מים ראשונים: נושא זכות אבות הוא רחב ומקיף ומוזכר מאות פעמים במדרש. ואנו נבקש להתמקד בשאלה: עד מתי זכות אבות? האם היא מוגבלת בזמן? או באירוע מסוים? או שאין היא מוגבלת כלל והיא שמורה לנו לנצח.
וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: (ויקרא כו מב).1
וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי־אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה': (שם מה).2
ויקרא רבה פרשה לו, סימן ו
גופא: עד אימתי זכות אבות קיימת? ר' תנחומא אמר רב בשם ר' חייא הגדול: עד יהואחז, שכתוב: "ויחן ה' אותם וירחמם … למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב … ולא השליכם מעל פני עד עתה" (מלכים ב' כב, כג) – "עד עתה" זכות אבות קיימת3. ר' יהושע בן לוי אמר: עד אליהו שכתוב: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר: ה' א-להי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה א-להים בישראל" (מלכים א' יח, לו)4.
שמואל אמר: עד הושע שנאמר: "ואיש לא יצילנה מידי" (הושע ב יב) ואין "איש אלא אברהם … ואין "איש" אלא יצחק … ואין "איש" אלא יעקב …5 ר' יודן אמר: עד חזקיה, שנאמר: "ולמרבה המשרה ולשלום אין קץ … מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת".6
ר' יודן בן חנן בשם ר' ברכיה אמר: אם ראית זכות אבות שֶׁמָטָה וזכות אמהות שנתמוטטה, לך הדבק בגמילות חסדים. זהו שכתוב: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיהו נד, י), "הרים" אלו אבות "וגבעות" אלו אמהות. מכאן ואילך: "וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט" (שם). אמר ר' אחא: לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים: "כי א-ל רחום ה' א-להיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך" (דברים ד, לא).7
מסכת שבת דף נה עמוד א
מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר +הושע ב+ אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר +מלכים ב' יג+ וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב +מלכים ב' יג+ ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר +מלכים א' יח+ ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו'. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר +ישעיהו ט+ למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת וגו'.
תוספות מסכת שבת דף נה עמוד א
"ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות" – אומר רבינו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב – אף לאחר גלות. ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית.8
טור אורח חיים סימן קיג
"וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" – תקנו להזכיר חסדי אבות אצל הגאולה, לומר שאף אם תמה זכות אבות גאולתו לעולם קיימת, שהרי הבטיח בה בשמו הגדול. וכאשר שמו קיים לעולם ולעולמי עולמים כך גאולתנו לעולם קיימת. והכי פירושו: זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם.9
רש"י שמות פרק לג פסוק יט
"ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך" – הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפילה. שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות. כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקווה? אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה".10
במדבר רבה ח ט
"יגיע כפיך כי תאכל" – זה הגר שאין לו זכות אבות. וכדי שלא יאמר: אוי לי שאין לי זכות אבות! כל מעשים טובים שאסגל אין לי שכר אלא בעולם הזה. לכך הכתוב מבשרו שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב.11
בראשית רבה עד יב
"את עניי ואת יגיע כפי ראה א-להים" – אמר ר' ירמיה בן אלעזר: חביבה היא המלאכה מזכות אבות. שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון שנאמר: לולי א-להי אבי" ומלאכה הצילה נפשות שנאמר: "את עניי ואת יגיע כפי ראה א-להים ויוכח".12
מסכת עדויות פרק ב משנה ט
הוא היה אומר:13 האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ, שנאמר: "קורא הדורות מראש" (ישעיה מא ד); אף על פי שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו יג), ונאמר: "ודור רביעי ישובו הנה" (שם שם טז).14
מסכת עדויות פרק ה משנה ז
בשעת מיתתו אמר לבנו: בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו: ולמה לא חזרת בך? אמר לו: אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים. אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן. אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין. מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין. אמר לו: אבא, פקוד עלי לחבירך. אמר לו: איני מפקיד. אמר לו: שמא עילה מצאת בי? אמר ליה: לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.15
שבת שלום
חזק חזק ונתחזק
מחלקי המים
מים אחרונים: מפי המשגיח ר' חצקאל לוינשטיין ז"ל: זכות אבות איננה איזו ערובה לדורי דורות שממנה ניתן 'להתפרנס' לנצח ככד הקמח וצפחת השמן של אליהו (מלכים א יז יד). אזכור זכות אבות בא לומר לפני הקב"ה שאנחנו 'ממשפחה טובה', יש לנו יסודות טובים שעליהם ניתן לבנות ולפיכך גם לסלוח ולתת לנו הזדמנות חדשה.
עדכון אחרון: 06/05/2018
הערות שוליים
- פסוק זה מפרשתנו המסיים את התוכחה ובו בעל הקורא חוזר ומגביה את קולו, משמש מקור חשוב לנושא זכות אבות. "מה הגפן הזאת נשענת על גבי עצים יבשים והיא לחה, כך ישראל נסמכים בזכות אבותם אע"פ שהם ישנים, שנאמר: וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' " (ויקרא רבה בפרשתנו, לו ב). וכן: "אילו בקשו אבות הראשונים שכר מצוות שעשו בעולם הזה, מהיכן הייתה זכות עומדת לבניהם אחריהם? שנאמר: וזכרתי את בריתי יעקוב וכו'" (שם ג). ובכלל, בזכות האבות נברא העולם: "רבי פינחס בשם ר' ראובן: אמר הקב"ה לעולמו: עולמי עולמי, אומר לך מי בראך אומר לך מי יצרך: יעקב בראך ישראל יצרך! ר' יהושע בן נחמיה בשם ר' חנינה בר יצחק: שמים וארץ לא נבראו אלא בזכותו של יעקב" (שם ד). אבל אנו, כאמור, נתמקד בשאלה: זכות אבות - עד מתי?
- וחוזר מוטיב זכרון האבות, נכון יותר זכרון ברית האבות, שלושה פסוקים מאוחר יותר. מדרש שמות רבה מד ט בפרשת כי תשא, מדקדק שמדובר בשבטים: "וזכרתי להם ברית ראשונים זו ברית השבטים", אבל פרשני מקרא, כרד"ק למשל, לא מוציאים גם פסוק זה מאבות האומה. ראה פירושו לבראשית טו יא, ברית בין הבתרים: "רמז לו בזה כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בזכות אברהם כמו שנאמר, ואף גם זאת וגו' לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו) ונאמר וזכרתי להם ברית ראשונים". ראה בהזדמנות זו דברינו לא מאסתים ולא געלתים בפרשה זו.
- מדוע באמת תמה זכות אבות אצל אחז? סביר שבגלל רשעתו המרובה: "כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם" (בראשית רבה מב ג)". אחז מצטייר בעיני חז"ל כמי שניסה לעקור את התורה ולהרוס את "מערכת החינוך היהודי". ומדוע לא נגפו ה'? בגלל אביו: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון כל העולמים, וי שמלך אחז! אמר להם: בן יותם הוא ואביו צדיק ואיני יכול לפשוט את ידי בו" (בראשית רבה סג א). הרי שאחז עוד נהנה מזכות אבות ו"מיצה" אותה עד תום.
- מה ההוכחה מכאן שזכות אבות תמה? ראשית, כנראה מהמילים "היום יוודע" - היום ולא לאחר מכן. שנית, משום שבהרבה מקומות משמע שמעשיו של אליהו בהר הכרמל היו חריגים, הן בבניית הבמה (בית המקדש היה אז קיים) והן בכך ש"כפה" על הקב"ה להוריד אש מן השמים (ברכות ו ע"ב. וראה שמות רבה כט ט שאליהו גם "כפה" על הקב"ה להדמים את העולם). בכך, "מיצה" אליהו את זכות האבות עד תומה. עכ"פ לאחר שחיטת נביאי הבעל אליהו מתפלל לגשם בלי להזכיר את האבות ובלי להסתמך על הנס שכבר נעשה לו קודם. ראה מלכים א' יח מב: "ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו". אומר על כך מדרש ויקרא רבה בפרשת אמור (פרשה לא סימן ד): "למה פניו בין ברכיו? אלא אמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אם אין לנו זכות הבט לברית". הנה, אליהו עצמו, מיד לאחר שחיטת כהני הבעל והורדת האש מהשמים, פועל שלא מכוח זכויות, אלא מכוח הברית והמצוות. ראה תוספות להלן.
- האם תום זכות האבות אצל הושע קשור לכך שהוא נביא התשובה? "כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע. ירמיה אמר: אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב (ירמיה ד' א') וישעיה אמר דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ"ה ו'). ולא מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר: עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם: שובה ישראל עד ה' א-להיך וגו' וקחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (פסיקתא רבתי פרשה מד). מי שיודע לקחת דברים אולי שוב אינו זקוק לזכות אבות או ההפך, יש ללמוד לקחת דברים כי אין יותר זכות אבות. הדבר גם מזכיר את מיקום פרשת התשובה בסוף ספר דברים לאחת התוכחה הקשה שבפרשת כי תבוא.
- היינו שמעתה ואילך מה שיושיע את עם ישראל הוא קנאתו של הקב"ה לשמו ולכבודו. האם תום זכות האבות אצל חזקיה קשור לכך שהיה מיועד להיות מלך המשיח ולא נעשה? ("ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח" סנהדרין צד ע"א).
- המקור בתלמוד הבבלי לנושא של עד מתי זכות אבות הוא מסכת שבת נה ע"א. ובירושלמי, סנהדרין פרק י' דף כז. ראה הסוגיה בשבת שם על ה"תו" שאיש לבוש הבדים כותב על מצחות האנשים (יחזקאל ט), האם זה תו של תחיה או של תמות, של תמה או של תחון: שמואל אמר תמה ורבי יוחנן אמר תחון". הנוסח בירושלמי דומה מאד לזה של ויקרא רבה שהבאנו (יש בכלל קרבה רבה בין הירושלמי לויקרא רבה וזו אחת ההוכחות לכך שויקרא רבה הוא מדרש ארץ ישראלי קדום), אלא ששם הסיום הוא הפוך: "אמר רבי אחא זכות אבות לעולם קיימת ... רבי יודן בר חנן בשם רבי ברכיה: אמר הקב"ה לישראל: בני, אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אימהות שנתמוטטה לכו והידבקו בחסד". הסיום אצלנו יותר אופטימי ובירושלמי יותר מחייב.
- וכמו שאומר הפיוט: "זכור ברית אברהם ועקידת יצחק" ולפי תוספות זה, גם אזכור עקידת יצחק איננה משום זכות אבות ובשביל שאנו מצפים לגמול על המעשה שעשו אברהם ויצחק, אלא בשל הברית שנכרתה במעמד זה. מעניין לבדוק בסדר ומחזור תפילותינו היכן מוזכרת זכות אבות והיכן ברית אבות ואם ניתן להעביר קו ביניהן. הירושלמי, למשל, לא יסכים עם תוספות ולא מבחין בין השניים: "כי אל רחום ה' א-להיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח ברית אבותיך" - מתוך זכות אבות" (ירושלמי תענית פרק א דף סד. זה בדיוק הפסוק שר' אחא מצטט כשהוא אומר שזכות אבות קיימת לעולם). ותוספות עצמו מביא בהמשך דבריו שם את שיטת ר' אחא מויקרא רבה שלנו לפיה זכות אבות לעולם קיימת ומסיים שאין הלכה כשמואל.
- נוסח זה שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום, הוא, איפוא, מעין פשרה בין השיטות שאומרות שזכות אבות תמה ובין שיטת ר' אחא שזכות אבות לעולם קיימת. הגאולה למען שמו של הקב"ה מקורה בפסוקים ביחזקאל לו כב וכג וכבר נאמרו בהם מדרשים רבים. ואין זה רק לעתיד לבוא. כבר בכניסה הראשונה לארץ לא עזרה זכות אבות, אלא שמו של הקב"ה. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור קז: "הודו לה' כי טוב" - "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם: - אמר להם הקב"ה: לא עשיתי בשביל אברהם יצחק ויעקב. ובשביל מה? בשביל שמי הגדול. אמר דוד הואיל ובשביל שמו הגדול הוא עושה, הודו לה' כי טוב. לטור אורח חיים הנ"ל יש, איפוא, מקורות רבים ומגוונים.
- בתחילת מעשה העגל מזכיר משה את האבות "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" (שמות לב יג). אח"כ הוא מבקש לדעת את דרכי ה' ולראות את כבודו ותשובת ה' היא: לימוד סדר התפילה. התפילה מתחילה אמנם בברכת האבות אבל יש בה זכות ותקווה משל עצמה: "שערי תפילה לעולם פתוחים" (פסיקתא דרב כהנא כד). יש קשר מעניין בין רש"י זה ובין הטור אורח חיים הנ"ל.
- להלכה נפסק שאברהם הוא אביהם של הגרים וגר הוא יהודי לכל דבר ואומר: אלוהינו ואלוהי אבותינו (תוספות בבא בתרא פא ע"א, בית יוסף אורח חיים סימן נג) ולכן גם לגר יש זכות אבות. ראה בנושא זה את דברינו כולנו גרים בחג שבועות, בפרט תשובת הרמב"ם שם לעובדיה הגר. אבל המדרש מבקש להדגיש את יגיע הכפים והזכות הישירה שיש לגר, אולי כאיתות לכולנו שכולנו היום בבחינת גרים שהרי זכות אבות תמה ומכאן ואילך אין לנו אלא יגיע כפינו ומעשה ידינו.
- יש פה השלמה של המדרש הקודם מבמדבר רבה, לא רק בהקבלה הלשונית: "יגיע כפי" של יעקב מול "יגיע כפיך" של הגר, אלא גם במעמדו של יעקב שהיה גר אצל לבן, עם גר צדק שבא לחסות תחת כנפי השכינה ואין לו זכות אבות (לקראת חג השבועות המתקרב). וזה דווקא אצל יעקב שלכאורה יש לו זכות אבות והוא גם מזכיר אותה: "לולי א-להי אבי א-להי אברהם ופחד יצחק היה לי". ואולי מכאן סיבה נוספת לאזכור האבות, בפסוק בפרשתנו בו פתחנו, בסדר ההפוך והעמדת יעקב לפני אברהם ויצחק.
- "הוא" זה רבי עקיבא שנזכר שם במשנה הקודמת. ומעניין שדווקא רבי עקיבא שאין לו 'זכות אבות' מדבר על עניין זה.
- נניח לחצי השני של המשנה בו התקשו רבים, למרות שאולי גם הוא שייך לעניינינו. ראה פירוש קהתי על המשנה כולה, כולל החצי השני, ופירוש תורה תמימה שמביא שם שבזכות האבות נגאלו ממצרים ככתוב בפירוש בתורה (שמות ב כד). לנו די כעת בחצי הראשון, הברור יותר, ממנו ניתן אולי ללמוד שיש גם יש זכות אבות. אך ראה פירוש הרמב"ם על משנה זו: "נואי, היופי. ושנים, ימי חייו, והוא שיהו ימיו חייו קרובים לימי חיי אבותיו, לפי שכאשר הוא קרוב לו במזגו הרי ימי חייו יהיו קרובים לו בלי ספק, וכל הדברים האלו כך הם על הרוב, וכן רוב הענינים הטבעיים אינם אלא על הרוב. וכן על הרוב שאם היה האדם בעל ממון מורישו לבנו ויהיה מתענג הבן בממון אביו. וכן אם היה בעל חכמה מלמד את בנו ויגע בו על הרוב". ראה גם פירוש בית הבחירה (מאירי) על המשנה, שהולך בדרכו הסלולה של הרמב"ם ומזכיר את שיטת חכמים בתוספתא שחולקים על רבי עקיבא ואומרים: "עד הפרק זוכה לו, מיכאן ואילך זוכה לעצמו". ואלה דברי המאירי: "הוא היה אומר האב זוכה לבן בחמשה דברים. רוצה לומר שברוב הפעמים נמשכים ענינים אלו מן המוליד לנולד לו. בנוי ר"ל היופי שטבע יופי המולידים נמשך אצל הבנים. והוא הענין בכח בעשר שעל הרוב הוא מורישו את ממונו וכן בחכמה שעל הרוב הוא מלמדו להועיל. בשנים ר"ל ימי החיים שעל הרוב ימי חייו קרובים לחיי המולידים אחר שהוא קרוב להם במזג טבעו. ובתוספתא אמרו עליה: עד הפרק זוכה לו מכאן ואילך זוכה לעצמו. וזה חוזר לדרכים דתיים ר"ל שעד הפרק והוא שיהיה בר מצוה עניניו נמשכים אחר זכות האב משם ואילך בזכות עצמו". זכות האב והאם הישירים – עד בר המצווה. מכאן ואילך, זכויותיהם העקיפות בגנים, בהליכות העולם, ברכוש ובחכמה שהם מורישים לילדיהם.
- באותה מסכת עדויות, נמצא מוטיב חזק וברור כנגד 'זכות אבות'. עקביא בן מהללאל אינו עושה שום הנחה לבנו, אינו מוכן להציג אותו בפני חבריו ולהכניסו לבית המדרש מכוח זכות אבות, אלא אומר לו משפט פשוט: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. הכל תלוי במעשיך אתה, בני. ראה שיר השירים רבה פרשה א על הפסוק "הביאני המלך חדריו", שמספר את סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד ע"ב, ירושלמי חגיגה ב א, תוספתא חגיגה ב ג) ומסיים: "ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר, לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". הור רבי עקיבא שנכנס לעולם התורה בלי שום זכות אבות, אבל לעיל, במקור הקודם, משבח את האב שיכול לזכות לבניו בנוי, בכח, בעושר ובחכמה. ראה גם פירוש אברבנאל בראשית פרק יב פסוק ב, על אברהם, גם הוא לכאורה בלי שום זכות אבות: " ... וכנגד מולדתך שיקשה בעיניך עזיבת האוהבים אשר נתגדלת עמהם בעבור שהם יכירוך ויברכוך ויעזרוך להתעשר, אמר ואברכך ואגדלה שמך. כלומר, אל תחוש לברכתם ולכבודם כי מכבדי אכבד וברכת ה' היא תעשיר ומלבד זה מעשיך יקרבוך ותתברך ותתעשר מעצמך. ועל זה אמר והיה ברכה רוצה היה אתה בכל מקום שתשב שמה איש ברכה ומשתדל לתועלתך".