מועדי ישראל

וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: (נחמיה פרק ח).¹

מסכת ביצה דף טו עמוד ב – מראש השנה לכל המועדים

תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב. יצתה כת ראשונה, אמר: הללו בעלי פִטָסִין.² כת שניה, אמר: הללו בעלי חביות. כת שלישית, אמר: הללו בעלי כדים. כת רביעית, אמר: הללו בעלי לָגִינִין. כת חמישית, אמר: הללו בעלי כוסות.³ התחילו כת ששית לצאת, אמר: הללו בעלי מְאֵרָה.⁴ נתן עיניו בתלמידים, התחילו פניהם משתנין. אמר להם: בני, לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.⁵ בשעת פטירתן אמר להם: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח י).⁶

מאי לאין נכון לו? אמר רב חסדא: למי שלא הניח עירובי תבשילין. … מאי "כי חדות ה' היא מעוזכם"? אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקב"ה לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע.⁷

אבן עזרא נחמיה פרק ח – השמחה תעוז אתכם

כי חדות ה' היא מעוזכם – השמחה היא תעוז אתכם אם תקיימוה כי כן כתוב: "ושמחת בחגך".⁸

רמב"ן ויקרא כג ב פרשת אמור – משתה ושמחה יחד עם כינוס ומקרא

וטעם מקראי קדש – שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל להיקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לאל בכסות נקיה, ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר בקבלה⁹: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח י). והנה "מקרא קדש", מלשון "קרואי העדה" (במדבר א טז), "אחרי כן יאכלו הקרואים" (שמואל א ט יג), וכן: "על כל מכון הר ציון ועל מקראיה" (ישעיה ד ה), המקומות שנקראים שם, שיתקבצו בהם קרואי העדה. ואונקלוס עשאו מלשון "אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט א), לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קודש. ורבותינו ז"ל אמרו (ספרי פנחס קמז), ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש.¹⁰

אברבנאל ויקרא פרק כג – חדווה ושמחה של מנוחה נפשית ומרגוע

ולכך אמר הכתוב: "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה" … כי הנה צוה שיהיה להם שבתון, רוצה לומר: מנוחה נפשית ומרגוע בלבבם בביטול כל מחשבה ורעיון מענייני העולם הזה ועסקיו ומכל דאגה ועצבון. שכל זה יסירו מלבם באופן שיהיה אז בנפשם שבתון ומנוחה מלשון "שבת וינפש". ומפני שהיה האדם כשיכריזו עליו לבוא לדין יפחד ויחרד, לכן אמר יתברך כי ביום הזה יהיה להם שבתון ומנוחה ומרגוע נפשי, עם היות שיהיה זכרון תרועה שהוא ההכרזה ליום הכיפורים שבו נחתם המשפט. ולכן תשקטו ואל תעצבו כי טבא הוא וטבא להוי. ועל דרך זה אמר עזרא: "אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם".¹¹

תשובות הגאונים שערי תשובה סימן סד – המנהג לצום בראש השנה

וששאלתם אם להתענות בב' י"ט דראש השנה, כך אנו רואים יפה שלא להתענות. שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל בראש השנה: "ועתה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' ". וסופא דכתיב: "כי חדות ה' היא מעוזכם". וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה, שהרי ט' באב שהוא תענית חמורה לא ראו לקובעה בשבת אלא דחו אותה לאחר השבת ואפילו להשלים תענית שמערב שבת נסתפקו כמה דורות עד שנחתכה הלכה מתענה ומשלים.¹²

ויקרא רבה פרשה ל סימן ב, ז – תענית בין כסה לעשור

"ולקחתם ביום הראשון" … ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למדינה שחייבת ליפס (מס) למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו – התיר להם שליש … בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו – התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו – והתיר להם הכל. אמר להם המלך: מה שהלך הלך, מכאן נתחיל החשבון. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. ומראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. וביום הכיפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף והקב"ה אומר להם לישראל: מה שהלך הלך, מכאן נתחיל החשבון.¹³

מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב – אין הלל בראש השנה

אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? – אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו – וישראל אומרים שירה?¹⁴

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה בראשית אות לד – עצבות ורצינות, לא אבל

"ופתח אהל מועד תשבו וגו' " (ויקרא ח לה). אמר להם משה: שימרו אבלות שבעת ימים, שכך שמר הקב"ה שבעת ימי אבלות עד שלא הביא המבול. ומנין שנתאבל? דכתיב: "ויתעצב אל לבו" (בראשית  ו), ואין ויתעצב אלא לשון אבלות, דכתיב: "ואל תעצבו כי חדות י"י מעוזכם" (נחמיה ח י). באותה שעה שמר שבעת ימי אבלות עד שלא הביא המבול, שנאמר: "ויהי לשבעת הימים" (בראשית ז י).¹⁵

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק א הלכה ג – שמחה של הדין

א"ר סימון: כתיב: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' " (דברים ד ח). ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה. חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.¹⁶

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לשנת חיים וקיימים¹⁷

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. ומן הסתם כבר קדמונו גדולים וטובים בחקר השתלשלות ראש השנה מ"יום תרועה" (וזכרון תרועה) בתורה, ליום של כינוס ללימוד תורה (מעין הקהל) ומשתה ושמחה ומשלוח מנות בימי שיבת ציון, ליום "הרת עולם", ליום דין בו "כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון", ליום תענית ושוב ליום של שמחה (מדודה) של מי שבטוחים שיצאו בו זכאים.

.