פרשות השבוע

מים ראשונים: ברוב השנים הרגילות (שאינן מעוברות), פותחת הפטרה זו את "שלושת השבועות" של בין המצרים, ודוחה את הפטרת פרשת פנחס אליהו בהר חורב (מלכים א פרק יט). בשנים מעוברות בהן קוראים את פרשות מטות ומסעי בנפרד, קוראים את "דברי ירמיהו" בשבת פרשת מטות.

דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן … וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ … רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ: (ירמיהו פרק א).¹

ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א – דברי תוכחות

"אלה הדברים אשר דבר משה". וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד? … מה תלמוד לומר: "אלה הדברים אשר דבר משה"? מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב טו)² … כיוצא בו אתה אומר: "ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה" (ירמיה ל ד), וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד? והלא שני ספרים כתב ירמיהו, שנאמר: "עד הנה דברי ירמיהו" (ירמיה נא סד),³ מה תלמוד לומר "ואלה הדברים"? מלמד שהיו דברי תוכחות.⁴ ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר: "כִּי כֹה אָמַר ה' קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם: שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה פרק ל פסוקים ה–ז).⁵

מדרש זוטא – איכה (בובר) פרשה א – כהן שבימיו נחרב המקדש

"דברי ירמיהו" (ירמיה א א). מאי ירמיהו? שבימיו נעשה בית המקדש ארימון.⁶ דבר אחר: שבימיו נתרוממה מדת הדין על ישראל.⁷

"מן הכהנים אשר בענתות" (שם). אמר רבי ברכיה: אמר ירמיה: עשוק שמי בכהנים. בימי משה: "יברכך ה' " (במדבר ו כד), וּבְּיָמָי: "ולוקח מהם קללה" (ירמיה כט כב). בימי משה: "וישמרך" (במדבר שם), וּבְּיָמָי: "ואשר למות למות ואשר לחרב לחרב" (ירמיה טו ב). בימי משה: "יאר ה' פניו" (במדבר שם), וּבְּיָמָי: "במחשכים הושיבני כמתי עולם" (איכה ג ו).⁸ בימי משה: "ויחונך" (במדבר שם), וּבְּיָמָי: "אשר לא אתן להם חנינה" (ירמיה טז יג). בימי משה: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר שם), וּבְּיָמָי: "אשר לא ישא פנים לזקן" (דברים כח נ).⁹ בימי משה: "וישם לך שלום" (במדבר שם כו), ובימי: "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים" (ירמיה טז ה).¹⁰

פסיקתא דרב כהנא יג דברי ירמיהו – ההקבלה למשה

ר' יודה בר' סימון פתח: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (דברים יח יח), וכתיב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י), ואת אומר "כמוך"? אלא, כמוך בתוכחות. את מוצא כל מה שכתוב בזה, כתוב בזה.¹¹ זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה, זה נתנבא על יהודה וישראל וזה נתנבא על יהודה וישראל. זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו. זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור.¹² זה הוצל על ידי אָמָה וזה הוצל על ידי עבד.¹³ זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות. לפיכך צריך הכתוב לומר: "דברי ירמיהו" (ירמיה א א).¹⁴

ירושלמי ברכות פרק ז הלכה ג – ירמיהו משמיט את "הנורא"

… אמר רבי פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגיבור והנורא". ירמיה אמר: "האל הגדול הגיבור" ולא אמר הנורא. למה אמר הגיבור? לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא? אלא שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשיך" (תהלים סח לו) … אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.¹⁵

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כו ויהי בעת שסרחה – מקללה לתקווה¹⁶

הוא היה אחד משנים שאיררו וקיללו את יומן שנולדו בהם, איוב וירמיהו. איוב אמר: "יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ" (איוב ג ג), ירמיה אמר: "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ" (ירמיה כ יד). אמר ירמיה: אומר לכם למה אני דומה. לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים. וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה ופרסס את שערה. נטל הכוס להשקותה, נסתכל בה שהיא אמו. התחיל צווח ואומר: אוי לי אמי שהייתי משתדל מכבדך והריני מבזך. כך היה ירמיה אומר: אוי לי עלייך אמי ציון, שהייתי סבור שאני מתנבא דברים טובים וניחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות.¹⁷

ירמיה היה אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור. ירמיהו היה מתנבא בשווקים, צפניה בתוך בתי כנסיות, וחולדה אצל הנשים. וירמיהו היה מתנבא ואומר: אם תשובו ממעשיכם הרעים ותשמעון לדבריי, ירומם אתכם הקב"ה על כל מלכויות. ואם לא תשמעו לדבריי הרי הוא מוסר את ביתו ביד השונאים והם עושים בו כרצון נפשם.¹⁸

אמר לו הקב"ה: בטרם אצרך בבטן, עד שלא יצרתיך במעי אמך מִנִיתִךָ להיות מתנבא על עמי. ענה ירמיה ואמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם איני יכול להתנבאות עליהם … איני יכול לצאת על ידי ישראל: "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי" (ירמיה א ו). אמר לו הקב"ה: הלא לנער אני אוהב, שנאמר: "כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא א) שלא טעם טעם חטא. וכשגאלתי את ישראל ממצרים קראתי אותן נער, דכתיב: "כי נער ישראל וממצרים קראתי לבני" (שם), ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, דכתיב: "זכרתי לך חסד נעוריך" (ירמיה ב ב).¹⁹

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ג – אהבת נעורים וחסד הכלולות

דבר גדול עשו ישראל. כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים. שלא אמרו למשה: היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך! אלא האמינו והלכו אחרי משה. עליהם מפורש בקבלה: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב ב). מה שכר נטלו על כך? "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאם ה' ".²⁰

אחרית דבר: נחזור על דברים שהבאנו בראש הדף (הערה 1). מתוך שלוש נבואות הפורענות של "בין המצרים" נטל ירמיהו, נביא החורבן והזעם, שתיים; וישעיהו – אחת. אבל את כל שבע הנחמות שנקרא משבת נחמו ועד ערב ראש השנה, נטל ישעיהו ואף לא אחת נטל ירמיהו. וכבר הערנו בדברינו זכרונות ובדברינו שופרות בראש השנה שהפטרת יום שני של ראש השנה: "מצא חן במדבר… הלוך להרגיעו ישראל … מנעי קולך מבכי … כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם" וכן פסוקי הזכרונות בתפילת ראש השנה: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכו' ", הם הפיצוי לירמיהו.

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו ילקוט שמעוני שופטים רמז סב שהקב"ה מייחד שמו על הטובה והנחמה ולא על התוכחה והקללה (מגדעון ואחרים): "וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות, היה מיחד שמו, שנאמר: כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך. אבל בדברי תוכחות כתיב: דברי ירמיהו. וכן משה על כל דבור ודבור כתיב: וידבר ה', וכשבא להוכיח כתיב: אלה הדברים".

מים אחרונים 2: ראו פסיקתא רבתי פיסקא יא – יהודה וישראל: "כל מי שמשרת את ישראל צריך לשמור עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון משה וישעיה ואליהו. משה אמר: שמעו נא המורים,(במדבר כ י), ונאמר: לא תביאו את הקהל הזה (שם שם יס). ישעיה אמר: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיה ו ה), מיד: ובידו רצפה (שם שם ו). אליהו: כי עזבו בריתך בית ישראל (מלכים א יע), ונאמר: ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (שם שם טז). ד"א צריך לשמור שלא יאבד כדואג ואחיתופל".

ירמיהו שחי בתוככי עם ישראל , שהוכיחם באהבה גמורה ושהלך איתם עד לגלות מצרים, לא נמצא ברשימה מכובדת זו!.