פרשות השבוע

ספר אבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות – תלת שיח הקב"ה, המלאכים, העם¹

ואומר במדרש על דרך צחות, כי תקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות "נחמו נחמו עמי" כלומר, שהקב"ה אמר לנביאים: "נחמו נחמו עמי". על זה משיבה כנסת ישראל: "ותאמר ציון עזבני ה' ". כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר … "עניה סוערה לא נוחמה", כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה: הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר: "אנכי אנכי הוא מנחמכם". ואומר עוד: "רני עקרה לא ילדה" ואומר: "קומי אורי כי בא אורך". על זה משיבה כנסת ישראל: "שוש אשיש בה' ", כלומר, עתה יש לי לשוש ולשמוח "תגל נפשי באלוהי כי הלבישני בגדי ישע וגו'".²

תוספות מסכת מגילה לא ע"ב – לקראת ראש השנה

דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר … ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ראש השנה, לפי שהוא סוף הנחמות.³

אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן … הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ה' אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית: (ישעיהו נא יב, יז).⁴

 

שמות רבה פרשה כט סימן ט – אנכי של מתן תורה ואנכי של הגאולה

א"ר אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו: קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש. ויצא הקול: "אנכי ה' אלהיך". וכן הוא אומר: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם … קול גדול ולא יסף" (דברים ה יט) … כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת קול. והקול שהיה יוצא מפי הקב"ה לא היה לקולו בת קול …⁵ כשדבר הקב"ה על הר סיני השתיק כל העולם כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר: "אנכי ה' אלהיך". ולעתיד לבוא כתיב: "אנכי אנכי הוא מנחמכם"  (ישעיה נא יב).⁶

איכה רבה פרשה א סימן כג – נתחללה השבועה והשתנה הימין?

"הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ"⁷ – מהו האפס? אמר ר' ראובן: לשון יוני הוא כמה דאת אמרת: "ואמר אפס" (עמוס ו י).⁸ "גמר אומר לדור ודור" – ר' חנינא בר פפא ור' סימון. רבי חנינא אמר: נגמר אותו דבר שדברתה למשה בסיני: "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט). ר' סימון אומר: הא חסילה והא מסכמא, על ידי ירמיה שאמר: "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים" (ירמיה טז ה) … א"ר שמואל בר' נחמני: נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנית הימין.⁹

פסיקתא דרב כהנא פרשה יט סימן א –תיקון רוחני לצד הפיסי

"חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי" (תהלים סט כא) – חרפה שחרפו אותנו עמונים ומואבים. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו גוים לירושלם, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, ונכנסו לבית קודש הקדשים ונטלו את הכרובים ונתנון בכליבה, והיו מחזרים אתם בכל חוצות ירושלם והיו אמרין: לא היו ישראל אומרין שאין אנו עובדין ע"ז? ראו מה היו עושים! זהו שכתיב: "יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית ישראל" (יחזקאל כה ח). ומה הוון אמרין? ווי ווי כולן כחדה. מאותה שעה אמר הקב"ה: "שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון אשר חרפו את עמי בני ישראל ויגדילו על גבולם וכו', לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה" (צפניה ב ט). "ואנושה" – באת עלי מכה גברתנית ומתישת אותי. "ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי" – אמר הקב"ה: אנכי אנכי הוא מנחמכם".¹⁰

פסיקתא רבתי פרשה לג ד"ה דבר אחר אנכי  – למה פעמיים אנכי

דבר אחר: "אנכי אנכי" למה שני פעמים אנכי אנכי? אלא, לפי שבסיני קבלו שני אנכי: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב), "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" (שם שם ד) לפיכך הקב"ה מנחמכם בשני אנכי: "אנכי אנכי הוא מנחמכם".¹¹

איכה רבה פתיחתא כד – רחל מכהה את הקנאה

… באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: … ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי [לאה] ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בהם כרצונם?! מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן.¹²

פסיקתא דרב כהנא פיסקא יט אנכי אנכי – הכתובה המעודדת והמנחמת¹³

אנכי אנכי הוא מנחמכם – ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: למלך שקידש למטרונא וכתב לה כתובה מרובה, כך וכך חופות אני אעשה ליך, כך וכך תכשיטין אני נותן ליך, כך וכך טיסבריות אני נותן ליך. הניחָהּ והלך לו למדינת הים, ושהא שם שנים הרבה. והיו חברותיה מונות¹⁴ אותה ואומרות לה: עד אימתיי את יתיבה, סב ליך בעל עד דאת טלייה עד דחייליך עליך.¹⁵ והיתה נכנסת בתוך ביתה ונוטלת כתובתה וקורא בה ומתנחמת. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים, אמר לה: בִּיתִי, תמיה אני היאך הימתנת לי כל השנים הללו?! אמרה לו: אדוני המלך, אילולי כתובה מרובה שכתבת לי, כבר היו חבירותי מאבדות אותי ממך. כך, לפי שבעולם הזה אומות העולם מונים לישראל ואומרין להם: עד מתי אתם מומתים על אלהיכם ונותנין נפשותיכם עליו ונהרגים עליו? כמה צער הוא מביא עליכם, כמה בוזים הוא מביא עליכם, כמה ייסורים הוא מביא עליכם! בואו לכם אצלינו ועושין אנו אתכם דוכסין ואפרכין ואיסטרטיליטים.¹⁶ וישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונוטלין ספר תורה וקורין בו: "והתהלכתי בתוככם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" (ויקרא כו ט) ומתנחמים.¹⁷ כשיגיע הקץ, הקב"ה אומר לישראל: תמיה אני היאך הימתנתם לי כל השנים הללו! וישראל אומרים לפני הקב"ה: ריבון העולמים, אילולי ספר תורה שכתבתה לנו, כבר היו אומות העולם מאבדין אותנו ממך. הדא הוא דכתיב: "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל" (איכה ג כא). וכן דוד אומר: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט צב).¹⁸

ויקרא רבה פרשה י סימן ב – למה דווקא ישעיהו

"אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" (תהלים מה ח).¹⁹ ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר המקרא בישעיה. אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומר: "את מי אשלח ומי ילך לנו?" (ישעיה ו ח) שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי … שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס … מעתה "את מי אשלח ומי ילך לנו"? מיד: "ואומר הנני שלחני" (ישעיה שם). א"ל הקב"ה: ישעיה, בני סרבנים הם, טרחנים הם.²⁰ אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני, אתה הולך בשליחותי. ואם לאו – אין אתה הולך בשליחותי. אמר לו: על מנת כן: "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" (ישעיה נ ו) ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך.²¹

א"ל הקב"ה: ישעיה, "אהבת צדק" – אהבת לצדק את בני, "ותשנא רשע" – ששנאת מלחייבן, "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך". מהו "מחבריך"? א"ל: חייך, כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא: "ויאצל מן הרוח אשר עליו" (במדבר יא כה), "ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע"  וגו' (מלכים ב ב טו). אבל אתה, מפי הקב"ה: "רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי" (ישעיה סא א). חייך, שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות: "עורי עורי", "התעוררי התעוררי", "שוש אשיש", "אנכי אנכי הוא מנחמכם", "נחמו נחמו עמי".²²

פסיקתא דרב כהנא נספחים פרשה ו  – ישעיהו המרפא הגדול

אין לך קללה שקלל ישעיה את ישראל שלא חזר וריפא אותה. כגון, בתחילה אמר: "הוי גוי חוטא" (ישעיהו א ד), ובסוף אמר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק" (שם כו ב). תחילה אמר: "זרע מרעים בנים משחיתים" (שם א ד), וסוף אמר: "בנים לא ישקרו" (שם סג ח). ולא עוד, אלא שריפא ישעיה מה שקיללו אחרים. … ירמיה אמר: "בכה תבכה בלילה" (איכה א ב), וישעיה אמר: "בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשומעתו ענך" (ישעיה ל יט). ירמיה אמר: "ודמעתה על לחיה" (איכה שם), וישעיה אמר: "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה ח) … ירמיה אמר: "אין לה מנחם מכל אוהביה" (איכה א ב), ישעיה אמר: "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה נא יב). ירמיה אמר: "והאבדתי מהם קול ששון" (ירמיה כה י), ישעיה אמר: "שוש אשיש בה' " (ישעיה סא י).²³

מדרש זוטא איכה (בובר) פרשה א סימן יד – ירמיהו בכפליים וישעיהו בכפליים

כתיב: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ א) – למה שני פעמים? רבי אומר: לפי שכל מכות שלהן כפולות, שכן ירמיה היה אומר: "שבר על שבר נקרא" (ירמיה ד כ), "בכו תבכה בלילה" (איכה א ב), "עיני עיני יורדה מים" (שם שם טז), "חטא חטאה ירושלם" (שם שם ח). וכל כך למה? לפי שחטאו בכפלים, שנאמר: "כי שתים רעות עשה עמי" (ירמיה ב יג). וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפלים, שנאמר: "כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה" (ישעיה מ ב). ולפי שמכותיה כפולות, כך נחמותיה כפולות, שנאמר: "נחמו נחמו עמי" (שם מ א), "עורי עורי" (שם נב א), "קומי אורי כי בא אורך" (שם ס), "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך" (שם מג כה), "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם נא יב), "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך" (שם מג כה), "שוש אשיש בה' " (שם סא י), "סולו סולו" (שם סב י).²⁴

מדרש זוטא – איכה (בובר) נוסח ב' פרשה א "מי יתנך" – המקור לאבודרהם?

… באותה שעה חוזרים ומתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלם לנחמה. אמר להם הקב"ה: למי אתם צריכים לנחם תחילה, לי או לה … אלא אע"פ כן, לכו ופייסוה. מיד מתקבצים כולם והולכים לירושלים. כיון שרואה אותם אומרת להם: לתנחומין שלכם אינני צריכה על צרות שעברו על בני. מיד חוזרים לקב"ה ואומרים לפניו: רבש"ע, אינה מקבלת תנחומין ממנו. והקב"ה אומר להם: אלך אני בעצמי ואפיסנה, לפי שעברתי לה על הדין. כתוב בתורה: "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו יט), ובישראל כתיב: "בני בכורי ישראל" (שמות ד כב), ואמרתי להם: "הביאו את צואריכם בעול מלך בבל" (ירמיה כז יב). כתיב בתורתי: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט יז), ואני שנאתיה.²⁵ לכך אני ראוי לפייסה, מיד הלך הקב"ה לפייסה, ואמר לה: כעס זה למה? אמרה לו: רבש"ע, ולא אכעוס שהגליתני לבין אומות העולם, וקללתני קללות רעות ונהפכו פני כשולי קדירה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול והקדוש?! אמר לה: כנגד זכות שעשית לי, כך יש לך חובה. למה כעסתי עליך? לפי שעברת על תורתי … כתבתי: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט ו), ואתה כתבת: "אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם (יחזקאל כב ט), כתיב: "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" (שמות כ יב), ואתה כתבת: "אלה וכחש רצוח וגנוב ונאוף" (הושע ד ב). אמרה לפניו: רבש"ע, כיון שהגליתני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור מצותיך, ואעפ"כ קיימתי מצותיך. אמר לה: בתי, הגיע זמנך ליגאל. מיד אומרת: איני מתנחמת עד שתראה לי נקמה מאותם רשעים שציערוני וחרפו את שמך הגדול … ²⁶

שבת שלום

מחלקי המים