פרשות השבוע

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ויקרא יח ג).¹

חגיגה דף יא עמוד ב – יצר לעריות

אמר רב אשי: מאי אין דורשין בעריות בשלושה – אין דורשין בסתרי עריות בשלושה. מאי טעמא? סברא הוא: …² אי הכי כל התורה נמי!³ –  עריות שאני, דאמר מר: גזל ועריות נפשו מחמדתן, ומתאוה להם. – אי הכי גזל נמי! – עריות, בין בפניו בין  שלא בפניו נפיש יצריה. גזל, בפניו נפיש יצריה, שלא בפניו – לא נפיש יצריה.⁴

ספרא אחרי מות פרשה ט פרק יג – הקשר לקבלת עול מלכות שמים

"וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם". רשב"י אומר: הוא שנאמר להלן אנכי ה' אלהיך וגו' – אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים. אמרו לו: הין והין. – קבלתם מלכותי, קבלו גזירותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". הוא שנאמר כאן אני ה' אלהיכם – אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני. אמרו לו: הין והין. – קבלתם מלכותי, קבלו גזירותי "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו".⁵

ספרא אחרי מות פרשה ט פרק יג – מצוות שכליות ומצוות שמעיות

"את משפטי תעשו" – אלה הדברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכותבן, כגון: הגזלות והעריות  וע"א⁶ וקללת השם ושפיכת דמים – שאילו לא נכתבו בדין היה לכותבן. ואלו שיצר הרע משיב  עליהם ואומות העולם עו"ג (עובדי גילולים) משיבין עליהם, כגון: אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצה יבמה וטהרת המצורע שעיר המשתלח, שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם עו"ג משיבין עליהן. תלמוד לומר: אני ה' חקקתי, אין את רשאי להשיב עליהם.⁷

ספרא אחרי מות פרשה ט פרשתא ח – מצרים מכאן, ארץ כנען מכאן, והישיבה בארץ

מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".⁸ מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".⁹ מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: אשר ישבתם בה ולא תעשו.¹⁰ ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר: אשר ישבתם בה לא תעשו.¹¹ ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר: וכמעשה ארץ כנען לא תעשו.¹² ומנין לדור  אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: וכמעשה ארץ כנען לא תעשו.¹³ ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: אשר אני מביא אתכם שמה. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר: אשר אני מביא  אתכם שמה לא תעשו.¹⁴

ויקרא רבה כג ז – כשושנה בין החוחים

אמר ר' ברכיה: אמר הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: בני, כשהייתם במצרים הייתם דומים כשושנה בין החוחים. עכשיו אתם באים לארץ כנען היו דומים לשושנה בין החוחים. היזהרו שלא תעשו לא כמעשי אלו ולא כמעשי אלו. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו".¹⁵

אמר ר' חוניא: למלך שהייתה לו בת יחידה והשרה אותה במבוי אחד ונמצאו כולם בעלי זנות. חזר והשרה אותה במבוי אחר ונמצאו כולם בעלי זנות ובעלי כשפים. אמר לה אביה: בתי, תני דעתך שלא תעשי, לא כמעשה אלה ולא כמעשה אלה.¹⁶

ספרא אחרי מות פרשה ט פרשתא ח – עיסוק בבניין ונטיעה ובעשייה

או "כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו" – יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר: ובחקותיהם לא תלכו. לא אמרתי, אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים. לכך נאמר: "ובחקותיהם לא תלכו".¹⁷

משפטי – אילו הדינים, חוקותי – אילו המדרשות, תשמורו – זו המשנה, ללכת בהם – זו המעשה. תשמרו ללכת בהם – לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד.¹⁸

שיר השירים רבה פרשה ז א (דונסקי יג) – יצר זנות מול יצר עבודה זרה

"זאת קומתך דמתה לתמר" – ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת: שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו, יצר עבודת כוכבים ויצר זנות. יצר עבודת כוכבים כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים. אמר הקב"ה: כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות, מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן. אמר ר' יהודה: לְחַבָּר¹⁹ שהיה לו שני חכינים²⁰ חָבַר את הגדולה והניח את הקטנה. אמר: כל מי שהוא יכול לעמוד בזו, מעלין עליו כאילו עומד בשתיהם. כך, עקר הקב"ה יצר עבודת כוכבים והניח של זנות. אמר: כל מי שעומד ביצר זנות, מעלין לו כאילו עמד בשתיהן.²¹

רמב"ן ויקרא פרק יח פסוק כה – עיקר חומרת האיסור בארץ ישראל

"וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיה" – החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ,²² … אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו …  והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ… כי הבדיל אותנו מכל העמים … בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות:

והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. … והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם.²³ וכן שנו בספרא (קדושים יא יד): "ולא תקיא הארץ אתכם וגו' " – ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה.²⁴ …

ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כו מב), תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. וכבר רמזתי לך בפסוק "כי לי כל הארץ" (שמות יט ה).²⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש אבן עזרא על הפסוק בתהילים קיא ו: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" שקושר אותו עם הפרשה שלנו ובפרט עם הפסוק שהבאנו בראש דברינו: "כמעשה ארץ מצרים … וכמעשה ארץ כנען". עולה מדבריו, שזהו הכח שנתן הקב"ה לעמו להתמודד עם נחלות גויים כל כך קשות ומושחתות כמו ארץ מצרים וארץ כנען, שמאחת יצאנו והשנייה נחלנו והפכנו לארץ ישראל. לאור דברים אלה, אפשר שדברי רש"י הראשון בתורה המצטט גם הוא פסוק זה מתהילים, מקבלים משמעות חדשה; ובפרט שפסוק זה משמש תשובה לשאלתו הידועה של רש"י למה לא התחילה התורה ב"החודש הזה לכם"?