שופטים

פרשת שופטים, רביעית דנחמה, תשע"ב

ושוחד לא תקח

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: (דברים טז יט).1

שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: (ישעיהו א כג).2

 

דברים רבה פרשה ה סימן ו, פרשת שופטים

"שופטים ושוטרים". א"ר אחא: בוא וראה, שש מעלות היו לכסאו של שלמה, מנין? שנאמר: "שש מעלות לכסא" (מלכים א י יט), ובפרשה זו כתובים ששה דברים בלא תעשה ואלו הן: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד …  לא תטע לך אשרה … ולא תקים לך מצבה … ולא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום" – הרי ששה. והיה הַכָּרוֹז עומד לפני כסאו של שלמה. כיון שהיה עולה מעלה הראשונה היה הכרוז אומר: "לא תטה משפט", מעלה השנייה היה כּוֹרֵז: "לא תכיר פנים", שלישית היה כורז: "לא תקח שוחד", רביעית: "לא תטע לך אשרה", חמישית: "לא תקים לך מצבה", ששית: "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום".3

פתרון תורה פרשת שפטים עמוד 267

ומהו לא תקח שוחד? כשם שאזהרה לדיינים שלא יקחו שוחד, כך אזהרה לישראל שלא יתנו שוחד לדיין ולא ישימו מכשול לפניו.4

מסכת כתובות דף קה עמוד א 5

והתניא: "ושוחד לא תקח", מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר: "לא תטה משפט" (דברים טז כ)! אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אמרה תורה: "ושוחד לא תקח!" 6…

אמר רבי אבהו: בוא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד. אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא. והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר: "כי השוחד יעור פקחים".7 תנו רבנן: "כי השוחד יעור עיני חכמים" (דברים טז יט) – קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים – קל וחומר לרשעים.8 מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו?9 אלא הכי קאמר: כי השוחד יעור עיני חכמים – אפילו חכם גדול ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב; ויסלף דברי צדיקים – אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד – אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת 10…

אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שוחד? שהוא חד …11

תנו רבנן: ושוחד לא תקח – אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים?12 כאותו מעשה בשמואל13 שהיה עובר במעבורת צרה ובא אדם אחד ונתן לו את ידו (לעזור לו לצאת מן המעבורת). אמר לו: מה מעשיך פה אמר ליה: דין יש לי בפניך. אמר לו: פסול אני לך לדין.14 אמימר היה יושב ודן דין ופרחה ועלתה נוצה על ראשו. בא אדם אחד ונטלה. אמר לו (אמימר): מה מעשיך? אמר לו: דין יש לי בפניך. אמר לו: פסול אני לך לדין … 15

ר' ישמעאל בר' יוסי, היה רגיל שאריסו מביא לו כל ערב שבת סל פירות.16 יום אחד הקדים והביא לו את הסל ביום חמישי. אמר לו: מה שונה הפעם שהקדמת להביא? אמר לו: דין יש לי בפניך ואמרתי, אגב אורחא אביא לאדוני את סל הפירות.17 לא קיבל ממנו. אמר לו: פסול אני לך לדין. הושיב זוג חכמים והיו הם דנים אותו. באותו הזמן שהיה הולך ובא, אמר (ר' ישמעאל בלבו): אם היה רוצה – היה טוען כך ואם היה רוצה היה טוען כך.18 אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.19 ר' ישמעאל בר אלישע20 הביא לו אדם אחד את ראשית הגז. אמר לו: מהיכן אתה? א"ל: ממקום פלוני. – ומשם עד כאן לא היה לך כהן לתת לו את ראשית הגז? אמר לו: דין יש לי בפניך ואמרתי, אגב אורחא אביא לאדוני את ראשית הגז. אמר לו: פסול אני לך לדין. לא קיבל ממנו.21 הושיב לו זוג חכמים והיו דנים אותו. באותו הזמן שהיה הולך ובא, אמר (ר' ישמעאל בלבו): אם היה רוצה – היה טוען כך ואם היה רוצה היה טוען כך. אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.22

תוספתא מסכת דמאי (ליברמן) פרק ה הלכה כ

כהנים ולוים שהיו מסייעין בין הגרנות, אין נותנין להן תרומות ומעשרות בשכרן. ואם נתנן הרי אילו חולין, שנאמר: "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו" (במדבר יח לב) – כבר הן חולין. ואומר: "שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ב ח)23 … ועליהן אמר הכתוב: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וכו' " (מיכה ג יא). לפיכך הביא עליהן המקום שלש פורעניות כנגד שלש עבירות, שנאמר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (שם יב).24

ירושלמי יומא פרק א הלכה א

א"ר אחא: כתיב: "יראת ה' תוסיף ימים" [משלי י כז] – אלו כהנים ששימשו בבית הראשון. "ושנות רשעים תקצורנה" – אלו ששימשו בבנין השני. מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף. ובא אחר ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זהב. אמרו: כפה הסְיָיח את המנורה.25

מסכת שבת דף קטז עמוד א26

אימא שלום אשתו של רבי אליעזר, אחותו של רבן גמליאל הייתה. היה פילוסוף27 (נוצרי) בשכנותה, שיצא שמו שאיננו מקבל שוחד. רצו לצחק בו; הכניסה לו (בסתר) מנורה מזהב ובאו לפניו,28 אמרה לו: רוצה אני שיחלקו לי חלק בירושת נכסי אבותי. אמר להם: חלקו. אמר לו: כתוב לנו (בתורה): במקום בן, בת לא יורשת.29 אמר לו: מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורת משה וניתן עוון גיליון וכתוב בו: בן ובת יורשים כאחד.30

למחרת, חזר (רבן גמליאל) והכניס לו (לפילוסוף) חמור לובי. אמר להם: עיינתי בסופו של האוונגליון וכתוב בו: אני, לא לִפְחוֹת מתורת משה באתי ולא להוסיף על תורת משה באתי. וכתוב בה: במקום בן, בת לא תירש.

אמרה לו: יאיר אורך כמנורה.31 – אמר לו רבן גמליאל: בא החמור ובעט במנורה.32

מדרש תהלים (בובר) מזמור יז

"מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא".33 ר' לוי אמר: אמר ליה הקב"ה לדוד: על חנם עשיתי לך סנהדרין? לך ודון לפניהם. אמר ליה דוד: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך: ושוחד לא תקח (שמות כג ח), והן מתייראין ממני ליקח שוחד ולדונני, אבל אתה רצונך שתקח שוחד מלפניך משפטי יצא.34 ומנין שהקב"ה לוקח שוחד? שנאמר: "ושוחד מחיק רשע יקח" (משלי יז כג).35 ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה? תשובה ותפילה וצדקה.36 לפיכך כתיב: "מלפניך משפטי יצא". אמר הקב"ה: בניי, עד ששערי תפילה פתוחין עשו תשובה, שאני לוקח שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעתיד לבוא, איני לוקח שוחד.37

מדרש משלי (בובר) פרשה ו פסוק לה

"לא ישא פני כל כופר" (משלי ו לה).38 א"ר אבהו: ללמדך שלא כמנהג הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא מתמלא חמה על חבירו, יכול הוא לרצותו בדברים. אבל הקב"ה אינו כן: "לא ישא פני כל כופר". בשר ודם אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון. אבל הקב"ה אינו כן, ולא יאבה כי תרבה שוחד, מכאן אתה למד כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה.39

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 13/08/2018

הערות שוליים

  1. יש כאן חזרה ממש מילה במילה על הציווי שכבר קדם לו בפרשת משפטים, שמות כג ח: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים", משם אגב לקחנו את כותרת הדף. וחזר הנושא בפרשת הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל, דברים כז כה, ובהקשר לשפיכות דמים: "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן". וכל כך חמור הוא השוחד, עד שיש לציין כאחת מתכונותיו של הקב"ה, שהוא איננו כבשר ודם, אינו נושא פנים ולא לוקח שוחר, ככתוב בדברים י יז: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד". עד כאן בתורה.
  2. כשבאים נביאי ישראל והכתובים להוכיח את ראשי עם ישראל ושופטיו, אחת ההאשמות החמורות היא לקיחת השוחד וכן הוא ביחזקאל כב יב: "שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם", במיכה ג יא: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ", ובכתובים, תהלים, משלי, איוב ועוד. ומי נכשל בשוחד? בניו של שמואל, שמשווה במקומות רבים למשה, ככתוב בספר שמואל א ח ג: "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט". (ראה בראשית רבה פה יב שמנסה להפך בזכותם). לחילופין, משבחים הנביאים והכתובים את מי שמתרחק מהשוחד, כגון זה שבישעיהו לג טו: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד". ושוב חוזר גם בכתובים המוטיב שהקב"ה איננו כבשר ודם, אינו נושא פנים ולא לוקח שוחר, ככתוב בדברי הימים ב יט ז: "שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד". סוף דבר, שוחד הוא עניין חמור ביותר, בדין, בהנהגה שלטונית, ביחסי מסחר וחברה - בכל אשר נפנה.
  3. המפרשים מסבירים שגם שלוש ההכרזות האחרונות קשורות לעשיית הדין ורומזות, דרך דרשות שונות, על כך שהדיין צריך שיהיה ללא מום, הגון וראוי. מה שחשוב לנו הוא החיבור המעשי בין שני הפסוקים הראשונים של הפרשה. הציוויים: "שופטים ושוטרים תתן לך ... לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד". חיבור זה איננו רק בכתיבה ולימוד התורה, כי אם מציאות יום-יומית בבית המשפט, בה לפני כל כניסת דיין לדין (בקל וחומר משלמה, נראה לנו), מכריזים ומזכירים לו את חובתו לדון דין אמת ולהיזהר מלקיחת שוחד. ולפי הדרשות שנראה להלן בגנותו של דיין שלוקח שוחד, אפשר באמת ששלושת הציוויים האחרונים מרמזים שדיין שלוקח שוחד הריהו כמי שנוטע אשרה, מקים מצבה וזובח לה' בעלי מומים. כמקדמה, ראה מאמר מדרש תנחומא בפרשתנו, סימן ח: "לא תקח שוחד וגו' כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד נעשה עור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת".
  4. מקור זה, וכן משנת רבי אליעזר פרשה א עמוד 18: "אמרת על מי דרך בני אדם ליתן שוחד? על הצדיקים או על הרשעים? הוי אומר: על הרשעים", הם שני המקורות היחידים בדרשות חז"ל בהם מוזכרת נתינת שוחד. בכל שאר המקורות, בוודאי בתורה ובנ"ך, הפועל הוא תמיד לקיחת שוחד. עיקר האזהרה היא על המקבל! בריבית עיקר האחריות היא על המלווה (הנותן) ובשוחד על המקבל (הלוקח), ככתוב בתהלים טו ה: "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח". ובימינו הכירה מערכת המשפט בישראל במקרים בהם מישהו הואשם בנתינת שוחד ואילו איש הציבור באותו עניין זוכה מלקיחת שוחד.
  5. מקור מרכזי בתלמוד לענייני שוחד היא סוגיה זו בכתובות, המבוססת על מדרשי הלכה מכילתא (שמות) וספרי דברים שנראה בהמשך. בסוגיה שם, מעורב נושא השוחד עם השאלה אם מותר לדיין לקבל כסף עבור ישיבתו בדין. בפרט מי שאין זה תפקידו ומבקשים ממנו להתפנות ממלאכתו לדון ובפרט אם הוא מקבל בשווה משני בעלי הדין. ראה הדיון בגמרא שם כמה שורות לפני הקטע שהבאנו על קרנא שלקח "שכר בטלה" (ההפסד הממון שהיה משתכר אם היה עובד בזמן שישב בדין) ולא שכר לדון וזה בסדר. ועכ"פ הגבול מאד דק והבעיה של לקבל שכר על ישיבה בדין איננה פשוטה. ראה שם מצד אחד: "הנוטל שכר לדון - דיניו בטלין" ומאידך: "מכוער הדיין שנוטל שכר לדון, אלא שדינו דין". ועוד שם: "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה - אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה". ומכאן שמערכת משפט שהרשות מממנת (מלך, מדינה) היא הנכונה וחשוב שיקבלו שכר הוגן. וכבר הארכנו לדון בעניין זה בדברינו מלך במשפט יעמיד ארץ בפרשת משפטים והזכרנו עניין זה כאן אגב הסוגיה בכתובות והקשר העדין בין שכר הדיינים ושוחד.
  6. ראה מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ: "ושוחד לא תקח. שמא תאמר, הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין, תלמוד לומר: כי השוחד יעור עיני חכמים (דברים טז יט). והרי דברים קל וחומר, ומה אם הנוטל על מנת שלא להטות, אמרה תורה כי השוחד יעור פקחים, קל וחומר הנוטל על מנת להטות". נראה לומר שדרשות אלה באות לענות על שאלה מתבקשת: למה צריכה התורה לתת נימוק לאיסור שוחד? למה לא מספיק לומר: "ושוחד לא תקח" כמושכל פשוט וברור, כמו "לא תגנוב", "לא תחמוד" (ואולי גם לא תרצח ולא תנאף), בלי שום צורך בסיבה והנמקה. התשובה: לא תיתכן לקיחת שוחד או ממון כלשהוא ביד הדיינים, גם לא לדון דין אמת ולעשיית דין צדק, גם לא להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע. כל ממון במערכת המשפט סופו להשחית.
  7. אנשים סובלים ממחלות עיניים שאולי היו נפוצות בזמנם (ראה על רבי יוחנן שסבל ממחלת עיניים בגמרא בבא קמא קיז ע"ב, על מקצוע הלוחש לעין, רב ששת שהיה עיוור ועוד) ומוכנים לשלם כסף רב על ריפוי שאולי יעזור ואולי לא, ואלה בשביל "שווה פרוטה" מוכנים לסמא את עיניהם! ראה גם המשל על השוחד במדרש תנאים לדברים על הפסוק בפרשתנו: "משל של שוחד למה הוא דומה? לאדם שהוא עומד על שפת הים, נטל שלשל ונתנו בחכה והשליכו לים, בא דג ובלעו ונתפש. אוי לו לדג זה שנתפש בלא כלום". בסופו של חשבון, תמיד נשאלת השאלה: בשביל תולעת (שלשל) או "שווה פרוטה", או כל סכום אחר, שווה להסתבך עם שוחד?
  8. ובמדרש ספרי דברים פיסקא קמד: "ולא תקח שוחד, אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכיי אלא אפילו לזכות את הזכיי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים, ואין צריך לומר דברי רשעים".
  9. ממתי ממנים טיפשים ורשעים לשבת בדין? מה כאן ה"קל וחומר"? מי שהולך לבית דין כזה שלא יתפלא אם יש שם שוחד והטיית דין.
  10. ושוב במכילתא דרבי ישמעאל (מהערה 6 לעיל): "מכאן אמרו, כל הנוטל ממון ומטה את הדין, אינו יוצא מן העולם, עד שיחסר מאור עיניו. רבי נתן אומר, עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו, או טירוף דעת בתורה שיטהר טמא או שיטמא טהור, או יצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו". ראה המדרשים על יצחק שכהו עיניו כי לקח שוחד מעשו הרשע והצדיק אותו (בראשית רבה סה ה, תנחומא תולדות סימן ח) וממנו קל וחומר לכל מי שלוקח שוחד שסופו להסתמא (תרתי משמע): "אמר ר' יצחק: מה אם שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו".
  11. רצינו לומר שהשוחד חד כסכין ומצאנו סמך לכך במדרש אגדה (בובר) שמות פרק כג: "ושחד לא תקח. ולמה נקרא שמו שוחד שהוא כמו סכין חד". אבל הפשט, כפי שרש"י ושטיינזלץ מסבירים הוא: חד – אחד בארמית. "הנותן והמקבל נעשים לב אחד". ובמדרש אגדה (בובר) דברים טז יט: "ולא תקח שוחד, שהשוחד עשה שהנותן והמקבל אחד הוא". אבל אולי יש גם מקום לדרשתנו שהשוחד חד כסכין, ועוד דרשה שאפילו בסכין חדה כבר לא תפריד ביניהם. שערי מדרש לא ננעלו.
  12. מכאן ואילך הרשינו לעצמנו לתרגם את הגמרא לעברית עפ"י שטיינזלץ. השגיאות, אם ישנן, כולן באחריותנו.
  13. מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון, מייסד המתיבתא בנהרדעא. בן פלוגתא של רב שהיה ראש הישיבה בסורא.
  14. וכל זה בגלל שנתן לו יד וסייע לו לרדת מהמעבורת.
  15. ועוד שם על מר עוקבא שפסל עצמו לדון מישהו שמיהר וכיסה רוק (לכלוך) שהיה מוטל בפניו. עד כדי כך דקדקו חכמים!
  16. מפרדס, יש להדגיש, שהיה שייך לר' ישמעאל.
  17. שיום חמישי הוא יום השוק ובו מתכנסים גם לדון, בעיקר את בני הכפרים.
  18. על מנת שיזכה בדין.
  19. ועדיין אפשר לשאול על סיפור זה: א. אילולי שהקדים האריס, היה ר' ישמעאל דן אותו? הרי הוא אריסו ויש ביניהם יחסי מסחר ועסקים? וב. מניין ידע ר' ישמעאל מה נושא הדיון עד שחשב מה יכול היה האריס לטעון? כך או כך, ראה הערה 11 לעיל שבשוחד הנותן והמקבל נעשים לב אחד. בימינו היו אומרים: הם בראש אחד.
  20. הוא ר' ישמעאל סתם, בעל מכילתא דרבי ישמעאל, בן דורו ופלוגתא של ר' עקיבא, שניהם מתלמידי ר' יהושע ור' אליעזר בן הורקנוס והיה כהן. ולגבי מצוות ראשית הגז שהיא אחת ממתנות כהונה, ראה רמב"ם הלכות ביכורים פרק י הלכה א: "מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז ... ואין לראשית הגז זו שיעור מן התורה, ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים, ואינה נוהגת אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כראשית הדגן ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין".
  21. לא דן אותו וגם לא לקח את ראשית הגז.
  22. ראה שם בהמשך על רב ענן שקיבל דורון מאיש שבא לדון לפניו, ש"המביא דורון לתלמיד חכם – כאילו מקריב ביכורים", אך שלח אותו לרב נחמן לדון. רב נחמן קידם את דינו של אותו האיש מפני שרב ענן שלח אותו (כי רב נחמן ראה בזה כבוד התורה), ונענש רב ענן על כך והסתלק ממנו אליהו לכמה ימים! ראה שם שסדר אליהו רבה ואליהו זוטא נמסרו לרב ענן ע"י אליהו. וראה עוד איך ר' ישמעאל בר' יוסי ור' ישמעאל בן אלישע מובאים כדוגמה, בשל מעשיהם אלה, בגמרא מכות כד ע"א: "ושוחד על נקי לא לקח - כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. כתיב: עושה אלה לא ימוט לעולם ... הולך צדקות - זה אברהם אבינו ... ודובר מישרים - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים. מואס בבצע מעשקות - כגון ר' ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד - כגון ר' ישמעאל בר' יוסי".
  23. ראה היחס הדואלי לכהונה שם, אידיאל מול מציאות: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת". ראה דברינו שפתי כהן ישמרו דעת בפרשת תצוה.
  24. שוחד וממון נוסף הוא של הכהנים שמחזרים באופן כוחני על הגרנות ותובעים את התרומות והמעשרות באופן נמרץ וכוחני. וכבר ראינו בהערה 5 לעיל את מאמר הגמרא בכתובות: "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה - אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה". מכאן הדרך קצרה למדרש הבא על שחיתות הכהונה הגדולה שנקנתה בכספי שוחד. מנגד, השווה עם צניעותו של ר' ישמעאל לעיל שהיה כהן ולא רצה לקחת את ראשית הגז, גם אחרי שפסל עצמו מלדון. ובהקשר לפסוק במיכה ועדיין בענייני שוחד שלטוניים, ראה הדרשה הפיוטית של ר' ברכיה בירושלמי תענית פרק ב הלכה א בעת תענית על עצירת גשמים: "מריעין זה לזה בכפינו ומבקשין טובה. השר שואל איכן הוא השוחד ליקח, והשופט בשילום שלם לי ואשלם לך. והגדול דובר הוות נפשו הוא". ראה שם הדרשה במלואה. ואולי מכאן גם החימה שבאה לעולם בעקבות השוחד, כולל שוחד הגרנות, וגורמת לירידה ביבול הארץ: "א"ר יצחק: כל דיין שנוטל שחד - מביא חמה עזה לעולם, שנאמר: ושחד בחיק חימה עזה" (בבא בתרא ט ע"ב).
  25. ראה מדרש זה גם בויקרא רבה כא ט, פרשת אחרי מות. הרי שנגע השוחד פשה גם בקניית השררה של הכהונה הגדולה בבית שני. כפה סייח את המנורה, היינו מתן מרובה יותר – סייח מזהב, גבר על מתן קודם שהיה מנורה מכסף. ראה משל זה גם בדיינים, בפסיקתא דרב כהנא פיסקא טו – איכה: "שריך סוררים וחברי גנבים (ישעיה א כג) ... שהיו כולם אוהבין את הגזל ... שהיו כולם מתחברין לגנבין. א"ר ברכיה: מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שניגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. א"ר לוי: מעשה באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף, והלך אנטידיקוס שלה וכיבדו סייח של זהב. למחר אתת ואשתכחת דינה הפוך, אמרה ליה: מרי, ינהר דיני קודמך כההוא מנורתא דכספא. אמר לה: ומה אעשה ליך וכפה הסייח את המנורה". האישה מזכירה לדיין את המנורה שנתנה לו אתמול כשהיא אומרת לו: יאיר דינך כמנורת כסף והוא מודה בריש גלי שקיבל בינתיים שוחד גדול יותר וכפה סייח את המנורה. סייח זה לא הבנו מהו בדיוק, כנראה פסלון של סייח מזהב והמאיר עיניינו יבורך.
  26. גם כאן, הרשינו לעצמנו לתרגם את הגמרא לעברית עפ"י שטיינזלץ. השגיאות, אם ישנן, כולן באחריותנו.
  27. מהנוצרים הראשונים, כפי שעולה מהמשך הסיפור.
  28. אמא שלום ואחיה לדון, בדיני ירושה כפי שנראה להלן.
  29. רבן גמליאל לא מסכים שאחותו תירש ואומר לפילוסוף שבדיני התורה בת איננה יורשת היכן שיש בנים.
  30. עוון גיליון הוא כינוי מזלזל לאוונגליון. ובאמת, אין שום הלכה כזו בספרות הנוצרית שככלל איננה עוסקת בהלכות.
  31. אמא שלום מזכירה לו את המנורה שנתנה לו כשוחד.
  32. סיפור זה משקף את הוויכוחים שהיו לחכמי ישראל, בראשם רבן גמליאל שהוסיף את ברכת המינים לתפילה, עם הנוצרים הראשונים והוא רצוף רמזים סימבוליים, החל במנורה ובאור, דרך החמור וכלה בפילוסוף שהוא "אוהב חכמה" והשוחד עיוור את עיניו. זהו תיעוד נדיר של וויכוח של חז"ל עם הנוצרים הראשונים וציטוט יחידאי של קטע מהספרות הנוצרית בתלמוד (ששרד את הצנזורות למיניהן). מה שמעניין הוא הדמיון בין המדרש הקודם בירושלמי על שחיתות הכהונה הגדולה ובין הוויכוח עם הנוצרים. יש דמיון ברור בין הביטוי: כפה סייח את המנורה ובין בא החמור ובעט במנורה. ותודה לאחי ישראל שהאיר עיני בניתוח מדרש זה.
  33. וסוף הפסוק שם: "עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים". וזה חשוב להבנת הדרשה.
  34. לפי העניין בדרשה הקודמת שם, מדובר בחטא מניית ישראל ע"י דוד כמתואר בשמואל ב פרק כ ובדברי הימים א פרק כא (ראה דברינו מניית עם ישראל בפרשת במדבר). דוד מעדיף להישפט לפני הקב"ה ולא לפני הסנהדרין, מזכיר קצת את הפסוק שם: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד יה' כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה".
  35. מצודת דוד מפרש את הפסוק לשלילה: "הרשע יקח שוחד מחיק הנותן בסתר רב למען הטות אורחות משפט לזכותו בדין". וכן מפרש דעת מקרא שם: "השופט לוקח בחזקה את השוחד שמביא אליו הרשע בחיקו". אבל המדרש שלנו מפרש אותו לחיוב, קבלת הרשע בתשובה (היא השוחד) ובעקבותיו רש"י על הפסוק: "הקב"ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחיק הרשעים, כלומר בסתר בינו לבינם".
  36. ראה דברינו תשובה, תפילה וצדקה ביום הכיפורים.
  37. ובגמרא ברכות כ ע"ב: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י יז) -  והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך (במדבר ו כו)?! אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך (דברים ח י), והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה?" - מדרש עליו הרחבנו בדברינו ברכת המזון בפרשת מסעי וכן ואכלת ושבעת בפרשת עקב. (ראה גם גמרא נדה ע ע"ב). בפתח דברינו ראינו את פסוקי התורה והמקרא המדגישים שבניגוד לבשר ודם, הקב"ה איננו לוקח שוחד. וכן הוא במסכת אבות פרק ד משנה כב: " ... לידע להודיע ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין הוא עד הוא בעל דין והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו ודע שהכל לפי החשבון". ואע"פ כן, דוד מעדיף להישפט לפני הקב"ה ולתפילת דוד מצטרפים תשובה וברכת המזון כשוחד ראויים לפני המקום. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם השעיר לעזאזל הוא שוחד, כמאמר ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי מות רמז תקעח: "אמר סמאל לפני הקב"ה: על אחרים נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות? א"ל: הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ, לפיכך היו נותנין לו שוחד גורל אחד לעזאזל וכל עונותיהן של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו וגו' ". (ראה גם בראשית רבה עה יג שיעקב שולח שוחד לסמא את עיניו של עשו: "כי השוחד יעור עיני חכמים, ואין חכמים אלא אדומים"). נראה ששוחד הוא נדבך מיוחד נוסף ברשימת ההבדלים בין מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. "שוחד" כלפי שמיא ייתכן, במקרים מיוחדים ואם הוא בא מעומק הלב ומחרטה כנה. אך בסדרי חברה שלטון ודין, ובין אדם לחברו ובין אדם לחברה בה הוא חי, לא ייתכן שום שוחד, גם לא לדון דין אמת, גם לא להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע.
  38. ראה הפסוק המלא אותו הוא דורש בהמשך: "לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹּׁחַד".
  39. אך מנגד שוב מצאנו במדרש תהלים (בובר) מזמור מו: "אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לכם קחו אותי עד שהוא בזול? אני אמרתי: ושוחד לא תקח (שמות כג ח), ואני אמרתי לכם: תנו לי שוחד ואני מקבל מכם, שנאמר: שוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג)". נראה שעניין זה אם ניתן "לשחד" את הקב"ה בדברים, בתפילה ותשובה, הוא אכן עניין מורכב וגם מי שסבור שכן, גם הנוקטים בגישה החיובית צריכים להודות יש בתשובה משהו חריג ולא פשוט, איך מוחקים עבר רע וקשה במילים והבטחות. ונראה שעל נושא זה כבר כתבו גדולים וטובים, בראשם הנשר הגדול בהלכות תשובה, ומן הסתם עוד יכתבו וידרשו בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה. ואנחנו רק בקשנו "דרשה קטנה" וצלוחית מים צוננים על פרשת השבוע.