קנאה

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה יא-יב).1

מסכת סנהדרין פב ע"ב – קנאת פנחס

"ויעמד פינחס ויפלל" (תהלים קו ל). אמר רבי אלעזר: "ויתפלל" לא נאמר, אלא "ויפלל" – מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא.2

בראשית ל א – קנאת רחל באחותה

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.3

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יט

"ויוסף הורד מצרימה". זה שאומר הכתוב: "כי עזה כמות אהבה" (שיר השירים ח ו) – אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר: "ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כט יח). "קשה כשאול קנאה" (שיר השירים שם) – שְׁקִנֵאתְּ רחל באחותה. ומה תעשה אהבה בצד קנאה?4

בראשית לז יא – קנאת אחים

וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח סימן א

"מי יתנך כאח לי", כאי זה אח? כקין להבל? קין הרג להבל … אלא כישמעאל ליצחק? ישמעאל שונא ליצחק! אלא כעשו ליעקב? הרי נאמר: "וישטום עשו את יעקב" (בראשית כז). אלא כאחי יוסף ליוסף? שונאין היו אותו, שנאמר: "ויקנאו בו אחיו". כאי זה אח? – "יונק שדי אמי", הוי אומר: כיוסף לבנימין שאהבו בלבו.5

שמות לד יד – הקב"ה אל-קנא

כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא.6

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ו

"כי אנכי ה' אלהיך אל קנא". וכי אני אלוה של קנאה? אני שליט בקנאה ואין קנאה שולטת בי. אני שליט בנומה ואין הנומה שולטת בי … דבר אחר: כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, בקנאה אני נפרע מהם מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים.

שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה? גיבור מתקנא בגיבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר. אלא יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה?7

במדבר פרק ה פסוק יד – קנאת איש לאשתו

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.8

מסכת סוטה דף ג עמוד א

תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח, שנאמר: "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו". מאי רוח? רבנן אמרי: רוח טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה. ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה, דתניא: וקנא את אשתו – רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר: חובה; אי אמרת בשלמא רוח טהרה – שפיר, אלא אי אמרת רוח טומאה, רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה?9

במדבר פרק יא פסוק כט – קנאת הרב והתלמיד

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם ה' נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן ה' אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.10

קהלת רבה פרשה ט סימן א (יא)

אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: שני דברים דיבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו.11 ואלו הן: אחד במינוי הזקנים, ואחד במעשה העגל. במינוי הזקנים, דכתיב (במדבר יא) "אדני משה כלאם". אמר לו: כַּלֵּם והעבירם מן העולם. "ויאמר לו משה המקנא אתה לי" – אמר לו: יהושע, בך אני מתקנא, הלואי בני כיוצא בך, הלואי כל ישראל כיוצא בך, "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".12

מלכים א פרק יט פסוק י – קנאת אליהו

וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת־ נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.13

אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ח

אמר לו הקב"ה לאליהו: מה לך פה אליהו? היה לו שיאמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם. ולא עשה כן, אלא אמר לפניו: קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות. התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים… שנאמר: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' " (מלכים א יט יא). ואומר: "ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" (שם שם יב). המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות" (שם שם יד). באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט … תמשח לנביא תחתיך" (שם שם טו-טז), ומה שבדעתך איני יכול לעשות.14

ישעיהו יא יג – אין עוד קנאה

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־ אֶפְרָיִם.15

מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ד סימן יא

"נופת תטופנה שפתותיך כלה" – זה משיח הצדיק שהוא עומד מיהודה. דבר אחר: זה משוח מלחמה שהוא עומד מיוסף, ואינם מקנאים זה לזה. לקיים מה שנאמר: "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים" (ישעיה יא יג).16

יחזקאל טז מב – מיצוי הקנאה?

וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד.17

יואל ב יח – קנאת ה' לארצו

וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל־עַמּוֹ.18

תהלים פרק עג ג – לקנא ב… ולקנא ל…

כִּי־קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.19

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן יא

"ויקנאו בו אחיו". כל קנאה הסמוכה ללמ"ד לשון חיבה, כגון: אשר קינא לאלהיו (במדבר כה יג), קנא קנאתי לה' צבאות (מ"א יט י), וכל דומיהן. ואם יאמר לך אדם: "ויקנאו למשה במחנה" (תהלים קו טז), יש להשיב כי גם אותה קנאה של חיבה שהיו מחבבין את הכהונה, שנאמר: "ובקשתם גם כהונה" (במדבר טז י). וכל קנאה הסמוכה לבי"ת הרי היא לשון תחרות, כגון: כי קנאתי בהוללים (תהלים עג ג), אל תקנא בעושי עולה (שם לז א).20

קהלת ד ז – חיי המעשה

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:

בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ט סימן ז

רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: "הנה טוב מאד" – זה יצר טוב, "והנה טוב מאד" – זה יצר רע. וכי יצר הרע "טוב מאד"? אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר: וראיתי .. את כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו" (קהלת ד ז).21

קהלת פרק ט ו – בסוף הכל אבד ונמוג

גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

מסכת הוריות דף יד עמוד א

מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: אחרים אומרים: אילו היה תמורה, לא היה קרב.22 אמר לו: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים? אמר ליה: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך.23 אמר ליה: "גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה"! אמר ליה: "האויב תמו חרבות לנצח" (תהלים ט ז). אמר ליה: הני מלי היכא דאהנו מעשייהו, רבנן לא אהנו מעשייהו!24

הדר אתני ליה: "אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב". אמר רבא: אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא: "אמרו משום רבי מאיר". "אמר רבי מאיר" – לא אמר.25

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/07/2016

הערות שוליים

  1. פנחס ואחריו אליהו הם סמל הקנאות, לטוב וגם לאזהרה, כפי שהרחבנו בנושא בדברינו קנאות פנחס מול קנאות אליהו בפרשה זו בשנה האחרת. הפעם נרצה לגעת באפס קצהו של נושא הקנאה או הקנאות, דרך מקצת אזכוריו השונים בתנ"ך.
  2. "קנאי בן קנאי", אומר רש"י, "משבט לוי שקינא במעשה דינה". ובירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ז נדרש: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה: הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני: שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים. אמר רבי יודה בר פזי: ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". הרי לנו שבקנאתו של פנחס יש צדדים לכאן ולכאן ואין הדברים פשוטים כלל ועיקר. מכאן, ולאחר שמלאנו חובתנו לפרשת השבוע, נרצה, כאמור, לסקור מקרי קנאות או קנאה אחרים בתנ"ך ומה יחס חז"ל אליהם.
  3. אין זו הקנאה הראשונה בתורה, קודמת לה קנאת הפלשתים ביצחק, בראשית כו יד: "וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים". ראה בראשית רבה סד ז: "עד שהיו אומרים: זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך". אבל כאמור לא נוכל להתעכב על כל הקנאות שבתנ"ך ובחרנו להתחיל מרחל.
  4. ראה בראשית רבה מה ה שלומד מפסוק זה שכל הנשים קנאיות הן (לצד תכונות נשיות שליליות אחרות שהוא מונה שם: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאניות. ובאבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה, תכונות אלה הם גם של גברים). לעומתו, ראה בראשית רבה עא ו שמפליג בשבחה של רחל: "ותקנא רחל באחותה ... מלמד שקינאתה במעשיה הטובים. אמרה: אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת". וזאת, לאחר לידת יהודה שבה קבלה לאה כבר יותר מחלקה היחסי (12:4, ראה שכל טוב (בובר) בראשית כט לה). בא המדרש שלנו ומעמיד את הקנאה על מקומה האנושי הטבעי: "שְׁקִנֵאתְּ רחל באחותה". זאת ועוד, אהבה וקנאה הם שני ניגודים חריפים שאינם הולכים ביחד: "מה תעשה אהבה בצד קנאה"? קנאת רחל באחותה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם אהבתה ליעקב! ומכאן הקשר להורדת יוסף מצרימה (דורש עיון). ואגב, זכינו לדרוש בעוד פסוק של קנאה, זה משיר השירים: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה", פסוק שנראה גם להלן בקנאת הרב והתלמיד, בחילופי ההנהגה בין משה ליהושע: "אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע". גם שם לא יכלו שתיהן לדור ביחד ומשם נגזר מותו של משה.
  5. קנאת אחים היא אולי הקנאה הגדולה ביותר ומביאה אותנו אל תחילת ספר בראשית, אל קין והבל, למרות ששם אין התורה משתמשת בשורש קנ"א ואפילו לא ברור למה קם קין על הבל להורגו. גם אבות האומה לא הצליחו לעצור בעד קנאת אחים (בנים) בביתם, גם בין אחים שינקו מאותם שדיים. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו קנאת אחים בפרשת וישב ועוד נחזור לנושא זה בפסוק על הקנאה בספר ישעיהו להלן.
  6. חמש פעמים מופיע בתורה המונח "אל קנא" כמתאר את אחת מתכונותיו של הקב"ה. הראשונה, בדיבר השני בעשרת הדברות: "לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־ שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (שמות כ ה). שנייה, מה שהבאנו לעיל, במעמד הלוחות השניים, לאחר חטא העגל. שלישית, רביעית וחמישית, כולם בספר דברים, ד כד, ה ט, ו טו, סביב דברות ואתחנן. ועוד שתי קנאות של הקב"ה, בפרשת נצבים כט יט ובשירת האזינו, דברים לב כא: "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם". ולרשימה זו אפשר לצרף גם את ספר יהושע פרק כד פסוק יט: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־ה' כִּי־אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל־קַנּוֹא הוּא לֹא־ יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם".
  7. תיאור הקב"ה כאל קנא וגם הפסוקים המתארים את קנאותו (ראה הערה קודמת) מעוררים בעיה ברורה. המדרש מקדים תרופה למכה ונותן, בקטע הראשון, שני הסברים אפשריים: שהקב"ה שולט בקנאתו (כמו מלך העולם, שולט בעולם) או שהוא נפרע מעבודה זרה בקנאה. ועדיין, בקטע השני, כך לפחות עפ"י סדר המדרשים כנדפס בספרים, נותנים חז"ל במה לשאלה הקשה: מדוע הקב"ה מקנא? במה ועל למה הוא מקנא? התשובה שנותן המדרש בהמשך (שלא הבאנו) הוא במשל הבן שנשבע בשם כלבו והאב כועס לא בגלל שהוא מקנא בכלב, שאינו נחשב לדבר שראוי להתקנא בו, אלא על הבן שככה התדרדר. וכבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו והלוא אין בה ממש בפרשת כי תשא. ועדיין נושא זה דורש הרחבה והעמקה, שכן מצאנו מדרשים שלא מרפים מהנושא, כגון במדבר רבה ט מד המשווה את קנאת הקב"ה לבעל המקנא לאשתו (פרשת סוטה), או מדרש קהלת רבה ח א השואל איך הקב"ה אל קנא מצווה אותנו: לא תיקום ולא תטור: "אמר לו התלמיד רבי לך שרי ולי אסור?". ראה דברינו פרא בסיליוס נומוס אגרפוס בפרשת וירא.
  8. שש פעמים מופיע השורש קנ"א בפרשת סוטה, שהתורה עצמה מכנה: "תורת הקנאות" (במדבר ה כט).
  9. החידוש והמיוחד בקנאה של "תורת הקנאות" היא הרוח – רוח הקנאה. קנאה לא באה ככה סתם, אלא נובעת מ"מצב רוח" נפשי, אישי ובין-אישי. איזו רוח זו? רוח הבאה ממקום של טומאה, מחשדות, מניסיון להתרחק, מתירוץ לפרק את הנישואין; או שמא מרוח של טהרה, ממקום של קנאה שמנסה לשמר את הקשר של איש ואשתו, את התא המשפחתי. פשיטא, אומרת הגמרא שמדובר ברוח טהרה, שהרי נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם חובה על הבעל לקנא או רק רשות. רק רשות היא, אומר ר' ישמעאל – הוא ר' ישמעאל שתמיד חש בצערן של בנות ישראל (מסכת נדרים פרק ט משנה י). אולי אל תקנא בכלל ותכניס לביתך רוח טהרה ושלום. ראה גם כל המדרשים על שלום בית שהתפתחו דווקא סביב פרשת סוטה, כפי שהארכנו לתאר בדברינו שלום בין איש ואשתו בפרשת נשא.
  10. זו הקנאה השנייה בספר במדבר, בפרשת מינוי הזקנים ואלדד ומידד שהוסיפו להתנבא במחנה. יהושע המקנא לכבוד משה, או שמא חושש למעמדו הוא, אומר למשה: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", והפסוק שהבאנו הוא תשובתו של משה ליהושע.
  11. ולא מצאו חן בעיני משה.
  12. ראה גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קב עמוד ב שמציע גם את הפירוש לפיו משה אומר ליהושע: "המקנא אתה לי - אתה עושה אותי שאני מקנא". וכמו כן, הוא מזכיר לנו שאירוע זה בתורה והמדרשים עליו הם המקור לאמרה: "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה ע"ב). אך כאן אנו חוזרים לפסוק משיר השירים: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" שכבר ראינו בקנאת רחל ולאה לעיל. ראה דברינו בנושא זה בפרשת וילך, שפסוק זה נדרש גם על חילופי ההנהגה בין משה ליהושע: "אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע". בסוף גברה קנאת הרב בתלמיד, לפחות בחלק ההנהגה, וגם שם לא יכלו האהבה והקנאה לדור ביחד. ומשם נגזר מותו של משה.
  13. תחנת הקנאה הבאה היא ספר מלכים א, קנאת אליהו. מלבד פסוק אחד ביהושע (ראה הערה 6 לעיל), לא מצאנו קנאה משמעותית בספרים שופטים ושמואל, גם לא בסיפור חנה ופנינה שיש בו אנלוגיה ברורה לסיפור רחל ולאה.
  14. כבר הרחבנו לדון בקנאת אליהו בדברינו אליהו בהר חורב בשבת זו בשנה האחרת. כאן רק נשוב ונעיר שאי הנחת של המדרש מקנאות אליהו יש לה השלכה על קנאות פנחס בפרשתנו, בעצם הדימוי הקרוב של שתי הדמויות האלה, אשר יוצר גם קשר בין פרשות כי תשא ופנחס בהפטרותיהן. ראה פרקי דרבי אליעזר פרק כח: "ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב ... ושם נגלה לו הקב"ה. אמר לו: מה לך פה אליהו? - קנא קנאתי. אמר לו: לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת. חייך, שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו זכור לטוב מלאך הברית, שנאמר: ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א)".
  15. ספרנו לפחות עוד שש "קנאות" בספר ישעיהו, ראה ישעיהו לז לב: "כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת". וראה ישעיהו ט ו, כו יא, מב יג, נט יז, סג טו ומכולם בחרנו את הפסוק הנוגע לקנאה בתוך עם ישראל.
  16. (שים לב איך המעתיקים לא דייקו בציטוט הפסוק מישעיהו). ובמדרש אגדת בראשית (בובר) פרק סד: "תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין (יריבים) זה לזה? חס ושלום, אין ביניהן קנאה, שנאמר: וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' (ישעיהו יא יג). אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה". וכך הוא במדרשים רבים הרואים בפסוק זה נבואה לעתיד לבוא, כפי שמשתמע מפשט הפסוקים, ואולי גם מקור לרעיון של משיח בן יוסף המבשר את משיח בן דוד והפשרה בין בית יוסף בית יהודה גם בנושא המשיח. אבל מדרש בראשית רבה (צה ב) הולך לאחור ורואה כאן סגירה של החשבון העתיק והפתוח של יוסף ואחיו שראינו בפסוק: "ויקנאו בו אחיו" לעיל. ראה נוסח תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן י (המבוסס על בראשית רבה צה ב): "ואת יהודה שלח לפניו - אמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג), לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, בשעה שהביא את הכתונת, שנאמר: ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז לג), ואין חיה רעה אלא אריה, שנאמר: גור אריה יהודה (בראשית מט ט). והיה יעקב אומר לו: אתה טרפת אותו, ואתה עתיד לטרוף לאחיו. לא טרפתה אותו אלא מן הקנאה". ואולי המבט קדימה והמבט אחורה קשורים. רק בימות המשיח תסור הקנאה ויבוא השלום בין בית יוסף ובית יהודה, וייסגר סופית חשבון יוסף ואחיו. וההפך, רק כשיהיה שלום בין בית יוסף ובית יהודה ייסגר החשבון ותיפסק הקנאה, יגיע המשיח. ואולי גם שהשלום בין בית יוסף ובית יהודה והפסקת הקנאה, הם הם ימות המשיח.
  17. בספר ירמיהו לא מצאנו שם קנאה! לעומתו, עשר קנאות מצאנו בספר יחזקאל שמרבה להוכיח את עם ישראל, את אָהֳלָה היא שֹׁמְרוֹן ואָהֳלִיבָה היא ִירוּשָׁלִַם, במילים קשות, כגון הפסוק ביחזקאל כג כה: "וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ". ראה גם איך הוא מכנה את מקום המקדש "סמל הקנאה" בפרק ח, שבו שוכנת עבודה זרה לצד המקדש (ודברי מדרש ויקרא רבה יז ז על פסוקים אלה: "אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחד").  ומכולם, בחרנו בפסוק זה. באמצע נבואה קשה נוספת על ירושלים, אולי הקשה מכולן, בה הוא מתאר אותה כזונה, נראה שהוא עצמו מייחל לרגע שבו תמוצה כוס החימה ותסור הקנאה. כישעיהו לעיל. אך כל זה רק לרגע, והמשך הפרק שם מוסיף יחזקאל לכלות כעסו וקנאתו בירושלים.
  18. עוד לנו קנאה בנביאים: נחום א ב, צפניה ח יח וגם ג ח, זכריה א ד וגם ח ב וכאמור לא נוכל לדרוש את כולם. יואל מחזיר אותנו לקנאה החיובית, קנאה לצד חמלה, קנאת ה' לארצו המביאה לחמלה על עמו. ובגמרא סוטה ג ע"א, לצד הדיון אם מותר או אסור בכלל לקנא, מוצע לפרש את קינוי מלשון התראה: "אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר: ויקנא ה' לארצו". הקב"ה מתרה בגויים להפסיק להציק לעם ישראל ולמנוע מהם לשוב לארצם.
  19. הגענו אל הכתובים, ספרי תהלים ומשלי, בהם יש גם לא מעט אזכור של הקנאה. המעלה הטובה, אומר בעל תהלים, היא להיות ישר ובר לבב כפי שהוא פותח שם: "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב". אך לרגע, "כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי", משום שקנאתי בהוללים ובשלום הרשעים. פסוק זה הוא טיפוס לפסוקי חכמה ומוסר נוספים בתהלים ומשלי שבהם ברור שמידת הקנאה איננה ראויה. ראה תהלים לז א, משלי ג לא, כג יז ועוד.
  20. אגב הפסוק בתהלים, ודרשתו של שכל טוב, הגענו להבחנה בין לקנא ל... לקנא ב..., הבחנה שאולי נכונה גם בלשון ימינו. לקנא ל... הוא דבר חיובי ביסודו, כפי שראינו באליהו ובספר יואל וגם בקנאות פנחס. אבל לקנא ב... הוא דבר שלילי, כפי שספרות החכמה מזהירה. ראה איך הוא מתעלם מרחל (שקנאה באחותה) ומאידך, מסנגר על קרח ועדתו וגם מפרש את "ויקנאו למשה" שחז"ל פירשו לשלילה ("מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה", סנהדרין קי ע"א), לחיוב - שרצו להיות במעלה קדושה.
  21. "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כא א), קנאת בנאים תרבה בניה, קנאת מדענים תרבה מדע, קנאת אמנים תרבה אמנות, קנאת צדקה תרבה חסד וכו'. הקנאה היא מיסודות קיום העולם ופיתוחו. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור לז: " ... אמר הקב"ה: קנא לי, שאילולי הקנאה אין העולם עומד, ואין אדם נושא אשה, ואינו בונה בית. שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא? שאמר למלכי צדק: כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף. לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה! באותה שעה נטע אשל בבאר שבע: אכילה שתיה לויה, וכן אמר שלמה: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו (קהלת ד ד)". ואגב אורחא למדנו שיש קשר בין קנ"ה ובין קנ"א.
  22. דור אחרי מריבה גדולה בבית המדרש בה ניסו ר' מאיר ור' נתן להדיח את רבן שמעון בן גמליאל מהנשיאות (משום שפגע בכבודם ושינה סדרים בבית המדרש ביום שבו נעדרו), יושב רבי ושונה לר' שמעון בו משנה במסכת בכורות ולא אומר את שם החכם שאמרה, רק בלשון "אחרים אומרים".
  23. הבן, ר' שמעון, שואל את אביו, רבי, מדוע אין מזכירים את שמות החכמים והאבא, רבי, אומר לו: אנשים אלה בקשו לעקור את כבוד בית הנשיאות: "כבודך וכבוד בית אביך".
  24. הבן מנסה לרכך ומביא את הפסוק מקהלת: "גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה" – די אבא, למה אנחנו לא יודעים להעביר על מידותינו, לשכוח ולסלוח. אך האבא, רבי שענוותן היה, מביא לו פסוק נגדי מספר תהלים שמשמעותו שגם כאשר תם ומוגר האויב, בתיו נשארים חרבים! והבן לא מוותר וממשיך ועונה לאבא: זה כאשר הועילו מעשיהם של אותם אנשים, אבל כאשר לא יצאה תוכניתם לפועל ולא הצליחו (הועילו) במעשיהם, מן הראוי לשקם את ההריסות ולא להמשיך ולנטור כל הימים.
  25. רבי שועה לבנו וחוזר ושונה את המשנה בשם רבי מאיר, אבל לא באופן שלם. המירב שהוא מוכן לומר הוא: "אמרו משום רבי מאיר". "אמר רבי מאיר", הוא לא מוכן לומר. אהבתם ושנאתם אולי אבדה, אבל לא קנאתם. קנאת תלמידי חכמים "שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב" (מסכת אבות פרק ב משנה י) לא במהרה אובדת, לא בקלות נמוגה.