פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (בראשית מה ג).¹

וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם: (בראשית מג ז).²

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז – אני יוסף האחים נבהלים

… כיון ששמע יוסף,³ לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק וגו' ויתן את קולו בבכי וגו' ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (בראשית מה א-ג). כיון שאמר להם: "אני יוסף" – "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר: ומה אם יוסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבוא הקב"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו … על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.⁴

שכל טוב (בובר) בראשית מה ג פרשת ויגש – עוד אבי חי תוכחה קשה

"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי". בתחילה שאל שלום אביו: "ולא יכלו לענות אותו" – אפילו על שלום אביו. למה? "כי נבהלו מפניו". א"ר אליעזר בן עזריה: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו.⁵

אלשיך בראשית מה ג פרשת ויגש – עוד אבי חי בבכיה  

"ויאמר אליהם אני יוסף". ולבל יאמרו בלבבם כל רעתם זכר אשר עשינו לו, ויתעצבו מאוד באמרם כי כלתה אליהם הרעה מאתו. על כן מיד היחל בבכי לאמר אני יוסף, ואמר⁶: העוד אבי חי, כלומר, מה שגעיתי בבכייה ואני מדבר ובוכה, לא על צרתי כי אם על צרת אבי כי תמיה אני העוד אבי חי.⁷

אברבנאל בראשית מה א – להיכנס איתם בדברים

ולזה אמר להם: "אני יוסף העוד אבי חי", לא שהיה שואל אם הוא עדין בחיים, כי כבר אמרו לו שהיה חי והוא אמר: "השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי".⁸ אבל אמר להם זה כדי להיכנס עמם בדברים. כי חשב ראשונה בלבו כדי שלא יתביישו ממה שעשו שלא לזכור להם ענין המכירה, אבל שידבר אליהם בעניינים אחרים ולזה התחיל מאביו העודנו חי.⁹

ר' חיים פלטיאל בראשית מה ג – חי ובריא?

"אני יוסף העוד אבי חי". ואם תאמר: והא כבר אמרו למעלה שלום לעבדך לאבינו עודנו חי?! ונראה לומר דוודאי ידע (יוסף) דחי היה (יעקב). אך היה שואל אם היה בריא, לפי שידע שנצטער עליו שאל העוד אבי חי, כלומר אם בריא הוא.¹⁰

ריב"א בראשית פרק מה פסוק ג – אבא חי סבא כבר לא

"ויאמר אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי". ואם תאמר: והלא שאל להם על זה, כדכתיב בפרשת מקץ: "וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי" (בראשית מג כז). והם השיבו: "שלום לעבדך לאבינו עודנו חי" (שם כח), רוצה לומר: לעבדך אבינו יעקב. אבל לא השיבו (על יצחק)¹¹ שכבר מת שלא רצו להשיב לו בפשיטות, שאין משיבין על הקלקלה כדאמרינן אייבו קיים אמה קיימת.¹² ועכשיו שאל להם על יעקב.¹³

עוֹדְךָ חַי בְּנִי יוֹסֵף, עוֹדְךָ חַי?

אֵיךְ חָרְשׁוּ עָבְרוּ עָלַי

עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת יִסּוּרַי

מֵאָז נִפְרַדְנוּ שָׁם בְּאֶמְצַע הַגַּיְא

וּפְסִיעוֹתֶיךָ לִוּוּ חֶרֶשׁ אֶת פְּסִיעוֹתַי

וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִשְׁתָּאֶה לְפֵשֶׁר מַעֲשַׂי,

אֵיךְ זֶה אַבָּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי אֶל אֶחָי?

מִי שֶׁשְּׂנָאוֹ אָחִיו, לֹא יִרְאֶה בְּשִׂנְאָתָם אֵלַי?

אָכֵן, שְׁלַחְתִּיךָ יוֹסֵף בַּעֲוֹנֹתַי

וּמֵאָז יוֹם יוֹם אֲנִי מִתְיַסֵּר בְּכִלְיוֹתַי

רָגְשׁוּ מַצְפּוּנַי וְעָצְמוּ גַּעֲגוּעַי

עוֹדְךָ חַי בְּנִי יוֹסֵף, עוֹדְךָ חַי?

אֵימָתַי אִם עוֹד אֶרְאֲךָ, אֵימָתַי?

מִנִּי אוֹתוֹ יוֹם נִמְהָר אָבְדוּ עִתּוֹתַי

כָּלוּ בִּדְמָעוֹת עֵינַי

חֳמַרְמָרוּ נֶהֶפְכוּ מֵעַי

וְלִבִּי יוֹם יוֹם עָלַי דָּוַי

מִשְּׁמֹעַ נִחוּמִים אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי

עַד מָתַי, יוֹסֵף עַד מָתַי?

לֹא שָׁלַחְתָּ לִי אִגֶּרֶת, בֶּן זְקוּנַי

אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם מִלֵּאתָ אֹסֶם וּמְלַאי

פָּרִיתָ וְרָבִיתָ בְּחֵיק נָכְרִיָּה וְלֹא בְּאַקְרַאי

וְלִי אָבִיךְ לֹא הָיָה לְךָ פְּנַאי!

הֲנָשִׁיתָ בֵּית אָבִיךְ, אָמַרְתָּ: דַּי?

תְּכָפוּנִי צָרוֹת אַבָּא, צָרוֹת עַד בְּלִי דַּי

טָפְלוּ הֶעֱלִילוּ אַשְׁמוֹת שָׁוְא עָלַי

הִפְשִׁיטוּ כֻּתְּנְתִי נָשְׂאוּ רְדִידַי

בְּשַׁלְשְׁלוֹת אֲסָרוּנִי, קָשְׁרוּ רַגְלַי וְיָדַי

צָמְתוֹ בַּבּוֹר רִגְעֵי חַיַּי,

אָרְכוּ יָמַי נָקְפוּ לֵילוֹתַי

אָמַרְתִּי נִגְזַרְתִּי וְאָבַדְתִּי וַדַּאי

אַלְלַי לִי אַבָּא אַלְלַי לִי אַלְלַי

בּוֹדֵד נָשָׂאתִי תְּפִלָּה חֶרֶשׁ

לְאֵל שַׁדַּי

שֶׁיֹּאמַר דַּי לְצָרוֹתַי

כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתַּנִי אַתָּה אַבָּא לְהִתְפַּלֵּל
בְּאֶרֶץ יַלְדוּת מְגוּרַי

הִנְנִי אַבָּא, עוֹדֶנִּי חַי

דְּמוּת דְּיוֹקָנְךָ אַבָּא שָׁמַרְתִּי בַּחֲשַׁאי

כָּל יוֹם חָשַׁבְתִּי, הֲלוֹא תִּשְׁלַח אַחֲרַי

לָדַעַת גּוֹרָלִי וּמָה אוֹדוֹתַי

אֵיךְ לֹא שָׁלַחְתָּ לִי אַבָּא, לֹא חָקַרְתָּ מַעֲשַׂי

אֵיךְ לֹא חָקַרְתָּ עֲלִילוֹת אֶחָי?

וְשָׁמַע תְּפִלָּתִי אַל כָּל חַי

גָּאַל וּפָדָה נַפְשִׁי מִבֵּית אֲסוּרַי

וְעָלוּ וּבָאוּ תְּפִלּוֹתַי וּתְחִנּוֹתַי

וּמִפֵּשֶׁר חֲלוֹמוֹת זָרִים

הִתְגַּשְּׁמוּ וְעָלוּ חֲלוֹמוֹתַי

אַבְרֵךְ יִקְרְאוּ וְעַל בֶּרֶךְ יִכְרְעוּ

כָּל מִצְרַיִם לְפָנַי

הִנְנִי אַבָּא, עוֹדֶנִּי חַי!

וּבְבַקָּשָׁה אַל תִּשְׁאָלֵנִי

לָמָּה לֹא שָׁלַחְתִּי לְךָ אִגְּרוֹתַי

הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי

וְעִם כּוֹתֵב תּוֹרַת אֵל חַי

עַד יָבוֹאוּ פַּרְשָׁנֵי הַדּוֹרוֹת וִיגַלּוּ סוֹדוֹתַי

אַךְ לָמָּה זֶה אוֹסִיף וְאֶהְגֶּה בִּיגוֹנַי

לָמָּה אוֹסִיף תַּנּוֹת קוֹרוֹתַי וְסֵפֶר מַעֲשַׂי

אוֹדֶה בְּכָל לֵב וְאָשִׂיחָה בְּהֶגְיוֹנַי

עַד יִבְלוּ שִׂפְתוֹתַי וַיִּכְלוּ מִלּוֹתַי

שֶׁבַח וּתְהִלָּה אַבִּיעָהּ לְאֵל שַׁדַּי

הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹתֶיךָ וּתְפִלּוֹתַי

הָעוֹנָה צָרוֹתֶיךָ אָבִי וְצָרוֹתַי

כִּי תַּמּוּ יִסּוּרֶיךָ וְכָלוּ יִסּוּרַי

כִּי הִנֵּה אַתָּה אַבָּא, הִנֵּה אַתָּה חַי

וְהִנֵּה אֲנִי יוֹסֵף בִּנְךָ, אַבָּא,

עוֹדֶנִּי חַי

(רַק חֲבָל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁסָבָא יִצְחָק כְּבָר לֹא חַי)

אוֹדְךָ ה' כִּי עוֹד אָבִי חַי

אוֹדְךָ ה' כִּי עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי

וְגַם סָבָא יִצְחָק בְּלֵב כֻּלָּנוּ חַי

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אחרי ככלות הכל אין הדברים פשוטים. קריאתו של יוסף: "העוד אבי חי" וקריאתו של יעקב: "עוד בני חי", מהדהדות זו מול זו – קריאתו של אב אוהב ומתייסר לעומת קריאתו של בן אובד ומתנכר. בה בעת, קריאות אישיות אלה חושפות את הרובד האינטימי הפרטי שבין יוסף ויעקב, בתוך כל הסאגה המשפחתית האדירה הזו המלווה אותנו ארבע פרשות בתורה. שאר האחים (הבנים) עומדים בתווך ושומעים קריאות אינטימיות אלה: "אבי" – "בני", וגם זה להם תוכחה ומוסר וצביטה גדולה בלב. בסוף פרשת ויגש אנחנו חוזרים לראש פרשת וישב שהיא תחילת כל הסיפור: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל בניו". האחים רואים שהכל חוזר לקדמותו ושותקים ואין לדעת מה בליבם. במתכוון או שלא במתכוון, יעקב לא סוגר כאן את המעגל אלא משאיר אותו פתוח, לשעתו ולדורות. הדברים מהדהדים בפרשת ויחי הסמוכה, הן בברכת יעקב לבניו והן בדברי האחים ליוסף לאחר מות יעקב: לו ישטמנו יוסף. ראו גם דברינו הסיפור שלא סוּפָּר בפרשת ויגש.

הרוצה להרחיב ולהעמיק בנושא זה מוזמן לעיין בדברים שכתב הרב יהודה זולדן בדף השבועי של אונ' בר אילן.