מועדי ישראל

מים ראשונים: בפרק ח של ספר נחמיה מתוארת אסיפת עולי בית שני "באחד לחודש השביעי" ממנה ניתן ללמוד במקצת על האופן בו צוין "ראש השנה"¹ בתחילת ימי שיבת ציון ובית שני. כבר נדרשנו חלקית לאירוע זה בדברינו חדוות ה' היא מעוזכם בראש השנה בשנה האחרת. הפעם נרצה להרחיב מעט ואם נחזור ונכפול חלק מהדברים, הלו כל מהותו של חג זה שאפילו בארץ ישראל ובירושלים הוא נכפל ונוהג שני ימים; ובתאריך שהוא לכל הדעות ב' בתשרי, אנו מתפללים ונוהגים כאילו הוא א' בתשרי, כולל ברכת שהחיינו.²

הערה: להוציא קיצורים והשמטות מעטים, להלן הפרק במלואו וברצף על מנת לאפשר קריאתו בשולחן החג מתוך הדף. והמהדרים יקראו מתוך הכתובים את הפרק המלא.

 

… וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם:³ וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:⁴ וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה:⁵ וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר⁶ … וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם:⁷ וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה:⁸ וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:⁹

וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:¹⁰ וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם:¹¹ … וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם:¹²

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:¹³ וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:¹⁴ וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב:¹⁵ וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט: (נחמיה סוף פרק ח).¹⁶

וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים ס וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: … וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (עזרא פרק ג פסוקים א-ד).¹⁷

בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה: (יחזקאל מ א).¹⁸

 

מסכת מגילה דף כג עמוד א – מנין הקרואים ביום כיפור

אמר ליה יעקב מינאה¹⁹ לרב יהודה: הַנֵי ששה דיום הכפורים כנגד מי?²⁰ – אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר: "וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם".²¹

מסכת סוטה דף לט עמוד א – עוד הלכות ספר תורה מפרק זה

אמר רבא בר רב הונא: כיון שנפתח ספר תורה – אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר: "וכפתחו עמדו כל העם", ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר: "וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד" (איוב לב טז).²²

בראשית רבה לו ח  – קריאה רבת פנים בספר תורת האלהים

"יפת אלהים ליפת" – זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אעפ"כ: "וישכן באהלי שם" – אין שכינה שורה אלא באהלי שם.²³ … רבי יודן אמר: מכאן לתרגום מן התורה, זהו שכתוב: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח ח). "ויקראו בספר תורת האלהים" – זה המקרא, "מפורש" – זה תרגום, "ושום שכל" – אלו הטעמים, "ויבינו במקרא" – אלו ראשי הפסוקים.²⁴

המועדים בהלכה ראש השנה פרק ראשון – ארבע תקופות בראש השנה

… כתב הנצי"ב, בהעמק – שאלה על השאילתות. מסופר שם בנחמיה "כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה" ונחמיה ועזרא אמרו להם: "אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ – לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים – כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ". אבילות זו מה טיבה? אלא שהם ידעו, שבגולה עושים שני ימים ראש השנה ובירושלים יום אחד, ששם מקדשים את החודש. כשעלו עכשיו מן הגולה, סבורים היו שיעשו יום אחד ראש השנה.²⁵ משראו למחר, שקראו שוב פרשת ראש השנה, נדהמו וחשבו שעוד לא באו אל המנוחה ואל הנחלה ועדיין החורבן במקומו עומד. או שהכהנים והראשים חוששים, שהמקדש יחרב שוב, ולכן עושים תקנה לכתחילה לעשות תמיד שני ימים, ולפיכך בכו והתאבלו. אבל נחמיה ועזרא "וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים" הודיעו להם שטועים הם. … כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ" – לא מצד ספק ולא מצד תקנה, אלא שבעצם היום הוא יום ראש השנה, שאתמול לא באו עדים שראו את הלבנה וממילא היום הוא "קדוש לאדוננו".²⁶

וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם: (נחמיה ו טו)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם וכו': (נחמיה ז א).²⁷

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם: וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם: … וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם: (נחמיה ט א-ג).²⁸

 

מסכת יומא דף סט עמוד ב – השם המפורש ויצר הרע

… מיתיבי דתניא: היכן קורין בו – בעזרה, רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית, שנאמר: "ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים". ואמר רב חסדא – בעזרת נשים. "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול", מאי גדול? אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו בשם המפורש. רב גידל אמר: ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״²⁹. … אמר ליה: אין אומרים שם המפורש בגבולים. – ולא? והכתיב: "ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר" ואמר רב גידל: שגדלו בשם המפורש! – הוראת שעה היתה.³⁰

"ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול" מאי אמור? – אמר רב ואיתימא רבי יוחנן: בייא, בייא! היינו האי דאחרביה למקדשא, וקליה להיכליה, וקטלינהו לכולהו צדיקי, ואגלינהו לישראל מארעהון, ועדיין מרקד בינן.³¹ כלום נתת לנו אותו אלא לקבל בו שכר – לא אותו ולא את שכרו אנחנו רוצים. נפל להם פתק מהרקיע שהיה כתוב בו "אמת".³² … ישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות ונמסר להם. יצא כמין גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה, שנאמר: "ויאמר זאת הרשעה" (זכריה ה ח).³³

וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ: … מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: (נחמיה י א-ל).³⁴

 

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לשנת חיים וקיימים³⁵

מחלקי המים

מים אחרונים: עזרא ושבי ציון לא רק חדשו את חגי תשרי, את קריאת התורה, התרגום וכל המסתעף מקריאה זו, ואת שינוי הכתב (בראשית רבה והערה 24 לעיל), עזרא ושבי גולי בבל גם מביאים איתם שמות חדשים לחודשים: ניסן, אייר, סיון, תמוז, אלול, תשרי וכו'. ראו דבריו הנמלצים של רמב"ן בשמות יב ב על שינוי זה: "כי מתחילה לא היו להם שמות אצלנו והסיבה בזה, כי מתחילה היה מניינם זכר ליציאת מצרים. אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב: חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון (ירמיהו טז טו), חזרנו לקרוא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השם יתברך" – מובא בדברינו החודש הזה לכם. נראה שהייתה תקופת מעבר של שינוי ההתייחסות לשם החודש מהשיטה המספרית על בסיס ניסן ("החודש הראשון") לשיטה השמית. על רקע זה יש להעריך את השימוש במספר החודש "החודש השביעי" בכינוס של עזרא ונחמיה ולא "תשרי" (שם שמצאנו לראשונה ואולי בא להדגיש את ההמשכיות מבית ראשון. אבל לצדו נזכר חודש "אלול" ולא החודש השישי.