פרשות השבוע

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (דברים פרק כו פסוק טו).¹

 

משנה מסכת מעשר שני פרק ה

משנה ו: ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור.² כיצד היה בעור? נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים, ומעשר ראשון לבעליו, ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום.³ ר' שמעון אומר הביכורים ניתנין לכהנים כתרומה.⁴

משנה י: במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין.⁵ כיצד היה הודוי? "בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו) – זה מעשר שני ונטע רבעי. "נתתיו ללוי" – זה מעשר לוי, "וגם נתתיו" –  זו תרומה ותרומת מעשר,⁶ "לגר ליתום ולאלמנה" – זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה, אע"פ שאינן מעכבין את הודוי.⁷ "מן הבית" – זו חלה:

משנה יג: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" – עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" – בבנים ובבנות. "ואת האדמה אשר נתתה לנו" – בטל ובמטר ובולדות בהמה. "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" – כדי שתתן טעם בפירות.⁸

תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ה (סוטה ט יא)

משנה (מעשר שני ה יד): יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר.⁹

גמרא: אמר רבי הילא (אילא): כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה.¹⁰ מעתה מי שהוא מפריש מִתְוַדֶּה מי שאינו מפריש לא יִתְוַדֶּה? כהדא דתני: עד השקיפה היו אומרים קול נמוך, מיכן והילך היו אומרים קול גבוה.¹¹

רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא הלכה א – ו

מצות עשה להתודות לפני יי' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר. … אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית … אין מתודין אלא ביום … ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות …וידוי זה נאמר בכל לשון … וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין. מצותו במקדש שנאמר לפני יי' ואם התודה בכל מקום יצא.¹²

מדרש תנאים לדברים פרק כו פסוק טו – למען שמך הגדול

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" – עשה בשבילנו. ואם אין את עושה בשבילנו: "ואת האדמה" – עשה בשביל אדמתינו. ואם אין את עושה בשביל אדמתינו: "אשר נתת לנו" – עשה בזכות תורתינו. ואם אין את עושה בזכות תורתינו: "כאשר נשבעת לאבותינו" – עשה בזכות אבותינו. ואם אין את עושה בזכות אבותינו עשה למען שמך הגדול שנקרא עלינו, שנאמר: "ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו" (ירמיהו יד ט).¹³

תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ח – כוחם של עושי מצוות

רבי הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות, שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה.¹⁴ אמר רבי יוסי בן חנינא: ולא עוד, אלא שכתוב בה: "היום הזה".¹⁵  … רבי יודה בר פזי פתח בה: "אבוא בגבורות ה' אלהים" כתיב (תהלים עא טז) … אילו שהן באין מכח המצות ומעשים טובים לפני הקב"ה.¹⁶

רש"י בראשית פרק יח פסוק טז – הפיכת ההשקפה לטובה

"וישקיפו על פני סדום" – כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים.¹⁷

שמות רבה פרשה מא סימן א – כוחם של המעשרות

"ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו"¹⁸ – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט ז) – מהו כן? א"ר נחמיה: אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה, מביטים אנו מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין בזרוע, אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו, שנאמר: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית" (דברים כו יב). מה כתיב בסוף הפרשה: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו' ".¹⁹

אמר ר' אלכסנדרי: גדול כוחם של מוציאי מעשרות שהן הופכים את הקללה לברכה. אתה מוצא, כל מקום שכתוב בתורה: "השקיפה" לשון צער הוא, כמו שאתה אומר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים … ויהום את מחנה מצרים" (שמות יד כד). וכן בסדום, שנאמר: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" (בראשית יח טז) חוץ מזו. אמר רבי אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכים דבר ארירה לברכה, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל".²⁰

אמר ר' ברכיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים. כיצד הוא הדבר? אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה.²¹ אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו, אינו כן. אלא, העולם וכל אשר בו שלו, כמו שאתה אומר: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד א) – הארץ שלו, הפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים, כדי לגדלם. והוא משמרם והוא עושה כל דבר. אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה – מעשר, אחד מחמשים – תרומה, הוי: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט ז).²²

מסכת סוטה דף לט עמוד א – הקשר לברכת כהנים

שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להן: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קודש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה.²³ מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה, כי עקר כְּרֵעֵיה מאי אמר? ²⁴  "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון. וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר?²⁵ אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש:²⁶ "ריבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' ".²⁷

מתוך סידור התפילה – בסוף ברכת כהנים

ריבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבע לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".²⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תבוא סימן ב – תזכו לשנה הבאה

"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה וגו' ".²⁹ מה כתיב למעלה מן הענין? "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" (דברים כו טו). אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא: כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות. אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאינה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל. ועמד באמצע השדה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתיב אחריו: "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה". אמר ריש לקיש יוצאה בת קול ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחבירו, ואומר יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה.³⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהערה 14 מנינו את השקפת המלאכים על סדום כהשקפה לרעה (להרס), אבל לא כך סבור פירוש הזוהר לתורה. ראה פירוש הסולם לזוהר לבראשית פרשת וירא מאמר ויקומו משם האנשים אות קעג, שהופך גם השקפה זו לטובה ואומר: "וישקיפו: פירושו, התעוררות של רחמים, להציל את לוט. ולומד גזירה שוה, כתוב כאן וישקיפו, וכתוב שם, השקיפה ממעון קדשך, מה שם השקפה לרחמים. אף כאן השקפה לרחמים". אז אם על סדום החטאה השקיפו המלאכים לטובה ולחמלה רגע לפני ההפיכה, שמא יתקנו מעשיהם ויימצאו שם כמה צדיקים, קל וחומר שישקיפו עלינו ועל כל עם ישראל לטובה לברכה, לחסד ולרחמים לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים.

 

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ

הַשְׁקִיפָה מִשְּׁמֵי מְעוֹנָה

הַשְׁקִיפָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ

הַשְׁקִיפָה עַל אֻמָּה מְעֻנָּה

 

לֹא בִּעַרְנוּ הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת

אָכַלְנוּ בְּעֹנִי, לא סָפַדְנוּ לַמֵּת

יָדֵינוּ לֶעָנִי קָפַצְנוּ כַּזַּיִת

נָגִיף וּמַגֵּפָה נִלְאִינוּ שְׂאֵת

 

הַבִּיטָה לַצְּדָקוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת

הַשְׁמִיעֵנוּ יְשׁוּעָה לָעֵת הַזֹּאת

הַרְאֵינוּ הָאוֹת לְקֵץ הַתְּלָאוֹת

הַצְלִיחָה בַּיִת שְׁלִישִׁי בַּל יִמּוֹט

 

רְאֵה אַךְ זֶה קַמְנוּ מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת

מִגֵּיא הַהֲרִיגָה שֶׁל אֲלָפִים וּרְבָבוֹת

בְּשׁוֹך אַלְפַּיִם שְׁנוֹת צָרוֹת וּפְרָעוֹת

וּמֵחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁלֹּא הָיָה כָּזֹאת

 

הַרְעִיפָה מִטּוּבְךָ לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתְךָ

הֵיטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ לִמְחַדְּשֵׁי אֻמָּתְךָ

אֲשֶׁר קָמוּ וְעָלוּ מֵעֵמֶק הַבָּכָא

לְהָפִיץ אֶת אוֹרְךָ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמֶךָ

 

הַשְׁקִיפָה עוֹלָמְךָ מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ

הַשְׁקִיפָה אַדְמָתְךָ מִשְּׁמֵי מְעוֹנָה

הָחִישָׁה יְשׁוּעָה לְקוֹרְאֵי בְּשִׁמְךָ

הַשְׁפִּיעָה רֹב טוֹבָה לְאֻמָּה נֶאֱמָנָה

 

נַשְׁקִיפָה נַבִּיטָה פְּנִימָה אֶל עַצְמֵנוּ

נַרְעִיפָה טוֹב וְחֶסֶד לְאַדְמָתֵנוּ וְעַמֵּנוּ

וּנְאַחֵל אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה

שָׁנָה שֶׁכֻּלָּהּ רַק הַשְׁקָפָה לְטוֹבָה