פרשות השבוע

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ … יַדְבֵּק ה' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה … וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים: (דברים פרק כח).¹

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (דברים פרק כח פסוק סג).²

מסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב – בין תוכחת שמים לתוכחת בשר ודם

ואמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה, ברכן בעשרים ושתים – מ"אם בחקותי" עד "קוממיות" (ויקרא כו ג-יג), וקללן בשמונה – מ"ואם בחקותי תמאס" ועד "ואת חקותי געלה נפשם" (שם טו-מג).³ ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים, ברכן בשמונה – מ"והיה אם שמוע תשמע" ועד "לעבדם" (דברים כח א-יד), וקללן בעשרים ושתים – מ"והיה אם לא תשמע" עד "ואין קונה" (שם טו-סט).⁴

מסכת מגילה דף לא עמוד ב – בתוכחת בשר ודם מותר להפסיק

אין מפסיקין בקללות.⁵ מנא הני מילי? אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא: "מוסר ה' בני אל תמאס" (משלי ג יא). ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות…⁶ אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה – פוסק. מאי טעמא? הללו – בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן. והללו – בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן.⁷

רש"י דברים פרק כח פסוק כג – משה דווקא מיקל

"והיו שמיך אשר על ראשך נחושת" – קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ושבהר סיני מפי הקב"ה אמרן כמשמען. ושם נאמר (ויקרא כו יד) ואם לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי (ויקרא כו כא) וכאן הוא אומר: (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא) ידבק ה' בך, יככה ה' (פסוק כב).⁸

אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: (דברים כ סט).⁹

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת בהר ובחקותי – מפי הגבורה מול מפי עצמו

ואלו התוכחות שבזו הפרשה רומזין לכל מה שאירע לנו בחורבן בית ראשון. והתוכחות שבמשנה תורה רומזין לחורבן בית שני ולגלותינו, ולכן הם חמורין אלו ואין מפסיקין בהם, כי בכאן היתה שכינה ולא בבית שני ונאמרו בלשון יחיד.¹⁰ ומה שאמרו ז"ל משה מפי עצמו אמרן, אינו כמשמעו, כי אין בכל התורה אפילו אות אחת שיאמר משה מעצמו. אבל בכאן: הוא ובית דינו, וזהו "מפי הגבורה אמרן", ובמשנה תורה מפי עצמו לבד, וידוע מה הוא מפיו כי הוא פי ה' וזהו פי עצמו.¹¹ ויש לרמב"ן ז"ל דרך אחרת בזה, כי בבית הראשון היה שמו הגדול ובבית שני כבוד שמו ופירש מפי עצמו, אמרן כי הגבורה עשאוהו שליח בינו ובין ישראל.¹²

מסכת שבועות דף לו עמוד א – איך ללמוד את פסוקי התוכחה

"יכך ה' אלהים" וכן "יככה אלהים" – זו היא אלה הכתובה בתורה.¹³ יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן, א"ל: כַּנֵה.¹⁴

בראשית רבה (אלבק) פרשה צג סימן מה – מתוכחתו של בשר ודם לתוכחת הקב"ה

"ויאמר יוסף אל אחיו גשו וגו' ". אמר ר' אלעזר בן עזריה: אי לנו מיום דין אי לנו מיום תוכחה, מה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם, כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד, על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכול לעמוד בתוכחתו, אתמהא.¹⁵

מסכת ברכות דף כח עמוד ב – צוואתו של רבן יוחנן בן זכאי

כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי – אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני – אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני – אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון – אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי – כעסו כעס עולם, ואם אוסרני – איסורו איסור עולם, ואם ממיתני – מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון;¹⁶ ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי – ולא אבכה?

אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? – אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא מעניין שלא הספקנו לדון בו הוא האם בתוכחתו הקשה, לא חרג משה מדיני מצוות התוכחה שנאמר בה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז). וכבר זכינו לדרוש במצוות הוכח תוכיח את עמיתך בפרשת קדושים.