מועדי ישראל

מים ראשונים: כבר הקדשנו, בשנה הקודמת, דף לנושא חטאתי, עוויתי פשעתי והנה זכינו לדון בנושא המשלים זדונות, שגגות וזכויות. שני נושאים אלה, קשורים זה בזה בעבותות תשובה וכפרה. אפשר לקרוא כל אחד מהם לחוד, אך טובים השניים מן האחד ומשלימים הם זה את זה.

הן יעביר זדון למשוגה, כי לכל העם בשגגה: (מתוך מחזור פיוטי הסליחות בתפילת ליל יום הכיפורים).¹

 

מסכת יומא דף לו עמוד ב – מחלוקת ר' מאיר וחכמים

תנו רבנן: כיצד מתודה? עויתי פשעתי וחטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר: "והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם" (ויקרא טז כא), וכן במשה הוא אומר: "נושא עון ופשע וחטאה" (שמות לד ז), דברי רבי מאיר.² וחכמים אומרים: עונות – אלו הזדונות … פשעים – אלו המרדים … "לכל חטאותם" – אלו השגגות, וכן הוא אומר: "נפש כי תחטא בשגגה" (ויקרא ד ב). ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים, חוזר ומתודה על השגגות? אלא כך היה מתודה: חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'.³ … אלא מהו שאמר משה: "נושא עון ופשע וחטאה"? אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה – עשה להם זדונות כשגגות.⁴

ויקרא רבה פרשה ה סימן ח – משל האריס הוא דוד

אמר ר' הונא: דוד מן האריסים הטובים היה. בתחילה פתח בקילוס, אמר: "השמים מספרים כבוד אל" (תהלים יט ב). אמרו לו השמים: שמא אתה צריך לכלום? – "ומעשה ידיו מגיד הרקיע". אמר לו הרקיע: שמא אתה צריך לכלום? היה [דוד] מזמר והולך: "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת" (שם ג). אמר לו הקב"ה: מה אתה מבקש? אמר לו: "שגיאות מי יבין?" (שם יג) – מן השגגות שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי סלוח והרי מחול לך. אמר לו: "מנסתרות נקני" – מהנסתרות שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי סלוח ומחול לך. אמר לו: "גם מזדים חשוך עבדך" (שם יד) – אלו הזדונות. "אל ימשלו בי אז איתם" – אלו עבירות חמורות, "ונקיתי מפשע רב". אמר ר' לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אתה אלוה גדול ואני חובי גדולים, יאה לאלוה גדול שהוא סולח ומוחל לחובות גדולים. זהו שכתוב: "למען שמך ה' וסלחת לעווני כי רב הוא" (תהלים כה יא).⁵

מדרש תהלים (בובר) מזמור עז – תביעתו של הנביא חבקוק

זהו שאמר הכתוב: "על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור" (חבקוק ב א).⁶ מה עשה חבקוק הנביא? צר צורה ועמד בתוכה,⁷ אמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתודיעני כמה אתה נותן ארך אפים לרשעים בעולם הזה.⁸ אמר לו הקב"ה: אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי?⁹ חייך שאני עונה אותך ומודיעך! אמר לו: אני נותן להם ארך אפים בעולם הזה, כדי שיחזרו בתשובה לפני, ויֵעָשוּ להם זדונות כשגגות., לכך נאמר: "ויענני ה' ויאמר" (שם שם פסוק ב).¹⁰

ויקרא רבה פרשה לב סימן ב – בין דוד לשאול

"גם במדעך מלך שבדורך אל תקלל, ובחדרי משכבך עשיר" …. – א"ר יהודה בר סימון: אמר הקב"ה לדוד: כך היית צריך לומר: "יבושו ויבהלו מאד כל אויבי" (תהלים ו יא)? מי היה אויבך? לא שאול? … באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, אל תעלה אותו עלי זדונות אלא שגגות, זהו שכתוב: "שגיון לדוד" (תהלים ז א).¹¹

מסכת ראש השנה דף יז עמוד א – שמים בצד, לא מוחקים

בית הלל אומרים: "ורב חסד" – מטה כלפי חסד. היכי עביד? רבי אליעזר אומר: כובשו …  רבי יוסי בר חנינא אמר: נושא … תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה. אמר רבא: ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות – מחשיב בהדייהו.¹²

מסכת חגיגה דף ה עמוד א – השגגות נשקלים כזדונות

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי¹³: "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר" (מלאכי ג ה) – עבד שרבו מקרבו לדונו, וממהר להעידו, תקנה יש לו? אמר רבי יוחנן בן זכאי: אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות … רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי. "כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם" (קהלת יב יד) – עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות, תקנה יש לו?¹⁴

ויקרא רבה פרשה ד סימן ג – שגגות הן בלא דעת, זדונות בריצת רגליים

"גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" (משלי יט ב). "גם בלא דעת" – אלו שגגות. "ואץ ברגלים חוטא" – אלו הזדונות. תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת: "נפש כי תחטא בשגגה".¹⁵

מסכת בבא מציעא דף לג עמוד ב – בין תלמידי חכמים לעמי הארצות

… אמר ר' יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר תלמודא. הדר דרש להו: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא.¹⁶

כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב: "הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם" (ישעיהו נח). הגד לעמי פשעם – אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות. ולבית יעקב חטאתם – אלו עמי הארץ, שזדונות נעשות להם כשגגות. והיינו דתנן, רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.¹⁷

מסכת יומא דף פו עמוד ב

אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך" (הושע יד ב). הא עון – מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר: "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה" (יחזקאל לג יט)¹⁸ – לא קשיא; כאן – מאהבה, כאן – מיראה.¹⁹

פירוש מהרש"א על הגמרא ביומא הנ"ל – מוסיף מעשים טובים

… דקאמר שזדונות נעשו לו כזכיות הוא לכאורה דבר תמוה, דנמצא חוטא נשכר! ויש לומר: דעושה תשובה מאהבה … ודאי דעושה תשובה גמורה ומוסיף במעשיו הטובים יתר מכדי הצורך לגבי אותו עון. והרי אותן מעשים טובים שמוסיף הם נעשים לו כזכיות … ועל דרך זו יש לפרש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד.²⁰

תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – מור ואהלות כל בגידותיך

הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה, הקב"ה מקבלו. מה טעם? "ובשוב רשע מרשעתו". אמר רבי יוחנן: ולא עוד, אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין עליו כזכיות. מה טעם? "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ" (תהלים מה ט) – כל בגידות שבגדת בי, הרי הן כמור ואהלות וקציעות.²¹

ותטיב לנו החתימה

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה הערה שהבאנו בסוגריים בהערה 4 לעיל, על הפסוק: "נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" שחבל שחכמים לא הולכים עוד צעד ודורשים גם את "נקה" ואומרים שזדונות (עוון ופשע) נעשים כשגגות (חטאה) ושגגות נמחקים לגמרי (ונקה). ואולי זו באמת הכוונה של חז"ל כאשר חתכו את הפסוק והשמיטו את המשכו: "לא אנקה" וקבעו טופס חדש: "נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" בניגוד גמור לפשט הפסוקים. בדומה לכך השימוש בפסוק: "סלחתי כדברך" (שבכלל מושאל מפרשת המרגלים), בהתעלמות מההמשך שם: "ואולם חי אני וכו' ". ראה דברינו סלחתי כדברך ואולם בפרשת שלח לך.