בי נשבעתי נאום ה' | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

בי נשבעתי נאום ה'

פרשת וארא, תשפ"ה

עדכון אחרון: 06/02/2025

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: (בראשית כב טו-יח פרשת וירא).1

 

בראשית רבה נו יא פרשת וירא – לא עוד ניסיונות

"ויקרא מלאך ה' שנית ויאמר בי נשבעתי", מה צורך לשבועה זו? אמר לו2: הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני. משל לאחד ששבר את אגינו שבולת נהר והקפיץ גם בנו עמו.3 דבר אחר: מה צורך לשבועה זו? רבי חמא ב"ר חנינא: אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה. משל למלך שהיה נשוי למטרונה ילדה ממנו בן ראשון וגרשה,4 שני וגרשה, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כולם ואמרו לו הישבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה.5 כך, כיון שנתנסה אברהם אבינו ניסיון עשירי, אמר לו: הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה. א"ר חנין: כי יען אשר עשית את הדבר הזה – ניסיון עשירי הוא.6

במדבר רבה יז ב פרשת שלח – ייסורי איוב

… באותה שעה אמר אברהם: איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם, שאם חס וחלילה לא הייתי שומע לך – אבדתני כל אשר יגעתי מימי. אמר לו הקב"ה: חייך כך הוא, ונשבע שלא ינסנו עוד, שנאמר: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' ". אמר לו הקב"ה: יסורין קשים וניסיונות אחרים היו ראויין לבוא על אברהם ואינן באין. ואלו הן היסורין? אותן שבאו על איוב היו ראוין לבוא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה: "ויהיה אחרי הדברים האלה …. את עוץ בכורו וכו' ".7

שמות רבה ו ד פרשת וארא – קניית שדה מערת המכפלה

"וארא אל אברהם" [שמות ו ג-ח], אמר לו הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין. הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב … ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג יז), בקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי.8

שמות רבה מד י פרשת כי תשא – בחטא העגל

מהו "אשר נשבעת להם בך"?, חזקיה ורבי ור' יהושע בן לוי.9 חזקיה אמר: אמר משה: אילו בשמים ובארץ נשבעת לאבותם, יפה אתה עושה להם שהיית אתה מכלה את בניהם. למה? כשם שהשמים והארץ בטלים אף השבועה שלהם עוברת.10 ריבון העולם, לא "בך" נשבעת לאבותם שאין אתה מכלה את בניהם? לא אמרת לאברהם (בראשית כב) "בי נשבעתי"? – מהו "בי נשבעתי"? אמר הקב"ה לאברהם: כשם שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתי קיימת לעולם ולעולמי עולמים. הוי: יפה אמר משה, כשאמר "אשר נשבעת להם בך" – בעבור קדושת שמך עשה ולא תחלל שמך.11

ספרי במדבר קלד פרשת פינחס – משה מתחנן להיכנס לארץ

"אַתָּה הַחִלּוֹתָ" (דברים ג כד)12 – אתה החלתה את השבועה.13 כתבת בתורה "זובח לאלהים יחרם וגו' " (שמות כב יט) ובניך עבדו עבודה זרה ובקשתי עליהן רחמים וסלחת! – "אתה החילות את השבועה". "את גדלך" – זו מדת טובך, שנאמר: "ועתה יגדל נא כח ה' " (במדבר יד יז).14 "ואת ידך" – זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר: "ימינך ה' נאדרי בכח" (שמות טו ו), ואומר: "כי ימינך וזרועך ואור פניך" (תהלים מד ד), ואומר: "בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב" (ישעיה מה כג). "החזקה" –  שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנאמר: "מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע", ואומר: "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו…  תתן אמת ליעקב" (מיכה ז יח – כ).15 " אשר מי אל בשמים ובארץ" – שלא כמדת בשר ודם מדת המקום. מדת בשר ודם הגדול מחבירו מבטל גזירת חבירו. אבל אתה, מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר: "והוא באחד ומי ישיבנו וגו' " (איוב כג יג).16

איכה רבה (בובר) פרשה א – בחורבן הבית

… "וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" (תהלים עז יא),17 א"ר אלכסנדראי: על שלא חלינו פניך בתשובה, נשתנית ימין. א"ר שמואל בר נחמני: על שעבדו עבודה זרה, נשתנית ימין. א"ר סימון: נתחללה אותה השבועה שנשבעת לאותו זקן, שאמר "בי נשבעתי נאם ה' " (בראשית כב טז), ונשתנית ימין.18

ויקרא רבה כט ט פרשת אמור – בחודש השביעי

"בחדש השביעי" – … ר' ברכיה היה קורא לו: חודש של השבועה. חודש שבו נשבע הקב"ה לאבינו אברהם "שאני גואל את בניך", זהו שכתוב: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' " (בראשית כב טז). מה צורך היה לשבועה זו? רבי בבי בר אבא בשם ר' יוחנן: אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך שבשעה שאמרת לי: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק", היה לי להשיבך ולומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" והיום אתה אומר לי "קח נא את בנך… והעלהו לעולה"! אלא כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך, כך בשעה שבניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים, תזכור להם עקידתו של יצחק אביהם ותכפר להם.19

תנחומא פרשת וירא סימן כג – אני דן אותם בראש השנה  

באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים, אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו. אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות, אתה צריך לעשות בי כן? אמר לו: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואת הערפל: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' ". אמר לו: אתה נשבעת ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך.20 אמר לו: אמור. – לא כך אמרת לי "ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך"? אמר לו: הן. אמר לו: ממי? אמר לו: מיצחק. אמר לו: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך: אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע", עכשיו אתה אומר לי "העלהו שם לעולה", וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשוב לפניך כאילו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן.21 אמר לו הקב"ה: אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי. עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בראש השנה.22 אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק, יהיו תוקעין לפני בשופר של זה. אמר לו: ומה הוא השופר? אמר לו: חזור לאחוריך. מיד: "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו", זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות. "נאחז בסבך בקרניו", אמר לו הקב"ה: יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם. והוא שדוד משבח "וקרן ישעי משגבי ומנוסי" (תהלים יח).23

הדר זקנים בראשית כב יד פרשת וירא – יתקעו בשופר ואזכור העקידה

מדרש אגדה … אדם מנסה את חבירו שאינו יודע מה שבלבו. אמנם אתה ריבונו של עולם, יודע אתה הלבבות ואינך צריך לעשות כן לנסות. אמר לו: כי עתה ידעתי אך להודיע טבעך בעולם מיראתך עשיתי כן.

אגדה אחרת. "בי נשבעתי" – אמר אברהם: גם אני נשבעתי, שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל שאני צריך. אמר לו הקב"ה: אמור. אמר לו: אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" והיום אמרת "והעלהו לי לעולה"?!24 כשם שכבשתי יצרי מלהשיבך, כן תכבוש כעסך כשיחטאו בניו של יצחק ותזכור עקדתו. אמר לו הקב"ה: אתה אמרת שלך – אני אומר שלי. עתיד אני לדונם בראש השנה. יתקעו בשופר ואזכור העקידה. אמר לו אברהם: ומה הוא השופר? אמר לו הקב"ה: חזור אחריך. מיד "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וכו' ". וכן סדר המקרא זה אחר זה:25

בראשית רבה פרשה לד סימן ו – השבועה לנח

"צא מן התיבה" – …  משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, א"ל: צא ממקומך. כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט).26

תוספתא מעשר שני (ליברמן) פרק ה – בביעור מעשרות

ואומר: "השקיפה ממעון קדשך וגו' " … "וברך את עמך" – הכל בכלל הברכה27 … "את ישראל" – הכל בזכות ישראל … "ואת האדמה" – הכל בזכות המזבח, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי וגו' ". "אשר נתת לנו" – הכל לפי מתנות, שנאנר: "ובתים מלאים כל טוב". "כאשר נשבעת לאבותינו" – זו שבועתו של אברהם אבינו, שנאמר: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה" וכו'.28

שבת שלום

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. ככה מסתיימת בהדרגה פרשת העקדה ונשארה מהדהדת הבטחת "בי נשבעתי" של הקב"ה לאברהם. ראו שימוש במטבע לשון זו בישעיהו מה כג לצדקה ולטובה ולהבדיל בירמיהו כב ה, מט יג לחורבן ורעה. גם בדרשות חז"ל לא חסר שימוש במטבע לשון זו בנושאים שונים, ראו למשל במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ה, ומכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות טו ה, בהקשר לקריעת ים סוף, מסכת שמחות א ה, כלה רבתי ג א על יום המיתה ועוד. אבל אנחנו מבקשים להתמקד ב"בי נשבעתי" החותם את פרשת העקידה. מה פשר הבטחה זו לאברהם (וליצחק?) ולצאצאיהם לדורותיהם, אימתי התקיימה?.
  2. אברהם לקב"ה.
  3. שבר או שמר או שָׁוָר – קטע קשה במדרש וגם "אגינו" לא ברור מהו. אבל בשורה התחתונה נראה שאירע לאיש ולבנו אסון בנהר כגון שנשברה סירתם. ראו המדרשים שאחד העיכובים של השטן בדרך לעקידה היה נהר של מים.
  4. וחזר ולקחה ומכאן הבן הדני. וכך בכל שאר הבנים.
  5. ראו בבראשית רבה עא ב שיעקב ביקש לגרש את לאה משום שרימתה אותו, והבנים הם שהצילו את הנישואין: "כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה. וכיון שפקדה הקב"ה בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?".
  6. הזעקה הגדולה של אברהם בעקבות ניסיון העקדה היא: לא עוד ניסיונות, ריבונו של עולם!! ובלשון תנחומא להלן: "באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה: רבון העולמים, אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו, אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות אתה צריך לעשות בי כן?". ראו גם קטעי מדרשים - גניזה (מאן) עמוד סז: "אמר לפניו: הואיל ועמדתי על שעה זו, כל יום ויום אל תנסיני בדבר זה ולא בדבר אחר. מיד נשבע לו הקב"ה, שנאמר: ויאמר בי נשבעתי נאום ה' (שם, ט"ז). אמר לו מלאך לאברהם: חזר לאחורך. חזר לאחוריו, והראהו איל, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא וגו' (שם, י"ג)". האמנם לא עוד ניסיונות לאברהם וצאצאיו?
  7. מדרש קצר זה (שבנוי מן הסתם על בראשית רבה הנ"ל) מציין במפורש ש"בי נשבעתי" של הקב"ה אכן היה שהקב"ה שוב לא ינסה את אברהם ולא יביא עליו ייסורים נוספים. אבל היו כאלה "בקנה" ומה נעשה איתם? כאן מכניס המדרש את דמותו של איוב כממשיכו של אברהם וכמי שקיבל את מנת הניסיונות והייסורים שעוד נכונו לאברהם, אבל נדחו בגלל שבועת הקב"ה והושמו על איוב. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו מה לאיוב בפרשת השבוע
  8. רוב מכריע של הפרשנים והמדרשים מסכים שהעקדה היא הניסיון העשירי החותם את שרשרת הניסיונות של אברהם. ראו דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשה זו. העקידה לשיטתם היא השיא ולא לחינם אומר הקב"ה לאברהם בעקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". אבל בפשט המקרא, במדרש בראשית רבה זה, ובפירוש רבינו יונה למשנה אבות ה ג, קניית מערת שדה המכפלה היא הניסיון האחרון, אחרי ניסיון העקדה! אולי גם קשה לא פחות ממנו. לנהל מו"מ עיקש עם תושבי הארץ שמוכנים לתת לאברהם את כל הכבוד שבעולם, רק לא פיסת קרקע לקבור את מתו, רק לא אחיזה בארץ שהובטחה לו, ובה בעת לנהל שיח פנימי סמוי ושקט עם הקב"ה: למה אני צריך לעבור את כל הסאגה הזו? איה כל הבטחותיך ריבונו של עולם? ואברהם לא מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה ומבין שאחרי כל ההבטחות והשבועות, רק במעשים ובהשתדלות עצומה תיקנה הארץ. לעניינינו, האם ניסיון קניית חלקת אדמה בארץ ישראל הוא היוצא מן הכלל ואינו כלול בהבטחת הקב"ה שלא יהיו עוד ניסיונות?
  9. שלוש דעות. ואנו נתמקד בשיטתו של חזקיה.
  10. ראו ישעיהו נא ו: "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" - בסיפור על אלעזר בן דורדיא בגמרא עבודה זרה יז ע"א; וכמו כן בדרשה על הבל השבת (קהלת רבה א א, דברינו בפרשת בראשית). אך מנגד, מבטיח הנביא ישעיהו (סו כב): "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם".
  11. האבות נזכרים לא מעט בתהליך יציאת מצרים, במקרא ובמדרש, כולל הנזיפה למשה בראש פרשת וארא: "חבל על דאבדין ולא משתכחין". וכאן, בחטא העגל מזכיר משה לקב"ה את השבועה לאבות, בראשה השבועה "בי נשבעתי" לאברהם. אילו נשבעת לאברהם בשמים ובארץ, טוען משה כלפי שמיא, אזי יש לך צידוק לבטל את השבועה ("יפה אתה עושה"), שהרי גם השמים והארץ עתידים ליבטל, אבל נשבעת "בך", היינו בשמך ואת זה אינך יכול לבטל! ונראה שאפשר להוסיף מדרש זה לדף סניגוריות על חטא העגל בפרשת כי תשא.
  12. ראו הפסוק המלא שם בראש פרשת ואתחנן: "אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ". הדרשן מפרק את הפסוק ודורש להלן כל קטע ועל מילה.
  13. החלשת, עשית את השבועה חולה.
  14. שימו לב איך בשרשרת האירועים והפסוקים השזורים בדרשה זו, נכנס גם חטא המרגלים.
  15. בפסוקים אלה אנו חותמים את הפטרת שבת שובה מספר הושע. כדאי לקרוא את הפסוקים בספר מיכה שם במקור.
  16. מסנגוריית משה על חטא העגל ותפילתו: "שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך", הגענו לתחנוניו הוא להיכנס לארץ. ראו דברינו תחנוני משה בפרשת ואתחנן. וכאן לא נזכר "בי נשבעתי" של אברהם בעקדה, ובא לעזרתנו "בי נשבעתי" של ישעיהו. אפשר שאינו דומה דינו של ציבור (בעגל) לדינו של יחיד (בבקשה להיכנס לארץ). כאשר הקב"ה מבקש לכלות את העם כולו ("הרף ממני ואשמידם"), שהם בני אברהם, יצחק ויעקב, שולף משה את "בי נשבעתי" של העקדה. אך בדינו האישי ובענוותנותו, לא חשב משה שבקשתו להיכנס לארץ היא בכלל השבועה לאברהם בעקדה. אך שימו לב איך פותח המדרש, לא בקיום שבועה אלא אדרבא, בחילולה או החלשתה. סלחת לעם שזבח לאלהים אחרים למרות החרם (שהוא לשון שבועה קשה), טוען משה, אז כעת תסלח גם לי (שאני הוא שגרמתי לך לסלוח לעם). בין כך ובין כך, לעניינינו, נראה שבין ביחיד, בין ברבים, עמדו צאצאיו של אברהם אבינו בניסיונות ובייסורים. אז מה נותר מדרשת "בי נשבעתי"?.
  17. המפרשים מסבירים שמשורר תהלים מביע כאן את געגועיו לשנות עליון - לשנים הטובות בהם נראה ימינו וכוחו של הקב"ה בעולם. ראו פסוקי החורבן שם: "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:  הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
  18. שום הבטחה, גם שבועה, אינם בלתי מותנים. כאשר העם חוטא ולא מקיים את חלקו בשבועה (ראו להלן את ההשבעה ההדדית בין אברהם לקב"ה), ממילא גם "בי נשבעתי" של הקב"ה מחולל ובטל. וכך אירע בחורבן בית ראשון ובית שני. ראו דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב. אז מה יישאר מההבטחה של "בי נשבעתי"? האמנם בטל רישומה של העקדה לאחר החורבן? לאן מכאן?
  19. כך גם בפסיקתא דרב כהנא פיסקא כג - ראש השנה, שמסיים: "כשם שהיה בליבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבתיך, כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים, תהי נזכר לפניך ולהם עקידת אביהם ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מידת הדין למידת רחמים. אימתי? בחדש השביעי (ויקרא כג: כד)". שאלנו במדרש הקודם: לאחר החורבן, מה יהיה עם ההבטחה "בי נשבעתי"? כאן עושה המדרש קפיצה קוונטית גדולה! את ההבטחה הגדולה של מדרש בראשית רבה שבעקבות העקדה, שוב לא יעמיד הקב"ה את צאצאיו של אברהם בניסיון "הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה", אי אפשר לקיים ללא כל תנאי. אין חיים ללא חשבון והישענות מוחלטת על זכות אבות. בא מדרש ויקרא רבה והופך את "בי נשבעתי" לחודש השביעי – לחודש של השבועה, לחודש בו תתקיים שבועת הקב"ה לאברהם, שנה בשנה. כפרה מתמדת זו תיתן קיום לאורך זמן וממילא תתקיים גם ההבטחה של שמות רבה "שאין אתה מכלה את בניהם".
  20. מדרש זה מפתח ומעצים את הדיאלוג שבין אברהם לקב"ה ומעטר את כל הדרשה באמצעים ספרותיים נאים. הנה כאן כדוגמא, הדיבור של אברהם עם הקב"ה, כשווה עם שווה: אתה נשבעת – גם לי יש שבועה, אתה אמרת – גם לי יש מה לומר.
  21. על אפרו של יצחק אם הוא עניין סמלי או ממשי, ראו דברינו האם נשחט יצחק? בפרשה זו.
  22. הקב"ה לא נשאר חייב לאברהם ועונה לו בתקיפות: "אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי". אך מתברר שתקיפות זו "שכרה בצידה". הקב"ה מסמן את היום הספציפי. לא באופן כללי "כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה", גם לא כללית "בחודש של השבועה", אלא בראשו של חודש השבועה, בראש השנה! אם לא טעינו, מדרש זה הוא בין הראשונים שקושר את העקדה עם א' בתשרי. אנינו מורגלים בעניין והחיבור נשמע לאוזנינו מוכר וידוע, אך זה המקור – מדרש תנחומא שמתוארך לא לפני המאה השביעית. ונראה שאפשר לצרף אליו את פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ - בחודש השביעי שקובע שהעקדה עצמה אירעה בראש השנה: " ... ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום וגו' - מהו היום? כהיום, מפני שראש השנה היה".
  23. הקרבת האיל היא בפשטות "תחת בנו" והיא יוזמה של אברהם, ככתוב: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (בראשית כב יג). ראו גם פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ - בחודש השביע: "אמר לו אברהם: ומה אני הולך בלא קרבן? אמר לו הקב"ה: שא עיניך וראה את הקרבן שאחריך". ומכאן יסוד מוסד לרעיון של הקרבת קרבנות בתחליף למה שמתועד לבני האדם. אבל מדרש תנחומא שמקשר את העקדה לדין ראש השנה, שם את השופר בתווך, והקב"ה הוא שמעלה את הרעיון: אם בניך אברהם יבקשו זכות ביום הדין ושאזכור להם את מעשה העקדה, אמור להם שיתקעו לפני בשופר. (ראש השנה כיום תרועה, כבר בספר בראשית). ואם אתה שואל אברהם: "מהו השופר הזה"? ומאיפה יילקח? חזור לאחוריך ותראה את האיל ליד המזבח "נאחז בסבך בקרניו". תפקיד האיל הוא לא קרבן גרידא, אלא השופר שבא ממנו. ושופר שכולו וקולו מסתלסלים כלפי מעלה הוא "מגיני וקרן ישעי, משגבי ומנוסי" ובו יאחזו בני ישראל בעת שיסתבכו. כך התגלגל ובא "בי נשבעתי" לקול השופר של ראש השנה. ועל זכות אבות, ראו דברינו בפרשת בחוקותי.
  24. בפסוק שבנוסח התורה שבידינו, אין "לי". רק: "והעלהו שם לעולה".
  25. מקור זה נראה ציטוט די מדויק של מדרש תנחומא לעיל, ולפיכך נניח לקוראים ליהנות מיפי לשונו וסגנונו ולא נרבה בהערות עליו. רק שימו לב לביטוי "בניו של יצחק" כאן וגם בתנחומא. לא "בניך", אלא "בניו של יצחק". הסמך הוא כמובן הפסוק שמובא במדרשים "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", אך דא עקא שפסוק זה מצוי בפרשת גירוש ישמעאל – בפרק שאנו קוראים ביום הראשון של ראש השנה.
  26. מי שקדם לאברהם בהשבעת הקב"ה הוא נח וכבר הרחבנו לדון בדרשה זו בדברינו השבועה לנח – קץ העונש הטוטלי. ואברהם, כך עפ"י המדרש, בבואו להתפלל על סדום ולנסות למנוע את הפיכתה, נעזר בתקדים של נח, כמובא בבראשית רבה לט ו: "בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וכו' (בראשית יח כה). אמר ר' אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? אם כן לא יצאת ידי השבועה!". אפשר כמובן לטעון שאינו דומה צרת העולם כולו והשבעת הקב"ה שלא יביא עוד מבול והרס טוטלי, להשבעת היחיד (השבט, העם) של אברהם, ועובדה היא כפי שראינו שהשבעה זו לא עמדה במבחן התנהגות בני האדם והוצרכה להיעתק לראש השנה ולסליחה מתמדת. אבל עדיין יש זיקה, עפ"י המדרש, בין "בי נשבעתי" ובין שבועת נח, והיה לאברהם ממי ללמוד.
  27. מי שיש לו שדות ומקיים מצוות מעשות וגם מי שאין לו קרקע.
  28. כבר הרחבנו לדון בדרשה זו בדברינו השקיפה ממעון קדשך בפרשת כי תבא וכן מזבח אדמה תעשה לי בפרשת יתרו. במצוות ביעור מעשרות, נכון יותר בתפילה / ברכה / משאלה המלווה מצווה נדירה זו (פעם בשלוש שנים, דברים פרשת כי תבא), בולט הקשר בין השמים והאדמה – בין השגחת הקב"ה מלמעלה ומעשה ידי האדם מלמטה ששניהם זקוקים זה לזה. וכך גם במשנה (מעשר שני פרק ה משנה יג): "השקיפה ממעון קדשך מן השמים - עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו ... ואת האדמה אשר נתתה לנו - בטל ובמטר ובולדות בהמה ... כדי שתתן טעם בפירות". באה התוספתא ומשלבת כאן גם את שבועת "בי נשבעתי" לאברהם. מה יכול להיות הקשר מלבד אזכור כללי של האבות שתמיד "נותן טעם במצוות'? בפשטות, דרשה זו של התוספתא קודמת לכל הדרשות הנ"ל (בראשית רבה, ויקרא רבה, תנחומא) ומתחברת ישירות לפסוקי המקרא: "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ... כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם ... וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי ". בעמידת האדם מישראל לפני המזבח במצוות ביעור מעשרות, מתקיימת ההבטחה הכפולה לאבות: ברכת הארץ וברכת הזרע – ברכה שמקבלת חיזוק ניכר אחרי העקידה בשבועת "בי נשבעתי". אבל בדרשה משלנו, נחבר כן את הדיאלוג והשיח של אברהם עם הקב"ה שבמדרשים בראשית רבה, ויקרא רבה ותנחומא. האדם המשלים את מתן מעשרותיו, עומד בבית המקדש מקום העקדה, מול המזבח, ואומר בראש מורם: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: ... שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". אף אתה הקב"ה תקיים את חלקך בברית הקושרת בינינו: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" – עמידה זו מזכירה לנו משום מה את עמידת אברהם לפני הקב"ה אחרי העקדה ואת הדו-שיח ביניהם. ואולי נסחפנו קצת ....

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה