פרשות השבוע

סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ: (במדבר יד יט-כא).¹

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (במדבר יד יז-יח).²

 

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט – על לשון הרע

עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע. ואלו הן: אחד על הים ואחד בתחילת המן ואחד בסוף המן. ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון. אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב ואחד במרגלים. זה של מרגלים קשה מכולם, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר יד כב).³

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ט – אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו

… "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו" (דברים יח יז) – אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.⁴ וכן הוא אומר: "כן בנות צלפחד דוברות" (במדבר כז ז), "כן מטה בני יוסף דוברים" (במדבר לו ה) – אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" (שם יד כ). עתידים אומות העולם לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו.⁵

מסכת ברכות דף לב עמוד א – סלחתי עם ואולם

אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה – שנאמר: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך".⁶

תני דבי רבי ישמעאל: כדבריך עתידים אומות העולם לומר כן. אשרי תלמיד שרבו מודה לו. "ואולם חי אני", אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, החייתני בדבריך.⁷

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק – ואולם דו משמעי

"ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ". אלו ישראל שנקראו כבוד ה' … מיכן שנגזרה גזרה על ישראל שיהו גולים בין אומות העולם. דבר אחר: ואולם חי אני וימלא כבוד וגו'. כי מתוך שישראל חוטאין לפני ואני סולח להם, ימלא כבוד ה' את כל הארץ. שיהו אומות העולם אומרין: "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו".⁸

בראשית רבה צז – סעד לקין

… מיד עמד ונשתטח לבקש רחמים מלפני הקב"ה, שנאמר: "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג). אמר לפניו: ריבונו שלעולם, לא יהא עוני גדול מאותן ששים ריבוא, שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר! וכיון שאמר (משה): נושא עון (במדבר יד יח), מיד מחלתה להן, שנאמר: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" (שם שם כ). באותה שעה אמר הקב"ה: אם איני מוחל לקין, אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה. מיד מחל לו הקב"ה מחצה.⁹

רש"י במדבר פרק יד פסוקים כ-כא – חילול השם, אבל …

כדברך – בשביל מה שאמרת "פן יאמרו מבלתי יכולת ה' ":¹⁰

ואולם – כמו אבל זאת אעשה להם: חי אני – לשון שבועה. כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקיים להם, כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ.¹¹

רמב"ן במדבר פרק יד פסוק יט – אריכות אפים או הנחת העונש

ואמר רבי אברהם כי בעבור שמצאנו "אם יראו את הארץ" אחר "סלחתי כדברך", ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף, וכן "ונסלח לו", עד שיעשה תשובה שלימה.¹²

והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס. והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו, וכן "טוב וסלח" (תהלים פו ה).¹³ ואמר "סלחתי כדברך" לעם בכללן שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.¹⁴

ספר העיקרים מאמר רביעי פרק מז – אקח את נקמתי, יישאר כבודי

ואמר על דבר כבוד שמך, לומר שאין אנו מבקשין העזר מצד שום חיוב שיש לנו עליך, ולא בעבור זכיות שיש בנו אבל בעבור כבוד שמך. שלא יאמרו הגוים שאינך יכול עתה כמו שהיית יכול עד עכשיו, וזה שאמר אחריו "למה יאמרו הגוים איה אלוהיהם".¹⁵ וזה הדרך דרך משה בתפילתו במרגלים, שאמר: "ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו … ואמרו הגוים … מבלתי יכולת ה' וגו' (במדבר יד יג-טז), ובעבור זה נאמר לו סלחתי כדברך (במדבר יד כ), כלומר אסלח על הדרך שאתה אומר בענין שלא יתחלל שמי, אבל אני אקח את נקמתי בהם בענין אחר שישאר כבודי מונח במקומו, וזהו שאמר: ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי כל האנשים הרואים את כבודי וגו', אם יראו את הארץ וגו', וכל מנאצי לא יראוה (במדבר יד כא-כג).¹⁶

מדרש תנחומא (בובר) פרשת פקודי סימן ב – סלחתי כדבריך בחטא העגל

… כך הקב"ה חבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים, לסוף ארבעים יום עשו את העגל, ואמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד)! באותה שעה אמרו אומות העולם אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כיון שעמד משה ונתפלל עליהם, א"ל הקב"ה: סלחתי כדברך (במדבר יד כ), ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שמחלתי להם, שנאמר ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] (שמות כה ח).¹⁷

מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן לא – סלחתי עובר ליום כיפור

"פסל לך", אימתי ירד משה מן ההר? אמר רבי יהודה בר שלום: ק"כ יום עשה משה אצל הקב"ה. כיצד? … בשישה בחודש נתן להם עשרת הדברות וכתיב בו: "ומשה עלה אל האלהים". ועשה שם ארבעים יום כ"ד מסיון וי"ו מתמוז, הרי מ' יום. ירד בי"ז בתמוז ראה את העגל ושבר את הלוחות … וחזר ועלה בעשרים … עשה שם עשרה מן תמוז וכל חודש אב הרי ארבעים יום. עלה בראש חודש אלול כשא"ל פסל לך … עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי. וירד בעשור והיו ישראל שרויים בתפילה ותענית. ובו ביום נאמר לו למשה: "סלחתי כדבריך" וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר.¹⁸

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ו – וסלחת לעווננו

באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות … ירד בעשרים ושמונה באב ופסל שני לוחות … ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה, שנאמר: "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה" … מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין … ירד בי' בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר: "וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו" (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר: "והיתה זאת לכם לחקת עולם" (ויקרא טז לד).¹⁹

מדרש אגדה (בובר) דברים פרק א – אילו זכיתם

אילו זכיתם נתקיים עליכם "ויאמר ה' סלחתי כדברך" (כדברך יד כ), ועכשיו שלא זכיתם נתקיים לכם: "חטא חטאה ירושלם" (איכה א ח).²⁰

כלי יקר במדבר יד כ "ויאמר ה' סלחתי כדברך" – תמה הזכות בניסיון העשירי

בכמה מקומות דרשו פסוק זה על מעשה העגל. ורצונו לומר, כי בכל זמן ממצרים ועד הנה "סלחתי כדברך", אבל מכאן ואילך חושבנא, ולא אסלח לגמרי. ונתן טעם לדבר "וינסו אותי עשר פעמים" (פסוק כב להלן), על כן ויתרתי להם בזכות אברהם שנתנסה בעשר ניסיונות. אבל משם והלאה, תמה זכות זו, על כן אגבה חובי מעט מעט.²¹

אבן עזרא במדבר פרק יד יט – עד שיעשו תשובה שלימה

סלח נא – אחר שמצאנו שאמר "אם יראו את הארץ" אחר "סלחתי כדבריך", ידענו כי מלת "סלח נא" אריכות אף. וכן "ונסלח לו" (במדבר טו כח), עד שיעשה תשובה שלימה.²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: לסיכום, יש כאן שתי קבוצות מדרשים ופרשנים. הראשונה, "על אתר" בפרשתנו, רואה ב"סלחתי כדברך" סליחה, ברמה זו או אחרת, בהקשר עם חטא המרגלים. פרשני המקרא בפרשתנו, מצמצמים סליחה זו ומצביעים על חלקיותה ודורשים גם את "ואולם". לעומתם, נצבת במלוא כוחה ועוצמתה, קבוצת מדרשים מספר שמות, המנכסת בעוז את הפסוק "סלחתי כדברך" לעניין חטא העגל ויום הכיפורים ומתעלמת לחלוטין מ-"ואולם" מסיבות ברורות (בדומה ל"נקה" שמתעלם מ"לא ינקה") ואין מי שמעיר ו"מוחה" על כך. להשלמת הנושא, ראה פירוש יד המלך על הלכות דעות לרמב"ם, פרק ז הלכה ז. וכן פירוש תורה תמימה שמות לד ו, הערה ה. וכל מי שיגלה עינינו ואוזננו בנושא זה, בפרט בשאלת "הניכוס" שהצבענו עליה, יבורך בכל מילי דמיטב.

מים אחרונים 2: הערת רמב"ן לעיל "והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו" שמרמזת שחטא המרגלים היה בשגגה, מתקשרת באופן מעניין אל פרשת השבוע – אל "החצי השני" של הפרשה. ראה פסוקים כב-כו בפרק טו: "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל־הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה: … וְנִסְלַח לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה". גם פסוקים אלה נאמרים ברגש בתפילות ימים נוראים כשהקשר כאן לסליחות ברור וטבעי יותר. בעקבות הערת רמב"ן נראה לנו לקשר פסוקים אלה גם עם פרשת המרגלים ולראות בהם מעין תיקון של חטא זה לדורות. כאילו התורה אומרת כאן שאם חו"ח שוב יחזור משגה רחב של הקהל, יש לו דין וכפרה: "והיה אם מעיני כל העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה וכו' ".²³ וחז"ל דרשו את כל הפרשה שם שמדובר בעבירה של עבודה זרה של כל הציבור שהיא שקולה כנגד כל המצוות. ראה דברינו החצי השני של הפרשה בפרשה זו.