפא: "ונפוצות יהודה יקבץ" (ישעיה יא יב). ירמיה הִכָּה ואמר: "דרכי ציון אבלות" (איכה א ד), בא ישעיה וריפא: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' " (ישעיהו מ ג).⁶

מסכת ברכות דף נז עמוד ב – איזה ספר נראה בחלום

תנו רבנן:⁷ … שלושה נביאים הם: הרואה ספר מלכים – יצפה לגדולה, יחזקאל – יצפה לחכמה, ישעיה – יצפה לנחמה, ירמיה – ידאג מן הפורענות. שלושה כתובים גדולים הם: הרואה ספר תהלים – יצפה לחסידות, משלי – יצפה לחכמה, איוב – ידאג מן הפורענות. שלושה כתובים קטנים הם: הרואה שיר השירים בחלום – יצפה לחסידות, קהלת – יצפה לחכמה, קינות – ידאג מן הפורענות … שלושה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום – יצפה לחסידות, בן זומא – יצפה לחכמה, אחר – ידאג מן הפורענות.⁸

פסיקתא דרב כהנא פיסקא יג דברי ירמיהו – ממשפחה נכוייה⁹

"ירמיה" – שבימיו נעשה בית המקדש אירימון.¹⁰ דבר אחר: שבימיו נתרוממה מידת הדין. "בן חלקיה" – א"ר יודה בר' סימון: מאותו השבט שכתוב בו: "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח כ).¹¹

א"ר שמואל בר נחמן: ארבעה הן שהן באין ממשפחה נכוייה,¹² ואילו הן: פנחס, ואוריה, יחזקאל, וירמיה. … ירמיהו היו ישראל מזלזלין עליו ואומרים: לא מבני בניה של רחב הזונה הוא? וצרך הכתוב ליחסו: "דברי ירמיהו בן חלקיהו" (ירמיה א א).¹³

ויקרא רבה פרשה יז סימן ז – הכהן המנתץ את הבית

"… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת …וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת … וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו … וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא" (ויקרא יד, לד-מה).¹⁴ "בית ארץ אחוזתכם" – זה בית המקדש … "ובא אשר לו הבית" – זה הקב"ה … "והגיד לכהן" – זה ירמיה, שנאמר: "מן הכהנים אשר בענתות" (ירמיה א א). "כנגע נראה לי בבית" – זו טינופת עבודה זרה ויש אומרים: זה צלמו של מנשה … התושב מפנה לבעל הבית!¹⁵ … "וצוה הכהן ופנו את הבית" –  "ויקח את אוצרות בית ה' " (מלכים א יד כו). "ונתץ את הבית" – "וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ" (עזרא ה יב). "והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא" – זו בבל: "וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל" (עזרא שם). יכול לעולם? תלמוד לומר: "ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים" (ויקרא יד מב), שנאמר: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלהים הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ" (ישעיה כח טז).¹⁶

פסיקתא דרב כהנא פיסקא יג דברי ירמיהו – בימי משה ובימי ירמיהו

מן הכהנים אשר בענתות – א"ר ברכיה אמר ירמיה: עָשׁוּק שמי בכהנים. בימי משה: יברכך ה' ¹⁷ – ובימַי: "ולוּקַח מהם קללה" (ירמיה כט כב). בימי משה: וישמרך – ובימַי: "אשר למות למות" (ירמיה טו ב). בימי משה: יאר ה' פניו אליך – ובימי: "במחשכים הושיבני כמתי עולם" (איכה ג ו). בימי משה: ויחונך – ובימי: "אשר לא אתן לכם חנינה" (ירמיה טז יג). בימי משה: ישא ה' פניו אליך – ובימיי: "גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן" (דברים כח נ).¹⁸ בימי משה: וישם לך שלום – ובימי: "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה … את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז ה)".¹⁹

פסיקתא רבתי כו ויהי בעת שסרחה – זעקתו ומתן שמו ברגע הלידה  

"בטרם אצרך בבטן ידעתיך" (ירמיה א ה), אלו כתב בהם יצירה.²⁰ יציאתו של ירמיה לעולם, זעק זעקה גדולה כבחור ואמר: מעי מעי אוחילה, חושש אני קירות לבי, איברי זעו עלי, שבר על שבר, אני ששברתי כל הארץ, ומניין שאמר ירמיה כן, דכתיב: "מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי וגו' " (ירמיהו ד יט).²¹ פתח פיו והוכיח לאמו אמר לה: אמי אמי, לא עִבַּרְתַנִי כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכיך כדרכי כל הסוטות, ונתת עיניך באחר, שהסוטה אחר בעלה, למה אינך שותה מן המים המרים? העזת פנייך! מנין שאמר ירמיה כן? דכתיב: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג ג). כיון ששמעה אמו דברים הללו, אמרה: מה ראה זה לומר בי כך שלא בעונתו? פתח פיו אמר לה: לא עלייך אמי אני אומר כך, לא עליך אמי אני מתנבא, אלא לציון ולירושלים אני אומר שהיא מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותן בזהב.²²

פסיקתא רבתי שם – ירמיהו ואמא ציון²³

אמר ירמיהו: כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר, לבושיה שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה, ואני צועק ומבקש מי ינחמני. קרבתי אצלה ודברתי עמה, ואמרתי לה: אם אישה את – דַבְּרִי עמי, ואם רוח את – הסתלקי מלפני. ענתה ואמרה לי: אינך מכירני? אני היא שהיו לי שבעה בנים, יצא אביהם למדינת הים. עד שאני עולה ובוכה עליו, הרי שניבא ואמר לי נפל הבית על שבעה בנייך והרגם.²⁴ איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי. עניתי ואמרתי: אין אתה טובה מן אמי ציון והיא עשויה מרעית לחיות השדה.²⁵ ענתה ואמרה לי: אני אמך ציון! אני היא אם השבעה, שכן כתוב: "אומללה יולדת השבעה' (ירמיה טו ט). אמר לה ירמיה: דומה מכתך למכתו של איוב: מאיוב נִטְלוּ בניו ובנותיו, וממך נטלו בנייך ובנותייך. מאיוב נטלתי כספו וזהבו, וממך נטלתי כספך וזהבך,²⁶ לאיוב השלכתי לתוך האשפה, ולך עשיתי אשפה של זבל. וכשם שחזרתי ונחמתי את איוב, כך אני עתיד לחזור ולנחמך. לאיוב כפלתי בניו ובנותיו, ולך אני עתיד לכפול בנייך ובנותייך. לאיוב כפלתי כספו וזהבו ולך אני עתיד לעשות כן. לאיוב נערתי מן אשפה ועליך הוא אומר: "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיה נב ב).²⁷ בשר ודם בנה אותך, בשר ודם החריבך, אבל לעתיד לבוא אני בונה אותך, שכן כתוב: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז ב),²⁸ אמן במהרה בימינו הקב"ה יקיים את המקרא שכתב עלינו: ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה וגו' (ישעיה לה י).²⁹

שבת שלום, חזק חזק ונתחזק

ומברכים מנחם אב

מחלקי המים

מים אחרונים: … ובתוך כל הפורענות הזו ונבואות הזעם והחורבן, והשלכתו של ירמיהו לבור וכו', בעת שהמצור הולך ומתהדק על ירושלים הולך ירמיהו לגאול את השדה בענתות של שלום בן דודו. ראו דברינו גאולת השדה בענתות בפרשת בהר. ירמיהו קובל שם: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים … וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה: וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי ה' קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים" (ירמיהו לב כד-כה). הקב"ה עונה לו: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר" (שם כז), וירמיהו שותק.