בו ביום שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו – 2

מים ראשונים: סיפור העברתו או הדחתו של רבן גמליאל דיבנה מהנהגת בית המדרש בכרם ביבנה,1 הוא מן הסיפורים המפורסמים והידועים בתלמוד. בשל עושר המקורות (וריבוי הערות השוליים), חלקנו את דיוננו בנושא זה לשני דפים. בדף הראשון, התמקד העיון בסיפור ההדחה עצמו, ובפיוס, בו חזר רבן גמליאל לתפקד כנשיא בית המדרש. בדף השני, זה שלפנינו, יתמקד עיוננו בדרשות החכמים ובדיון בבית המדרש "בו ביום" שסולק רבן גמליאל (אבל לא הדיר רגליו מבית המדרש) ומן הסתם נמשך יותר מיום אחד, וגם בתקופת הפשרה, לאחר הפיוס, בה חלקו את התפקיד ופסקו: "לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי, ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא". מומלץ כמובן לעיין תחילה בדף הראשון, אבל ניתן גם ללמוד דף זה בפני עצמו, בפרט למי שמכיר באופן כללי את סיפור ההדחה.

תוספתא מסכת עדויות פרק א הלכה א

משנכנסו חכמים בכרם ביבנה, אמרו: עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוציא, מדברי סופרים ואינו מוצא, שנאמר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה': וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" (עמוס ח יא-יב) … אמרו: נתחיל מהילל ומשמאי.2

משנה מסכת ידיים פרק ד

בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים שהוא משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה שהיא טמאה מדרס … בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה …3

בו ביום אמרו: עמון ומואב מה הן בשביעית? גזר רבי טרפון: מעשר עני וגזר ר"א בן עזריה: מעשר שני. א"ר ישמעאל: אלעזר בן עזריה, עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר, שכל המחמיר – עליו ראיה ללמד. אמר לו ר"א בן עזריה: ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים, טרפון אחי שינה ועליו ראיה ללמד.4 השיב רבי טרפון: מצרים חוץ לארץ, עמון ומואב חוץ לארץ … השיב ר"א בן עזריה: בבל חוץ לארץ, עמון ומואב חוץ לארץ … אמר רבי טרפון : מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני, שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה … אמר לו ר"א בן עזריה: … אין אתה אלא כמפסיד נפשות. קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר … א"ר יהושע: הריני כמשיב על טרפון אחי … ידון מעשה חדש ממעשה חדש ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן … ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. נמנו וגמרו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד, אמר לו: מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום? אמר לו: נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד), צא ואמור להם: אל תחושו למניינכם. מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.5

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה. אמר לו ר' יהושע: מותר אתה …6

מסכת חגיגה דף ג עמוד א

תנו רבנן:7 מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה? – שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. – ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. – ומה דרש בה? "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים לא יב), אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. – אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!

ועוד דרש:8 "את ה' האמרת היום … וה' האמירך היום" (דברים כו יז-יח).9 אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם … ואף הוא פתח ודרש:10 "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (קהלת יב יא). לָמָה נמשלו דברי תורה לְדָרְבָּן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין?11 – תלמוד לומר: "משמרות". אי מה מסמר זה חסר ולא יתר?12 אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? – תלמוד לומר: "נטועים", מה נטיעה זו פָּרָה וְרָבָה – אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה: הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה?13 תלמוד לומר: "כולם נתנו מרועה אחד" – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ א).14 אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.15

בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.16

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה טז

כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם רבי יהושע. וכשבאו תלמידיו אצלו, אמר להם: מה דברים היה לכם ביבנה? אמרו לו: אחריך רבי. אמר להם: ומי שבת שם? אמרו לו: ר' אלעזר בן עזריה. אמר להם: אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חדש לכם דבר? אמרו לו: רבי, כלל זה דרש: "אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם" (דברים כט ט). וכי מה טף זה יודע להבין בין טוב לרע? אלא ליתן שכר למביאיהם, לרבות שכר עושי רצונו. לקיים מה שנאמר: "יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא). אמר להם: אי זה דבר חדש יתר על זה?! הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן עזריה יצא מחלציך. אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו".17

מסכת עדויות18

פרק א משנה ג

הלל אומר: מלוא הִין מים שאובין פוסלין המקוה, אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו.19 ושמאי אומר: תשעה קבין.20 וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון: שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם:21

שם משנה ד

ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה? ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו. שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם:22

ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין, הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין? שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו. שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין:23

אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה? שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו: כדברי איש פלוני שמעת:

פרק ד משנה ח

בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרין. חלצו – בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין. נתיבמו – בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין. ואף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי. וכל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו.24

פרק ה משניות ו-ז

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו: עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן: מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו … ונדוהו ומת בנידויו וסקלו בית דין את ארונו. אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. ואת מי נדו? אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנידויו סוקלין את ארונו:

בשעת מיתתו25 אמר לבנו: בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין אמר לו אבא פקוד עלי לחבירך אמר לו איני מפקיד. אמר לו: שמא עילה מצאת בי? אמר ליה לאו מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.26

 

מחלקי המים

ירושלים

מים אחרונים – אפילוג: תם ולא נשלם. כשוך הסערה, נשאלת השאלה המתבקשת: מה 'יצא לנו' מהעימות הזה? האם בית הנשיאות למד להגביל את כוחו? האם נפתח בית המדרש יותר? האם השיח בבית המדרש השתנה? האם היו פני הדברים שונים אילולי קמו החכמים כנגד רבן גמליאל והדיחו אותו? עד כמה היה העימות 'לשם שמים' ועד כמה נגוע ב'פניות אישיות'? קשה לדעת את התשובות לשאלות אלה. מה שאנחנו יודעים בבטחה, הוא, שבית המדרש כפי שנמסר לנו במקורות השונים הכיל גם את הסיפור הזה ולא העלים אותו. בכך, מצטרף סיפור זה לרשימה ארוכה של סיפורי חז"ל וסיפורי מקרא שאינם מכסים ואינם מנסים ליפייף את המאורעות או לצייר את אישי התנ"ך ותקופת חז"ל כצדיקים מושלמים על גבול של מלאכים. ראה דברינו שועל, עקרב, נחש וגחלי אש במיוחדים. על אבות האומה ועל עצמם, דרשו חז"ל דרשות חשובות שבסיסן הוא הפסוקים באיוב טו יח-יט: "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם: לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ". ראה בהקשר זה דברינו נטלתי ספר בראשית וקראתי בו בפרשת וישב.

עדכון אחרון: 17/09/2017

הערות שוליים

  1. בכותרת הדף השתמשנו במונח 'מנשיאותו', אבל ההיסטוריונים העירו שמוסד הנשיאות, בפרט כמוכר ע"י שלטונות רומא, הוא מאוחר יותר ועדיין לא היה קיים בימי רבן גמליאל דיבנה.
  2. מסכת עדויות אינה בנויה סביב נושא מסוים כמו: שבת, מגילה, קידושין, סנהדרין וכו', אלא היא אוסף עדויות של חכמים, שהתכנסו ביבנה, וביקשו לשקם את עולם התורה לאחר חורבן בית שני. (ראה התכנסות דומה לאחר מרד בר כוכבא: "בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא", שיר השירים רבה פרשה ב סימן ג. ראה גם אזכור הכינוס ביבנה בברכות סג ע"ב, אך לפי שמות החכמים שם נראה שהכוונה לאושא ולא ליבנה). אפשר כעת להבין טוב יותר את אזכור "כרם ביבנה" בנוסח הירושלמי ברכות שהבאנו בדף הראשון: "תמן תנינן: זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה". ואפשר אפילו שהמונח "כרם - אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם", בא כתוצאה מארגון בית המדרש מחדש (כולל גדר הכרם). במסכת עדויות עצמה, אין אזכור של אירוע הדחתו של רבן גמליאל, אך אפשר שבעת שהודח ונתווספו הרבה ספסלים בבית המדרש, התקבצו עדויות על הלכות חשובות ולאו דווקא מפי החכמים הידועים והבולטים, וריבוי התלמידים גרם גם לליבון ופלפול ודיון, מעבר לעדות עצמה.
  3. במשנה מסכת עדויות עצמה שנראה להלן מצאנו הרבה "העיד" או "העידו", אבל לא מצאנו אפילו פעם אחת את הביטוי "בו ביום", אולי משום שהיא מתארת את שאירע באותו היום ואין צורך להעיד עליו "בו ביום". אבל במשנה סוטה מצאנו ארבע דרשות כאלה – דרשות, לא עדויות – וגם במסכת ידיים יש מספר "בו ביום". כך גם במשנה מסכת סוטה פרק ה, משניות ב-ה: "בו ביום דרש רבי עקיבא: וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא" (ויקרא י"א) - אינו אומר טמא אלא יטמא, לטמא אחרים ... בו ביום דרש רבי עקיבא: ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה (במדבר ל"ה) ... בו ביום דרש רבי עקיבא: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר (שמות טו) ... מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל ... בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס: לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה ... אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה ... והלא יהושע תלמיד תלמידך לִמֵד שמאהבה עשה.
  4. במחזור שבע שנים, שנה ראשונה ושנייה – מעשר שני, שלישית – מעשר עני, רביעית וחמישית – מעשר שני ושישית – מעשר עני. שנה שביעית, טוען ר' אלעזר בן עזריה, צריכה לחזור למעשר שני. אבל גם בראייה זו יש היגיון בדברי ר' טרפון, שהרי השנתיים הבאות: ראשונה ושנייה במחזור הבא, שוב יהיו של מעשר שני ונמצא מעשר עני מקופח עוד יותר.
  5. מכולם בחרנו להרחיב ב-"בו ביום" זה. ראו איך מתנהל הדיון בבית המדרש ביום בו התמנה ר' אלעזר בן עזריה לעמוד בראשו. ההתחלה הייתה כאשר שני חכמים, ר' טרפון ורבי אלעזר בן עזריה גוזרים כל אחד בתורו, גזירה מנוגדת. אלא שאז מתערבים חכמים אחרים, בראשם רבי ישמעאל ואחריו ר' יהושע והדיון נפתח ומתפתח. וסופו שדעת ר' אלעזר בן עזריה העומד בראש בית המדרש, אינה מתקבלת. ומי חותם את הדיון? ר' אליעזר בן הורקנוס, שלא נכח משום מה באותו היום בבית המדרש (ונמנע ממנו העימות עם רבן גמליאל גיסו?). במה הוא חותם? בסוד ה' ליריאיו. ובשם מי הוא חותם? מי הוא בר הסמכא? רבן יוחנן בן זכאי, רבם של כל החכמים הנזכרים כאן, מייסד עולה של תורה בכרם ביבנה אחרי החורבן.
  6. ומה המשנה הצמודה לדיאלוג הנ"ל? הדיון בין רבן גמליאל לרבי יהושע לגבי כשרותו לבוא בקהל של הגר העמוני, שאותו ראינו כבר בגמרא ברכות בה פתחנו (ושם כן נזכר הביטוי "בו ביום"). בדיון זה, רבן גמליאל יושב כאחד החכמים ורבי יהושע הוא שחותך אותו. אבל לא לפני שהוא מנהל דיאלוג מכובד וענייני עם רבן גמליאל. ראה הערתנו על עניין זה בגמרא ברכות הנ"ל בדף הראשון.
  7. תנו רבנן זה הוא תוספתא סוטה פרק ז הלכות ט-יב. יש הבדלים מעניינים בין נוסח התוספתא והנוסח בגמרא שלהלן שבנוי עליו. נעמוד רק על מקצתם ולפי צורך הנושא.
  8. ר' אלעזר בן עזריה בשבת שלו.
  9. ראה דברינו אנו מאמיריך ואתה מאמירנו בפרשת כי תבוא.
  10. כאן יכולנו לחשוב שמדובר בדרשן אחר, למשל ר' יהושע שמגיב לדרשות ר' אלעזר בן עזריה שתלמידיו סחים לפניו, אבל זו דרשה (שלישית) של ר' אלעזר בן עזריה. ראה הנוסח בתוספתא: "ועוד אחרת דרש: דברי חכמים כדרבונות וכו' ".
  11. היינו לא יציבים ולא ברורים. ראה מסכת חגיגה פרק א משנה ח: "היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו. הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה".
  12. דבר דומם, מתכת, שאין בה חיות וצמיחה (ואדרבא, פוגע בצומח, ראה עצי היער שמרתתים מהגרזן, בראשית רבה ה י)
  13. ובנוסח התוספתא: "למה אני למד תורה מעתה?".
  14. הפסוק המלא הוא: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" – הפסוק הפותח את עשרת הדברות – ונראה שלא בכדי הושמטה המילה "לאמר" ולפיכך לא השלמנו אותה בטקסט למעלה, למרות הרגלנו להשלים פסוקים בגוף הטקסט. נראה שהדרשן מעביר את כל כובד המשקל בפסוק למילה "אלוהים" (ומשמיט את "לאמור"). ואולי כן צריך להוסיף את המילה: "לאמור". מדרשים אחרים רואים במילה "לאמור" את איחוד ריבוי הקולות והפנים שהיו במעמד הר סיני למקור אחד: מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ח, שמות רבה כח ד-ה ועוד. ראה דברינו קול אחד וקולות הרבה בפרשת בהעלותך. הכל ממקור נאמן אחד ועדיין יש ריבוי קולות בבית המדרש ודברי ה' הם "כפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג כט); ועדיין הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים וכו'. אז מה לעשות? מה יעשו התלמידים השותים בצמא את דברי רבותיהם ורואים אותם במחלוקתם? פה נראה שדרשת ר' אלעזר מגיעה לשיאה.
  15. ובנוסח התוספתא: "אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל דברי המטמאין ודברי המטהרין". ורש"י מסכם ואומר דברים כדרבנות וכפטיש יפוצץ סלע: "עשה אזניך כאפרכסת - מאחר שכולן לבן לשמים - עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו". דרשת ר' אלעזר בן עזריה היא סמל לפתיחות בית המדרש ורב-גווניותו וההפך הגמור מהמרוּת, הסגירוּת והאליטיסטיות שרבן גמליאל ביקש להשליט.
  16. כאן עונה ר' יהושע, בשבח ובהערכה רבה לדרשתו של ר' אלעזר בן עזריה. האם באמת ניתק עצמו ר' יהושע מכל נגיעה לכך שיש לו חלק במינויו של ר' אלעזר בן עזריה וממילא בנשיאת דרשה מרכזית זו בבית המדרש?
  17. נוסח נוסף של הסיפור נמצא במכילתא (אולי הוא המקור) ולא יכולנו שלא להביאו. בכל המקורות עד כאן, לא נזכר "בו ביום", רק: "שבת של מי"? ראה גלגול דרשת המכילתא במסכת סופרים (מתקופת הגאונים) פרק יח הלכה ח: "ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה, פתח ואמר: "אתם נצבים היום כולכם ... טפכם נשיכם וכו' ". לא סביר שדרשה זו נאמרה ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזרה, היינו "בו ביום", שהרי ר' יהושע נעדר משם.
  18. נסיים במסכת עדויות עצמה, שעליה העידה הגמרא שנשנתה בו ביום. אף כאן נעזר במקבילה בתוספתא של מסכת זו.
  19. למה נקט הלל לשון "הין" ולא "שלושה קבין" או "שנים עשר לוג" שהיא לשון חכמים הרגילה לגבי המידה הפוסלת את המקווה? משום שכך שמע הלל מרבותיו, הם שמעיה ואבטליון שראינו לעיל. ובאמת, למה לא השתמרה לשון זו?
  20. שהם 36 לוג, פי שלוש מבית הלל, היינו שבית שמאי מקלים במקרה זה ובית הלל מחמירים.
  21. ראה בנוסח התוספתא: "ולמה הוזכרו שם מקומותיהן ושם אומנותן? והלא אין לך אומנות ירידה אלא גרדי ואין לך מקום בזוי בירושלם כשער האשפות! אלא מה אבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה, על אחת כמה וכמה שלא יעמיד אדם על דברו במקום שמועה". הרי לנו "לקח" ראשון משיח בית המדרש "בו ביום". אולי כאן גם מקור לכלל שטבעו חכמי מחשבת ישראל הראשונים ובראשם הרמב"ם: "קבל האמת ממי שאמרה" (שמקורו בחכמת יוון).
  22. "לבטלה", היינו לאחר שנדחו דבריהם ובוטלו. אזכור דברי מי שנדחתה דעתו איננה רק לשבחם שלא עמדו על דבריהם וקבלו את הכרעת הרוב, או מחווה שעשו אלה שדעתם התקבלה לאלה שדעתם לא התקבלה, אלא, אם יורשה לנו להוסיף על דברי פרשני המשנה כאן, זו נשמתה של התורה שבע"פ ושיח בית המדרש. אלה תולדות ההלכה ונשמת אפה. האם אפשר למחוק תולדות אלה? איזה מן בית מדרש יהיה לנו שמכיל רק 'שורות תחתונות' וסיכומים? ובאמת, נראה שהמשך דברי המשנה עצמה על יחיד ורבים היא גם כבודם של אלה. נראה שהכבוד פה הוא הדדי. ראה פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עדויות פרק א משנה ד: "שלא יהא אדם עומד על דברו, שלא יתעקש על קיום סברתו ויסמוך עליה ויעשה על פיה ושלא יקשה בעיניו לעשות הפך דעתו, שהרי אבות העולם והם שמאי והלל נדחו דבריהם ולא עמדו חכמים על דבריהם כמו שקדם". ואיפה באמת מצאנו שאבות העולם לא עמדו על דבריהם? ראה המשך משנה עדויות פרק א משנה יד: " ... אמרו להם בית הלל: והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכו! אמרו להם בית שמאי: כשטהרנו אוכלים ומשקין שבתוכו, לעצמו טהרנו. אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי". כך גם במשניות יב, יג שם (תמיד בית הלל חוזרים להורות כבית שמאי) וכך גם במשנה יבמות טו ב. וכן מצאנו במסכת תענית פרק ד משנה ד, בוויכוח בין רבי עקיבא ובן עזאי אימתי נוהגים מעמדות: "חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי". לא מצאנו אמוראים שחזרו בהם, אבל מצאנו לא מעט אמוראים שמעידים על תנאים שחזרו בהם. הנושא שווה עיון נוסף.
  23. ראה נוסח התוספתא כאן: "לעולם הלכה כדברי המרובין. לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא לבטלן. ר' יהודה אומר: לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן. וחכמים אומרים: לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובים אלא מתוך שזה אומר טמא וזה אמר טהור זה אמר טמא כדברי ר' אליעזר. אמרו לו כדברי ר' אליעזר שמעתה": בנושא זה נחלקו הראשונים. לעומת רבים שמבינים משנה זו כפשוטה שבית דין לא יכול לבטל תקנות וגזירות בית דין קודם אלא אם היה גדול ממנו בחכמה ובמניין (ומי יוכיח שאכן כך), ראה דעת הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ב הלכה א: "בית דין גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך". ויש גם לראב"ד שיטה מיוחדת בנושא, ראה ציטוטו בחידושי הגרי"ז מסכת נזיר דף נג עמוד א. ולא נאריך בנושא סבוך זה כאן..
  24. איזה ניגוד עצום מול תנורו שלעכנאי. שם: "אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו" (בבא מציעא נט) ואילו כאן: "מזכירים את דברי היחיד בין המרובים", ולא נמנעו מלישא נשים ולעשות טהרות, אלו אצל אלו.
  25. של עקביה בן מהללאל.
  26. פעם נוספת שמצאנו את הביטוי "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך", היא בשיר השירים רבה פרשה א על הפסוק: "הביאני המלך חדריו", שם מובא הסיפור על ארבעה שנכנסו בפרדס (חגיגה יד ע"ב) בגרסה מקוצרת: "תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא אלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ונפגע ... בן זומא הציץ ומת ... אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות ... ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר הביאני המלך חדריו". זה ר' עקיבא שחולק על רבי טרפון ואומר שהתלמוד גדול מהמעשה. ראה דברינו תלמוד ומעשה בפרשת ואתחנן.