וכי תשגו

וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל־הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה … וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה  …:  (במדבר טו כב כד).1

ספרי במדבר פיסקא קיא

"וכי תשגו ולא תעשו" – בעבודה זרה הכתוב מדבר. אתה אומר בעבודה זרה (ע"ז) הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה? תלמוד לומר: "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" – ייחד הכתוב מצווה זו אמורה בפני עצמה. ואיזו זו? זו עבודה זרה.

אתה אומר זו ע"ז? או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה? תלמוד לומר "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה" – באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה. ואיזו? זו ע"ז.2

ספרי זוטא פיסקא טו כב

"וכי תשגו" – לומר, אם שגגתם באחת מכל המצות, סופכם להזיד בהם. אם שגגתם בכל המצות, סופכם להזיד בהם. אם הזדתם בכל המצות, סופכם לשגות בע"ז, וכי תשגו בע"ז, סופכם להזיד בה.

"תשגו ולא תעשו" – יכול שהוא מדבר בכל המצות? אמרת "אם מעיני העדה נעשתה בשגגה" – באחת מכל המצות דיבר ולא דיבר בכל המצות. אי אפשר לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת ואי אפשר לומר באחת שכבר נאמר בכל המצות. הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה? זו עבודה זרה שנאמר: "השמר לך פן תשכח את ברית ה' " (דברים ד מ).3

מסכת הוריות דף ח עמוד א

"וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" – איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר: זו עבודת כוכבים. דבי רבי תנא: אמר קרא: "אשר דבר ה' אל משה" (במדבר טו כב) וכתיב: "אשר צוה ה' אליכם ביד משה" (שם כד) – איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.4

מדרש אגדה (בובר) במדבר טו כב וכי תשגו

"וכי תשגו ולא תעשו" – בהעלם דבר של ע"ז הכתוב מדבר, שאין חייבים להביא פר ושעיר עד שיורו בית דין להתיר בענין ע"ז, ויעשו הקהל על פיהם. ומנין שבהוראת בית דין הכתוב מדבר?  נאמר "אם מעיני העדה" (פסוק כד), ונאמר להלן "מעיני הקהל" (ויקרא ד יג), מה להלן בהעלם דבר הכתוב מדבר … אף כאן בהעלם דבר הכתוב מדבר.5

רמב"ן פרק טו פסוק כב

"וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" – הפרשה הזו סתומה במשמעה, ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג. ודבריהם דברי רוח, שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם, ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד! כי הכתוב אומר … (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, כי שגגתם במעשה שעשו, לא שישבו ולא עשו … אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שציוה השם אבל תעשו הופכו … כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה.6

והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל. ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם … כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל … אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו'.7 או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני. וזהו שימוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן, ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה … כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה.8

אבן עזרא במדבר טו ב

כי תבואו אל ארץ מושבותיכם – נסמכה זאת הפרשה, בעבור שנחלשו ויתאבלו, לנחם הבנים להודיעם כי יבאו אל הארץ. והנכון, בעבור שנשאו קול כל העדה וחטאו, ונסלח להם בעבור תפלת משה, אמר וכי תשגו (כב), והעד: ונסלח להם (כה). והוצרך להזכיר משפט מנחות כל עולה וזבח, ובסוף והנפש אשר תעשה ביד רמה (ל) רמז למעשיהם. והזכיר דבר המקושש, כי עשה ביד רמה. ומרוב חמלת השם על ישראל שם הציצית לזכר שלא יעשה האדם ביד רמה, או שלא ישכח.9

שבת שלום מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/08/2016

הערות שוליים

  1.  ראה דברינו החצי השני של הפרשה בפרשה זו, המוקדש לפרק טו אשר בא לאחר פרקים יג-יד המתארים את חטא המרגלים, ומכיל חמש מצוות: פרשת נסכים, מצוות חלה, שגגת הציבור, פרשת המקושש ומצוות ציצית. ניסינו להראות שאולי יש בפרק זה מעין תשובה ותיקון לחטא זה ונחמה לעתיד טוב יותר שהרי בסוף עתידים בני ישראל להיכנס לארץ. והפעם נתמקד בנושא של שגגת הציבור – "אם מעיני העדה נעשתה לשגגה".
  2. מהניגוד לכאורה שבין "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה" שבו משתמע כל המצוות שבתורה ובין "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" שבו לכאורה משמע שמדובר במצווה אחת, מסיק המדרש שמדובר בעבירה על מצווה מיוחדת אשר שקולה כנגד כל שאר המצוות (ביטוי שנראה במדרשים להלן). מצווה שמי שעובר עליה לא רק פורק עול ומגלה פנית בתורה, אלא מכחיש ומפר את הברית היסודית שנכרתה בין הקב"ה לעם ישראל.
  3.  בחלק השני, חוזר מדרש זה על דברי קודמו ומבהירם בלשון אולי קצת ברורה יותר (לא כולל טעות המעתיקים ששיבשו את הפסוק מספר דברים ד ט במקומו ובלשונו וצ"ל: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וכו' " שהכוונה למעמד הר סיני שנראה בהמשך). החידוש של מדרש זה הוא בחלק הראשון אשר יוצר הדרגה בין שוגג למזיד ובין מצווה יחידה לכל המצוות וממנה למדרגה העליונה שהיא מצווה אחת שהיא מעל ומעבר לכל השאר ושקולה כנגד הכל. אלא שמדרג זה עצמו מעלה את האפשרות שאולי אין הכוונה בפסוק רק לעבודה זרה, אלא גם לרעיון של שגגה (טעות) רוחבית וכללית שציבור שלם, אם לא העם כולו, עשה אם במצווה אחת "אם שגגתם באחת מכל המצוות", אם בכל התורה "אם שגגתם בכל המצוות" ואם במצווה שהיא שקולה לכל המצוות. האם אין כאן בכל זאת גם רמז לפרשתנו ולמיקומה של פרשה קטנה זו לאחר חטא המרגלים?
  4. מדוע באמת שקולה עבודה זרה כנגד כל המצוות? לפי גמרא זו משום שזה הדיבר השני בעשרת הדברות שהוא המשלים לדיבר הראשון "אנכי ה' א-להיך" ואת שניהם שמעו בני ישראל ישירות מפי הגבורה. שים לב איך מדקדק המדרש בלשון פסוקים כב כד בהם אנו דנים. (וראה מכות כד ע"א "תורה" - 611 בגימטריה - ציוה לנו משה". שתי המצוות המשלימות למניין תרי"ג – 613 - נאמרו מפי הגבורה). ורש"י במסכת שבת דף סט עמוד א מביא נימוק מעניין נוסף מהפסוקים עצמם בפרשתנו שם כתוב (פסוק כט) "תורה אחת יהיה לכם". אומר רש"י שם: "כל התורה במשמע". ובאמת, אין צורך בנימוקים מיוחדים הרי ברור שההתנגדות לעבודה זרה היא ציר מרכזי באמונה היהודית. וכמאמר ספרי דברים פיסקא נד: "כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה". ובמסכת מגילה דף יג ע"א: "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". מספיק לכפור בעבודה זרה על מנת להיקרא יהודי (הרי לנו תשובה "מיהו יהודי" ...).
  5. מדרש זה מזכיר לנו שכבר בספר ויקרא נזכרת האפשרות של שגגה (טעות) כללית שציבור רחב טעה בה (בתוספת לשגגת היחיד שנזכרת בספר ויקרא). הכוונה לפרק ד פסוק יג בספר ויקרא שלכאורה אומר דברים דומים לאלה שבפסוק שלנו: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". מסביר המדרש ששם מדובר בכל מצווה שלגביה טעו בית דין והורו לעבור עליה ואילו כאן מדובר בבית דין שטעה להורות על עבודה זרה (על סוג מסוים של עבודה זרה) שהיא מותרת. לנושא זה של "העלם דבר" של בית דין (בית דין הגדול בירושלים) מוקדשת מסכת הוריות בסדר נזיקין שמדרש אחד ממנה ראינו במקור הקודם. ראה הקדמת קהתי למסכת זו. בפרשת שופטים. בא הפסוק בפרשתנו, אומר המדרש, לייחד את המקרה של שגגת הציבור שעשה עפ"י טעות בית דין בעבירה של עבודה זרה, בניגוד לספר ויקרא שמדבר על כל שאר המצוות. אבל פרטי הדין דומים ושניהם נדונים, כאמור, בהרחבה במסכת הוריות, במשנה, בתוספתא ובגמרא וכמובן במפרשים (ראה למשל פירוש המשניות לרמב"ם) שם. ראה גם דברינו אם כל עדת ישראל ישגו בפרשת ויקרא.
  6. אין בתורה עונש על אי קיום מצוות עשה (חוץ משתיים, פסח ומילה). בודאי לא על מי שבשוגג לא קיים מצווה (לא נטל לולב בסוכות או לא תקע בשופר בראש השנה, למשל). הרמב"ן נלחם כאן נגד דעה נפסדת (דעה קראית?) אשר פירשה את הפסוק "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות" לפי פשט המילים כמות שהן. אבל, מסביר הרמב"ן בהמשך, כי ההימנעות מעבירה גם היא נקראת מצווה, על דרך השלילה. כאשר מישהו עושה מעשה שלילי – עובר עבירה – הוא לא עושה (מקיים) את מצוות ה'. לא מדובר כאן באי קיום מצוות עשה, אלא בקיום מצוות לא תעשה.
  7.  המקור הוא ספרי פיסקא קטו על מצוות ציצית בפרשתנו: "מה תלמוד לומר אני ה' א-להיכם? שלא יהו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום, לא שנעשה וניטול שכר? לא עושים ולא נוטלים שכר. כענין שאמרו ישראל ליחזקאל ... אמרו לו: יחזקאל, עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו? אמר להם: הין. אמרו לו: הואיל ומכרנו המקום לאומות העולם יצאנו מרשותו". ראה גם סנהדרין קה ע"א. ראה דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב.
  8. לאחר שהרמב"ן תוקף את "הדעה הנפסדת" שמדובר "כפשוטו" באי קיום מצוות עשה, הוא מביא, כמו רש"י ושאר המפרשים, את דברי חז"ל שמדובר בשגגת עבודה זרה. אך הוא מרחיב אותם. הוא כולל בשגגה זו גם מקרים של תינוק שנשבה או "ששכחו רוב העם את התורה והמצוות", כולל אזכורים היסטוריים מימי בית ראשון ושני שכבר "אירעו לנו בעוונותינו". אז אולי אפשר לכלול בהרחבה זו גם את חטא המרגלים? להזכירנו, שני הפסוקים המרכזיים של יום הכיפורים, יום בו אנו מבקשים סליחה על מגוון רחב של חטאים, לאו דווקא עבודה זרה, לקוחים מצד אחד מפרשת המרגלים: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" ומצד שני מפרשת "וכי תשגו": "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר בגר בתוכם כי לכל העם בשגגה". אז אולי יום הכיפורים מקשר (ומכפר)?
  9. אבן עזרא רואה בפרק טו כולו, בפרשת נסכים ומצוות חלה בהן מוזכרת במפורש הכניסה לארץ, ב"כי תשגו" בו אנו דנים, בפרשת המקושש וכמובן במצוות ציצית, המשך ותשובה לחטא המרגלים. בכך גם הוא מרחיב מאד במשמעות של "כי תשגו" מעבר למשמעותו ההלכתית כפי שתחמוה חז"ל. לצד ההלכות הנלמדות מכל פסוק "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (ראה שבת סג ע"א). וראה גם ילק"ש בפרשתנו רמז תשמח שמצוות חלה מכפרת על חטא עבודה זרה. הרי שהתיקון הוא בפרק עצמו מיניה וביה.