פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

קנאה

פרשת פנחס, תשע"ד

עדכון אחרון: 23/07/2024

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה יא-יב).1

 

מסכת סנהדרין פב ע"ב – קנאת פנחס

"ויעמד פינחס ויפלל" (תהלים קו ל). אמר רבי אלעזר: "ויתפלל" לא נאמר, אלא "ויפלל" – מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא.2

בראשית ל א – קנאת רחל באחותה

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.3

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יט – מה תעשה אהבה בצד קנאה

"ויוסף הורד מצרימה". זה שאומר הכתוב: "כי עזה כמות אהבה" (שיר השירים ח ו) – אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר: "ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כט יח). "קשה כשאול קנאה" (שיר השירים שם) – שְׁקִנֵאתְּ רחל באחותה. ומה תעשה אהבה בצד קנאה?4

בראשית לז יא – קנאת אחים

וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר: 5

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח סימן א – אהבת יוסף ובנימין

"מי יתנך כאח לי", כאי זה אח? כקין להבל? קין הרג להבל … אלא כישמעאל ליצחק? ישמעאל שונא ליצחק! אלא כעשו ליעקב? הרי נאמר: "וישטום עשו את יעקב" (בראשית כז). אלא כאחי יוסף ליוסף? שונאין היו אותו, שנאמר: "ויקנאו בו אחיו". כאי זה אח? – "יונק שדי אמי", הוי אומר: כיוסף לבנימין שאהבו בלבו. 6

שמות לד יד – הקב"ה אל-קנא

כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא.7

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ו – קנאה בעבודה זרה?

"כי אנכי ה' אלהיך אל קנא". וכי אני אלוה של קנאה? אני שליט בקנאה ואין קנאה שולטת בי. אני שליט בנומה ואין הנומה שולטת בי … דבר אחר: כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, בקנאה אני נפרע מהם מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים.

שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה? גיבור מתקנא בגיבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר. אלא יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה?8

במדבר פרק ה פסוק יד – קנאת איש לאשתו

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.9

מסכת סוטה דף ג עמוד א – רוח קנאה, טהרה או טומאה?

תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח, שנאמר: "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו". מאי רוח? רבנן אמרי: רוח טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה. ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה, דתניא: וקנא את אשתו – רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר: חובה; אי אמרת בשלמא רוח טהרה – שפיר, אלא אי אמרת רוח טומאה, רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה?10

במדבר פרק יא פסוק כט – קנאת הרב והתלמיד

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם ה' נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן ה' אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.11

קהלת רבה פרשה ט סימן א (יא) – קנאת משה ביהושע

אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: שני דברים דיבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו.12 ואלו הן: אחד במינוי הזקנים, ואחד במעשה העגל. במינוי הזקנים, דכתיב (במדבר יא) "אדני משה כלאם". אמר לו: כַּלֵּם והעבירם מן העולם. "ויאמר לו משה המקנא אתה לי" – אמר לו: יהושע, בך אני מתקנא, הלואי בני כיוצא בך, הלואי כל ישראל כיוצא בך, "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".13

מלכים א פרק יט פסוק י – קנאת אליהו

וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת־ נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.14

אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ח – מה שבדעתך איני יכול לעשות

אמר לו הקב"ה לאליהו: מה לך פה אליהו? היה לו שיאמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם. ולא עשה כן, אלא אמר לפניו: קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות. התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים… שנאמר: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' " (מלכים א יט יא). ואומר: "ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" (שם שם יב). המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות" (שם שם יד). באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט … תמשח לנביא תחתיך" (שם שם טו-טז), ומה שבדעתך איני יכול לעשות.15

ישעיהו יא יג – אין עוד קנאה

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־ אֶפְרָיִם.16

מדרש זוטא שיר השירים (בובר) פרשה ד סימן יא – קנאת בית יוסף ובית יהודה

"נופת תטופנה שפתותיך כלה" – זה משיח הצדיק שהוא עומד מיהודה. דבר אחר: זה משוח מלחמה שהוא עומד מיוסף, ואינם מקנאים זה לזה. לקיים מה שנאמר: "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים" (ישעיה יא יג).17

יחזקאל טז מב – מיצוי הקנאה?

וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד.18

יואל ב יח – קנאת ה' לארצו

וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל־עַמּוֹ.19

תהלים פרק עג ג – קנאה בהוללים וברשעים

כִּי־קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.20

שכל טוב (בובר) בראשית לז יא פרשת וישב – לקנא ב… ולקנא ל…

"ויקנאו בו אחיו". כל קנאה הסמוכה ללמ"ד לשון חיבה, כגון: "אשר קינא לאלהיו" (במדבר כה יג), קנא קנאתי לה' צבאות (מ"א יט י), וכל דומיהן. ואם יאמר לך אדם: "ויקנאו למשה במחנה" (תהלים קו טז), יש להשיב כי גם אותה קנאה של חיבה שהיו מחבבין את הכהונה, שנאמר: "ובקשתם גם כהונה" (במדבר טז י).21 וכל קנאה הסמוכה לבי"ת הרי היא לשון תחרות, כגון: "כי קנאתי בהוללים" (תהלים עג ג), "אל תקנא בעושי עולה" (שם לז א).

קהלת ד ז – חיי המעשה

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:

בראשית רבה ט ז פרשת בראשית – מעלת היצר הרע

רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: "הנה טוב מאד" – זה יצר טוב, "והנה טוב מאד" – זה יצר רע. וכי יצר הרע "טוב מאד"? אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר: וראיתי .. את כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו" (קהלת ד).22

קהלת פרק ט ו – בסוף הכל אבד ונמוג

גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

מסכת הוריות דף יד עמוד א – קנאת רבי יהודה הנשיא

מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: אחרים אומרים: אילו היה תמורה, לא היה קרב.23 אמר לו: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים? אמר ליה: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך.24 אמר ליה: "גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה"! אמר ליה: "האויב תמו חרבות לנצח" (תהלים ט ז). אמר ליה: הני מלי היכא דאהנו מעשייהו, רבנן לא אהנו מעשייהו!25

הדר אתני ליה: "אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב". אמר רבא: אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא: "אמרו משום רבי מאיר". "אמר רבי מאיר" – לא אמר.26

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נצמדנו לקנאה בפסוקי המקרא (לא כולם כאמור) ולמדרשים על פסוקים אלה. יש כמובן לא מעט קנאה במדרשים עצמם שמתקשרים חזרה למקרא, גם אם לא לפסוק מסוים. ראו כדוגמא את המשנה והגמרא במסכת ברכות דף לג עמוד ב: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים – משתקין אותו. … מאי טעמא? … מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית". מתן טעמים והסברים לדיני התורה ופרשנותה, עלול לגרום לקנאה במעשה בראשית. נקווה שלא גרמנו לשום קנאה בדף זה.

הערות שוליים

  1. פנחס ואחריו אליהו הם סמל הקנאות, לטוב וגם לאזהרה, כפי שהרחבנו בנושא בדברינו קנאות פנחס מול קנאות אליהו בפרשה זו בשנה האחרת. הפעם נרצה לגעת באפס קצהו של נושא הקנאה או הקנאות, דרך מקצת אזכוריו השונים בתנ"ך.
  2. "קנאי בן קנאי", אומר רש"י, "משבט לוי שקינא במעשה דינה". ובירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ז נדרש: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה: הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני: שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים. אמר רבי יודה בר פזי: ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". הרי לנו שבקנאתו של פנחס יש צדדים לכאן ולכאן ואין הדברים פשוטים כלל ועיקר. מכאן, ולאחר שמלאנו חובתנו לפרשת השבוע, נרצה, כאמור, לסקור מקרי קנאות או קנאה אחרים בתנ"ך ומה יחס חז"ל אליהם.
  3. אין זו הקנאה הראשונה בתורה, קודמת לה קנאת הפלשתים ביצחק, בראשית כו יד: "וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים". ראו בראשית רבה סד ז: "עד שהיו אומרים: זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך". ראו דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות. אבל כאמור לא נוכל להתעכב על כל הקנאות שבתנ"ך ובחרנו להתחיל מרחל.
  4. ראו בראשית רבה מה ה שלומד מפסוק זה שכל הנשים קנאיות הן (לצד תכונות נשיות שליליות אחרות שהוא מונה שם: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאניות. ובאבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה, תכונות אלה הם גם של גברים). לעומתו, ראו בראשית רבה עא ו שמפליג בשבחה של רחל: "ותקנא רחל באחותה ... מלמד שקינאתה במעשיה הטובים. אמרה: אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת". זאת, לאחר לידת יהודה שבה קבלה לאה כבר יותר מחלקה היחסי (12:4, ראו שכל טוב (בובר) בראשית כט לה). בא המדרש שלנו ומעמיד את הקנאה על מקומה האנושי הטבעי: "שְׁקִנֵאתְּ רחל באחותה". אהבה וקנאה הם שני ניגודים חריפים שאינם הולכים ביחד: "מה תעשה אהבה בצד קנאה"? קנאת רחל באחותה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם אהבתה ליעקב! וכל זה כפתיחה לקנאת האחים שגרמה להורדת יוסף מצרימה. מדרש זה גם מקפיץ אותנו קדימה לפסוק של קנאה משיר השירים: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה", פסוק שנראה עוד להלן.
  5. קנאת אחים היא אולי הקנאה הידועה והנדרשת ביותר במקרא לה הקדשנו גיליון מיוחד קנאת אחים בפרשת וישב. עוד נחזור לנושא זה בפסוק על הקנאה בספר ישעיהו להלן.
  6. קנאת אחים מביאה אותנו אל תחילת ספר בראשית, אל קין והבל, למרות ששם אין התורה משתמשת בשורש קנ"א ואפילו לא ברור למה קם קין על הבל להורגו. גם אבות האומה לא הצליחו לעצור בעד קנאת אחים (בנים) בביתם, גם בין אחים שינקו מאותם שדיים. ופה דווקא מסיים המדרש באהבת אחים, אהבת יוסף ובנימין.
  7. חמש פעמים מופיע בתורה המונח "אל קנא" כמתאר את אחת מתכונותיו של הקב"ה. הראשונה, בדיבר השני של עשרת הדברות: "לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־ שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (שמות כ ה). שנייה, הפסוק שהבאנו למעלה, במעמד הלוחות השניים, לאחר חטא העגל. שלישית, רביעית וחמישית, כולם בספר דברים, ד כד, ה ט, ו טו, סביב דברות פרשת ואתחנן. עוד שתי קנאות של הקב"ה, בפרשת נצבים כט יט ובשירת האזינו, דברים לב כא: "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם". לרשימה זו אפשר לצרף גם את ספר יהושע פרק כד פסוק יט: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־ה' כִּי־אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל־קַנּוֹא הוּא לֹא־ יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם".
  8. תיאור הקב"ה כאל קנא והפסוקים המתארים את קנאותו או שמא קנאתו (ראו הערה קודמת) מעוררים בעיה ברורה. המדרש מקדים תרופה למכה ונותן, בקטע הראשון, שני הסברים אפשריים: שהקב"ה שולט בקנאתו (כמו מלך העולם, שולט בעולם) או שהוא נפרע מעבודה זרה בקנאה. ועדיין, בקטע השני, כך לפחות עפ"י סדר המדרשים כנדפס בספרים, נותנים חז"ל במה לשאלה הקשה: מדוע הקב"ה מקנא? במה ועל למה הוא מקנא? ראו דיון על כך גם בגמרא עבודה זרה דפים נד, נה, בשאלתם של הפילוסוף ואגריפס שר הצבא הרומי כיצד זה שהקב"ה מקנא בדבר שאין בו ממש. התשובה שנותן המדרש בהמשך (שלא הבאנו) הוא במשל הבן שנשבע בשם כלבו והאב כועס לא בגלל שהוא מקנא בכלב, שאינו נחשב לדבר שראוי להתקנא בו, אלא על הבן שככה התדרדר. וכבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו והלוא אין בה ממש בפרשת כי תשא. ועדיין נושא זה דורש הרחבה והעמקה, שכן מצאנו מדרשים שלא מרפים מהנושא, כגון במדבר רבה ט מד המשווה את קנאת הקב"ה לבעל המקנא לאשתו (פרשת סוטה), או מדרש קהלת רבה ח א השואל איך הקב"ה אל קנא מצווה אותנו: לא תיקום ולא תטור: "אמר לו התלמיד רבי לך שרי ולי אסור?". ראו דברינו פרא בסיליוס נומוס אגרפוס בפרשת וירא.
  9. שש פעמים מופיע השורש קנ"א בפרשת סוטה, שהתורה עצמה מכנה: "תורת הקנאות" (במדבר ה כט).
  10. החידוש והמיוחד בקנאה של "תורת הקנאות" היא הרוח – רוח הקנאה. קנאה לא באה ככה סתם, אלא נובעת מ"מצב רוח" נפשי, אישי ובין-אישי. איזו רוח זו? רוח הבאה ממקום של טומאה, מחשדות, מניסיון להתרחק, מתירוץ לפרק את הנישואין; או שמא מרוח של טהרה, ממקום של קנאה שמנסה לשמר את הקשר של איש ואשתו, את התא המשפחתי. פשיטא, אומרת הגמרא שמדובר ברוח טהרה, שהרי נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם חובה על הבעל לקנא או רק רשות. רק רשות היא, אומר ר' ישמעאל – הוא ר' ישמעאל שתמיד חש בצערן של בנות ישראל (מסכת נדרים פרק ט משנה י). ועצתו לבעל: אולי אל תקנא בכלל ותכניס לביתך רוח טהרה ושלום. ראו גם כל המדרשים על שלום בית שהתפתחו דווקא סביב פרשת סוטה, כפי שהארכנו לתאר בדברינו שלום בין איש ואשתו בפרשת נשא. וראו גם הדף טהורה לבעל וטהורה לבועל שם.
  11. זו הקנאה השנייה בספר במדבר, בפרשת מינוי הזקנים ואלדד ומידד שהוסיפו להתנבא במחנה. יהושע המקנא לכבוד משה, או שמא חושש למעמדו הוא, אומר למשה: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", והפסוק שהבאנו הוא תשובתו של משה ליהושע. ראו דברינו קול אחד וקולות רבים וכן אלדד ומידד בפרשת נשא.
  12. ולא מצאו חן בעיני משה.
  13. ראו גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קב עמוד ב שמציע את הפירוש לפיו משה אומר ליהושע: "המקנא אתה לי - אתה עושה אותי שאני מקנא". כמו כן, הוא מזכיר לנו שאירוע זה בתורה והמדרשים עליו הם המקור לאמרה: "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה ע"ב). כאן אנו חוזרים לפסוק משיר השירים: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" שכבר ראינו בקנאת רחל ולאה לעיל. ראו דברינו בנושא זה בפרשת וילך, שפסוק זה נדרש גם על חילופי ההנהגה בין משה ליהושע: "אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע". בסוף גברה קנאת הרב בתלמיד, לפחות בחלק ההנהגה, וגם שם לא יכלו האהבה והקנאה לדור ביחד. ומשם קיבל עליו משה למות.
  14. תחנת הקנאה הבאה היא ספר מלכים א, קנאת אליהו. מלבד פסוק אחד ביהושע (ראו סוף הערה 7 לעיל), לא מצאנו קנאה משמעותית בספרים שופטים ושמואל, גם לא בסיפור חנה ופנינה שיש בו אנלוגיה ברורה לסיפור רחל ולאה.
  15. כבר הרחבנו לדון בקנאת אליהו בדברינו אליהו בהר חורב בשבת זו בשנה האחרת. כאן רק נשוב ונעיר על הקשר בין שתי קנאויות אלה, עפ"י המדרש. קנאות פנחס משליכה "קדימה" על קנאות אליהו ולקנאות אליהו יש השלכה "אחורה" על קנאות פנחס בפרשתנו. מעבר לפרט זה או אחר, בעצם הדימוי הקרוב של שתי הדמויות האלה, אשר יוצר גם קשר בין פרשות כי תשא ופנחס בהפטרותיהן. ראו פרקי דרבי אליעזר פרק כח: "ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב ... ושם נגלה לו הקב"ה. אמר לו: מה לך פה אליהו? - קנא קנאתי. אמר לו: לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת. חייך, שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו זכור לטוב מלאך הברית, שנאמר: ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א)".
  16. ספרנו לפחות עוד שש "קנאות" בספר ישעיהו, ראו ישעיהו לז לב: "כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת". וראו ישעיהו ט ו, כו יא, מב יג, נט יז, סג טו ומכולם בחרנו את הפסוק הנוגע לקנאה בתוך עם ישראל.
  17. המעתיקים לא דייקו בציטוט הפסוק מישעיהו, שהוא בכתובים שבידינו: "אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם", אבל הכוונה ברורה. ובמדרש אגדת בראשית (בובר) פרק סד: "תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין (יריבים) זה לזה? חס ושלום, אין ביניהן קנאה, שנאמר: וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' (ישעיהו יא יג). אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה". כך גם במדרשים רבים הרואים בפסוק זה נבואה לעתיד לבוא, כפי שמשתמע מפשט הפסוקים, ואולי גם מקור לרעיון של משיח בן יוסף המבשר את משיח בן דוד והפשרה בין בית יוסף בית יהודה גם בנושא המשיח. אבל מדרש בראשית רבה (צה ב) הולך לאחור ורואה כאן סגירה של החשבון העתיק והפתוח של יוסף ואחיו שראינו בפסוק: "ויקנאו בו אחיו" לעיל. ראו נוסח תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן י (המבוסס על בראשית רבה צה ב): "ואת יהודה שלח לפניו - אמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג), לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, בשעה שהביא את הכתונת, שנאמר: ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז לג), ואין חיה רעה אלא אריה, שנאמר: גור אריה יהודה (בראשית מט ט). והיה יעקב אומר לו: אתה טרפת אותו, ואתה עתיד לטרוף לאחיו. לא טרפתה אותו אלא מן הקנאה". אפשר שהמבט קדימה והמבט אחורה קשורים זה בזה. רק בימות המשיח תסור הקנאה ויבוא השלום בין בית יוסף ובית יהודה, וייסגר סופית חשבון יוסף ואחיו. וההפך, רק כשיהיה שלום בין בית יוסף ובית יהודה, כאשר ייסגר החשבון ותיפסק הקנאה, יגיע המשיח. ואולי גם שהשלום בין בית יוסף ובית יהודה והפסקת הקנאה, הם הם ימות המשיח.
  18. בספר ירמיהו לא מצאנו שם קנאה! לעומתו, עשר קנאות מצאנו בספר יחזקאל שמרבה להוכיח את עם ישראל, את אָהֳלָה היא שֹׁמְרוֹן ואָהֳלִיבָה היא יְרוּשָׁלִַם, במילים קשות, כגון הפסוק ביחזקאל כג כה: "וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ". ראו גם כיצד מכנה יחזקאל את מקום המקדש "סמל הקנאה" בפרק ח, שבו שוכנת עבודה זרה לצד המקדש (ודברי מדרש ויקרא רבה יז ז על פסוקים אלה: "אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחד"). מכל פסוקי הקנאה שביחזקאל, בחרנו בפסוק זה הנתון באמצע נבואה קשה נוספת על ירושלים, אולי הקשה מכולן, בה הוא מתאר אותה כזונה. נראה שהוא עצמו מייחל לרגע שבו תמוצה כוס החימה ותסור הקנאה, כישעיהו לעיל. אך כל זה רק לרגע, בהמשך הפרק שם מוסיף יחזקאל לכלות כעסו וקנאתו בירושלים.
  19. וכך בדומה גם בזכריה א יד: " ... כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה":, ועוד שם בזכריה ח ב: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ". כולם קנאה של גאולה ותקווה לעם ישראל. ומנגד, קנאה על צרי ישראל בנחום א ב: "אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו", וצפניה א יח: "גַּם כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה' וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ וכו' ". וכאמור לא נוכל לדרוש את כל הקנאות שבנביאים. הנביא יואל מחזיר אותנו לקנאה החיובית, קנאה לצד חמלה, קנאת ה' לארצו המביאה לחמלה על עמו. ובגמרא סוטה ג ע"א, לצד הדיון אם מותר או אסור בכלל לקנא, מוצע לפרש את קינוי הבעל מלשון התראה: "אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר: ויקנא ה' לארצו". הקב"ה מתרה בגויים להפסיק להציק לעם ישראל ולמנוע מהם לשוב לארצם.
  20. הגענו אל הכתובים, ספרי תהלים ומשלי, בהם יש גם לא מעט אזכור של הקנאה. המעלה הטובה, אומר בעל תהלים, היא להיות ישר ובר לבב כפי שהוא פותח שם: "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב". אך לרגע, "כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי", משום שקנאתי בהוללים ובשלום הרשעים. פסוק זה הוא טיפוס לפסוקי חכמה ומוסר נוספים בתהלים ומשלי שבהם ברור שמידת הקנאה איננה ראויה, אבל המציאות של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו – מאד הכבידה. ראו תהלים לז א, משלי ג לא, כג יז ועוד.
  21. בפשט פרק קו בתהלים, "ויקנאו למשה במדבר" מתייחס למחלוקת קרח, דתן ואבירם, שהיא לשלילה (ראו גם בגמרא סנהדרין קי ע"א: "מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה"). אבל בדרשה זו, קנאת קרח (לא דתן ואבירם) הייתה לחיוב - שרצו להיות במעלה קדושה. ראו דברינו כולם קדושים בפרשת קרח.
  22. "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כא א), קנאת בנאים תרבה בניה, קנאת מדענים תרבה מדע, קנאת אמנים תרבה אמנות, קנאת צדקה תרבה חסד וכו'. הקנאה היא מיסודות קיום העולם ופיתוחו. ראו מדרש תהלים (בובר) מזמור לז: " ... אמר הקב"ה: קנא לי, שאילולי הקנאה אין העולם עומד, ואין אדם נושא אשה, ואינו בונה בית. שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא? שאמר למלכי צדק: כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף. לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה! באותה שעה נטע אשל בבאר שבע: אכילה שתיה לויה, וכן אמר שלמה: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו (קהלת ד ד)". ואגב אורחא למדנו שיש קשר בין קנ"ה ובין קנ"א. אדם מקנא למה שקנה וגם למה שחברו קנה והוא לא.
  23. דור אחרי מריבה גדולה בבית המדרש בה ניסו ר' מאיר ור' נתן להדיח את רבן שמעון בן גמליאל מהנשיאות (משום שפגע בכבודם ושינה סדרים בבית המדרש ביום שבו נעדרו), יושב רבי ושונה לר' שמעון בנו משנה במסכת בכורות ולא אומר את שם החכם שאמרה, רק בלשון "אחרים אומרים".
  24. הבן, ר' שמעון, שואל את אביו, רבי, מדוע אין מזכירים את שמות החכמים והאבא, רבי, אומר לו: אנשים אלה בקשו לעקור את כבוד בית הנשיאות: "כבודך וכבוד בית אביך".
  25. הבן מנסה לרכך ומביא את הפסוק מקהלת: "גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה" – די אבא, למה אנחנו לא יודעים להעביר על מידותינו, לשכוח ולסלוח. אך האבא, רבי שענוותן היה, מביא לו פסוק נגדי מספר תהלים שמשמעותו שגם כאשר תם ומוגר האויב, בתיו נשארים חרבים! והבן לא מוותר וממשיך ועונה לאבא: זה כאשר הועילו מעשיהם של אותם אנשים, אבל כאשר לא יצאה תוכניתם לפועל ולא הצליחו (הועילו) במעשיהם, מן הראוי לשקם את ההריסות ולא להמשיך ולנטור כל הימים.
  26. רבי שועה לבנו וחוזר ושונה את המשנה בשם רבי מאיר, אבל לא באופן שלם. המירב שהוא מוכן לומר הוא: "אמרו משום רבי מאיר". "אמר רבי מאיר", הוא לא מוכן לומר. אהבתם ושנאתם אולי אבדה, אבל לא קנאתם. קנאת תלמידי חכמים "שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב" (מסכת אבות פרק ב משנה י) לא במהרה אובדת ולא בקלות נמוגה. ראו דברינו שועל עקרב שרף וגחלי אש בדפים המיוחדים.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה