עליית מצרים | מחלקי המים

מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

עליית מצרים

פסח, תשפ"ג

עדכון אחרון: 04/04/2023

מים ראשונים: אנו רגילים למונחים עלייה ראשונה, שנייה, שלישית וכו', עליית תלמידי הגר"א וכו', בקשר עם חידוש היישוב היהודי בארץ בימינו. כך גם הביטוי עליית בית שני.1 אך בהקשר לגאולה ממצרים, מקובל בד"כ הביטוי 'יציאת מצרים'. ואנו נבקש להראות שקיימת גם 'עליית מצרים' ואם אכן כך, אזי היא העלייה הראשונה מכולם.

 

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות יג יח).2

וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וכו' : (בראשית יג א פרשת לך לך).3

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: … וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות לב א ד).4

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה: (שמות לג א).5

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי: (ויקרא יא מה פרשת שמיני).6

 

בבא מציעא דף סא עמוד ב – לשון מעלה וקדושה

רבינא איקלע לסורא דפרת. אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי? – אמר ליה: אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין, ומוכרן לישראל.7 – אמר ליה: אנא המעלה קא קשיא לי, מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא? – אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקב"ה: אילמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מטמאין בשרצים – דיי.8

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (דברים כ א פרשת שופטים).9

 

המדרש הגדול דברים כ א (מדרש תנאים לדברים שם) – הרבה מעלות עליתי אתכם

המוציאך מארץ מצרים לא נאמר, אלא "המעלך" – אמר להן הקב"ה: הרבה מעלות עליתי אתכם,10 ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות … ובמדבר הוא אומר: "מי זאת עולה מן המדבר" (שיר השירים ג ו), ועכשיו אפילו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד, שאתם מזכירין בה יציאת מצרים, כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם, לכך נאמר: "המעלך מארץ מצרים".11

פירוש משך חכמה דברים כ א – במלחמה כמו בעלייה ממצרים

"לא תירא מהם כי ה' וכו' המעלך מארץ מצרים". פירושו על פי דברי הירושלמי (פאה א א): דורו של דוד, כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיה בהם דילטורין (לשון הרע) היו נופלים במלחמה וכו'. אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין היו יורדים למלחמה ומנצחים.12 וזה בעת שהעלן מארץ מצרים היו עובדי עבודה זרה … ולא היה בהם דילטורין, כמבואר במכילתא פרשת בא. וזה שאמר, שאף אם אתה נמוך במדרגה כמו שהעלוך ממצרים – "לא תירא מהם".13

יהושע פרק כד טז-יז ברית שכם

וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם:14

שופטים פרק ו מלחמת גדעון

וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' עַל אֹדוֹת מִדְיָן: וַיִּשְׁלַח ה' אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים:וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:15

שמואל א פרק י פסוקים יח-ט מינוי מלך ראשון בישראל

וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם: וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם:16

שמואל ב פרק ז פסוק ו בניית המקדש

כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:17

מלכים א פרק יב פסוק כח – חטאי בית ראשון

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:18

ירמיהו פרק טז פסוק יד-טו – לא תיאמר עוד עליית מצרים?

לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם:19

הושע פרק ב פסוקים טז-יז – כיום העלייה ממצרים

לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:20

עמוס פרק ג פסוקים א-ב – על כן אפקוד עליכם את עוונותיכם

שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם:21

תהלים פרק פא פסוקים י-יא שני הדברות הראשונים

לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:22

חג שמח ומחכים

מחלקי המים23

מים אחרונים: מקובלים וידועים ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי, שהם בין השאר הבסיס לארבע הכוסות של ליל הסדר. היכן לשון "העליתי"? התשובה היא מן הסתם, משום שלשון מדויקת זו לא מצויה בתורה,24 רק בנביאים ובכתובים. אך המבקשים להזכיר בכל זאת גם את לשון על"ה, יהדרו בכוס חמישי – והבאתי ויחברו את "העליתי" עם "והבאתי", שהרי הביאה לארץ ישראל היא גם עלייה, וכמדרשים הרבים על ארץ ישראל (כנען) שאליה עולים וממנה יורדים, משום שהיא "גבוהה מכל הארצות".

הערות שוליים

  1. שגם הוא כנראה ביטוי של המחקר ההיסטורי. ראו אמנם ברש"י דברי הימים א ה מא: " ... כשעלו מבבל בבית שני", אך הביטוי במקרא והשכיח במקורות הוא 'עליית עזרא', שמקורה בפסוק: "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וכו' " (עזרא ז ו). ובחז"ל נזכרת עלייה בבית שני בתוספתא סנהדרין פרק ד הלכה ז, גמרא ראש השנה דף ג ע"ב, יומא דף ט ע"ב, קידושין דף סט ע"ב ועוד.
  2. זה הפסוק הראשון בתורה בו מצאנו את 'עליית מצרים' (נכון יותר עלייה ממצרים), אם לא שניתן את זכות הבכורה ליוסף בדברי פרידתו מאחיו ערב מותו, בראשית נ כד: " ... וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". (יוסף גם מבקש שם: "והעליתם את עצמותי מזה", וקוים הדבר בימי יהושע, ככתוב ביהושע כד לב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם וכו' "). ואולי נזכרת עלייה ממצרים אפילו קודם בהבטחת הקב"ה ליעקב, בראשית מו ד: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וכו' " – הגם ששם זו כנראה הבטחת אישית ולא לאומית, ראו דברינו אל תירא מרדה מצרימה בפרשת ויגש. ואם נדקדק עוד בלשון המקרא ובספר בראשית, הרי לנו גם 'עלייתם' של אחי יוסף לאחר שיוסף התוודע אליהם, כאשר עלו להוריד את יעקב למצרים, ככתוב בבראשית מה ט: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וכו' ". וכך שם גם בפסוק כה: "וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". אך דא עקא, שזו עליה צורך ירידה.
  3. האם נאמר שאברהם קדם לכולם? ראו בראשית רבה מ ו על פסוק זה: "אמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא וכבוש את הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו". בהמשך הדרשה שם נמנים השוואות רבות בין אברהם שירד למצרים ובין בני ישראל (בני יעקב) שירדו למצרים. ודווקא ההשוואה של עליית אברהם ממצרים עם עליית בני ישראל לא נמנית, אפשר שנמצא להלן סיבות לכך. אך את שהחסיר מדרש בראשית רבה, בא להשלים פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק, שדורש: "ויעל אברם ממצרים - כדרך שהיו ישראל עתידין לעלות, דכתיב: ואומר אעלה אתכם מעני מצרים". מנגד, נראה שרמב"ן שמותח ביקורת קשה על ירידה זו של אברהם למצרים, לא היה מונה "עלייה" זו ממצרים - ראו פירושו לבראשית יב י, מובא בדברינו האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים בפרשת וארא, וכן מוטיב הגלות בספר בראשית בשיטת רמב"ן בפרשת ויחי. ועכ"פ, בברית בין הבתרים בראשית פרק טו, מצאנו את הפעלים: "יֵצְאוּ" ו"יָשׁוּבוּ", לא את הפועל "יעלו".
  4. האירוע הבא בו נזכרת עלייה ממצרים הוא חטא העגל! הקב"ה פתח בדיבר הראשון: "אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי" (מכילתא, רש"י), "שעל מנת כן הוצאתיך מבית עבדים, שתקבל אלוהותי עליך" (שמות רבה כט ג) - והם שחטאו בעגל אמרו: "אשר העלוך מארץ מצרים"! ומי הוא שהעלה? משה! ראו גם דברי הקב"ה למשה, שמות לב ז-ח: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ממש כדברי העם לפני עשיית העגל: "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". ועכשיו ננזף משה בגין ירידתם של בני ישראל!
  5. חוזר הפועל על"ה בתחילת הפיוס בראש פרק לג. שוב משה הוא שהעלה את בני ישראל ממצרים וכאן הוא עצמו צריך לעלות. האם השימוש בפועל על"ה לאורך פרשת חטא העגל והקימה ממנה הוא משמעותי? האם לסניגוריות הרבות על חטא העגל (ראו דברינו בנושא זה בפרשת כי תשא), נוכל להוסיף את השימוש בלשון "העלוך", ולומר שבני ישראל אמנם חטאו בעגל, אבל הוקירו והעריכו את עובדת יציאתם מצרים (עליית מצרים)? שלא כמו תלונותיהם במקרים אחרים: "למה העליתונו ממצרים", כאן הם מעריכים את שחרורם משעבוד מצרים! אולי נוכל גם לדרוש בזכות עולי הים ומצרים שהם בבחינת "אותי עזבו תורתי שמרו" - האנישו את הקב"ה בעגל (לאחר שאולי האנישו את משה), כשיטת הרמב"ם על "דור אנוש" שהמירו את האמונה המופשטת בדבר מוחשי (בראש הלכות עבודת כוכבים), אבל זכרו את אירוע השחרור מעול מצרים והוקירו אותו.
  6. ראו פירוש רש"י על הפסוק: "כי אני ה' המעלה אתכם - על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם. דבר אחר: כי אני ה' המעלה אתכם, בכולן כתיב: והוצאתי, וכאן כתיב: המעלה, תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות, דיים. ומעליותא היא גבייהו, זהו לשון מעלה". רש"י זה מבוסס על גמרא בבא מציעא שנראה במקור הבא. ורק נעיר שאין זה "המעלה" היחידי. להלן נראה עוד אחד.
  7. ראו שם בגמרא בקטע קודם את דרשת רבא (רבו של רבינא) למה נכתבה יציאת מצרים במצוות ריבית, ציצית, והקפדה על משקלות: "אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור - אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל בריבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא". רבינא תלמידו של רבא הזדמן לעיר סורא ורב חנינא שאל אותו מדוע נזכרת יציאת מצרים במצוות שרצים, ורבינא נותן לו תשובה מעין הדרשה של רבא רבו (שגר במחוזא) על הקב"ה שידע ביציאת מצרים להבחין בין טיפה לטיפה. אבל רב חנינא מסביר לו שלא זו הייתה שאלתו.
  8. שאלת רב חנינא לא הייתה על עצם אזכור יציאת (עליית) מצרים באיסורי שרצים, אלא מדוע דווקא כאן שינתה התורה ונקטה בלשון על"ה ולא יצ"א ממצרים, כבשאר המצוות. ועל כך עונה רבינא בדרשה המיוחסת לבית מדרשו של רבי ישמעאל: "אילמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה ... דיי". מפרש רש"י על הדף שם בגמרא: "אלא בשביל דבר זה - כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים, ואינן נמאסים בשקצים הללו, להכי כתב לשון עילוי, שמעלה גדולה היא אצלם". וכך גם מפרש רש"י על הפסוק בויקרא יא מה, שהבאנו בהערה 6 לעיל. ואבן עזרא בפירושו לפסוק בויקרא יא מה, מדגיש את מוטיב הקדושה שבפסוק: "כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלהים, ואם לא תהיו קדושים לא אהיה לכם לאלהים, על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלהים תהיו קדושים". ראו בדרך זו גם פירוש ספורנו: "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. וראוי לכם שתעשו זה ההשתדלות להתקדש ולהיות קדושים, כדי להפיק רצוני, כי אמנם כונתי כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים היה כדי שתשיגו זה, שאהיה לכם לאלהים בלתי אמצעי, ושתהיו קדושים ונצחיים בהדמותכם אלי במדות ובמושכלות, כי קדוש אני". לשון "המעלה אתכם מארץ מצרים" קשורה לקדושה ולמעלה. העליתי אתכם על מנת שתתעלו ותתקדשו. וזאת, דווקא במצווה שלא קשה לקיימה. ראו בהמשך גמרא בבא מציעא הנ"ל על שכר המצוה ועל ה"מאיסה".
  9. בדומה לאיסור שרצים לעיל, גם כאן נוקטת התורה בלשון על"ה ולא יצ"א ממצרים – ביציאה למלחמה, בנכונות להגן על החירות והריבונות שהם הפך השעבוד. אלה שני המקומות שמצאנו בתורה של הפועל על"ה בהקשר עם יציאת מצרים. ראו דברינו מצוות זכירת יציאת מצרים, בתקציר ובהרחבה, בהם מנינו 34 מצוות שרק בשתיים נזכר הפועל על"ה. בכל השאר הפועל יצ"א, ובראשם שוב הדיבר הראשון במעמד הר סיני: "אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהיא מצוות האמונה. יצ"א ולא על"ה.
  10. איך אנחנו קוראים כאן: הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם או שמא עָלִיתִי אִתְּכֶם? אם כאחרונה, ראו דברינו אשר פדית גויים ואלוהיו בפסח.
  11. ופירוש אלשיך מדגיש את מידת האמונה והביטחון: "ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים - בשכר האמנה והבטחון שעל כן יצאו ביד רמה, כמו שאמרו ז"ל על פסוק ויאמן העם". וכך בדומה פירוש אור החיים: "וגמר אומר המעלך מארץ מצרים, כי זה מופת חותך ... וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה". ומוסיף פירוש העמק דבר: "המעלך מארץ מצרים. אפילו אם אינו באופן שהארון הולך עמם ... מכל מקום השכינה שורה בישראל כמו שהיה בעליה ממצרים בלי ארון".
  12. ראו פיתוח דרשה זו במדרש ויקרא רבה כו ב פרשת אמור, מובא בדברינו על לשון הרע בפרשת מצורע. ושם הערנו ש"נופלים" בימי דוד היינו שאמנם נצחו אבל במחיר של נופלים במלחמה. ואי לכך, "נוצחים" בימי אחאב הוא שנצחו בלי שאף אחד נפגע או נפל במלחמה.
  13. פירוש משך חכמה מפתיע כדרכו. העלייה ממצרים מסמלת דווקא את המצב הירוד בו היו בני ישראל ביוצאם ממצרים – את הצורך בהעלאתם תרתי משמע. השימוש בפועל על"ה ממצרים דווקא ביציאה למלחמה, שהיא כאמור הנכונות להגן על החירות והריבונות ולא לחזור למצב של שעבוד, בא לומר שגם לדורות, עם ישראל עשוי להיות במצב הרוחני של יוצאי מצרים שהיו שטופים בעבודה זרה של מצרים (ראו דברינו משכו וקחו לכם בפרשת בא, מתחיל בגנות ומסיים בשבח בפסח וכן כולנו גרים בחג השבועות) – אבל לא דברו לשון הרע! ואם המדרש הגדול אומר שעל מנת לעלות ולעמוד במלחמה, מספיקה קריאת שמע, בא משך חכמה ואומר שמספיק שתהיה ביניכם אחוה ורעות ולא תדברו לשון הרע איש על רעהו. ונראה שדברים אלה של משך חכמה יכולים להצטרף להצעתנו לעיל לסנגר על בני ישראל שבחטא העגל השתמשו בפועל על"ה.
  14. להלן נסקור בתמצית את אזכור הפועל על"ה בהקשר עם יציאת מצרים, בנביאים ובכתובים (מצאנו 25 אזכורים כאלה ולא נוכל לפרט ולדרוש על כולם). כאן הוא האזכור הראשון בברית יהושע בשכם עם בני ישראל, בה לאחר סקירה היסטורית קצרה (מקצתה מצויה בהגדת ליל הסדר), פונה יהושע במפגיע לעם שיבחרו באיזו דרך הם רוצים ללכת: " ... בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה' ". והעם עונה: "חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וכו' ". פנייה זו של יהושע לעם – חריפה בהרבה מזו של אליהו בהר הכרמל - דורשת הסבר. מה פשר 'התנתקות' זו מהעם? מה רע כל כך כבר עשו שם בני ישראל עד שהוא פונה אליהם ב"הצעה" כזו? אבל בתשובת העם אפשר שאנחנו שומעים כאן מענה נגדי (תיקון) ל"העלוך" של חטא העגל.
  15. כך במלחמת גדעון במדין. אך כבר בתחילת הספר נזכרת העליה ממצרים בדברי המלאך אל הבוכים בגלגל, בפרק ב פסוקים א-ב: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים ס וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: ... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם". ראו גם במלחמת יפתח בפרק יא שם בחילופי הדברים של יפתח עם מלך בני עמון: "וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה". אף הקשה מכל הוא הפסוק בפרק יט ל, בפרשת פילגש בגבעה: "וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ".
  16. שלוש פעמים נזכרת העלייה ממצרים בפרשת בקשת העם למנות להם מלך והתנגדותו הנחרצת של שמואל. ראו כבר בדברי הקב"ה אל שמואל א בפרק ח פסוק ח: "כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ", וכך גם בכינוס החוזר של העם בפרק יב פסוק ו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ונזכר עניין זה גם במלחמת עמלק, ראו שמואל א פרק טו: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: ... וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק". היא המלחמה שבסופה קרע שמואל משאול את מלכותו. האם היה מצופה מעם ישראל שלא יבקש מלך בעקבות נס העלייה ממצרים? האם יש קשר ליציאה למלחמה שראינו לעיל בפרשת שופטים שבה העם צריך לבטוח בה' "המעלך מארץ מצרים"?
  17. בשירת הים נחזה המקדש אחרי הנטיעה בארץ, ככתוב בשמות טו יז: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". אבל כאן לכאורה מסתפק הנביא באוהל ובמשכן וכבר מצאנו בראש פרשת תרומה שהמשכן נקרא מקדש, ככתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". האם נאמר בדומה למלך לעיל, שאזכור העלייה ממצרים בא לציין את הפשטות והשגחת ה' הישירה שאיננה זקוקה למקדש מפואר כמו גם לא למלכות? אולי. אך רמב"ן בפירושו לבמדבר טז כא פרשת קרח, מפרש פסוק זה כטענה על עם ישראל: "שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו". ראו פירושו שם והנושא דורש עיון בהרחבה.
  18. אלה עגלי הזהב שעשה ירבעם בעת קריעת הממלכה לבית יהודה ובית ישראל, ולא בכדי יש כאן חזרה ברורה על פסוקי חטא העגל. ראו אגב אזכור זה גם בספר נחמיה ט יח: "אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת". בכולם לשון על"ה ממצרים. ומחלוקת הממלכה באנו לסופה, כנזכר בתיאור גלות ממלכת ישראל במלכים ב יז ז: "וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים", ושם בפסוק לה-לו: "וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם: כִּי אִם אֶת ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ". ובני ישראל לא עשו כן ושכחו את עלותם מארץ מצרים ולפיכך ירדו מהארץ.
  19. וחוזר על כך ירמיהו כמעט מילה במילה בפרק כג פסוקים ז-ח: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם". הוא ירמיהו שפרק יא פסוק ז נוזף בעם ישראל: "כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי". ואילו כאן, תאפיל הגאולה לעתיד לבוא גם על העלייה הניסית ממצרים. ראו פירוש רש"י על הפסוק "אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" בתהלים ט ב. מפרש רש"י שם: "כל נפלאותיך - גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים, כמו שנאמר (ירמיהו טז): לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל ממצרים וגו' ". ובמכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה טז, דרשת ר' אלעזר בן עזריה: "עוד כלל זה דרש: לכן הנה ימים באים נאם יי ולא יאמר עוד חי יי וגו' (ירמיה טז יד - טו) - למה הדבר דומה? לאחד שהיה מתאוה לבנים ונולדה לו בת - נודר בחייה. חזר ונולד לו בן, הניח את הבת והיה נודר בחיי הבן. רבי שמעון בן יוחאי אומר: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב. ניצל ממנו והיה מתנה נסים שנעשו לו בזאב. פגע בו ארי וניצל הימנו, הניח מעשה זאב והיה מתנה נסים שנעשו לו בארי". אך להלן נראה פירושים מרוככים (ומנוגדים) של דברי ירמיהו אלה.
  20. נראה שהושע מתווכח כאן עם ירמיהו. הגאולה לעתיד לבוא תזכיר את גאולת מצרים ותעלה בכבוד את זכרונה. הוא הושע שגם אמר בפרק יב פסוק יד: "וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר". וכך נראים גם דברי ישעיהו בפרק יא פסוק טז: "וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אין צורך להאפיל על עליית מצרים, גם לעתיד לבוא. וכך גם המשנה בברכות א ה שאנחנו מצטטים בהגדה: " ... למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ... וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל ימי חייך - להביא לימות המשיח". ובתוספתא ברכות א י נמשכת הדרשה: "אמר להם בן זומא: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון! אמרו לו: לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכויות. מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפילה".
  21. השימוש בלשון על"ה ממצרים יוצר ציפיות ומעמיד את מי שעלה ונפדה ונגאל במעלה. והמעלה מחייבת. וכפירוש אבן עזרא על הפסוק: "רק אתכם - כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם ותחת שתעבדוני מרדתם בי, על כן אפקוד. והנכון כדרך בקרובי אקדש וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם יותר מן הכפריים". ראו בדומה פירוש רד"ק על הפסוק. עוד בעמוס פרק ב פסוק י: "וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי", ובפרק ט פסוק ז: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר". אז גם עמים אחרים עלו או הועלו?
  22. הרי לנו חזרה בהצלבה על שני הדברות הראשונים: תחילה לא יהיה ואח"כ "אנכי". ו"אנכי" כאן הוא "המעלך מארץ מצרים" – לא "הוצאתיך". נראה שבעל תהלים מייחל למעין מעמד הר סיני חדש של תחילה סילוק עבודה זרה ואח"כ התעלות לאמונה בקב"ה.
  23. מים שלנו בדלייה ושאיבה, בעריכה וחלוקה. אבל לא שלנו במקורות ובנביעה. הכל של חכמינו ופרשנינו זכרונם לברכה.
  24. שמות ו ו-ז פרשת וארא: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". ובפסוק הסמוך: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה' ".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה