שינוי הכתב

מים ראשונים של תודה: בכתיבת דף זה נעזרנו רבות בשני מאמריו של פרופ' שלמה נאה: 1. על כתב התורה בדברי חז"ל (א): המסורת על החלפת הכתב בידי עזרא, לשוננו ע (תשס"ח); 2. על כתב התורה בדברי חז"ל (ב): תעתיקים וקוצים, לשוננו ע"ב (תש"ע). המאמרים אינם זמינים ברשת לצערנו. ראה לשוננו באתר האקדמיה ללשון העברית או אתר הספריה הלאומית. הקרדיט כולו שלו ולא נחזור עליו בכל ציטוט. שגיאות, אם ישנן, הם כולן שלנו.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: (ספר דברים פרק א פסוק א).

 

דברים רבה א א

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" – הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון? כך שנו חכמים1: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא אשורית.2 רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. ומה טעמו של רשב"ג? … אמר בר קפרא: שכתוב: "יפת אלהים ליפת וישכון באוהלי שם" (בראשית ט כז) – שיהיו דבריו של שם נאמרים בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית.3

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ד הלכות ז-ח4

ר' יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה. נאמרה במשה עלייה ונאמרה בעזרא עלייה. נאמרה במשה עלייה שנאמר: "ומשה עלה אל האלהים" (שמות יט ג), נאמרה בעזרא עלייה: "הוא עזרא עלה מבבל" (עזרא ז ו).5 מה עלייה האמורה במשה לִמֵד תורה לישראל, שנאמר: "ואותי צוה י"י בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים" (דברים ד יד), אף עלייה האמורה בעזרא לִמֵד תורה בישראל, שנאמר: "כי עזרא הכין את לבבו לדרוש בתורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ז י).6 אף הוא ניתן בידיו כתב ולשון שנאמר: "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" (עזרא ד ז).7 – מה תורגמו ארמית אף כתבו ארמית.8 ואומר: "ולא כהלין כתבא למיקרי ופישרה להחוואה למלכא" (דניאל ה ח), מלמד שבאותו היום ניתן (נוּתָן).9 ואומר: "וכתב לו את משנה התורה הזאת" – תורה עתידה להשתנות. ולמה נקרא שמה אשורי? על שום שעלה עמהן מאשור.10

רבי אומר: בכתב אשורי ניתנה תורה לישראל. וכשחטאו נהפכה להן לרועץ,11 וכשזכו בימי עזרה חזרה להן אשורית, שנאמר: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ" (זכריה ט יב).12

ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' אלעזר בן פרטא שאמר משום ר' אלעזר המודעי: בכתב זה ניתנה תורה לישראל, שנאמר: "ווי העמודים" – ווין שהן דומין לעמודים. ואומר: "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" (אסתר ח ט) – מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה. ולמה נקרא שמו אשור? על שום שמאושרין בכתבן. אם כן למה נאמר: "וכתב לו את משנה התורה הזאת"? – מלמד ששתי תורות כותב לו אחת שנכנס ויוצאת עמו ואחת שמונחת לו בתוך הבית.13

אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד

עשר נקודות בתורה, אלו הן: "ישפוט ה' ביני וביניך" (בראשית טז ה) … "ויאמרו אליו איה שרה (שם יח ט) … "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישק"הו" (שם לג ד) … כיוצא בו: "הנסתרות לה' א-להינו והנגלות לנ"ו ולבני"נו עד עולם" (דברים כט כח) … למה? אלא כך אמר עזרא: אם יבא אליהו ויאמר לי: מפני מה כתבת? כך אומר אני לו: כבר נקדתי עליהן. ואם אומר [יאמר] לי: יפה כתבת, אעבור [אמחק] נקודה מעליהן.14

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה ט

א"ר יונתן דבית גוברין: ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם ואלו הן: לעז לזמר,15 רומי לקרב,16 סורסי לאילייא,17 עברי לדיבור.18 ויש אומרים: אף אשורי לכתב. אשורי יש לו כתב ואין לו לשון, עברי יש לו לשון ואין לו כתב. בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי. ולמה נקרא שמו אשורי? שהוא מאושר בכתבו. אמר רבי לוי: על שם שעלה בידם מאשור.19

תלמוד בבלי סנהדרין כא ע"ב – כב ע"א

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש. חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? – אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? – אמר רב חסדא: כתב לִיבּוֹנָאָה.20

מסכת סוטה פרק ז משנה ה

21 ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: "באר היטב" (שם). ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן.22

ספר תפארת ישראל פרק סד23

… לכן בעל העקרים שהאריך בדבר זה, ורצה להוכיח מזה שאפשר שמצוה אחת מן התורה תהיה בטלה, כמו שנשתנה הכתב, שמתחילה היה הכתב עברי, ולבסוף נשתנה לכתב אשורית. דבר זה דברי הבאי, וצריך הוא כפרה על דבור זה.24 ולא מצאתי דבור זר כמו זה, שיאמר שתהא מצות התורה בטילה. רק נאמר כי מתחילה לא היה המצוה רק לזמן מה, כל זמן שלא גלו ישראל. וכי נאמר בשביל שנאסר להם בשר תאוה במדבר, ואחר כך הותר להם בשר תאוה, (וכך המצוה) נאמר בזה שמצוה אחת בטלה?25 דבר זה אין לומר כלל. רק נאמר שכך היה המצוה מתחילה, שכל ימי היותם במדבר נאסר להם בשר תאוה. וכך המצוה הזאת, שהתורה בכתב עברי, הוא כל זמן היותם על הארץ היה הכתב כתב עברי. וכל דבריו של בעל עקרים אין בהם ממש.26

 

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים

מחלקי המים

 

מים אחרונים: במחשבה שנייה, אפשר שהמהפכה הגדולה שעשה עזרא עם עלייתו לארץ הייתה על מנת להיבדל מהתושבים המקומיים איתם נפגשו שבי ציון, "גויי הארצות" בלשון ספר עזרא ונחמיה, שחלקם היו מגירי האריות שנשארו בארץ לאחר שבני ישראל גלו, הם הכותים, אשר שימרו את הכתב העברי הקדום. וזה קשור לשומרונים החיים עד היום בקרבנו ושעליהם הערנו כבר לעיל. תם הדף, אך הנושא המורכב הזה לא נשלם ויש עוד הרבה לדרוש ולהרחיב בו.

עדכון אחרון: 20/07/2018

הערות שוליים

  1.  מסכת מגילה פרק א משנה ח. וכן הוא במסכת סופרים פרק טו הלכה א. ובגמרא מגילה דף ט ע"א וע"ב.
  2. היינו כתב אשורי או ארמי, הוא צורת הכתב, האותיות בעברית המקובלו בימינו.
  3. לשפה ולכתב היווני היה מעמד מיוחד בימי חז"ל, כשפה תרבותית חשובה (וגם התנגדויות היו, ראה סוטה מט ע"א) וכבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו אלה הדברים – בכל לשון בשבת זו בשנה האחרת. הפעם נרצה לדון בשינוי הכתב מעברית קדומה, שנקראת בלשון חכמים דעץ, רעץ, או ליבונאה (להלן בגמרא סנהדרין), לכתב המוכר לנו היום שהוא בעצם "כתב אשורי".
  4. תוספתא זו היא המקור העיקרי לנושא שינוי הכתב (והלשון) והיא מצוטטת בירושלמי מגילה פרק א הלכה ח ובבבלי סנהדרין דף כא ע"ב בהבדלי נוסח מסוימים, עליהם נשתדל לעמוד בהמשך דברינו. לא נתיימר כמובן להקיף בדף קצר זה נושא חובק-עולם, עליו כתבו רבים וטובים רק לטעום מעט מיערת הדבש (ראה שוב מאמריו של פרופ' נאה והמקורות הרבים שהוא מביא שם).
  5. ראה המשך הפסוק שם: "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא־סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וכו' ". עזרא לא עלה עם ראשוני שיבת ציון (עליית ששבצר, זרובבל), כמתואר בעזרא פרק ז, רק כ- 80 שנה מאוחר יותר. אבל עלייתו השפיעה מאד על חוזרי בבל כמתואר בספרי עזרא ונחמיה, בפרט בתיאור כריתת האמנה (עזרא י, נחמיה ט). אחריו עלו במרוצת הדורות אישים בולטים נוספים כהלל, רב כהנא, ר' זירא ועוד.
  6. הציונים וחובבי ארץ ישראל יאמרו שאין זו סתם השוואה "עלייה" מול "עלייה", אלא היקש ענייני של עליית עזרא לארץ ישראל עם עליית משה למרום לקבל את התורה. שהרי "אין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל" (בראשית רבה טז יד, ויקרא רבה יג ה).
  7. נשתון היא בארמית אגרת, ראה אזכור מילה זו פעם נוספת בהמשך ספר עזרא, פרק ז פסוק יא: "וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת־ה' וְחֻקָּיו עַל־יִשְׂרָאֵל". אבל הפסוק שמובא לעיל: "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" מדבר על אגרת שטנה שכתנו צרי יהודה מהעמים אשר התנגדו לחידוש היישוב בארץ בימי שיבת ציון. ומשם מביא הדרשן את הראיה שעזרא חידש את כתיבת התורה בכתב ארמי (אשורי) והשפה (הלשון) הארמית! קצת תמוה! ועכ"פ, פרקים רבים בספר עזרא ודניאל הם דוגמא לכתיבה בארמית של השפה הארמית והחל מפסוק זה יש אכן קטע ארוך בעזרא שכתוב בארמית.
  8. כיוון שהטקסט, הלשון, השפה הכתובה והמדוברת הייתה ארמית, פשיטא שגם הכתב היה בארמית. ובכך אגב הקדים עזרא את תרגום אונקלוס שבזמן מאוחר יותר, לאחר החורבן ובתקופת ר' יהושע ור' אליעזר, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי מתרגם את התורה לארמית. ראה מגילה ג ע"א: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע". ועל פי התוספתא שלמעלה, כבר קדם עזרא וכל שהיה אונקלוס צריך לעשות הוא לשחזר את תרגומו של עזרא (עניין זה אפשר שהוא מרומז בירושלמי).
  9. מדובר ביד המסתורית שהופיעה במשתה בלשצאר וכתבה על הקיר מילים בכתב שלא היה ידוע לחכמי בבל, מה שדניאל פיענח אח"כ: "מנא מנא תק'ל ופרסין". ולא יכלו כל שאר חרטומי בבל וחכמיה לפתור את הכתב, משום שרק אז ניתן. הקשר של אירוע זה לנושא שלנו טעון בדיקה והבנה נוספים.
  10. שיטת ר' יוסי (או יוסה) היא המהפכנית מכולן ולהלן נראה שיטות שמרככות אם לא מבטלות לגמרי את שינוי הכתב ואת ייחוס העניין לעזרא. עפ"י שיטת ר' יוסי, עזרא שינה הן את הכתב והן את הלשון של העם היהודי, היינו את הטקסט של הספר המקודש ביותר – התורה. מאוחר יותר חזר הטקסט בעברית, אבל נשאר הכתב האשורי, כפי שמוסבר להלן (ר' יוסי עצמו לא מסביר את סיבת חזרה זו). לשינוי זה יש כמובן משמעויות הלכתיות מרכזיות, בראשם כשרות ספרי התורה. ספר שהיה כשר בימי בית ראשון, שוב אינו כשר ופסול מיסודו בבית שני!
  11. הפועל רע"ץ מופיע כבר במקרא, בשירת הים: "ימינך ה' תרעץ אויב". אך שם זה במובן של כריתה והשמדה (ראה המפרשים שם וגם אונקלוס) ואילו כאן יותר כמכשול ובעוכריהם (ראה אבן שושן). ועכ"פ הביטוי "היה לו לרועץ" מקורו כאן. ומכאן גם אחד משמותיו של הכתב העברי הקדום: רעץ או רועץ, שיש כותבים אותו דעץ מלשון דחיקה או שבירה (שטיינזלץ עיונים, סנהדרין כב ע"א). ואגב, ראה בגמרא מכות ח ע"א תנא ששמו: רבי יהודה בן רועץ.
  12. רבי לא מסביר מה ומתי בדיוק היה החטא שבגינו התחלף הכתב של העם היהודי מהכתב האשורי המקורי לרע"ץ "שהיה להם לרועץ". לשיטתו, מהפכת עזרא לא הייתה אלא "החזרת עטרה ליושנה" – לתורה שניתנה ע"י משה ככתבה. ראה התוספת לדברי רבי בגמרא סנהדרין (שנביא להלן) שמסבירה את מקור השם: "למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב". היינו כתב יפה ומאושר. וזה היה הכתב המקורי שבו משה כתב את התורה! האם ייתכן שיש כאן קשר לאבות האומה שבאו מארם ומאשור? למה בחר משה "כתב אשורי"? האם הוא זה שבחר או שהייתה מסורת קדומה לכתב זה בעם ישראל? שים לב גם לפסוק שרבי מביא מספר זכריה שקושר את שינוי (חזרת) הכתב ע"י עזרא, לשיבת ציון ולתקווה לחידוש החיים הלאומיים בארץ ישראל. שים לב גם למילה "משנה" שבפסוק שמתקשרת באופן ברור לדרשות על "משנה תורה – כתב העשוי להשתנות". וזו אכן התוספת החשובה שהירושלמי מוסיף לדברי רבי, ראה נוסח דרשת רבי בירושלמי: "רבי אומר: אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ. וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית [זכריה ט יב] גם היום מגיד משנה אשיב לך [דברים יז יח] וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות".
  13. לפי שיטה זו, להלן שיטת ר' אלעזר המודעי, כל עניין החלפת הכתב לא היה ולא נברא. ובוודאי שלעזרא לא היה שום קשר לעניין. צורת הוא"ו תוכיח שהוא דומה לעמוד בכתב האשורי (בכתב העברי הקדום הוא"ו כפופה ויש עליה קו באמצע) וגם הפסוק ממגילת אסתר: "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" מוכיח שהכתב ובוודאי הלשון היהודיים לא השתנו מאז ומתמיד (בפרט אם נאמר שאסתר מאוחרת לעזרא). עדיין צריך להסביר מה מקור השם "אשורי", והתשובה היא, בדומה לשיטת רבי לעיל, כתב יפה ומאושר, אך בלי שום קשר לממלכת או תרבות אשור. ועוד נושא ששיטה זו צריכה להתמודד איתו הוא הדרשה: "משנה תורה – כתב העתיד להשתנות", שכנראה הייתה מקובלת וידועה. בנוסף למה שכבר ראינו, ראה גם דרשה זו גם בספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קס. התשובה לכך היא ש"משנה תורה" הוא עניין אחר לגמרי ונדרש על שתי התורות שהיו למלך בישראל, אחת בבית גנזיו (בביתו) והשנייה שאיתה היה הולך לכל מקום. ובלשון הגמרא בסנהדרין כא ע"ב: "אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד".
  14. נעשה אתנחתא בנושא קרוב. עפ"י מסורת המקרא יש סימון נקודות מעל האותיות במספר מקומות בתורה (לרשימה המלאה ראה שם במקור, במקבילה באבות דרבי נתן נוסח ב פרק לז, במסכת סופרים פרק ו הלכה ג, ובמדרש במדבר רבה ג יג) וכבר הערנו בנושא זה בדברינו מפגש יעקב ועשו בפרשת וישלח וכן בדברינו הנסתרות והנגלות בפרשת נצבים. עניין זה קשור בעקיפין בנושא שלנו, בכך שבימי עזרא נעשה גיבוש מחדש של נוסח המקרא, שכנראה נשכח במרוצת הדורות. (ראה גם דברינו שבעה ספרי תורה בפרשת בהעלותך והניקוד שיש שם שנקרא סימניות). דקדוק הנוסח המדויק של המקרא (כפי שנעשה גם בדורות מאוחרים יותר ע"י בעלי המסורה), קשור בעקיפין לשינוי הכתב והלשון ומצביע שוב דמותו המרכזית של עזרא כמוסר התורה עם חידוש היישוב היהודי בארץ בעליית בית שני.
  15. לעז הוא יוונית והיא שפה טובה לזמר ושירה. ראה מגילה פרק ב משנה א על קריאת מגילת אסתר: "קורין אותה ללועזות בלעז" ודברי הגמרא מגילה יח ע"א: "רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בלעז יווני".
  16. השפה והלשון הרומית מתאימים לקרבות ואין פלא שכך חשבו בימיהם.
  17. סורסי היא ארמית של ארץ ישראל (כנראה של הגויים). ראה בבא קמא פג ע"א: "בארץ ישראל לשון סורסי למה? או לשון הקודש או לשון יונית". אלייא זה קינות. ארמית היא שפה טובה לאמירת קינות.
  18. לא נראה שהכוונה לדיבור אוניברסאלי, כמו הלשונות האחרים, אלא "מקומי" – דיבור בעברית מתאים לנו. בית גוברין, מקומו של הדרשן ר' יונתן, ידוע כמקום בו דברו עברית גם אחרי החורבן, בזמן שברוב הארץ, בפרט בגליל, השפה המדוברת הייתה ארמית (ארץ ישראלית). כתב עברי קדום מופיע גם על מטבעות ממרד בר כוכבא וממצאים ארכיאולוגיים אחרים מתקופת בית שני.
  19. לאחר מעין פתיחה זו בירושלמי מובאת התוספתא הנ"ל בשינויים קלים יחסית, על מקצתם עמדנו בהערות לעיל. בפתיחה זו אין זכר לעזרא ולמהפכות שעשה, והלשון: "בחרו להם כתב אשורי" (ראה להלן בבלי "ביררו להם") מעידה על תהליך הדרגתי שבו הכתב האשורי נכנס יותר ויותר לשימוש. ואכן יש לנו ידיעות שזמן לא קצר בהיסטוריה של ימי בית שני, שימשו הכתב העברי והאשורי זה לצד זה. המשפט: "אשורי יש לו כתב ואין לו לשון, עברי יש לו לשון ואין לו כתב", בשם "יש אומרים", טעון הסבר נוסף. בהמשך גם דן הירושלמי בנס של האותיות שהיו בלוחות שנראו משני הצדדים. ראה מסכת שבת קד ע"א: "מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין". וכולם שואלים שזה נכון לכתב האשורי, לא לעברי הקדום (וקשה לשיטת ר' יוסי לעיל). תשובת הירושלמי היא שאכן זה תלוי באיזה כתב ניתנה התורה: "אמר רבי לוי: מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה, עי"ן מעשה ניסים. מאן דאמר אשורי ניתנה התורה, סמ"ך מעשה ניסים". עי"ן בכתב העברי הקדום דומה מאד לסמ"ך שלנו.
  20. גם בתלמוד הבבלי יש מעין "פתיחה" לפני שמובאת שם התוספתא הנ"ל, שוב בשינויי נוסח מסוימים שעל מקצתם עמדנו בהערות לתוספתא לעיל. "הפתיחה" כאן היא מאמר אמוראים, שמשמרת את שיטת ר' יוסי המהפכנית. גם כאן, המהפכה היא כפולה: הן בכתב והן בלשון, היינו בשפה, היינו בטקסט של התורה! במילותיה ופסוקיה של התורה. הדימוי לימינו הוא לחשוב שתרגום אונקלוס הוא הטקסט הקנוני של התורה! בנוסח התוספתא המובא בתלמוד הבבלי בהמשך שם, מוזכר רק שינוי הכתב, אבל כאן וכן בנוסח המקור בתוספתא ובמובאה בירושלמי מדובר על שינוי הכתב והלשון! באיזה שהוא תהליך הדרגתי לאורך תקופת בית שני, בדומה למה שכבר ראינו בירושלמי, "ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש". השילוב לשון עברי וכתב עברי נעלם, אולי עם גלות בית ראשון וקץ מלכות יהודה וישראל ע"י ממלכות אשור ובבל. השילוב לשון ארמי וכתב אשורי (ארמי) נשאר בעולם התרגום לתורה. שעזרא יסדו ואונקלוס, עפ"י ר' יהושע ור' אליעזר, המשיך (מגילה ג ע"א). השילוב לשון עברי וכתב אשורי הפך לקנון המחייב, ל- Mainstream. ומה עם השילוב לשון ארמי וכתב עברי קדום, כתב לִיבּוֹנָאָה? את זה "הניחו להדיוטות". ומי הם ההדיוטות? הכותים. ונראה שצריך להכניס לכאן גם את השומרונים שמשמרים עד היום את הכתב העברי הקדום והדבר צריך עיון.
  21. בקטע שהשמטנו, מתארת המשנה את מעמד הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל בכניסת בני ישראל לארץ.
  22. כבר הארכנו לדון בנושא כתיבת התורה על האבנים בכניסה לארץ בדברינו האבן תשמור את האבן בפרשת כי תבוא. כאן רק רצינו להראות שהרעיון שהתורה הייתה כתובה בשפות שונות איננו זר לחז"ל. לפחות לא ברמה המחשבתית. וכך גם ההלכה של כתיבת התורה בשפות שונות במתואר במשנה ובגמרא בבלי וירושלמי בתחילת מסכת מגילה. ראה המדרש בו פתחנו והערה 2 לעיל. גם בנושא זה כבר זכינו לדון בדברינו אלה הדברים – בכל לשון בשבת זו בשנה האחרת. זאת ועוד, ראה מדרש ספרי דברים פיסקא שמג המתאר את ריבוי הלשונות במעמד סיני: "כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות ... לשון עברי ... לשון רומי ... לשון ערבי ... לשון ארמי". ועל כך הרחבנו בדברינו תורה לאומית או תורה אוניברסאלית בפרשת יתרו. ממעמד הר סיני, דרך הכניסה הראשונה לארץ וכלה בעליית בית שני והלכה למעשה בתקופת חז"ל, הרעיון שהתורה יכולה להיכתב בשפות אחרות אינו זר לחז"ל, שחיו בסביבה מרובת לשונות ולפיכך אולי גם לא "נבהלו" ממעשה עזרא ומהשינוי, באבחה או בהדרגה, של הכתב. וגם השפה היוונית שזורה לאורך ורוחב דרשות חז"ל בהלכה ובאגדה (א. א. הלוי ספר כאלפיים מילים יווניות שהיו בשימוש חז"ל). ועדיין, טקסט קנוני צריך לו 'עותק מחייב' בשפה מוכרת מדוקדקת ומוגהת היטב. לא סתם השקיעו חכמי המסורה את מרצם הרב בדיוק ודקדוק התורה, תגיה וקוציה. וכל תרגום צריך מישהו שייתן לו תוקף ואשרור כמו למשל אנגלית או רוסית בימינו.
  23. תפארת ישראל הוא ספר מחשבה של המהר"ל מפראג. בהקדמת הספר נאמר: "ושם החיבור הזה נקרא תפארת ישראל כי הוא חיבור על התורה שהיא תפארת ישראל כדכתיב, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". ויקיפדיה.
  24. לא ברור לאיזה קטע בספר העיקרים מכוון המהר"ל, אולי למאמר ג פרק יט לגבי שינוי ניסן כראש החדשים לעתיד לבוא: "ומה ששמעו ישראל לירמיה לבטל מנין החדשים מניסן כמו שאמרנו, אפשר שעשו כן משום דאשכוח קרא ודרוש, כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דמגילה, כי מה ששנה עזרא הכתב כשעלה מן הגולה, משום דקרא אשכח ודרש, וכתב לו את משנה התורה הזאת (דברים י"ז י"ח), כתב העתיד להשתנות. או לפי שלא היתה המצוה ההיא אחת מעשרת הדברות, וגם שלא היתה הכונה בה לבטל דברי משה אלא לעשות זכר לגאולה השנית כמו שעשו זכר לגאולה הראשונה וכו' ". ואם זה הקטע, לא ברור על מה יצא קצפו של מהר"ל. ומן הסתם הכיר המהר"ל את דברי רבי אבין בר כהנא במדרש ויקרא רבה פרשת שמיני, בהקשר עם שחיטת שור הבר לצדיקים לעתיד לבוא שאיננו בדיוק לפי הלכות שחיטה: "אמר הקדוש ברוך הוא: תורה חדשה מאתי תצא -  חידוש תורה מאתי תצא".
  25. ראה דברינו אסרתי לך התרתי לך בפרשת ראה.
  26. נושא שינוי הכתב הטריד את גדולי ישראל לאורך הדורות ונראה שרובם צידדו בשיטת רבי או טוב יותר בשיטת ר' אלעזר המודעי ולא הלכו בשיטת ר' יוסי שעזרא עשה שינוי גדול ומדעתו בתוקף גדולתו שהושוותה לזו של משה. ראה למשל חידושי הרשב"א מסכת מגילה דף ב עמוד ב: "הא דאקשינן הכא והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, הקשו בתוספות והא איכא למ"ד התם בסנהדרין בפ' כהן גדול (כ"א ב') דעזרא שנה את הכתב כשעלה מבבל דלמה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור! ותירצו דהתם מקרא אשכחו ודרשו דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת ודרשינן מיניה כתב העשוי להשתנות. ואכתי לא ניחא לי דהא תנן לקמן שהספרים נכתבין בכל לשון, אלא מסתברא דלחלף אותיות באותיות כההיא דסנהדרין דלקחו להם כתב אשורי חלף כתב עברי מותר ואין זה חדוש אבל להניח את הכתב כמות שהוא ולהוסיף עוד אותיות זה חדוש ואינו רשאי". וראה עוד רבינו חננאל מסכת סנהדרין דף כב עמוד א שלאחר שמביא את דברי מר עוקבא שהבאנו לעיל (שהוא כשיטת ר' יוסי בתוספתא), מסכם כך: "ואין הלכה כמר עוקבא דהא קיימא כתנאי ולא כר' יוסי. אלא קיי"ל כך: שכתב זה ניתן למשה בסיני כדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכן ווי העמודים ואין הלכה כמותו שנשתנה אלא כר' אלעזר המודעי דאמר כתב זה לא נשתנה כל עיקר מעולם". וכאן, כועס מאד המהר"ל, בעל תפארת ישראל, על ספר העיקרים, ר' יצחק אלבו, איך העיז לומר "שאפשר שמצוה אחת מן התורה תהיה בטלה, כמו שנשתנה הכתב"! ונראה שהוא הולך בשיטת רבי.